אוויטה (מחזמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוויטה
Evita
כרזת המחזמר
כרזת המחזמר
כרזת המחזמר
מילות השירים טים רייס עריכת הנתון בוויקינתונים
מבוסס על הביוגרפיה של אווה פרון
ליברטיסט טים רייס
דמויות תפקידים ראשיים: אוויטהצ'הפרון
תפקידי משנה: אגוסטין מגאלדי • המאהבת של פרון
מוזיקה אנדרו לויד ובר
מקום ההתרחשות ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
תקופת ההתרחשות 1934-1952
מדינה בריטניהבריטניה בריטניה
סוגה מחזמר
הצגת בכורה 1978 (לונדון)
1979 (ניו יורק)
מספר מערכות 2
שפה אנגלית
פרסים זוכה פרס אוליבייה
זוכה 3 פרסי טוני
evitaonbroadway.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוויטהאנגלית: Evita) הוא מחזמר מאת אנדרו לויד ובר (לחן) וטים רייס (מילים), המתאר את תולדות חייה, הצלחתה ומותה של הפוליטיקאית הארגנטינאית אווה פרון, רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה חואן פרון. הסיפור עוקב אחר ראשית חייה של אוויטה, עלייתה לשלטון, עבודת הצדקה שלה, ומותה.

המחזמר החל כאלבום קונספט בסגנון אופרת רוק, שפורסם בשנת 1976, הכולל את השיר המפורסם והבולט ביותר במחזמר - "אל נא תבכי ארגנטינה" (במקור: "Don't Cry for Me Argentina"). הצלחתו הובילה להפקה בוסט אנד בלונדון בשנת 1978 - הפקה שזכתה בפרס אוליבייה על המחזמר החדש הטוב ביותר. שנה מאוחר יותר עלתה הפקה בברודוויי שבניו יורק, שהייתה למחזמר הבריטי הראשון הזוכה בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר.

בהמשך, המחזמר יצא לסיבוב הופעות וכן עלה גם בהפקות מקומיות רבות ברחבי העולם, לרבות הפקה בגרסה בשפה העברית בישראל, בכיכובם של ריקי גל, ויקי תבור, אלי גורנשטיין, עירית ענבי וששי קשת. בשנת 1996 יצא סרט הקולנוע "אוויטה" המבוסס על עלילת המחזמר ושיריו, בבימויו של אלן פארקר. את התסריט כתב פארקר יחד עם אוליבר סטון, ובתפקידים הראשיים כיכבו מדונה, אנטוניו בנדרס וג'ונתן פרייס.

המחזמר עלה בהפקות מחודשות בלונדון בשנת 2006, ובניו יורק בשנת 2012. בשנים 2013–2014 יצא סיבוב הופעות נוסף ברחבי הממלכה המאוחדת, שהסתיים ב-55 הופעות בלונדון, בספטמבר ובאוקטובר 2014.

בשנת 2015 עלה מחדש המחזמר בישראל, בתיאטרון הבימה, בכיכובם של שירי מימון (בחלק קטן מהזמן שיחקה לסירוגין מאיה בוסקילה בתפקיד זה), רן דנקרצחי הלוי שהחליף אותו בהצגות האחרונות), אקי אבני ורפי וינשטוק. המחזמר הועלה כ-200 פעמים, וירד במרץ 2017.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972, היזם רוברט סטיגווד הציע לאנדרו לויד ובר וטים רייס לפתח גרסה מוזיקלית חדשה אודות פיטר פן, אבל הם נטשו את הפרויקט.

בעודו מאחר לארוחת ערב, לילה אחד במהלך שנת 1973, שמע רייס ברדיו סופה של תוכנית אודות אווה פרון שסיקרנה אותו. כאספן בולים בילדותו, הוא היה מוקסם מתמונתה על הבולים הארגנטינאים, אבל לא היה מודע למשמעותה בהיסטוריה של ארגנטינה. במהלך המחקר שלו הוא פגש בבמאי הקולנוע הארגנטיני קרלוס פסיני הנסן, שהפיק את הסרט Queen of Hearts אשר שודר בטלוויזיה הבריטית ב-24 באוקטובר 1972. רייס צפה בסרט "עשרים פעמים לפחות", ואמר כי "עוד לפני שראיתי את סרטו הנפלא של פסיני - כבר הייתי מכור".[1] ככל שרייס המשיך וחקר אודותיה של אווה פרון, לרבות נסיעה עד לבואנוס איירס כדי לחקור אודות חייה באמצעות מסמכים רבים ואנשי קשר שפסיני סיפק לו, כך הוא הוקסם ממנה יותר ויותר; הוא אפילו קרא לבתו הראשונה על שמה.

רייס הציע את הרעיון של מחזמר המבוסס על הנושא זה לאנדרו לויד ובר, אבל אף על פי שהרעיון של הלחנת מוזיקה הכוללת טנגו, פסדובלה, ומקצבים לטיניים דומים סקרן אותו, ובר בסופו של דבר דחה את הרעיון. הוא החליט במקום זאת לשתף פעולה עם אלן אייקבורן על Jeeves, מחזמר מסורתי בסגנונם של רוג'רס והארט, המבוסס על דמותו של פ. ג. וודהאוס, אשר זכה לביקורות שליליות מצד המבקרים ונחל כישלון מסחרי.[2] לאחר Jeeves, ובר חזר לרייס, והם החלו בפיתוח המחזמר שרייס הציע.

מחברי הספר משנת 1996Evita: The Real Life of Eva Perón טוענים כי המחזמר מבוסס על ספרה הביוגרפי של מרי מיין The Woman with the Whip, שהיה מאוד ביקורתי כלפי אווה פרון.[3] אף על פי שרייס שיבח את הביוגרפיה של מיין, ספר זה מעולם לא הוזכר באופן רשמי כמקור השראה למחזמר. רייס יצר דמות, צ'ה, שנועדה לשמש כקריין וכמקהלה יוונית. אף על פי שגילה כי צ'ה גווארה היה ארגנטינאי, זו לא היה כוונתו המקורית שהדמות תהיה מבוססת עליו, אולם מאוחר יותר, כאשר הרולד פרינס הפך למעורב בפרויקט, הוא עמד על כך שהשחקנים המגלמים את דמותו של צ'ה ישתמשו בגווארה כאל מודל לחיקוי.[4] בעיבוד הקולנועי משנת 1996, הדמות שבה להיות אנונימית יותר. כך גם היה בהפקת לונדון המחודשת של המחזמר משנת 2006.‏[5]

ובר, יחד עם והמנצח אנתוני בולס, הציגו את המחזמר ב-Sydmonton Festival, טרם ביצוע ההקלטה עם התזמורת הפילהרמונית של לונדון.[6]

הקלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שעשו בעבר עם "ישו כוכב עליון", צוות כותבי השירים החליט להקליט את אוויטה כאלבום מוזיקלי, ובחרו בשחקנית-זמרת ג'ולי קובינגטון לבצע את התפקיד ראשי, לאחר שצפו בה בפרק של הסדרה Rock Follies ונזכרו בהופעתה כחלק מצוות השחקנים הלונדוני המקורי של המחזמר Godspell. ההקלטה של האלבום, שהופץ על ידי MCA Records ששיווקו בעבר את "ישו כוכב עליון", החלה באפריל 1976 והופקה על ידי ובר ורייס. ההקלטה נוהלה על ידי דייוויד המילטון סמית, שעל עבודתו הודה לו מאוחר יותר רייס, והתייחס אליו כאל, למעשה, מפיק שלישי. הוא גם סיפק את השורה "Statesmanship is more than entertaining peasants" ("מדינאות היא יותר מלשעשע את האיכרים", שהופיעה באלבום כתגובה לאחד מנאומיה של אווה פרון.

