אוטו ב. קראוס

אוטו ב. קראוס

לידה	1 בספטמבר 1921 פראג, צ'כוסלובקיה
פטירה	5 באוקטובר 2000 (בגיל 79) נְתַנְיָה, ישראל
מדינה	ישראל
אירועים משמעותיים	Transport Ds from Theresienstadt,Ghetto,Czechoslovakia to Auschwitz Birkenau,Extermination Camp,Poland on 18/12/1943 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
שפות היצירה	עברית, פורטוגזית
בן או בת זוג	דיטה קראוס

אוטו ב. קראוס (1 בספטמבר 1921 - 5 באוקטובר 2000) היה סופר ומחנך ישראלי ניצול השואה, כתב בצ'כית ובאנגלית.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

קראוס נולד ב-1 בספטמבר 1921 בפראג, בירת צ'כוסלובקיה. בצ'כית שמו היה אוטה, וכך הופיע בתעודת הלידה ותעודות בית הספר. אביו ריכרד היה אחד משמונה ילדים, שהתחיל את דרכו כמתלמד בחנות טקסטיל והפך עם הזמן בזכות כישרונו וחריצותו לבעליו של בית חרושת לייצור לבני נשים. כשהתבסס בעסקיו נשא לאישה את מריה שטראס, בתו של סוחר מצליח מעיר קטנה בשם נאכוד. אוטו היה בנם הראשון, ושבע שנים אחריו נולד הבן השני, הארי. הם גרו בבית מרווח ברחוב הומה ברובע סטרשניצה בפראג. מאחורי הבית עמד מבנה צמוד קרקע ששימש כבית החרושת ובו כחמישים תופרות שיצרו כותנות לילה, כותונות משי רקומות וחלוקי בית. אמו של קראוס עבדה במשרה מלאה כמפקחת על קווי הייצור בעוד אביו עסק בשיווק ובמכירות.

קראוס היה עצמאי מגיל צעיר. למרות היותו נער שמן, הוא שיחק טניס והתאמן בשחייה, היה חבר בתנועת הצופים וזכה באליפות טניס שולחן. יותר מכל הוא אהב לקרוא. המורה לספרות הבחין במהירה בכישרון הכתיבה של קראוס ועודד אותו להמשיך לכתוב. גם לסבתו של קראוס, אישה משכילה שתמיד השתוקקה לקרוא את כל מה שכתב והביאה לו ספרים רבים, הייתה השפעה רבה על אהבתו לספרות. הוריו, לעומת זאת, היו שקועים בניהול העסק המשפחתי ולא היה להם זמן לקרוא ספרות יפה. אביו קרא בעיקר עיתון.

כנער מתבגר קראוס נמשך למרקסיזם והפך למה שכונה בצחוק קומוניסט של סלון.

בתקופת השואה

עם כיבושה של צ'כוסלובקיה בידי גרמניה הנאצית, יהודים צ'כים מצאו עצמם לפתע מופרדים משאר האוכלוסייה. קראוס חש זאת בעוצמה כשפתאום נשללה ממנו זהותו כצ'כי בן הדת היהודית. הוא פנה לציונות והפך חבר פעיל בתנועה. יחד עם קבוצת צעירים וצעירות יצא להכשרה ובמשך שנתיים הם עבדו בחוות חקלאיות כהכנה לעלייה לארץ ישראל.

במאי 1942 גורשו קראוס ומשפחתו למחנה הריכוז טרזיינשטאט. הודות לניסיונו בחקלאות התמנה לראש צוות באחד מגני הירקות שעובדו בין חומות המחנה וסיפקו תוצרת טרייה לחיילי האס אס. צעירים יהודים מהמחנה עבדו בגני הירקות ומפעם לפעם הצליחו להבריח ירק שהוסתר בבגדיהם על אף השמירה ביציאה. במחנה היה מחסור חמור במזון ואפילו מלפפון קטן או צנונית סייעו להילחם ברעב המתמיד.

מטרזיינשטאט יצאו כל הזמן משלוחים "למזרח", שבעצם נועדו לאושוויץ-בירקנאו או למחנות השמדה אחרים. משפחתו של קראוס נבחרה למשלוח בדצמבר 1943, ועל אף שהיה מוגן בזכות עבודתו התנדב להצטרף להוריו ואחיו הצעיר במסעם אל הבלתי נודע. אסירי הגטו לא היו מודעים ליעדם הסופי, ובתמימותם האמינו רבים לגרסת הגרמנים שהיעד הוא מחנות עבודה.

באושוויץ שוכנו האסירים של משלוח דצמבר במה שנקרא מחנה המשפחות, וקראוס היה לאחד מהמדריכים בבלוק הילדים שנוהל על ידי פרדי הירש. במשך היום הוחזקו כחמש מאות ילדים בצריף משלהם. בלוק הילדים סיפק הגנה, אומנם חלקית ביותר, מהתנאים הנוראים, הרעב ואימת ארובות המשרפות שבחוץ.

