אוו מוראלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוו מוראלס
(26 באוקטובר 1959; אורינוקה, אואורו, בוליביה) (בן 54)
Evo morales 0949m.jpg
שם בשפת המקור Evo Morales
מפלגה תנועת הסוציאליזם (MAS)
נשיא בוליביה ה-80
תקופת כהונה 22 בינואר 2006 - מכהן
סגן אלוורו גרסיה לינרו
הקודם בתפקיד אדוארדו רודריגז

חואן אֶווֹ מוראלֶס אַיימָה (ספרדית: Juan Evo Morales Ayma, נולד ב-26 באוקטובר 1959), מדינאי בוליביאני, נשיא בוליביה מאז 22 בינואר 2006. ב-19 בדצמבר 2005 הוא נבחר לנשיאות, והוא האינדיאני הראשון שנבחר לתפקיד זה מזה 470 שנה.‏[1]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוראלס נולד למשפחה איימרית, בעיירה אורינוקה, במחוז אורורו שבאלטיפלנו, רמה במרכז האנדים. משפחתו סבלה מעוני קיצוני, ומתוך שבעה אחים, רק שלושה הגיעו לבגרות. בנעוריו עבד במגוון עבודות: רועה צאן, אופה, עושה לבנים ואף חצוצרן.

בתחילת שנות ה-80 משפחתו, כמו תושבי הרים אחרים, עברו לשפלה הטרופית במזרח בוליביה. מוראלס ומשפחתו התיישבו בצ'פרה, והקדישו את חייהם לחקלאות, בין השאר של עלי קוקה. מוראלס השלים לימודי תיכון ולאחר מכן התגייס לצבא. במהלך הרפורמות הכלכליות של שנות ה-90 כורים לשעבר החלו לגדל אף הם קוקה. אך הממשלה בראשות הוגו בנסר החלה להילחם בגידול הקוקה במטרה להקטין את יצור הקוקאין, בתמיכת ארצות הברית באמצע שנות ה-90.

בתור מנהיג תנועת מגדלי הקוקה, מוראלס נבחר לקונגרס של בוליביה בשנת 1997 כנציג אזור צ'פרה. הוא קיבל 70% מהקולות של אזור זה, האחוז הגבוה ביותר מבין 68 החברים של הפרלמנט שנבחרו ישירות בבחירות אלו.

מוראלס הוא מנהיג תנועה שמאלנית של איכרים המגדלים עלי קוקה. המפלגה מתנגדת למאמצי ממשלת ארצות הברית להשמיד את גידול עלי הקוקה באזור צ'פרה שבדרום-מזרח בוליביה. מוראלס הוא גם מנהיג מפלגת "תנועה לעבר הסוציאליזם".

בבחירות 2002 הוא נבחר במקום השני, מה שהדאיג את המפלגות המסורתיות. בכך הפך מוראלס לאישיות נודעת בכל היבשת. הוא נודע בהערות הקיצוניות שלו נגד ארצות הברית. בין היתר טען שההישג הנאה שלו בבחירות 2002 נבע בין השאר מתגובות שגריר ארצות הברית לבוליביה, שליבו את היצרים. בבחירות הבאות, של 2005, הוא זכה בתפקיד הנשיאות.

בין השאר, נודע מוראלס בכך שהוא מתעקש ללבוש סוודר פשוט, בסגנון הסריגה של איכרי האנדים, גם באירועים רשמיים ובפגישות עם מנהיגים אחרים.

כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו ממשיכה את התנועה שמאלה של כמה מדינות בדרום אמריקה, לאחר בחירת הוגו צ'אווס בוונצואלה, מישל בצ'לט בצ'ילה ולואיס אינסיו דה סילבה ("לולה") בברזיל. בראשית כהונתו תהו רבים בעולם האם ייטה יותר לכיוון לולה, הדוגל בפוליטיקה של שמאל-מרכז, או לכיוונם של צ'אווס ופידל קסטרו, הדוגלים במדיניות של שמאל רדיקלי ואנטי-אמריקניזם. מפגשים חיוביים עם נציגי סחר של ארצות הברית העידו על הכיוון הראשון בראשית דרכו, אך לאחר מכן נקט מספר צעדים שהעידו על מדיניות שמאלנית.

ב-1 במאי 2006 הודיע מוראלס על הלאמת כל חברות הנפט והאנרגיה במדינה. כמו כן הורה לצבא להשתלט על שדות נפט וגז ומתקני אנרגיה. הנפגעת העיקרית מההלאמה היא ברזיל, כיוון שחברות ברזילאיות הן שהשקיעו את רוב הכספים בשדות הנפט בבוליביה. ב-11 באוגוסט 2006 הודיעה ממשלת בוליביה כי היא מעכבת עד להודעה חדשה את ההלאמה "בשל מחסור במשאבים כספיים" [1].

במהלך חודש מאי, בעקבות חתימת הסכמי סחר חופשי בין פרו ובוליביה לבין ארצות הברית, בהם הוסכם כי האחרונה תורשה לייצא פולי סויה לשתי המדינות ובכך תאיים על מוצר היצוא העיקרי של בוליביה, הודיע מוראלס כי בכוונתו ללכת בעקבות ונצואלה ולפרוש מאיחוד הקהילות האנדיות. צ'אווס וקסטרו התחייבו כי יקנו את כל יבול הסויה של בוליביה, כדי לפצותה על הסיכונים שבפרישה מהאיחוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש החולקים על כך, בציינם את מקרה נשיא מקסיקו בניטו חוארס שהיה ממוצא סאפוטקי