האלבום הכפול הופץ בשנת 1976, בו נשמעו קולותיהם של פול ג'ונס כחואן פרון, קולם וילקינסון כצ'ה, ברברה דיקסון כפילגשו של פרון, וטוני כריסטי כאגוסטין מגאלדי. היוצרים פנו בתחילה לסטיב מריוט וג'ון פוגרטי, אך הם לא היו מעוניינים. מוריי ראש, שזכה להצלחה עצומה עם "ישו כוכב עליון", הקליט מספר הדגמות, אבל מאוחר יותר רייס הודה בכך שהוא "לא באמת הצליח לשחזר את הקסם שנוצר כאשר גילם את דמותו של יהודה איש קריות". קולם וילקינסון, שבאותה התקופה גילם את דמותו של יהודה בהפקה הלונדונית של "ישו כוכב עליון" הסכים להגיע לאודישן: "זה לקח רק כמה שורות בשביל לדעת שהוא היה האיש שלנו". עוד לקחו חלק באלבום: מייק ד'אבו, שהחליף את פול ג'ונס כסולן של ההרכב המוזיקלי מנפרד מן, ומייק סמית, לשעבר סולן ההרכב המוזיקלי דייב קלארק פייב.

פסיני כתב הדיאלוג בספרדית של הסצנה הראשונה, "קולנוע בבואנוס איירס, 26 ביולי 1952". בהקלטה זו, הוא שיחק את תפקידו של השחקן בפסקול של סרט הקולנוע שעוצר בחריקה, על מנת לאפשר לכרוז להודיע הודעה רשמית על מותו של אווה. כאשר האלבום הוצג לעיתונאים, פסיני ארגן מצגת תמונות עם עמיתו אנטון פורסט. תרומתו לפיתוח של הפרויקט הוכרה, כשובר ורייס הודו לו ראשון, בנאום התודה שלאחר מכן.

בבריטניה, אוסטרליה, דרום אפריקה, דרום אמריקה, וחלקים שונים של אירופה, המכירות של אלבום הקונספט עקפו את אלו של "ישו כוכב עליון"; בארצות הברית, לעומת זאת, המכירות אף פעם לא השיגו את אותה הרמה של ההצלחה. ההקלטה של "Don't Cry for Me Argentina" בביצועה של קובינגטון (שיר ששמו המקורי היה: "It's Only Your Lover Returning"),‏[7] הושק כסינגל באוקטובר 1976. הוא הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי[8] וזכה להצלחה דומה ברחבי עולם. גם "Another Suitcase in Another Hall", שיר בביצועה של דיקסון, הפך ללהיט. בארצות הברית ובבריטניה, בהתאמה, קארן קרפנטר, אוליביה ניוטון-ג'ון, ופטולה קלארק פרסמו גרסאות כיסוי משלהן של "Don't Cry for Me Argentina".

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות
שם קול גיל תפקיד
אווה פרון מצו-סופרן 15-33 ראשי
צ'ה טנור 21-35 ראשי
חואן פרון בריטון 32-55 ראשי
אגוסטין מגאלדי טנור 23-35 משנה
המאהבת של פרון מצו-סופרן 14-18 משנה

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ההפקה הדמויות והשחקנים
אוויטה צ'ה חואן פרון אגוסטין מגאלדי המאהבת של פרון
1976 בריטניהבריטניה אלבום הקונספט ג'ולי קובינגטון קולם וילקינסון פול ג'ונס טוני כריסטי ברברה דיקסון
1978 בריטניהבריטניה הפקת וסט אנד המקורית איליין פייג' דייוויד אסקס ג'וס אקלנד מארק ריאן שיבון מק'קארתי
1979 ארצות הבריתארצות הברית הפקת ברודוויי המקורית פאטי לה פון מנדי פטינקין בוב גנטון מארק סירס ג'יין אורינגר
1989 ישראלישראל הפקה ישראלית מקורית ריקי גל ויקי תבור אלי גורנשטיין ששי קשת עירית ענבי
1996 ארצות הבריתארצות הברית עיבוד קולנועי מדונה אנטוניו בנדרס ג'ונתן פרייס ג'ימי נייל אנדראה קור
2006 בריטניהבריטניה הפקת וסט אנד המחודשת אלנה רוג'ר מאט ראוול פיליפ קווסט ארי מילנר לורנה וואנט
2012 ארצות הבריתארצות הברית הפקת ברודוויי המחודשת אלנה רוג'ר ריקי מרטין מייקל סרבריס מקס וון אסן רייצ'ל פוטר
2015 ישראלישראל הפקה ישראלית מחודשת שירי מימון/מאיה בוסקילה רן דנקר אקי אבני רפי וינשטוק רויטל זלצמן

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנת הפתיחה מתרחשת באולם בית קולנוע בבואנוס איירס, ארגנטינה ב-26 ביולי 1952, שבה קהל צופה בסרט ("A Cinema in Buenos Aires, 26 July 1952"). מהסרט בוקע קול של דיאלוג בשפה הספרדית. הצפייה בסרט נקטעת, כאשר כרוז עולה על הבמה עם הודעה (תחילתה בספרדית, אבל המשכה באנגלית) כי "אווה פרון הלכה לעולמה, בשעה 20:25 הערב". הקהל שבור הלב שר "Requiem for Evita" (בשפה הלטינית, על פי הרקוויאם הקתולי). בציניות, צ'ה, דמות המספר של המחזה, מנתח את הצער ההיסטרי שאחז בארגנטינה כאשר אוויטה מתה ("Oh What a Circus").

צ'ה מציג בפני הקהל את אווה דוארטה בת ה-15, בשנת 1934. אווה פוגשת את זמר הטנגו אגוסטין מגאלדי באחת ההופעות שלו ("On This Night of a Thousand Stars"), והשניים מעבירים ביחד את הלילה. למחרת, אווה סוחטת אותו לקחת אותה איתו לבואנוס איירס. בתחילה, מגאלדי מסרב, אך בסופו של דבר נכנע ללחציה ("Eva, Beware of the City"). עם הגעתה לעיר, אווה שרה על תקוותיה ושאיפותיה לתהילה כשחקנית ("Buenos Aires"), והיא ממהרת לעזוב את מגאלדי. צ'ה מתאר כיצד, באמצעות רומנים עם גברים שונים, אווה התקדמה במעלה הסולם החברתי, והפכה לדוגמנית, כוכבת רדיו ושחקנית ("Good Night and Thank You"). צ'ה ממשיך לתאר הפיכה של הימין הפוליטי בשנת 1943, במקביל להצלחתה של אווה, כשהוא רומז שהפוליטיקה הארגנטינאית והקריירה של אווה עשויה בקרוב מאוד להשתלב זה בזה. צ'ה מקפיד להציג את דמותו של קולונל חואן דומינגו פרון, קולונל צבאי שאפתן שעושה את דרכו במעלה הסולם הפוליטי הארגנטיני. ("The Lady's Got Potential"). במשחק של כיסאות מוזיקליים, שמייצג עלייתם של אישים פוליטיים שונים, פרון ואנשי צבא אחרים מתחרים זה בזה על כוח, כשהם מציגים את האסטרטגיה הפוליטית שלהם ("The Art of the Possible").

כאשר רעידת אדמה הרסנית פוקדת את העיירה סן חואן, פרון מארגן קונצרט צדקה בלונו פרק כדי לספק סיוע לקורבנות האסון. אווה משתתפת באירוע, שם היא פוגשת באגוסטין מגאלדי. פרון נואם בפני הקהל, ופוגש באווה בדרכו החוצה ("Charity Concert"). אווה ופרון מעבירים בחשאי את הלילה ביחד, ואווה רומזת לפרון שהיא יכולה לעזור לו להשיג את שאיפותיו לעלות לשלטון ("I'd Be Surprisingly Good For You"). אווה מגרשת את פילגשו של פרון - דמות ללא שם, הידועה רק על פי תיאור זה ("Hello and Goodbye"), שמהרהרת אודות גירושה ועתידה ("Another Suitcase in Another Hall").

