אוורגרין 747 סופרטנקר
 | |
| מטוס אוורגרין 747 סופרטנקר ממריא מנתב"ג | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מטוס כיבוי |
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית |
| יצרן | בואינג (מטוס), אוורגרין (הסבה) |
| תקופת שירות | 2009–2013 (כ־4 שנים) |
| צוות | 5 |
אוורגרין סופר-טנקר (באנגלית: Evergreen Supertanker) היה מטוס הכיבוי הגדול בעולם עד 2013. המטוס מדגם בואינג 747 הוסב למטרות כיבוי אש, והיה בבעלות פרטית של חברת אוורגרין אינטרנשיונל האמריקאית. למטוס הייתה קיבולת של 94,850 ליטר, והיה מהיחידים המצוידים במערכת לראיית לילה, שאפשרה לו לפעול גם בשעות החשכה.
ב-1 בינואר 2014, הכריזה חברת אוורגרין אינטרנשיונל על הליך פירוק. נכון ל-2016 המטוס נמצא באחסנה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח המטוס החל לאחר שתי תאונות בהן התרסקו שני מטוסי כיבוי כבדים, מטוס C-130 הרקולס ומטוס PB4Y-2 Privateer בשנת 2002, שאחת מסיבותיהם הייתה גילם המתקדם של המטוסים. מחלקת הפנים של ארצות הברית ביקשה ממספר חברות לפתח מטוס כיבוי כבד חדש, שיחליף את המטוסים הישנים שהיו בשירות.
חברת התעופה אוורגרין אינטרנשיונל איירליינס (Evergreen International Airlines), הציעה להסב עד ארבעה מטוסי בואינג 747 שברשותה למטוסי כיבוי. טיסת הבכורה של מטוס הסופרטנקר הראשון, מדגם בואינג 200–747, הייתה ב-19 בפברואר 2004. החליף אותו מטוס אחר, מדגם 100–747, שהיה מוצב בדרך קבע בנמל התעופה של סקרמנטו בקליפורניה.
בנוסף לקיבולת הגדולה היו למטוס מספר יכולות שהבדילו אותו משאר מטוסי הכיבוי, בהן: יכולת ניווט באמצעות מכשיר GPS, אמצעי ראיית לילה, שאפשרו למטוס לפעול גם בשעות החשיכה, מהירות טיסה של 970 קמ"ש, ויכולת טיסה בגבהים נמוכים במיוחד של כ-60 מטר.
פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטוס הופעל לראשונה בשריפה גדולה שפרצה בשנת 2009 במחוז קואנקה בספרד. בדצמבר 2010 שכרה ישראל מטוס זה כדי להילחם בשרפה בכרמל.
הוצאה משירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל קשיים כלכליים של חברת אוורגרין, המטוס מאוחסן מאז מאי 2013 בבית הקברות למטוסים Pinal Airpark מחוץ ל-Marana, אריזונה, ממתין לגריטה. לוח הבקרה של הפלת המים הוצע במכירה פומבית ב-eBay באפריל 2015.
ב-1 בינואר 2014 הכריזה חברת אוורגרין אינטרנשיונל על הליך פירוק. נכון ל-2016 המטוס נמצא באחסנה.
