אווה פרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אוויטה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אוויטה (פירושונים).
אווה פרון בתמונה רשמית

מריה אווה דוארטה דה פרוןספרדית: María Eva Duarte de Perón, ידועה בכינוי אוויטה; 7 במאי 191926 ביולי 1952) הייתה רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה חואן פרון. היא הייתה דמות כריזמטית ושאפתנית ביותר, ונודעה כדומיננטית ומשפיעה בתקופת נשיאותו הראשונה של בעלה, עד למותה מסרטן בגיל צעיר. היא זכתה להערצת המוני העם בארגנטינה, בני מעמד הפועלים שממנו העפילה במהירות לצמרת, אך גם לבוז ולאיבה מצד האליטות.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווה דוארטה נולדה במאי 1919 בעיירה לוס טולדוס. היא הייתה אחת מחמשת ילדיהם הבלתי חוקיים של טבחית לא נשואה וחוואי נשוי, חואן דוארטה, וגדלה בעיירה חונין הסמוכה. מוצאה הנחות והתנכרות מצד משפחת אביה טיפחו בה כבר מילדות שאיפה עזה לטפס בסולם החברתי, בצד טינה יוקדת לבורגנות ולמעמד הביניים, שלימים תרמו לעיצוב חייה והשקפת עולמה.

היא הייתה יפהפייה בהירת שיער, אינטליגנטית ואמביציוזית מאוד. בגיל 15 עזבה את העיירה והגיעה לבואנוס איירס כבת לווייתו של מוזיקאי נודד. בעיר הבירה של ארגנטינה קשרה קשרים ופיתחה קריירה של שחקנית בינונית על הבמה ובאופרות סבון רדיופוניות. תוך שימוש מושכל באישיותה החזקה, שאפתנותה ומיניותה העזה טיפסה במעלה הסולם החברתי והפכה להיות שחקנית מוכרת ומנהלת תחנת רדיו.

את הקולונל חואן פרון, קצין מבטיח בצבא שמונה לשר העבודה והרווחה, פגשה באירוע צדקה לגיוס תרומות למען נפגעי רעידת אדמה. הם נישאו בשנת 1945, כאשר היא הייתה בת 26 והוא היה בן 50. כרעייתו של חואן פרון טיפחה את השאיפות הפוליטיות של בעלה, ותוך שימוש במוצאה ממעמד הפועלים גייסה עבורו תמיכה רחבה מבין שורות חסרי החולצות – ארגון הפועלים. במערכת הבחירות של 1946 היא השתמשה בתחנת הרדיו שלה לנשיאת נאומים נלהבים, בהם פנתה לעניי מעמד הפועלים לשכנעם לראות בפרון את נציגם הנאמן ביותר. הרבה בזכות פעילותה הנמרצת ניצח חואן פרון באותה מערכת בחירות ונבחר כנשיא ארגנטינה.

כרעיית נשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווה פרון לצד בעלה

עם הפיכתה לרעיית הנשיא התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת, מעל ומעבר למקובל ל"גברת הראשונה" ולמורת רוחם של רבים מהמעמד השולט. היא הייתה מעורבת בניהול ענייני המדינה, במיוחד בתחומי רווחה וחברה. היא הקימה את "קרן אווה פרון" לסיוע לעניים, קרן שגייסה נמרצות כספים, ופיזרה אותם על מטרות חברתיות באותה נמרצות. רמיזות על אי-סדרים כספיים בניהול הקרן טושטשו ונדחקו לקרן זווית, ואווה פרון הייתה לדמות הפופולרית והמשפיעה בארגנטינה. סגנון חייה נודע כראוותני ומנקר עיניים, דבר שלא פגע בהערצת ההמונים כלפיה - היא הייתה מושא פולחן אישיות להמוני העם ותמונתה נישאה בכל מקום בארגנטינה. למרות זאת, נזהרה שלא להאפיל יתר על המידה על דמותו של בעלה, והקפידה לציין בכל הזדמנות שהוא ההשראה האמיתית לפעילויות הצדקה שלה.