לאחר שאווה עוברת לגור ביחד בעם פרון, היא מוצאת עצמה סוף סוף בחברה הגבוהה, אך היא נאלצת להתמודד עם הבוז שחשים כלפיה אנשי החברה הגבוהה ובכירי הצבא הארגנטיני ("Peron's Latest Flame"). בשנת 1946 פרון משיק את המועמדות שלו לנשיאות, לאחר שקודם לגנרל בצבא, ואילו במיטה עם אווה, הוא דן אודות סיכויי לזכות בבחירות. אווה מרגיעה אותו, ועד מהרה הם מארגנים עצרות שבהן האנשים מביעים את תמיכתם בו ומקווים לעתיד טוב יותר, ובמקביל, פרון זומם ביחד עם בני בריתו כיצד לדכא ולהיפטר מכל מי שעומד בדרכם ("A New Argentina").

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרון נבחר לנשיא ארגנטינה בניצחון סוחף בשנת 1946. הוא עומד על מרפסת קאסה רוסאדה", ופונה אל תומכיו - "חסרי החולצות". ("On The Balcony of the Casa Rosada"). אווה מדברת ממרפסת ארמון הנשיאות לתומכיה הנלהבים, ומגלה שלמרות המטרה הראשונית שלה - להשגת פרסום ותהילה - היא מצאה את הייעוד האמיתי שלה, והוא לפעול למען האנשים של מדינתה ("Don't Cry for Me Argentina"). צ'ה מנתח את מחיר התהילה, בעוד אווה רוקדת בנשף ההשבעה עם הנשיא הנבחר פרון ("High Flying, Adored").

אווה מתעקשת לשמור על תדמית זוהרת, על מנת להרשים את האנשים של ארגנטינה ולקדם את האג'נדה של בעלה - פרוניזם. היא עושה הכנות לצאת לסיור באירופה, בעזרת יועצי אופנה רבים ("Rainbow High"). סיורה המפורסם נערך בשנת 1946, עם תוצאות שאינן חד-משמעיות ("Rainbow Tour"); הספרדים העריצו אותה, אולם האיטלקים הישוו את בעלה לבניטו מוסוליני. בצרפת לא התרשמו ממנה לחיוב, בעוד האנגלים השפילו אותה, כאשר הזמינו אותה לבקר באחוזה כפרית, ולא בארמון בקינגהאם. אווה מודעת לבוז שרוחשת לה החברה הגבוהה, בעוד צ'ה מבקש ממנה להתחיל לעזור לנזקקים, כפי שהבטיחה ("The Actress Hasn't Learned the Lines You'd Like to Hear"). אווה מייסדת קרן צדקה על שמה; צ'ה מתאר את עבודת הצדקה השנויה במחלוקת של אווה, תוך רמיזה וייתכן ששימשה גם להלבנת הון ("And the Money Kept Rolling In And Out").

אווה מגיעה לכנסייה, על מנת לקחת חלק בטקס סקרמנט מול תומכיה הנלהבים ("Santa Evita"), אבל היא נכנס למצב טראנס, מתחילה להזות. בחזונה, היא מנהלת ויכוח לוהט עם צ'ה אודות מעשיה; צ'ה מאשים אותה בניצול האנשים הארגנטינאים למטרותיה, בזמן שאווה, בציניות, משיבה לו כי אין תהילה בניסיון לפתור את בעיות העולם מהצד ("A Waltz for Eva and Che"). בסופו של הוויכוח, אווה מכירה בכך שהיא גוססת, וכי ימיה ספורים. לאחר מכן, אווה סוף סוף מבינה שפרון אוהב אותה בזכות עצמה, ולא רק בשל כל מה שעשתה עבורו ועבור הקריירה שלו ("You Must Love Me").

לגנרלים של פרון נמאס מהתערבויות של אשתו, והם דורשים כי הוא יפרוש מהחיים הפוליטיים. פרון, לעומת זאת, מוחה על כך וטוען שרק בזכותה הם השיגו כל כך הרבה ("She Is a Diamond"). עם זאת, הוא מודה שהיא לא תוכל להמשיך עוד במשך זמן רב, שכן בקרוב היא צפויה להיכנע למחלת הסרטן שלה. למרות זאת, אווה נחושה להתמודד על משרת סגן הנשיא, ופרון חושש שהצבא יחולל הפיכה אם תעשה זאת, וכי היא איננה בקו הבריאות הנדרשת עבור משרה כה תובענית. אווה מתעקשת שהיא יכולה להמשיך, למרות מצב בריאותה ההולך ומתדרדר ("Dice Are Rolling/Eva's Sonne").

כאשר אווה מבינה כי היא קרובה למוות, היא מוותרת על ההתמודדות על משרת סגן הנשיא, ונשבעת אהבה הנצחית לעם הארגנטינאי ("Eva's Final Broadcast"). הישגיה של אווה חולפים אל מול עיניה, לפני שהיא מתה ("Montage"), היא מבקשת סליחה, ומהרהרת בבחירותיה במהלך חייה - העדפת תהילה על פני חיים ארוכים ("Lament"). אווה מתה, וגופתה עוברת חניטה, על מנת לשמרה לנצח. צ'ה מציין כי אנדרטה לזכרה עומדת להיבנות, אבל גופתה של אוויטה נעלמת למשך 17 שנים.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה
מס' שם השיר ביצוע
1 A Cinema in Buenos Aires, 26 July 1952 קהל
2 Requiem for Evita להקה
3 Oh What a Circus צ'ה והקהל
4 On This Night of a Thousand Stars מגאלדי
5 Eva and Magaldi אווה, מגאלדי ומשפחתה של אווה
Eva, Beware of the City
6 Buenos Aires אווה והקהל
7 Good Night and Thank You צ'ה, אווה, מגאלדי והמאהבים
8 The Lady's Got Potential צ'ה
9 The Art of the Possible פרון, גנרלים, אווה
10 Charity Concert פרון, צ'ה, מגאלדי, אווה
11 I'd Be Surprisingly Good For You אווה, פרון
12 Hello and Goodbye אווה
13 Another Suitcase in Another Hall המאהבת של פרון, מקהלת גברים
14 Peron's Latest Flame צ'ה, אריסטוקרטים, חיילים, אווה
15 A New Argentina אווה, צ'ה, פרון, קהל
מערכה שנייה
מס' שם השיר ביצוע
1 אינטרמצו אינסטרומנטלי
2 On The Balcony of the Casa Rosada פרון, צ'ה, קהל
3 Don't Cry for Me Argentina אווה
4 High Flying, Adored צ'ה, אווה
5 Rainbow High אווה, מלבישות
6 Rainbow Tour פרון, יועצים, צ'ה
7 (You'd Like to Hear)‏ The Actress Hasn't Learned the Lines אווה, אריסטוקרטים, צ'ה
8 (And Out)‏ And the Money Kept Rolling In צ'ה, קהל
9 Santa Evita ילדים, מקהלה
10 A Waltz for Eva and Che אווה, צ'ה
11 You Must Love Me אווה
12 Peron's Latest Flame Playoff חיילים
13 She is a Diamond פרון
14 Dice Are Rolling פרון, אווה
Eva's Sonnet
15 Eva's Final Broadcast אווה
16 Montage אווה, צ'ה, פרון, מקהלה
17 Lament אווה, צ'ה

סגנונות מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר עושה שימוש במגוון אקלקטי של סגנונות. מוזיקה קלאסית באוויטה נשמעת במקהלה שבקטע הפתיחה "Requiem for Evita", וכן מהווה אתנחתא בשיר "Oh What a Circus", כמו גם בקטעי מעבר מוזיקליים במהלך המחזמר, כמו הגרסה התזמורתית של "Lament" וההקדמה לשיר "Don't Cry for Me Argentina".

סגנונות מוזיקה לטיניים קצביים נשמעים בשירים כמו "Buenos Aires",‏ "And the Money Kept Rolling in", ו-"On This Night of a Thousand Stars", בעוד בין הבלדות ניתן למנות את "High Flying, Adored",‏ ו-"Another Suitcase in Another Hall". מוזיקת רוק נשמעת בשירים כמו "Oh What a Circus",‏ "Peron's Latest Flame" והשיר "The Lady's Got Potential", אשר נחתך מהמחזמר בגרסתו המקורית.

