אויב העם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת המחזה, 1882

אויב העםנורבגית: En folkefiende) הוא מחזה משנת 1882 מאת המחזאי הנורבגי הנריק איבסן.

המחזה הוצג לראשונה בשנת 1883 בעיר קריסטינה (שהפכה לאוסלו בשנת 1925) ומאז הוצג בתיאטרונים ברחבי העולם ואף בישראל במספר הפקות‏[1].

באשר לסוגה אליה יש לשייך את המחזה, כתב איבסן: "עד כה אינני בטוח אם אקרא למחזה קומדיה או רק דרמה. יש מרכיבים רבים המעידים על הצד הקומי, אך המחזה מבוסס על רעיון רציני".

המסר של איבסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מעמיד במרכזו‏[2] את מאבקו של ד"ר תומאס שטוקמן, רופא המרחצאות, לטיהורם, בעקבות גילוי זיהום חיידקים במי המרחצאות. הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אחיו פיטר שטוקמן, ראש העיר הקטנה בנורבגיה, בה מתרחשת העלילה. איבסן כתב את מחזהו כתגובה אישית על הביקורת שנמתחה נגדו בעקבות מחזהו הקודם "רוחות" אשר נחשב אז כסקנדל. "אויב העם" הוא מחזה התוקף את הצביעות הציבורית כאז כן עתה. וגם מציג בעיות אייכות סביבה קשות ביותר בעולמנו, ולכן המסר הטמון בו הוא אקטואלי. הוא מדגיש את גבורת היחיד, במקרה זה הרופא, לומר את האמת מול כוחו של המשטר. את המשטר מייצג לרוע מזלו, אחיו, ראש העיר שהורס כל יוזמה לטיהור המרחצאות, ללא סובלנות אנושית מינימלית. אך גם מגחך לא מעט על אנשים שהולכים עם הראש בקיר, כד"ר שטוקמן עצמו.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר שטוקמן נוהג לארח בביתו את העיתונאי בילין, עורך העיתון הופשטט, המדפיס, וקפיטן הוסטר. אשתו של הד"ר, קטרין, מכינה עבורם סעודות דשנות, והיין מוגש בשפע למען כולם. באותו ערב מגיע גם ראש העיר, הוא מסרב לאכול ולשתות ומביע זלזול במתהוללים. פיטר, בחושיו הבריאים, קורא את אחיו לסדר. הוא מבקש לדעת בדיוק מה כתוב במאמר שהגיש אחיו לפרסום בעיתון. לאחר צאתו, מתברר שד"ר שטוקמן ביקש מהאוניברסיטה לבצע בדיקת מעבדה, והוא מקבל מכתב ובו נאמר שיש חידקים רעילים במים, הגורמים למחלות ועלולים לגרום למוות של הבאים להבריא בבית המרחצאות העירוני, בו עובד הרופא. מרגע זה ואילך מתחיל המאבק המתיש בין הד"ר שטוקמן לאחיו. ד"ר שטוקמן מנסה לטהר את המים מכל מרכיב רעיל. ואילו פיטר אחיו מנסה להבהיר לכולם שמחיר העבודות המוצעות על ידי אחיו החלמן, עצום והעיר לא תוכל לעמוד בהוצאה זו. הדבר יגרום לאבטלה ומחסור במשך שנתיים ויותר.

בתחילת המאבק יש תחושה שכל האורחים הבאים לסעוד אצל קטרין שטוקמן, עומדים מאחורי ד"ר שטוקמן. כולם ללא יוצא מהכלל מעודדים אותו ואף דוחפים אותו לכתוב מאמרים בנושא, ולהחריף את מאבקו. כולם אף מבטיחים לו תמיכה מוחלטת.