חייהם האישיים היו פחות חשופים וידועים. ניכרה ההערצה ההדדית ביניהם אך לזוג לא היו ילדים. יש חוקרים הטוענים שחואן פרון היה הומוסקסואל ובין בני הזוג לא היו יחסי-מין.

להערצת ההמונים לא הייתה שותפה האליטה הארגנטינית, אשר בזה למוצאה הנחות ולדרך המינית מדי, לתפיסתם, שבה בנתה את הקריירה שלה, וסברה שמעורבותה בניהול המדינה מופרזת. אווה פרון, מצידה, התייחסה למבקרים אלה בביטול, כינתה אותם "האוליגרכים", והמשיכה לפעול למען המוני העם המעריצים.

ב-1947 יצאה אווה פרון לסיור יחסי ציבור באירופה, שנודע בכינויו "סיור הקשת בענן". היא ביקרה בספרד ונפגשה עם הרודן הפשיסט פרנסיסקו פרנקו, ועם ראשי מדינות נוספים באיטליה ובצרפת. בקריית הוותיקן נפגשה עם האפיפיור.

אווה פרון הייתה פעילה מאוד בנושאים פמיניסטיים. היא התגייסה למאבק למען הענקת זכות בחירה לנשים, ופעלה להקמת מפלגת נשים פרוניסטית. במקביל, ניהלה יחד עם בעלה את ענייני המדינה ביד ברזל, תוך השתקת מתנגדים ומבקרים, לעתים מאסרם, וסגירת עיתונים שביקרו את התנהלותם.

ב-1951 סברה שהגיעה השעה לממש פורמלית את מעמדה השלטוני, ופעלה לקבל מינוי של סגנית-נשיא, לצד בעלה. אליטת הצבא סברה שבזאת הגדישה את הסאה, והפעילה לחץ תקיף על פרון לביטול מועמדותה לתפקיד.

הקאסה רוסאדה, ארמון הנשיאות.

זמן קצר אחרי-כן חלתה בסרטן צוואר הרחם. מצבה התדרדר במהירות והיא נפטרה ביולי 1952, בגיל 33.

אחרי מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותה הוכרז אבל לאומי בארגנטינה, והמוני העם געו בבכי ברחובות ובכנסיות ברחבי המדינה.

מותה של אווה פרון לא קטע את הביוגרפיה הסוערת שלה: גופתה נחנטה והוצגה לראווה, והייתה מוקד עלייה לרגל עד נפילתו של חואן פרון בהפיכה צבאית ב-1955, והגלייתו. אז הוברחה הגופה מחוץ לגבולות המדינה, אל מילאנו שבאיטליה, שם נקברה. ב-1971, לאחר 16 שנה, הוצאה מקברה והועברה לקבורה במדריד. בינתיים שב חואן פרון מהגלות לארגנטינה, לקדנציה נוספת כנשיא. הוא נפטר ב-1974, ואז הוחזרה גופת אווה פרון לארגנטינה והוצגה לצד גופתו במעון הנשיאותי. השלטון החדש במדינה החליט למנוע את הפיכת המקום למקדש לבני הזוג, וגופת אווה פרון הופרדה מגופת בעלה ונקברה סופית באחוזת הקבר של משפחת דוארטה, בבית הקברות לה רקולטה בבואנוס איירס. אתר קברה משמש עד היום מוקד עלייה לרגל למעריציה, ותיירים. כדי למנוע את גניבת הגופה, היא קבורה במעין כספת בטון בעומק האדמה.

דמותה וחייה של אווה פרון שימשו בסיס למחזמר המצליח אוויטה שנוצר על ידי אנדרו לויד ובר וטים רייס, והועלה בתיאטראות לונדון וברודוויי. בהמשך, הוסרט המחזמר בבימויו של אלן פארקר ובכיכובה של מדונה.

צלם של אווה פרון על מגדל השידור בעיר הבירה בואנוס איירס

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]