הדיוק ההיסטורי במחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס אלוי מרטינס צוטט אומר:

צ'ה, כמו גם אוויטה, מסמל אמונות מסוימות, תמימות אך ממשיות: התקווה לעולם טוב יותר; חיים אשר הוקרבו על מזבח המנושלים, המושפלים, העניים של העולם. הם מיתוסים שאיכשהו משחזרים את דמותו של ישו.

המחזמר מציג לרוב את סיפורה של אוויטה תוך נאמנות לסיפור ההיסטורי אודותיה. עם זאת, עולים מספר אי-דיוקים. מילות השירים והעלילה של המחזמר מבוססים על הביוגרפיה של מרי מיין, "The Woman with the Whip", שמבוססת בעיקר על תאוריהם של ארגנטינאים אנטי-פרוניסטים. לפיכך, בעלה של אוויטה, הקולונל חואן פרון, מוצג במחזמר כרודן; בפועל הוא אכן נודע כפשיסט שפעל כנגד מתנגדיו והגביל את חופש הדיבור, אך לא ניסה לתפוס את השלטון בכוח אלא נבחר באופן דמוקרטי בכל שלוש הפעמים שבהן הגיע לשלטון. בנוסף, שלטונו של פרון זכה לפופולריות לא רק בזכות אוויטה אשתו, כפי שהמחזמר מציג, אלא גם בזכות רפורמות כלכליות רחבות שבוצעו, בהנהגת חואן פרון.

זמן קצר לאחר צאת המחזמר, ניקולס פרייזר ומריסה נבארו פרסמו ביוגרפיה נייטרלית יותר אודות חייה של אווה פרון, בשם Evita: The Real Lives of Eva Perón, בו הם טוענים כי טענות רבות העולות מסיפרה של מיין (שהשפיעו על מילות השירים שחיבר טים רייס) היו כוזבים, כמו למשל הטענה כי אווה הגיעה לראשונה לבואנוס איירס כפילגשו של מוזיקאי נשוי, אגוסטין מגאלדי. במקום זאת, הם כותבים, אמה של אווה, דונה חואנה, לקחה אותה לעיר הגדולה, מאחר שהיא שאפה להיות שחקנית ברדיו. חלק מהמבקרים גם ציינו כי מילותיו של רייס ממעיטות שלא לצורך בהישגיה של אוויטה, במיוחד בכל הקשור לעבודות הצדקה שלה. לדברי נבארו ופרייזר, המחזמר "היה מבוסס ברובו על תקופת חייה המוקדמת והעלובה של אוויטה ... הצגתה של אוויטה מדי ערב, בתחילה לבושה כנערה, אחר כך כזונה ולבסוף כגברת ראשונה, הייתה רחוקה מלהיות אוהדת".[10]

בעקבות ההצלחה של הגרסה הקולנועית של אוויטה משנת 1996, נוצר והופץ סרט ביוגרפי ארגנטינאי בשם "Eva Perón: The True Story", הטוען כי הוא מתקן את העיוותים שביצירתו של אנדרו לויד ובר.[11]

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסט אנד, לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת וסט אנד המקורית 1978

כאשר שוחרר ההקלטה של המחזמר, ובר שלח עותק לבמאי האמריקאי הנודע הרולד פרינס והזמין אותו להיות מעורב בפרויקט. פרינס הסכים, והעיר: "כל אופרה שמתחילה בלוויה לא יכולה להיות כולה רעה", אבל הוא הודיע להם כי לא יוכל להתחייב על שום דבר, במהלך השנתיים הקרובות.[8] בינתיים, ובר ורייס שינו מספר אלמנטים של המופע. חלק מהשירים קוצרו, חלק ירדו לחלוטין, בעוד ששירים חדשים הוכנסו וכמה מילות שירים נכתבו מחדש. בסופו של דבר פרינס אישר שהוא יהיה פנוי להתחיל בחזרות בתחילת 1978. כאשר הוא החל לעבוד על הפרויקט בחודש מאי, הוא הציע כמה שינויים, וביקש להוסיף שיר אודות עלייתו של פרון לשלטון. ובר ורייס כתבו, לפיכך, את השיר "The Art of the Possible", שבמהלכו פרון "משחק" כסאות מוזיקליים עם קציני צבא, שיורדים מהבמה אחד אחד, עד אשר פרון נשאר אחרון.[12]

אוויטה, בבימויו של הרולד פרינס, עם כוריאוגרפיה של לארי פולר, ובהפקתו של רוברט סטיגווד, הוצגה לראשונה בוסט אנד, בתיאטרון ע"ש הנסיך אדוארד, ב-21 ביוני 1978, וירדה ב-18 בפברואר 1986, אחרי 3,176 הופעות.[13] איליין פייג' שיחקה את אווה, יחד עם דייוויד אסקס כצ'ה, ג'וס אקלנד כפרון[14] ודיאנה טרי כפילגשתו של פרון. פייג' נבחרה מבין מועמדות רבות, לאחר שג'ולי קובינגטון דחתה את התפקיד. לאחר פרישתה של פייג' מההפקה, את דמותה של אווה פרון גילמו מספר שחקניות, בזו אחר זו, בהן: מארטי ווב, סטפני לורנס, שיבון מקארתי (שגילמה את דמות הפילגש כאשר ההפקה עלתה לראשונה), ג'קי צ'פל, קתרין אוונס, מריה מורגן. [15] במקור, ווב החליפה את פייג' כשזו הייתה בחופשה, ושוכנעה על ידי פרינס להישאר עם הצוות כמחליפה קבועה, על מנת לסייע לה לקראת המועד שבו היא תיקח על עצמה את התפקיד. הדבר שימש כתקדים עבור ההפקה, וכך זה המשיך הלאה, עם לורנס ששימשה כמחליפתה של ווב. מישל בריז, מחליפתה המקורית של פייג', לא לוהקה לתפקיד הראשי בלונדון, אך מאוחר יותר היא לקחה חלק בצוות השחקנים של ההפקה שעלתה בניו זילנד.

גארי בונד החליף את דייוויד אסקס כצ'ה, ואחרי גילמו את התפקיד מארק ראיין (שלפני כן גילם את דמותו של אגוסטין מגאלדי), מרטין סמית' וג'ימי קין. בין השחקנים-המחליפים של אקלנד היו ג'ון טרנר, אוז קלארק ודניאל בנזאלי.

בסקירתו בסאנדיי טיימס, דרק ג'ול כתב כי המופע הוא "די נפלא" וציין כי המוזיקה "השאפתנית" של ובר היא "היתוך שאין דומה לו של חוויה מוזיקלית של המאה ה-20"; את מילותיו של רייס תיאר במילים "נוקבות" ו-"שנונות". ברנרד לוין מהטיימס לא אהב את המחזמר, וכינה אותו "יצירה נתעבת ... שמתיימרת להיות אופרה ... רק משום שהקלישאות שבין השירים מושרות ולא מדוברות". עוד הוסיף כי היה זה "אחד הערבים הלא-נעימים ביותר שבחיי".[16]

הפקה זו זכתה בפרס המחזמר הטוב ביותר של השנה מטעם The Society of West End Theatre, ואיליין פייג' זכתה בפרס על ההופעה הטובה ביותר של השנה. הרולד פרינס היה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר של השנה, ודייוויד אסקס היה מועמד לפרס על ההופעה הטובה ביותר של השנה במחזמר, אך שניהם לא זכור בפרס בסופו של דבר.[17]

טימותי או'בריאן ותרזה פירת' שיתפו פעולה בעיצוב של הבמה. הסט היה מינימליסטי, עם מרפסת של פיגומים המקיפה את גב הבמה, ומעליה מסך, עליו מוקרנות תמונות. במוזיאון מאדאם טוסו יצרו פסלון שעווה של אווה, המבוסס על דמותה של איליין פייג', עבור ארון קבורה בו נעשה שימוש בסצנת ההלוויה שבתחילת המופע. בהשראת ציורי הקיר של דייגו ריברה, פרינס הציע קדמת הבימה תהיה מוקפת ביצירות אמנות המתארות את מאבקיהם של האיכרים הארגנטינאים. הוא פסל את עיצוב התלבושות המונוכרומטי המקורי המיועד לחברי המקהלה ולרקדנים; במקום זאת, הוא שלח אותם לחנויות צדקה ובגדי יד שנייה, לרכוש שם תלבושות עבור ההפקה.[18] בסצנת המרפסת, שהפכה לאיקונית, אווה לבושה בשמלה לבנה רחבה, שעיצובה מבוסס על אחת משמלותיה של אווה פרון.

