אוגוסט ניידהרדט פון גנייזנאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוגוסט ניידהרדט פון גנייזנאו
Neidhardt von Gneisenau.jpg
גנייזנאו בסביבות 1830
נולד 27 באוקטובר 1760
מקום לידה שילדאו
נפטר 23 באוגוסט 1831 (בגיל 70)
מקום פטירה פוזנן
השתייכות Flag of Preussen 1892-1918.jpg פרוסיה
תקופת שירות 1786 - 1831 (לסירוגין)
דרגה גנרל-פלדמרשל
תפקידים צבאיים

ראש מטה הצבא

מלחמות וקרבות

המלחמות הנפוליאוניות

עיטורים

פור לה מריט
חבר מסדר העיט השחור

תפקידים אזרחיים

היסטוריון והוגה צבאי
מושל העיר ברלין

הנצחה

גדוד, 2 אוניות חיל הים הגרמני, רחובות וכיכרות

אוגוסט וילהלם אנטוניוס גראף ניידהרדט פון גנייזנאוגרמנית: August Wilhelm Antonius Graf Neidhardt von Gneisenau;‏ 27 באוקטובר 1760 - 23 באוגוסט 1831) היה פילדמרשל בצבא הפרוסי במלחמות הנפוליאוניות, הצטיין בפרט בקואליציה האנטי-צרפתית השישית כראש מטהו של הגנרל בליכר ותרם לניצחון המכריע בקרב ווטרלו. נודע כאינטלקטואל וכהוגה צבאי בכיר בצוות החשיבה של שרנהורסט, לצד חברו קרל פון קלאוזביץ. קודם לדרגה הצבאית הגבוהה ביותר, גנרל-פלדמרשל, לאחר שיחרורו מהצבא הסדיר.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנייזנאו נולד בשילדאו (Schildau) שליד טורגאו לקצין הארטילריה ממוצא סקסוני, אוגוסט ויליאם ניידהרדט, המשפחה חיה בעוני. בשנת 1777 החל ללמוד באוניברסיטת ארפורט ולאחר שנתיים הצטרף לגדוד אוסטרי שחנה בעיר. בשנת 1782 אימץ לעצמו את התואר פון גנייזאו, על שם אחוזה אוסטרית שהייתה שייכת למשפחתו בעבר. הוא השכיר עצמו כקצין לנסיך ביירוית - אנסבך ונשלח להלחם במימון בריטי במלחמת העצמאות של ארצות הברית.

עם חזרתו ב-1786 התמנה ללוטננט (סרן) חיל רגלים בצבאו של מלך פרוסיה, פרידריך הגדול. בשנים 1793 - 1794 שירת כקצין מטה בפולין ובמשך עשר שנים חי בעיר יאור שליד ורוצלב. בתקופה זו העמיק בלימוד תאורטי של יסודות המלחמה, אסטרטגיה צבאית, מדע המדינה והיסטוריה.

בשנת 1796 נשא לאשה את קרולינה פון קוטויץ (Caroline von Kottwitz).

המלחמות הנפוליאוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את שירותו במלחמות הנפוליאוניות החל גנייזנאו כקצין מטה בקרב יינה (1806). לאחר מכן שימש כמפקד בדרגת מיור (רב סרן) בבריגדת רגלים בליטא. בראשית 1807 נשלח לארגן את ההגנה על העיר קולברג שבפומרניה, ולהחזיק מעמד כנגד כוחותיו העדיפים של נפוליאון עד השגת חוזה טילזיט. על הצטיינותו במשימה זו קיבל גנייזנאו את עיטור פור לה מריט וקודם לדרגת לויטננט קולונל (סגן אלוף).

בהמשך כיהן במטהו של שרנהורסט בתפקידי קצין הנדסה קרבית וארגון צבאי. הוא צורף לצוות החשיבה והארגון-מחדש של הצבא הפרוסי שאירגן שרנהורסט ותרם תרומה חשובה לצד הארגוני. ב-1809 פרש בדרגת קולונל. לאחר פרישתו עשה במשימות חשאיות בשבדיה, האימפריה הרוסית ובריטניה ולאחריהן השתקע בברלין כראש המפלגה הפטריוטית.

עם התגבשות הקואליציה השישית חזר לצבא כראש מטהו של הגנרל בליכר. בתפקיד זה היווה איש-צוות משלים לבליכר ושיתוף הפעולה הפורה בניהם מהווה דוגמה לצמד פיקודי הרמוני. גנייזנאו היה זה שתכנן את המסע לכיבוש פריז וצעד יחד עם בליכר בראש הכוחות שכבשו אותה. ב-1814 לאחר שהודח נפוליאון ונמלט לטירת פונטנבלו קיבל גנייזנאו תואר של גראף (רוזן). באותה עת פרסם קלאוזביץ, עמיתו, "דו"ח על מסע המלחמה" וגנייזנאו צירף לו הקדמה.

ב-1815 נטל תפקיד מכריע בקרב ווטרלו, כראש מטהו של בליכר, שהעדיף את גניינזאו כמוביל הצבא על פני הגנרלים הבכירים הוותיקים, יורק ו-קלייסט, למקרה שייפגע. ואכן לאחר שנפגע בליכר בקרב ליני, נטל גניינזאו פיקוד על הצבא והדהיר אותו אל ואבר (Wavre), על מנת להצטרף לוולינגטון למתקפה הסופית על הצבא הצרפתי בווטרלו.

לאחר הקרב דאג גנייזנאו שהכוחות הפרוסים יצעדו לפריז לפני כוחותיו של וולינגטון ובתמורה זכה לקידום לדרגת פילדמרשל ולחברות במסדר העיט השחור.

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1816 מונה גנייזנאו למפקד הקורפוס ה-8, אך פרש לאחר זמן קצר בשל בריאותו הלקויה והנסיבות הפוליטיות. במשך שנתיים חי באחוזתו בשלזיה, אך לאחר מכן נקרא לשוב לברלין והיה למושל העיר. ב-1825 קודם לדרגת גנרל-פלדמרשל

עקב ההתקוממות הלאומית הפולנית ב-1830 נשלח לפוזנן בראש כוחות ההתערבות והתצפית. ראש המטה שלו היה עמיתו משכבר לצוות החשיבה, קרל פון קלאוזביץ. ב-24 באוגוסט 1831 נפטר עקב התפרצות של כולרה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו בשדרות אונטר דן לינדן בברלין

גנייזנאו נודע בציבוריות הפרוסית הן כחייל (החייל הטוב ביותר מאד פרידריך הגדול) והן כאדם בעל מידות שחיבבו אותו הן על מפקדיו והן על פקודיו. בשנת 1855 הוצב פסל שלו בשדרות אונטר דן לינדן בברלין. הגדוד עליו פיקד ב-1807 במצור בקולברג נקרא על שמו ב-1889. בערים גרמניות רבות נקראו על שמו רחובות וכיכרות בהן ברלין, לייפציג, היידלברג והמבורג.

על שמו נקראו מספר כלי שיט. בהם הסיירת המשוריינת SMS Gneisenau ששרתה במלחמת העולם הראשונה וסיירת הקרב גנייזנאו ששרתה במלחמת העולם השנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]