לאחר שישה חודשים חוסל מחנה המשפחות. דוקטור יוזף מנגלה הנודע לשמצה ערך את הסלקציה ואסירים בעלי כושר עבודה נבחרו לעבודות כפייה בגרמניה. שאר האנשים, קבוצה שמנתה מעל שבעת אלפים בני אדם ובהם החלשים, הילדים והזקנים, נשלחו כולם לתאי הגזים.

קראוס צורף לקבוצת אסירים שמנתה אלף גברים שנשלחו למחנה הריכוז שווארצהיידה. הם סבלו מקור, מרעב, מעבודות הפרך וגם מחוסר שינה שנבע מחיים תחת ההפצצות המתמידות. לקראת תום המלחמה התקדמו צבאות בעלות הברית אל תוך גרמניה והמחנה פונה. הגברים התשושים שדמו לשלדים צעדו ברגל למעלה משבועיים, כשרבים מהם מתים בדרך. מאלף הגברים שיצאו פחות מעשרים אחוזים חזרו לטרזיינשטאט, ועוד רבים גוועו שם מתשישות ומחלות לאחר שחרורם.

בצ'כיה לאחר השואה

קראוס שב לפראג ושם נודע לו שהוריו וגם אחיו לא שרדו. הוא היה זכאי לדיור והממשל הצ'כי סיפק לו דירה שהתפנתה לאחר שבעליה הגרמניים נמלטו. הוא חלק את הדירה עם זוג, חבר מהמחנות ורעייתו. הוא נרשם באוניברסיטת קארל בפראג ללימודי ספרות, פילוסופיה, אנגלית וספרדית, קיבל מלגת לימודים קטנה והחל לשקם את חייו.

בפראג פגש את דיטה, שאותה זכר כנערה שהייתה הספרנית בצריף הילדים באושוויץ, והם התיידדו. ב-1947 הם התחתנו ובנם הראשון פטר-מרטין נולד באותה שנה. קראוס עוד לא סיים את לימודיו כשבקשתו לרשת את המפעל של אביו אושרה. הזוג הצעיר עבר לגור בווילה שעמדה בשטח המפעל וקראוס ניסה לנהל את העסק. זמן קצר לאחר מכן ארגנו הקומוניסטים הפיכה והפילו את הממשלה הדמוקרטית. אחד הדברים הראשונים שעשו הקומוניסטים היה להלאים את כל העסקים הפרטיים ולהכריז עליהם כרכוש המדינה. קראוס שוב נושל מרכושו, הפך מובטל והמשפחה נאלצה להתפנות מביתה.

לאחר זמן מה הצליח למצוא עבודה במשרד התרבות. תפקידו היה לקרוא ספרות אנגלית ולהמליץ איזה מהספרים ראוי להיות מתורגם לצ'כית. למרות זאת, המלצותיו הועברו לוועדה של חברי מפלגה וזו פסלה ספרים שנמצאו בורגניים מדי עבור ציבור הפועלים. קראוס היה העובד היחידי במשרד "האדום" שלא נשא כרטיס חבר במפלגה הקומוניסטית, אבל הם העסיקו אותו בכל זאת בשל היותו סופר צעיר ומצליח.

זמן קצר לאחר שחזר מהמחנות כתב את ספרו הראשון, "אדמה ללא אלוהים", שיצא לאור בפראג ב-1948. הספר הצליח מאוד והיה לרב-מכר על אף שעסק בזוועות אושוויץ. הספר נחשב בזמנו ליצירה הספרותית החשובה ביותר מבין הפרסומים שעסקו לאחר המלחמה בנושא השואה, וכך גם צוין במדור העוסק בתרומת היהודים לספרות הצ'כית באנציקלופדיה יודאיקה.

למרות הצלחתו הספרותית בצ'כיה קראוס החליט להגשים את חלומו הציוני ולעלות לישראל, שהייתה למדינה יהודית עצמאית. כיוון שידע שלא יקבל אישור יציאה בהיותו מועסק במשרד התרבות, התפטר מתפקידו ועבר לעבוד במרכז הקהילה היהודית, שם גם עסק בעבודה יוצאת דופן. בין השאר, כמזכיר התנועה תפקידו היה להשמיד את כל המסמכים שעסקו בהעלאת יהודי צ'כיה ופולין לישראל דרך פראג. במשך מספר שבועות שרפו קראוס ומזכירתו את כל העדויות למבצע העלייה העצום. למעשה, קראוס היה המזכ"ל האחרון של התנועה הציונית בצ'כיה עד לתחייתה בעקבות "מהפכת הקטיפה" ב-1989.

בישראל

במאי 1949 הגיעו קראוס ומשפחתו לישראל. בשנה הראשונה הם חיו במושב בשרון שבו קיוו גם להשתקע, אבל כיוון שלא היה בידם לשלם רכישת משק באגודה השיתופית החליטו לעבור לקיבוץ גבעת חיים, מקום שבו היו להם כמה חברים שעמם עלו ארצה וכמותם היו ניצולי השואה מצ'כיה.