האלבום אוויטה בביצוע צוות השחקנים המקורי של ההפקה בלונדון הוקלט בשנת 1978 והופץ על ידי MCA Records.

הפקת לונדון המקורית עברה להופיע בבית האופרה שבמנצ'סטר למשך תקופה ממושכת, לאחר שירדה בתיאטרון Prince Edwared. קתרין אוונס וג'ימי קין שיחקו את אווה וצ'ה, בהתאמה, עם ריה ג'ונס וג'ון באר כמחליפיהם.

הפקת וסט אנד המחודשת 2006

ב-2 ביוני 2006, ההפקה הגדולה הראשונה של אוויטה בלונדון מזה כ-20 שנה נפתחה בתיאטרון Adelphi שבוסט אנד, בבימויו של מייקל גרנדג' עם השחקנית הארגנטינאית אלנה רוג'ר כאווה, פיליפ קווסט כפרון ומאט ראוולה כצ'ה.[19] אל רשימת השירים של המחזמר נוסף השיר "You Must Love Me", שנכתב במיוחד עבור סרט הקולנוע משנת 1996, ואשר מעולם לא היה חלק מהמחזמר בשפה האנגלית קודם לכן. ההפקה זכתה לביקורות משבחות, אולם המכירות בקופות הכרטיסים היו דלות, וההפקה ירדה ב-26 במאי 2007, אחרי פחות מ-12 חודשים.[20] קווסט ורוג'ר קיבלו מועמדויות לפרס אוליבייה על ההופעות שלהם בהפקה זו.

ברודוויי, ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת ברודוויי המקורית 1979

לאחר הופעות הבכורה ב-Orpheum Theatre שבסן פרנסיסקו,[21] ההפקה של אוויטה בברודוויי נפתחה ב-Broadway Theatre ב-25 בספטמבר 1979, וירדה ב-26 ביוני 1983, לאחר 1,567 הופעות ו-17 הצגות הרצה. פטי לופון כיכבה כאווה, עם מנדי פטינקין כצ'ה, בוב גאנטון כפרון, מארק סיירס כמגאלדי וג'יין אוהרינגר כפילגשתו של פרון. הארולד פרינס ביים, עם כוריאוגרפיה של לארי פולר.[22] במהלך תקופה זו, שש שחקניות נוספות גילמו את דמותה של אווה, בנוסף ללה-פון: טרי קלאוזנר, ננסי אופל, פמלה בלייק (הצגות יומיות), דרין אלטאי, לוני אקרמן ופלורנס לייסי (ערבים).[23] טום קרטר שימש כמחליפו של פטינקין והופיע כצ'ה.

לה-פון סיפרה על זמנה באוויטה: "'אוויטה' הייתה החוויה הגרועה ביותר בחיי", היא אמרה. "אני צורחת את דרכי בתפקיד שיכול היה להיכתב רק על ידי גבר ששונא נשים. לא היה לי שום גיבוי מצד המפיקים, שדרשו הופעה של כוכבת על הבמה, אבל התייחסו אליי כאל מישהי לא מוכרת מאחורי הקלעים. זה היה והייתה לי. אין תמיכה מהיצרנים, שרצה ביצועי כוכב במה אבל התייחסו אליי כאל מאחורי הקלעים לא ידועים. זה היה כמו ביירות, ונלחמתי כמו באנשי'".[24]

נטען כי במקור, איליין פייג' אמורה הייתה לגלם את תפקיד אווה בהפקת ברודוויי, אולם איגוד השחקנים סירב לאפשר ללהק שחקנית שאיננה אמריקאית. פרינס ניסה לשכנע את הארגון בפעם שנייה, כאשר לופון סבלה מבעיות בגרונה, לפני שההפקה הגיעה לניו יורק. לופון הטילה ספק בכך שטענות אלו היו אמיתיות. בזיכרונותיה, היא ציינה כי מדובר היה בלא יותר מאשר שמועות, שהופצו על ידי פרינס עצמו על מנת לזכות בפרסום.

הפקת ברודוויי המחודשת 2012

הפקת ברודוויי המחודשת משנת 2012 של אוויטה, המבוססת על זו של הוסט אנד משנת 2006, הוצגה ב-Marquis Theatre, עם אלנה רוג'ר בתפקיד הראשי של אווה פרון, ריקי מרטין כצ'ה, מייקל סרבריס כחואן פרון, מקס פון אסן כאגוסטין מגאלדי ורייצ'ל פוטר כפילגשתו של פרון, עם כריסטינה דה-סיקו כשחקנית מחליפה בתפקיד אווה. הבמאי היה מיכאל גרנדג'ה, עם כוריאוגרפיה של רוב אשפורד, עיצוב תפאורה ותלבושות של כריסטופר אורה ועיצוב תאורה מאת אוסטין ניל. המחזמר הופק על ידי האל לופטיג וסקוט סנדרס. הצגות הרצה החלו ב-12 במרץ 2012, עם ערב בכורה רשמי ב-5 באפריל 2012.‏ [25] ההפקה הייתה מועמדת לשלושה פרסי טוני, לרבות הפקה מחודשת של מחזמר הטובה ביותר. אוויטה ירדה ב-26 בינואר 2013, אחרי 337 הופעות ו-26 הצגות הרצה.[26][27]

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות בממלכה המאוחדת ובאירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבקה סטורם גילמה את דמותה של אווה, בסיבוב הופעות ברחבי הממלכה המאוחדת ואירלנד, בשנת 1987.

בשנת 1995, המפיקים פול ניקולאס (אנ') ודייוויד איאן, שנמנו עם המפיקים המקוריים של המחזמר רוברט סטיגווד ודייוויד לנד, לקחו את אוויטה לסיבוב הופעות, בגרסה שהייתה חיקוי קרוב מאוד של ההפקה המקורית בלונדון. בהפקה זו כיכבה מארטי ווב בתפקיד אווה, עם כריס קורקורן כצ'ה, דאנקן סמית' כפרון, ליאו אנדרו כמגאלדי ופופי טירני כפילגשתו של פרון. למרות כמה ביקורת, שמתחו ביקורת על הליהוק של ווב שהייתה בת 50, סיבוב ההופעות היה מוצלח עד כדי כך שהוא המשיך גם במהלך כל שנת 1996.‏[28][29][30]

בעקבות ההצלחה של ההעלאה המחודשת של אוויטה בוסט אנד ב-2006, יצא ב-2008 סיבוב הופעות נוסף בבריטניה, בכיכובה של לואיז דרים (אשר הוחלפה מאוחר יותר ברייצ'ל וודינג) בתפקיד אווה, שיימוס קאלן (מתחרה בתוכנית מציאות של ה-BBC)‏[31] כצ'ה, מארק הינהאן כפרון[32] עם ג'יימס וואוד כמאגלדי (לאחר שזכה בתפקיד בתחרות) וניקי מיי (שהוחלפה בקרלי בומן) כפילגשתו של פרון. סיבוב ההופעות בבריטניה הסתיים בסוף 2009, אך שב ועלה שוב במרץ 2010, והמשיך להופיע גם ברחבי אירופה עד אפריל 2011. ממאי עד ספטמבר 2011 ההפקה המשיכה להופיע בבריטניה ובגרמניה, עם אביגיל ג'יי כאווה, מארק פאוול כצ'ה ומארק הינהאן כפרון.[33]

