אווה לה גליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אווה לה גליאן

אווה לה גליאןאנגלית: Eva Le Gallienne; ‏11 בינואר 1899 - 3 ביוני 1991) הייתה שחקנית קולנוע ותיאטרון, במאית ומפיקה אנגלייה זוכת פרס אמי ומועמדת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1980 על תפקידה בסרט "התחייה מחדש".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בלונדון למשורר האנגלי ממוצא צרפתי ריצ'רד לה גליאן ולעיתונאית הדנית ג'ולי נורגארד, לאחר שהורייה נפרדו נאלצה להעביר את זמנה בין פריז ללונדון. ערכה את הופעתה הראשונה על במה ב-1914 בגיל 15 במחזה של מוריס מטרלינק "מונה ורנה".

הפליגה בשנה לאחר מכן לניו יורק ונסעה לאריזונה וקליפורניה שם הופיעה במספר הפקות תיאטרון. חזרה לאירופה לתקופה קצרה, כשחזרה לארצות הברית הפכה לשחקנית תיאטרון מובילה על בימות ברודוויי, התפרסמה בעיקר בזכות הופעתה במחזהו של פרנץ מולנר האגדי ליליאום". הקימה בשנת 1920 את התיאטרון האזרחי בניו יורק בסיוע חברתה אליס דלמאר כורת פחם עשירה מקולרדו. גליאן קיבלה את פרס הטוני בשנת 1964 כתואר של כבוד על עבודתה בתחום התיאטרון במשך כ-50 שנה, הועמדה לפרס ב-1981 על הופעתה במחזה "אל הבית של סבתא אנחנו הולכות".

גליאן התפרסמה בקולנוע ב-1959 בסרט "תלמיד השטן" והועמדה לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר ב-1980 על תפקידה בתור הסבתא פרל בדרמה "התחייה מחדש", הייתה בגיל 81 המועמדת המבוגרת ביותר לפרס עד לשנת 1997 אז הועמדה גלוריה סטיוארט לפרס כשהיא בת 87. זכתה ב-1978 בפרס אמי על הופעתה בסרט "המשפחה המלכותית", סרט המבוסס על מחזה מצליח בכיכובה של גליאן.

מעולם לא הסתירה את נטיותייה הלסביות בקרב התעשייה ההוליוודית, אך הקפידה לשמור על חשאיות מלאה לגביי חייה הפרטיים.

ניהלה מערכות יחסים עם השחקניות טאולה בנקהאד, ביאטריס לילי ולוראט טיילור. את מערכות היחסים המתוקשרות ביותר שלה ניהלה עם השחקניות אלה נאזימובה וג'וזפין האטצ'ינסון ועם המחזאית מרסדס דה אקוסטה . ניהלה מערכת יחסים הטרוסקסואלית אחת עם השחקן בסיל רת'בון. גליאן נפטרה ביוני 1991 בביתה שבקונטיקט מנסיבות טבעיות כשהייתה בת 92.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אווה לה גליאן בוויקישיתוף