אוטואמנציפציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער החוברת "אוטואמנציפציה!" בגרמנית, 1882

אוטואמנציפציה!סימן קריאה; הלחם של המילה היוונית "אוטו", שפירושה 'עצמי', ושל המילה הלטינית "אמנציפציה", שפירושהּ 'שחרור'; יחד: שחרור עצמי) היא כותר חיבור מאת ד"ר יהודה לייב פינסקר, לימים מראשי תנועת חובבי ציון, שפורסמה בראשית שנת תרמ"ג (1882).

על החוברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוברת נכתבה בעקבות פרעות "הסופות בנגב", ויצאה לאור בעילום שם ("מאת יהודי רוסי") בגרמנית בברלין, במטרה לעורר את יהודי מערב אירופה העשירים להתפכח מרעיון השוויון באמצעות התבוללות, שלא יוכל להצליח, ולסייע בהקמת תנועה לאומית יהודית. עם זאת, החוברת עוררה בעיקר את יהודי מזרח אירופה הסובלים. פינסקר קרא ליהודים שבמקום אמנציפציה ליהודים שהייתה בסוף המאה ה-19 באירופה האנטישמית, להקים בית לאומי בציון. בשער הספר הביא פינסקר את מאמרו של הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי?".

בספרו תיאר פינסקר את השנאה כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שהם חסרי מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים. על רקע זה, טען הרופא פינסקר, פיתחו האירופאים כלפיהם "יודופוביה" ('פחד מיהודים') – מחלת נפש שאינה בת ריפוי, ואשר עוברת בין הגויים בתורשה. היודופוביה מתבטאת באנטישמיות. הואיל ופינסקר לא ראה באנטישמיות תופעה בת-חלוף, הוא טען כי אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרוּת זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שוויון וזכויות (אמנציפציה). פינסקר דגל ברעיון ה"אוטואמנציפציה" – שחרור עצמי, התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמאליות.

על היהודים לשחרר את עצמם בתהליך בן מספר שלבים:

  1. שינוי בהרגשה – חיזוק המודעות הלאומית.
  2. התארגנות בקונגרס.
  3. פנייה להמון היהודים - גיוס כספים ופנייה למעצמות.
  4. הקמת מדינה יהודית, שרק בהּ יזכה כל אדם לקבל את הכבוד האישי המגיע לו.

עם זאת, יש לעלות כמה שיותר מהר לארץ ישראל, למרות הקשיים ובעיות ארגון.

פינסקר מפריד בין היהדות, שאינה קשורה לארץ כלשהי, ובין הלאומיות היהודית, הקשורה לארץ, אך שמפני שטרם הושגהּ לא מתייחסים אל היהודים כאל עם. פינסקר לא התרכז דווקא בארץ ישראל, אך העדיפהּ, בשל הקשר ההיסטורי-רוחני של העם אליה. הוא האמין כי גם שטח אחר יוכל לשרת את המטרה הראשונית: "ארץ משלנו".

מהדורות ותרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוברת, שבמקור ראתה אור בגרמנית ('AUTOEMANZIPATION: Mahnruf an seine Stammesgenossen von einem russischen Juden'), יצאה בהמשך לאור בכ-90 מהדורות וב-22 שפות, בהן רוסית, עברית, יידיש, פולנית, אנגלית, בולגרית, איטלקית, הולנדית, רומנית, ספרדית, לדינו, הונגרית, צרפתית, סרבו-קרואטית, דנית, שבדית, צ'כית, פורטוגזית, ערבית ופרסית. תרגום ראשון לרוסית הופיע בשבועון היהודי-רוסי ראזסוויט בסנקט פטרבורג כבר בשנת 1882. תרגום ליידיש, מאת מנדלי מוכר ספרים ('אויטאָעמאַנציפּאַציען, אָדער: אַ סגולה צו די יודישע צָרות'), יצא לאור באודסה בשנת 1884.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחד הימים ההם [חורף שנת תרמ"ג] קבלתי מר' דוד גורדון את המחברת "אבטואמנסיפציה" ומכתב מצורף אליה בהצעה, לתרגם אותה עברית בשביל "המגיד" ולהמציא את התרגום פרקים, פרקים. באותו מכתב גלה לי רד"ג את שם המחבר וכתב: "קום קרא את המגלה הזאת ושמעת קול חוזה, אשר לא היה כמותו בישראל למיום סתום חזון. אמנם המחבר איננו עומד עדיין כולו בתחומנו, ושאלת הארץ לא נתחוורה לו, אבל בכל יום אני מחכה לו שיבוא אלינו". נגשתי אל המלאכה ולמחר שלחתי את הפרק הראשון אל "המגיד". זוכר אני כי הרבה יגעתי אז למצוא בעברית בטוי נכון והמדויק למלת "אבטואמאנסיפאציה", ולבסוף קראתי לה: "חירות-עצמית". עתה בימינו, כשבעלי-האסופות שלנו אינם מקפידים על טהרת הלשון ומכניסים אליה מלים נכריות לצורך וגם שלא לצורך, ודאי שלא היו משנים מגוף השם הלועזי והיו כותבים פשוט אבטואמאנסיפאציה – וחסל. אבל אז, לפני זמן קרוב לארבעים שנה, היו נרתעים אחור מפני כל מלה, שאין לה יסוד ושרש בתנ"ך, כמפני הארי, חוץ מזו הקרובה בצלצולה למלה או למבטא עברי, כמו: "דלוג-רב", "דע-פתע" וכיובצא בהמצאות כאלו.