בעקבות ההצלחה של ההעלאה המחודשת של אוויטה בברודוויי ב-2012, הודיע המפיק ביל קנרייט על סיבוב הופעות חדש. ההפקה רצה החל ב-15 במאי 2013, בתיאטרון החדש שבווימבלדון, ולאחר מכן במספר אולמי תיאטרון ברחבי המדינה, עם מרטי פלו מ-Wet Wet Wet בתפקיד צ'ה, אנדרו וודסוורת' בתפקיד פרון ומדלנה אלברטו כאווה. הסיור הסתיים לאחר 55 הופעות, באוקטובר 2014.‏[34][35]

סיבובי הופעות בארצות הברית וברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים היו מספר הפקות שיצאו לסיבובי הופעות ברחבי ארצות הברית והעולם, בהן:

שנה הפקה פרטים נוספים צוות השחקנים
אווה צ'ה פרון מגאלדי פילגשתו של פרון
1980 1st US National Tour בכורה: תיאטרון שוברט, לוס אנג'לס לוני אקרמן סקוט הולמס ג'ון שייפר סאל מיסטרטה סינתיה האנט
1982 2nd US National Tour בכורה: תיאטרון שוברט, שיקגו ולרי פרי ג'ון הררה רוברט אלטון פיטר מרינוס סינתיה סימפסון
1983 3rd US National Tour בכורה: תיאטרון Masonic Temple, דטרויט פלורנס לייסי טים באומן ג'ון לזלי וולף וינסנט פירילו פטרישיה לאד
1984 US Tour פלורנס לייסי[36]
1986 US Tour פלורנס לייסי
1989 World Tour פלורנס לייסי ג'יימס סבנו רוברט אלטון
1994 US Tour בימוי וכוריאוגרפיה: לארי פולר; ההפקה, אשר רכבה על גלי הציפייה לקראת העיבוד הקולנועי של המחזמר, נמשכה כשנה. מרלה שאפל (מועמדת לפרס טוני) ושחקניות נוספות דניאל ס. קוני[37]
1998 US Tour לציון עשרים שנה למחזמר סיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית לציון עשרים שנה למחזמר, המבוסס על הפקת ברודוויי המקורית, שהיה אמור במקור לעלות בברודוויי במהלך עונת 1999–2000, החל דרכו בדטרויט ב-3 בנובמבר 1998 והסתיים בבוסטון, מסצ'וסטס, בקיץ של שנת 1999.‏[38] הפקה זו התמקדה יותר בנושאים לטיניים.[39] על פי Playbill, "הליהוק הלטיני הוא חלק מהמאמץ לגרום להפקה להרגיש יותר אותנטית מבחינה תרבותית".[38] טורו זכתה לביקורות מצוינות, כמו גם השחקנים הגברים שלצידה. נטלי טורו[40] ראול אספרזה[40] ריימונד ג'רמילו מקלוד[40]
2004 US Tour בימוי: הארולד פרינס ולארי פולר; ההפקה רצה החל מנובמבר, 2004 ועד ליוני 2008 (עם הפסקה של כמה חודשים במהלך 2007) קאתי ויטקו, בראדלי דין
2013 US Tour הפקה המבוססת על הפקת ברודוויי המחודשת משנת 2012. סיבוב ההופעת החל בספטמבר 2013. קרוליין באומן[41]
(מחליפה: דסי אוקלי)
ג'וש יאנג[41] שון מק'לפלין[41] כריסטופר ג 'ונסטון[41] כריסטינה אלבאדו[41]

הפקות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת חלקית של מדינות בהן הוצג המחזמר (לפי סדר א"ב):

אוסטרליה

הפקה של אוויטה הוצגה בין ה-17 ביולי ל-1 באוגוסט 2015 ב-CenterStage Geelong שבג'ילונג, אוסטרליה.[42]

איטליה

ערב הבכורה של ההפקה האיטלקית הראשונה התקיים בסן רמו ב-5 בדצמבר 2013, בבימויה של סוזנה טגליאפיאטרה עם תרגום לאיטלקית של מרקו סווטרי ובכיכובם של סימונה אנג'יולוני כאווה דוארטה, אדוארדו פלנסה כצ'ה, אגוסטינו מרפיוטי כחואן פרון, מתיאו מארלי כאגוסטין מגאלדי ודילטה מנגוליני (אשר הוחלפה בסימונה מרוקו כאשר ההפקה יצאה לסיבוב הופעות באיטליה) כפילגשתו של פרון.[43]

ברזיל

בשנת 1983 הופקה אוויטה בברזיל, בבימויו של מאוריציו שרמן ובכיכובם של קלאודיה כאוויטה, מאורו מנדונסה כפרון, קרלוס אוגוסט סטרזר כצ'ה, סילביה מסארי כפילגשתו של פרון והילטון פראדו כאגוסטין מגאלדי. את הכוריאוגרפיה חיבר ג'וני פרקלין, עם אדסון פרדריקו כמנצח ומנהל מוזיקלי ומיגל רוזנגברג כמנהל הבמה. הופעת הבכורה התקיימה ב-Teatro João Caetano שבריו דה ז'ניירו ב-12 בינואר 1983. מאוחר יותר, בשנת 1986, ההפקה עברה אל Teatro Palace שבסאו פאולו. ההפקה הברזילאית הפכה להצלחה גדולה, עם הזמרת הברזילאית קלאודיה - שנחשבת על ידי מספר מבקרים ל-"אוויטה הטובה ביותר של כל הזמנים". המפיקים האנגלים רוברט סטיגווד ודייוויד לנד, לאחר שצפו בהפקה הברזילאית, אמרו כי מבין כל הזמרות ששיחקו את התפקיד - קלאודיה הייתה אוויטה הטובה ביותר של כל הזמרים.

במרץ 2011 עלתה הפקה שנייה בברזיל, בבימויו של חורחה טקלה, עם פאולה קפווילה כאוויטה, דניאל בואבנטורה כפרון ופרד סילבריה כצ'ה. ההפקה הוצגה ב- Teatro Alfa (סאו פאולו).

ישנן 2 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה
ישראל

אוויטה עלה בישראל לראשונה בשנת 1990 עם ריקי גל בתפקיד אווה, ויקי תבור בתפקיד צ'ה, אלי גורנשטיין בתפקיד חואן פרון וששי קשת בתפקיד מגאלדי.[44]

בשנת 2015 עלתה בישראל הפקה חדשה של המחזמר, בתיאטרון הבימה, עם שירי מימון בתפקיד אווה, בהשתתפות אקי אבני כחואן פרון ורן דנקר בתפקיד צ'ה. את המחזה תרגם דניאל אפרת וביים משה קפטן.[45]

ספרד

הבכורה של אוויטה בגרסה ספרדית הייתה ב-Teatro Monumental שבמדריד, ב-23 בדצמבר 1980, בבימויו של ג'יימי אספיליקואטה, עם פלומה סן בסיליו כאווה פרון, פטקסי אנדיון כצ'ה, חוליו קטניה כחואן פרון, טוני לנדא כאגוסטין מגאלדי, וומונסראט וגה כפילגשו של פרון. עם זאת, הגרסה הראשונה בשפה הספרדית הייתה עוד קודם לכן, במקסיקו, במהלך שנת 1980, עם רוקיו בנקוואלס כאווה וג'יימה גרזה כצ'ה. אלבום כפול של הפסקול המקורי של המחזמר בשפה הספרדית הופץ על גבי תקליטי ויניל בשנת 1981. הסינגל "No llores por mí, Argentina" הפך ללהיט. ההפקה דוברת הספרדית המשיכה לאחר מכן והופיעה בברצלונה ובערים אחרות, כמו גם בסיבובי הופעות באמריקה הלטינית.[46]

קנדה

בשנת 2010, העלה פסטיבל שייקספיר שבסטרטפורד, קנדה, הפקה של אוויטה, לראשונה - כמחזמר-רוק. את המחזה ביים גארי גריפין וכיכבו בו צ'יליה קנדי (אווה), חואן צ'יורן (פרון) וג'וש יאנג (צ'ה).[47][48]

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אוויטה (סרט)
כרזת הסרט משנת 1996

תוכניות ליצור עיבוד קולנועי בבימויו של קן ראסל התפתחו מייד לאחר שהמחזמר עלה בוסט אנד ובברודוויי. ספקולציות רבות אודות ליהוק פוטנציאלי כללו את ברברה סטרייסנד או לייזה מינלי בתפקיד הראשי של אווה, ואת בארי גיב או אלטון ג'ון בתפקיד צ'ה.[49] תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל.