בקטע קומי במיוחד, נפגש ד"ר שטוקמן עם עורכי העיתון ומזרז אותם לפרסם את מאמרו הראשון בנושא. במאמר זה הוא קורא לסגירת המרחצאות ושיפוצם ולהנחת מערכת צינורות חדשה תוך סילוק הווירוסים הרעילים, המסכנים את בריאות הציבור. לאחר צאתו, מגיע אחיו ומצליח להוכיח אותם על החלטתם לפרסם מאמר שכזה שיגרום לסגירת המרחצאות. הוא מגלה להם את מחירי העבודות הדרושות, את המחיר הכבד שיידרש מבעלי הבתים, מן הפועלים במפעלים וכך הלאה. דבריו אלו מתחילים לעורר בהם ספקות כבדים נגד מאבקו הצודק של הד"ר. באותו רגע, חוזר הד"ר ואילו ראש העיר מזדרז, בהמלצת העורך והמדפיס, על מנת להסתתר מפני אחיו. אך פיטר שוכח את כובעו ומקל הכבוד, המעיד עליו שהוא גם ראש המשטרה בעיר. כאשר הד"ר מגלה את חפציו, הוא לוקח אותם, מניח את הכובע על ראשו, ונושא בידיו את מקלו. הוא מגלה את מחבואו ומגחך, בטענה שכעת התמנה הוא לראש העיר ולמנהל המשטרה. פיטר מנסה לקחת את הכובע והמקל. ותוך כדי המאבק, מתגלה לד"ר שנשאר לבדו במאבק של יחיד מול רבים. העורכים החליטו שלא לפרסם את מאמריו עוד.

ד"ר שטוקמן מחליט לקיים דיון פתוח בפני קהל, בנושא. כל הקהילה מתאספת בביתו של הקפיטן הורסטר. אמנם הד"ר חשב לקיים הרצאה. אך ראש העיר מנסה למנוע זאת באמצעים פשוטים. הוא ממנה את יו"ר הישיבה, המדפיס, שעבר לצידו, מאחר שהבין את כובד המחיר הדרוש לעבודות השיפוץ. וכך, כל פעם שהד"ר תוקף בחריפות את ראש העיר וציבור הצבועים שאיננו מסוגל לעשות דבר, ראש העיר ועוזריו עוצרים את האסיפה. בסופו של דבר מצביעים נגדו ומעניקים לו פה אחד את התואר אויב העם.

מאותו רגע ואילך מפטרים אותו ממשרתו וכך גם את בתו שעבדה בבית הספר המקומי. מכתבי נאצה נכתבו נגדה. אנשים זורקים אבנים על ביתם ושוברים את חלונותיהם. בעל הבית מודיע להם שעליהם לעזוב את ביתו מיד. ד"ר שטוקמן מחליט להגר לאמריקה. אחיו מביא לו את מכתב הפיטורין ומייעץ לו לעזוב. ולכתוב מכתב התנצלות. השנאה ביניהם מגיעה לשיא.

במקביל מר קיל, אביה של קטרין, קונה את מניות המרחצאות, שהוזלו מאוד. הוא מנסה להעביר את המסר לד"ר שאיננו קולט. להיפך, הוא כועס עליו על שהוא מבזבז את כספה של בתו על מניות שערכם ירד. מר קיל טוען שהכל תלוי בו, אם ישנה תפישתו ויגיד שטעה, המניות יעלו. אך הד"ר ביושרו מסרב. וממשיך במאבקו למרות הבידוד המוחלט אליו נקלע. גם כל לקוחותיו עוזבים אותו.

ואז מתרחש השינוי. קפטן הורסטר מזמין את משפחת הד"ר לגור בביתו. האולם בו התקיימה ההחלטה לכנותו אויב העם, יהיה המקום לבית הספר בו ילמדו ילדי רחוב, אותם יכין הד"ר להיות אזרחים מושלמים דוברי אמת ונאבקים עליה. לפתע מגיעים אליו העורך והמדפיס ושוב מנסים לעבור לצידו, על מנת לזכות בכסף שמר קיל ירוויח ממכירת המניות, לאחר הצהרת הטעות של הד"ר. הד"ר מסלק אותם בבושת פנים, עם מקל בידו. ביטחונו שב אליו והוא מכריז שהוא האיש החזק ביותר בעיר ובעולם. הדבר מעורר מעט גיחוך אצל רעייתו קטרין, המכריזה שגם היא וילדיה היו לצידו, כך שלא היה בודד לחלוטין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]