משנת 1950 ועד 1957 קראוס ורעייתו חיו ועבדו בקיבוץ. בתם מיכאלה נולדה שם ב-1951. בתחילה קראוס עבד במטבח, אחר כך היה סניטר ולבסוף מצא את מקומו כמורה לאנגלית בבית הספר של הקיבוץ. לאחר העבודה, בערבים, עסק בכתיבה.

תרגום של הספר "אדמה ללא אלוהים" יצא לאור בעברית בשנת 1953. קראוס כתב, עדיין בצ'כית, את ספרו השני, "רוח מן ההרים", אבל נתקל בהתנגדות עזה מטעם הוצאת הקיבוץ המאוחד, מפני שהייתה בספר ביקורת על אידאולוגית החינוך השיתופי. הקשיים שהוערמו על פרסום ספרו וגם חוסר שביעות רצונה של רעייתו מהחיים השיתופיים גרמו להם לעזוב את הקיבוץ ב-1957. הספר יצא לאור אחר כך בהוצאת הדר.

קראוס ומשפחתו עברו לגור בהדסים, מוסד חינוכי ופנימייה בשרון שהוקם במטרה לקלוט ילדים ניצולי השואה. הוא לימד אנגלית וכך עשתה גם רעייתו מאוחר יותר, לאחר שהשלימה הכשרה בסמינר. בהדסים הם חיו ועבדו 29 שנים. לאחר זמן בארץ, קראוס חש שהוא מאבד את יכולתו להתבטא בצ'כית ועבר לכתוב באנגלית. כשבתו הייתה בת שמונה היא אובחנה כסובלת ממחלת כבד חשוכת מרפא. שנתיים לאחר מכן נולד לקראוס בן נוסף, רוני. הבת חייתה עוד 12 שנים ונפטרה לבסוף כשהיא כמעט בת עשרים. קראוס קרא לאותן שנים "השואה השנייה" שלו. הקשה מכל היה להסתיר מהילדה את חומרת מחלתה שהייתה סופנית, ולהעמיד פנים שהיא מחלימה.

חוש ההומור של קראוס, סגנונו התיאטרלי ושליטתו בספרות הפכו אותו למורה מאוד פופולרי בבית הספר. הוא היה מחנך משקיע ומוערך אבל בערבים ובזמנו הפנוי ישב וכתב. במשך כמה שנים שקד על כתיבת ספר בשם "שנות מדבר", שאותו העריך כעבודתו החשובה ביותר. למרות מאמציו, הספר לא התפרסם בעודו בחייו.

בשנת 1986 הפסיק ללמד בהדסים, אך במקום לפרוש לגמלאות החל בקריירה חדשה. הוא למד גרפולוגיה משום שהאמין ביכולתה ללמד דברים על אופי האדם. בני הזוג עברו מהדסים לנתניה. קראוס עבר בהצלחה את בחינת ההסמכה של אגודת הגרפולוגים בארצות הברית, הצטרף לאגודה הישראלית לגרפולוגיה מדעית, היה פעיל בחיבור בחינות ההסמכה לחברות ובמהרה הפך לאחד הגרפולוגים המוערכים בארץ.

כמה שנים אחר כך חלה. בתחילה זה היה לבו, אבל אז הוא אובחן כסובל מסרטן הקיבה. אמנם ניתוח מורכב הציל את חייו, אבל מאז הניתוח הוא נשאר מוגבל וחולה לשארית חייו. נפטר ב-5 באוקטובר 2000, בשלווה וללא ייסורים בביתו, כשהוא מוקף בבני משפחתו. אדית, דיטה, רעייתו של קראוס, היא גיבורת רב המכר- The Librarian of Auschwitz

ספריו

• 2019 The Children's Block, Penguin Random House
• Země bez Boha, V. Petr, Prague 1948 (אדמה ללא אלוהים)
• Země bez Boha, Sefer, Prague 1991
• אדמה ללא אלוהים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1953
• רוח מן ההרים, הדר 1959
• Vítr z hor, Kanzelsberger, Prague 1991
• The Dream Merchant and other Galilean stories, Vantage Press, New York 1991
• Obchodník se sny (Czech translation of The Dream Merchant) Sefer, Prague 2009
• Vepři ve při, Ivo Železný, Prague 1993
• תל קוצים (תרגום לעברית של Vepři ve při) הוצאת ירון גולן 1998
• The Painted Wall, Yaron Golan, Tel Aviv 1995
• Die Bemalte Wand ( German translation of The Painted Wall) Dittrich Verlag, Kőln 2002
• The Painted Wall, (2nd, 3rd revised edition) Prague, 2006, 2009
• ציור הקיר לא הושלם תרגום לעברית של The Painted Wall הוצאת בית טרזין 2004

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוטו ב. קראוס בוויקישיתוף

• Otto (Ota) B. Kraus
• אוטו קראוס, באתר Jewishmemorial
• רשימת הפרסומים של אוטו ב. קראוס, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אלישע פורת, קוצים בתחת, באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 בספטמבר 2010
• נילי קרן, "פואמה פדגוגית" בבירקנאו, באתר "יד ושם"