ראסל אמר כי בחירתו הראשונה לתפקיד הראשי בסרט היה קרלה דה ויטו, שהגיעה לתהילה בסיבובי הופעות ובברודוויי, שם הרשימה את אשתו של אנדרו לויד ובר. דה ויטו עברה מבדקי מסך לתפקיד, בעוד שבאותו הזמן, באנגליה, החלה בצילומי וידאו קליפ של שיר מתוך אלבום הסולו שלה "Is This A Cool World or What". ביצועי השיר "אל נא תבכי ארגנטינה" של דה ויטו עברו בהצלחה רבה את מבדקי המסך. ראסל כתב שהיא הביאה את הצופים עד דמעות (למעט את טים רייס - שרצה לתפקיד את איליין פייג', ושאיתה היה לו קשר רומנטי). אף על פי שראסל דחה את הרעיון, פייג' עברה שני מבדקי מסך.

הביוגרפיה של ראסל מציינת כי הוא נפגש עם ברברה סטרייסנד, שדחתה את התפקיד באופן מיידי. הוא כתב שלאחר מכן הוא הציע את התפקיד ללייזה מינלי. שנה חלפה בין מבדקי המסך הראשוניים לבין זה של מינלי, שעל פי ראסל היו מדהימים. ראסל ניגש אל המפיק רוברט סטיגווד, והציע ללהק את מינלי, משוכנע שיש לה את הכישרון ואת "אבק הכוכבים" הנדרשים לתפקיד, אבל סטיגווד בישר לו כי זו הולכת להיות איליין פייג'. לאחר שכבר מחה כנגד רעיון זה בעבר, ראסל פרש מהסרט. שנים מאוחר יותר, כאשר הוא ראה את קרלה דה ויטו שוב, ראסל פנה אליה כאל "אוויטה שלי".

זה לא היה עד 1996 ש-"אוויטה" הגיעה סוף סוף אל המסך הגדול. אלן פארקר ביים את הסרט, עם מדונה בתפקיד הראשי, אנטוניו בנדרס כצ'ה וג'ונתן פרייס כפרון. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, וזכה בפרס לשיר המקורי הטוב ביותר ("You Must Love Me", שנכתב במיוחד עבור הסרט). המבקרים היו חלוקים בדעותיהם אודות הופעתה של מדונה, אולם היא זכתה על ביצועיה בפרס גלובוס הזהב עבור השחקנית הטובה ביותר בקומדיה או במיוזיקל.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת וסט אנד המקורית 1978[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1978 פרס אוליבייה המחזמר החדש הטוב ביותר זכייה
ההופעה הטובה ביותר במחזמר איליין פייג' זכייה
ההופעה הטובה ביותר במחזמר דייוויד אסקס מועמדות
במאי השנה הארולד פרינס מועמדות

הפקת ברודוויי המקורית 1979[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1980 פרס Drama Desk המחזמר הטוב ביותר זכייה
הפזמונאי הטוב ביותר טים רייס זכייה
המלחין הטוב ביותר אנדרו לויד ובר זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזמר מנדי פטינקין מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר פטי לה פון זכייה
שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר בוב גונטון זכייה
במאי מחזמר הטוב ביותר הארולד פרינס זכייה
הכוריאוגרף הטוב ביותר לארי פולר מועמדות
עיצוב התלבושות הטוב ביותר טימותי או'בריאן, תרזה פירת' מועמדות
עיצוב התאורה הטוב ביותר מועמדות
פרס מעגל המבקרים החיצוני הפזמונאי הטוב ביותר טים רייס זכייה
פרס טוני המחזמר הטוב ביותר זכייה
המוזיקה המקורית הטובה ביותר אנדרו לויד ובר, טים רייס זכייה
המחזאי הטוב ביותר טים רייס זכייה
השחקנית הראשית במחזמר הטובה ביותר פאטי לה פון זכייה
שחקן משנה במחזמר הטוב ביותר מנדי פטינקין זכייה
בוב גונטון מועמדות
במאי מחזמר הטוב ביותר הארולד פרינס זכייה
עיצוב תאורה הטוב ביותר דייוויד הרסי זכייה
עיצוב תפאורה הטוב ביותר טימותי או'בריאן, תרזה פירת' מועמדות
עיצוב תלבושות הטוב ביותר מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר לארי פולר מועמדות

הפקת וסט אנד מחודשת 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
2007 פרס אוליבייה הפקת מחזמר מחודשת הטובה ביותר מועמדות
שחקן ראשי במחזמר הטוב ביותר פיליפ קווסט מועמדות
שחקנית ראשית במחזמר הטובה ביותר אלנה רוג'ר מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר עבור תיאטרון רוב אשפורד מועמדות

הפקת ברודוויי מחודשת 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
2012 פרס טוני הפקת מחזמר מחודשת הטובה ביותר מועמדות
שחקן משנה במחזמר הטוב ביותר מייקל סלבריס מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר רוב אשפורד מועמדות
פרס Drama Desk הפקת מחזמר מחודשת הטובה ביותר מועמדות
שחקן ראשי במחזמר הטוב ביותר ריקי מרטין מועמדות
שחקן משנה במחזמר הטוב ביותר מייקל סלבריס מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר רוב אשפורד מועמדות
עיצוב התאורה הטוב ביותר ניל אוסטין מועמדות

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוויטה הגיעה למקום השישי בסקר דעת קהל של תחנת הרדיו BBC Radio 2 ברשימת "מחזות הזמר החיוניים ביותר" של בריטניה.[50]

באחד מפרקי העונה ה-15 של "משפחת סימפסון, "The President Wore Pearls", העלילה מבוססת באופן רופף על המחזמר אוויטה, עם ליסה סימפסון בתפקיד אווה. הפרק כולל פרודיות על שירי המחזמר, לדוגמה: "Don't Cry for Me, Kids of Springfield" ("אל נא תבכו, ילדי ספרינגפילד"). בסוף הפרק, מופיעה הצהרה, בה כתוב כי "בעצת עורכי הדין שלנו, אנחנו נשבעים שמעולם לא שמענו על מחזמר המבוסס על חייה של אווה פרון".

בפרק בסדרה "Glee",‏ "Special Education" - פרק מהעונה השנייה, דמויותיהם קורט האמל ורייצ'ל ברי שרות את השיר "אל נא תבכי ארגנטינה", כאודישן סולו לקראת תחרות מתקרבת. בפרק מהעונה השלישית, "Hold On to Sixteen", מקהלה יריבה שרה את השיר "Buenos Aires" בתחרות מול להקת הבית "כיוונים חדשים".

ב-"הבלדה של מגלן" - מתוך סדרת האנימציה "אנימניאקס", מדינת ארגנטינה מוצגת עם השלט: "בקרוב: אוויטה!".

בשנת 2013, חברת ההפקות Act 2 Cam, המתמחה בסרטים המיועדים לבני נוער, הקליטה שיר ווידאו קליפ כמחווה ל-"Don't Cry for Me Argentina", בשם "Don't cry for Hartlepool Marina".‏[51]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים, הוקלטו והופצו לפחות 25 אלבומים של שירי המחזמר בשפה האנגלית, מבוצעים על ידי צוותי שחקנים שונים. כמו כן, הוקלטו הקלטות רבות בשפות זרות, בהן ספרדית, גרמנית, יפנית, עברית, צ'כית, דנית, הולנדית, צרפתית, הונגרית, איסלנדית, קוריאנית, פורטוגזית, ושוודית.[52]

זמרת הסופרן קירי טה קאנאווה הקליטה גרסה אופראית מלאה של המחזמר, עם כריסטופר לי בתפקיד חואן פרון, אולם הקלטה זו מעולם לא הופצה. מארטי ווב הקליט אלבום של שירים נבחרים מתוך ההפקה, עם חברת התקליטים Pickwick Records, ביחד עם דייב ווילטס וקרל ויין.

