אוטה פאוול
אוטה פאוול (בצ'כית: Ota Pavel; 2 ביולי 1930 - 31 במרץ 1973) היה עיתונאי ושדרן ספורט וסופר צ'כי אשר כתב ספרים בנושא ספורט וביוגרפיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות
פאוול נולד בשם אוטו פופר בפראג בשנת 1930 כבן שלישי למשפחת פופר, האב היה סוכן מכירות יהודי, האם נוצרייה.המשפחה ניהלה אורח חיים חילוני, וראתה בצ'כיה מולדת, ובחגים נהגו בני המשפחה לחגוג את החגים הנוצריים והיהודיים גם יחד. ילדותו של אוטה פאוול עברה עליו, במסעות דייג, הוא אהב את עולם המים והכיר הטיב את אמנות הדייג, ויצורי מים כגון זאב מים, קרפיון, צלופח. (בערוב ימיו יצורי המים ואמנות הדייג יהוו את היסוד העיקרי של סיפוריו החשובים.) במלחמת העולם השנייה, סבתו מצד אביו נשלחה אל תאי הגזים ואילו אביו ושני אחיו הוגלו בתחילה לגטו טרזין ואחר כך למחנה הריכוז מאוטהאוזן. אוטה נותר עם אמו הלא יהודיה כאזרח חופשי אך הצניע את עובדת היותו בן לאב יהודי ובתום המלחמה חזרו אביו וצמד אחיו חיים ממחנה הריכוז, לכאורה בריאים אך צלקות בנפשם. המשפחה שינתה את שמה מפופר לפאוול (השם פאוול הוא שם צ'כי ואילו השם פופר הוא שם בעל צליל גרמני).
[עריכה] כתב ספורט
לאחר המלחמה, הוא הפך לשחקן הוקי מצטיין בקבוצת הנוער של ספרטה פראג אך מחלה קטעה את הקריירה שלו כשחקן פעיל, והוא הפך לזמן קצר למאמן בקבוצת הנוער של ספרטה פראג. בשנת 1949 חברו הטוב: ארנושט לוסטיג המליץ לו להתמקד בכתיבה, והוא הפך לשדר ספורט ברדיו של צ'כוסלובקיה, בשנת 1955 הוא שינה את שמו מאוטו לאוטה פאוול, ב1956 החל לעבוד כעיתונאי ספורט בכתב העת הצ'כי סטדיום (אצטדיון) ובכתב עת זה הוא גם התנסה לראשונה בכתיבה, (הוא כתב בעיקר מאמרים קצרים בנושאי ספורט.) באותם שנים צ'כוסלובקיה הייתה מדינה קומוניסטית ועל אזרחיה הרגילים היו הגבלות יציאה מארצם. אך אוטה פאוול בזכות היותו כתב ספורט, זכה לבקר במדינות המערב.
[עריכה] המחלה
בשנת 1964 במהלך אולימפיאדת החורף באינסברוק הוא החל להראות סימנים של מחלת נפש וכתוצאה מכך הוא אובחן כלוקה בהפרעה דו קוטבית. בשנת 1966 מצבו הנפשי הדרדר והוא החל לקבל טיפולים נפשיים ואף התאשפז מרצונו בבתי חולים כדי לטפל במחלתו. בשנת 1971 יצא לאור בצ'כוסלובקיה קובץ סיפורים דק פרי עטו בשם: "מות האיילות היפות." וזה קובץ הסיפורים היחיד שהתפרסם בימיי חייו ומופיע גם בספר צלופחי הזהב. מסוף שנות השישים עד מותו, בשיא האימה של מחלת הנפש בה לקה, הוא כתב את כל סיפוריו הליריים החשובים, (הסיפורים המרכיבים את ספרו צלופחי הזהב אך הם התפרסמו רק לאחר מותו ) בשנת 1973 שם פאוול קץ לחייו ונקבר בבית הקברות היהודי החדש בפראג ליד אביו.
[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית
- אוטה פאוול, צלופחי הזהב, תרגום מצ'כית לעברית: רות בונדי, זמורה ביתן, 1990.