צריך להעיר, כי ה"המליץ" שנת תרמ"ב (גיליון 44) נתקשה גם המשורר יל"ג בתרגום מלת "אבטואמאנסיפאציה" והוא כותב כהאי לישנה: "מלה זו קשה לתרגם ללה"ק והוראתה כמו התרת החבוש את עצמו". [...]

בחורף שנת תרמ"ד באתי לווילנה. באחת האספות של חובבי-ציון שם הוחלט לעשות כהצעתו של לוואנדה ולהוציא את מאמר התרגום שלי "תשועת ישראל" בחוברת מיוחדת, מפני שהיה מי שאמר, כי אין השם "תשועת-ישראל" הולם יפה את תוכן החוברת, פניתי ליל"ג בשאלה: "מה השם שאקרא לתרגומי?" על זה ענה אותי יל"ג: "בהשחר" שנה י"א חוברת ג' תמצא את שירי "עדר אדני", אשר הקדשתיו לפינסקר. שם כתבתי במאמר המוסגר: "לכבוד הר"ר ל. ---- פ ---- ר בעל החוברת "אויטאעמנסיפאציאן". אז בא פורה שר של שכחה והשכיחני גרסה דינקותא שלי ולא יכולתי בשום אופן למצוא מבטא עברי, שיהא מסמן בדיוק את המושג "אויטאעמנסיפאציאן". אבל ברגע זה נתגלגלה זכות על ידי זכאי שכמותך ומצאתי את שבקשה נפשי. אם רוצה אתה למסור בעברית בדיוק את המושג "אויטאעמנסיפאציאן", אין טוב לך בלתי אם לקרוא למחברתך בשם: "אם אין אני לי, מי לי?"...

שמואל ליב ציטרון, הרפתקאותיה של ה"אבטואמנסיפציה"

החוברת זכתה למספר תרגומים לעברית: על ידי אחד העם ("אַבְטוֹאֵימַנְצִיפַּצִיָא"); על ידי שמואל ליב ציטרון (תחת הכותרת "אם אין אני לי מי לי?! או: תוכן דברי המחברת "אויטאעמאנציפאטיאן"), בתרגום שהופיע תחילה בכתב העת "המגיד" במהלך 1882–1883; וכן על ידי פ' פרנקל ושמואל פרלמן. תרגום עדכני בלווית ביקורות וחליפת מכתבים עם פינסקר, והערות המתרגם והעורך מרדכי יואלי יצא לאור בשנת 1960.

מהדורות עבריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל ליב ציטראן, אם אין אני לי מי לי?!, או, תוכן דברי המחברת "אויטאעמאנציפאטיאן": ונלוה אליו מאמר שני בשם: 'יתבררו ויתלבנו הדברים!', וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תרמ"ד-1883.
  • יהודי רוסי, אבטואימנצפציה: קול קורא לאחיו בני עמו (מתורגם עברית על ידי פ. פרענקעל), ברדיטשוב, בדפוס ח.י. שעפטיל, תר"ס-1899.
  • אוטואמנסיפציה (תרגם מגרמנית: שמואל פרלמן; עם הקדמה מאת שלמה ברימן), ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי"ב-1951.
  • י.ל. פינסקר מבשר התחיה הלאומית - ה"אוטואמנציפציה" והביקורות עליה; חוזרים ונאומים; מכתבים מפינסקר ואליו. (תרגם ערך והוסיף מבוא: מרדכי יואלי) הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ך (1960).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחי החוברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על החוברת ועל יוצרהּ[עריכת קוד מקור | עריכה]