רשימת אלבומים נבחרים
השנה ההפקה גרסאות האלבום המבצעים
המחזמר בשלמותו שירים נבחרים בלבד
1976 אלבום קונספט מקורי, לונדון ג'ולי קובינגטון, קולם וילקינסון, פול ג'ונס
1978 הפקת הוסט אנד המקורית, לונדון איליין פייג', דייוויד אסקס, ג'וס אקלנד
1979 הפקת הברודוויי המקורית, ניו יורק פטי לה פון, מנדי פטינקין, בוב גאנטון
1989 סיבוב הופעות עולמי פלורנס לייסי, ג'יימס סבנו, רוברט אלטון
1996 פסקול סרט הקולנוע "אוויטה" מדונה, אנטוניו בנדרס, ג'ונתן פרייס
2006 הפקת וסט אנד מחודשת, לונדון אלנה רוג'ר, מאט ראוול, פיליפ קווסט
2012 הפקת ברודוויי מחודשת, ניו יורק אלנה רוג'ר, ריקי מרטין, מייקל סרבריס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Citron, Stephen, Sondheim & Lloyd-Webber: The New Musical (2001). New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-509601-0
  • Fraser, Nicholas, and Navarro, Marysa. Evita: The Real Life of Eva Perón (1996). New York: W. W. Norton & Company. ISBN 0-393-31575-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוויטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Citron, pp.192-193
  2. ^ Citron, pp.191-97
  3. ^ Fraser and Navarro, p. 199
  4. ^ Citron, p. 223
  5. ^ Programme notes, 2006 London production
  6. ^ Citron, p. 229
  7. ^ Citron, p. 226
  8. ^ 1 2 Citron, p. 230
  9. ^ Martinez, Tomas Eloy."Evita Or Madonna: Whom Will History Remember?, Interview" LasMujeres.com, Retrieved 13 June 2006
  10. ^ Fraser and Navarro, p.193
  11. ^ Eva Peron, 1996 Argentine film biography of Eva Peron Amazon.com, accessed 26 August 2011
  12. ^ Citron, p. 231
  13. ^ Evita at Prince Edward Theatre thisistheatre.com, retrieved 17 March 2010.
  14. ^ Citron, p. 232.
  15. ^ Inverne, J. "Jack Tinker: A Life in Review", p. 21, Oberon, 1997.
  16. ^ Citron, pp. 232-33.
  17. ^ Award-Winners-1978 "S.W.E.T Award Winners 1978" Olivierawards.com, accessed 21 December 2011
  18. ^ Citron, pp. 231-32
  19. ^ "Cast list, 2006", ReallyUseful.com, retrieved 24 February 2010.
  20. ^ "Joseph hangs Dreamcoat at Adelphi in July". Society of London Theatre. 4 באפריל 2007. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-2 ביוני 2007. {{cite news}}: (עזרה).
  21. ^ "Hartgrave, Lee. "Evita! Miss Coco Peru! Terese Geneco!", Beyond Chron, March 18, 2005
  22. ^ "'Evita' listing, 1979-1983" InternetBroadwayDatabase.com, accessed 26 August 2011
  23. ^ Green, Stanley and Green, Kay. Broadway Musicals, Show By Show. Hal Leonard Corporation, 1996, ISBN 0-7935-7750-0, p. 254.
  24. ^ Green, Jesse. "Let Her Entertain You. Please" The New York Times, 8 July 2007
  25. ^ Gans, Andrew."Elena Roger and Ricky Martin Begin a Waltz for Eva and Che in Broadway Revival of 'Evita' March 12" Playbill.com, 12 March 2012
  26. ^ Jones, Kenneth."Requiem! Broadway's Evita Will Close Jan. 26; Tour Will Launch in RI" Playbill.com, 11 December 2012
  27. ^ Gans, Andrew."Goodnight and Thank You: Broadway Revival of Evita Ends Run Jan 26" Playbill.com, 26 January 2013
  28. ^ "Musical Fans Snap Up Seats For Evita" (Darlington Civic Theatre, May 1996), The Northern Echo, 30 November 1995.
  29. ^ Bruce, Keith. "Evita, Playhouse, Edinburgh", The Herald (Glasgow), 27 April 1995, p. 17.
  30. ^ Coveney, Michael. "Evita: If you can't wait for the film, a big national tour of classic 1978 Rice/Lloyd Webber musical, led by Marti Webb", The Observer, 19 March 1995, p. 14.
  31. ^ Lathan, Peter. "Review-Evita at Theatre Royal, Newcastle" BritishTheatreGuide.info, circa July 2009. Retrieved 5 January 2011
  32. ^ High, Chris. "Review-'Evita' tour, Liverpool Empire Theatre" WhatsOnStage.com, 29 May 2008
  33. ^ "Cast list 2011" Official Website, Bill Kenwright Ltd, accessed 28 May 2011.
  34. ^ Full cast revealed for Evita at the Dominion Theatre – bestoftheatre.co.uk
  35. ^ "Cast | Bill Kenwright Ltd" accessed 13 January 2015
  36. ^ Christon, Lawrence. "Five Years Later, Lacey Ponders Life After 'Evita'" Los Angeles Times, 8 May 1986
  37. ^ Harvey, Alec. "This Touring "Evita Boasts Top-Notch Troupe", Birmingham News (Alabama), 23 January 1994, p. 101.
  38. ^ 1 2 Ehren, Christine and Simonson, Robert. "Bway-Bound Evita Tour Stops at the Ohio in Columbus March 23-28" Playbill.com, 23 March 1999
  39. ^ "Evita tour listing" TimRice.com, accessed 6 March 2009.
  40. ^ 1 2 3 "Tour listing" Broadwayworld.com, accessed 6 March 2009.
  41. ^ 1 2 3 4 5 http://broadwayworld.com/article/Josh-Young-and-Caroline-Bowman-Set-to-Lead-EVITA-National-Tour-and-Che-and-Eva--Full-Cast-Announced-20130716
  42. ^ centerstage.com.au
  43. ^ evitailmusical.it
  44. ^ שרית ישי לוי, גורלי נחרץ לשחק את אוויטה, חדשות, 19 בפברואר 1990
  45. ^ ביקורות:
    אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "אוויטה": אשת המנהיג, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2015
    טל לוין, עכבר העיר, "אוויטה": קצת חוצפה וקצת אבק כוכבים, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2015
    מנחה נופה, עכבר העיר, ההצגה הטובה של השנה: אוויטה, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
  46. ^ Andrew Lloyd Webber, Tim Rice - Paloma San Basilio / Patxi Andión / Julio Catania / Tony Landa, Dirección Jaime Azpilicueta – Evita (Version Original En Español)
  47. ^ "'Evita' listing, 2010" StratfordFestival.ca, accessed 5 January 2011
  48. ^ Bey, Mardam Kindah. "Review, 'Evita', Stratford Shakespeare Festival" PressPlus1.com, 11 June 2010
  49. ^ Greenberg, James (19 בנובמבר 1989). "Is It Time Now to Cry for 'Evita'?". The New York Times. The New York Times Company. נבדק ב-9 באוגוסט 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Elaine Paige - Nation's Favourite Musicals". BBC Radio 2. נבדק ב-2 ביוני 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ http://www.hartlepoolmail.co.uk/news/local/video-killed-the-magazine-slur-as-hartlepool-fights-back-against-economist-article-1-6166742 Video killed the magazine slur as Hartlepool fights back against Economist article]
  52. ^ subtitles.o2.cz (הקישור אינו פעיל)
הקודם:
1980: סטיבן סונדהיים - סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט
פרס גראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר
1981: אנדרו לויד ובר וטים רייס - אוויטה
הבא:
1982: קווינסי ג'ונס - Lena Horne: The Lady and Her Music