מלאכת אוכל נפש
 | |
| מלאכת מבשל ומלאכת מבעיר הותרו ביום טוב לצורך אוכל נפש | |
| מקרא | ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז |
|---|---|
| משנה | מסכת ביצה |
| ברייתא | מסכת ביצה |
| תלמוד בבלי | מסכת ביצה |
| תלמוד ירושלמי | מסכת ביצה |
| משנה תורה | הלכות שביתת יום טוב |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"א–תקי"ז |
מלאכת אוכל נפש היא מלאכה הנעשית לשם סיפוק צרכיו הקיומיים של האדם. ההלכה מתירה עשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב בתנאי שזאת נעשית לצורכי אותו יום, גם אם המלאכה עצמה נכללת בל"ט אבות מלאכה האסורות מהתורה. למשל, הבערת אש או אפייה לצורך הכנת מזון לאכילה באותו יום, הן מלאכות מותרות ביום טוב. עם זאת, מלאכות שדרכן להיעשות זמן רב עד להכנת המזון, כגון קצירה, צידה ודישה, נקראות "מלאכת עבודה" והן אסורות אף אם נעשות לשם אוכל נפש.
היתר מלאכת אוכל נפש הוא המאפיין ההלכתי העיקרי המבדיל בין יום טוב לבין שבת.
מלאכות אוכל נפש משמעותיות גם להגדרת כלי אוכל נפש, שאותם אסרה ההלכה למשכן. כלים אלו נחשבים הכרחיים לקיומו של האדם ולכן לא ניתן לשלול אותם.
מקור ההיתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
היתר מלאכת אוכל נפש מפורש בתורה: ”...כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.” (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז) כך הותרו שחיטה, לישה, בישול וכיוצא באלה.
חכמים אסרו לעשות ביום טוב כל מלאכה שאפשר לעשותה בערב יום טוב מבלי שיהיה בה הפסד או חיסרון, זאת כדי שאדם לא ידחה ליום טוב את כל המלאכות שהן לצורך אוכל נפש כגון טחינה וניפוי הקמח וכיוצא באלה, ואז ייטרד בהן כל היום ויימנע משמחת החג.
המלאכות המותרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשיטת בעלי התוספות[1] גדרי המצווה הוא של"ט מלאכות שבת מתחלקות לשלוש קבוצות ביחס ליום טוב:
- מלאכות שאין בהן צורך אוכל נפש כלל, כגון טווה שתי בתי נירין, תופר וכו'. במלאכות אלו אין שום היתר.
- מלאכות שייסודן אוכל נפש, אלא שאינן מלאכות בגוף המאכל. דהיינו הפעולה איננה מתקנת את המאכל עצמו, אלא מהווה הכנה מקדימה לצורך אוכל נפש, כגון מלאכת קוצר, דש וכו'. לשיטת התוספות בשם הירושלמי, מלאכות אלו אסורות מחמת שהן מלאכות הקודמות למלאכת לישה. נחלקו הראשונים[2] האם ההבנה בדברי הירושלמי לאסור מלאכות אלו מדאורייתא או שזה אסמכתא בעלמא.
- מלאכות אוכל נפש ממש, כגון מבעיר, אופה, מבשל וכו'. אלו מלאכות אוכל נפש מובהקות שעליהן דיברה התורה.
לפי המגיד משנה, ”ואני אומר ש'מלאכת עבודה' כולל כל מה שדרך העבד לעשות לאדוניו ואין רוב בני אדם עושין אותה לעצמן אלא שוכרים אחרים לעשותן, אבל כל מלאכה שדרך רוב בני אדם לעשותה כל אחד בביתו לעצמו לא הוזהרנו”, כלומר שביום טוב אסורים לעשות סוגי מלאכות שהיו בדרך כלל דורשים עבודה מסיבית מחמת שדרך הפעולה היא לימים הרבה, אלא שהתורה התירה פעולות שדרך לעשות אותם בבית באופן מינימלי[3].
צרכים שאינם מזונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלכה נפסקה דעת בית הלל, שכיוון שמלאכות ההוצאה וההבערה הותרו כמלאכת אוכל נפש, הם הותרו גם לצורך שאר הנאות, גם אם אינן קשורות דווקא באוכל, בתנאי שהם צורך "השווה לכל נפש".
הגם שמלאכת הבערה הותרה לצורך אוכל נפש, היינו דווקא מאש לאש משום איסור מוליד ביום טוב.[4]
האחרונים נחלקו לגבי העישון ביום טוב. לדעת חלק מן הפוסקים, העישון מותר למי שהורגל בכך, משום שזה צורך "השווה לכל נפש", אולם הדלקת הסיגריה צריכה להיעשות מאש הדלוקה מערב יו"ט, כשם שנאסרה הדלקה לבישול, והותרה רק מאש לאש, אך ישנם פוסקים רבים האוסרים זאת, בטענה שאין זה צורך אוכל השווה לכל נפש, שהרי ישנם אנשים רבים שאינם נהנים מעישון, ואף אינם סובלים את הריח[5].
מכשירי אוכל נפש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מכשירי אוכל נפש
רבי יהודה וחכמים נחלקו במסכת ביצה האם גם עשיית מכשירי אוכל נפש הותרו או רק מלאכות לצורך אוכל נפש עצמו. לפי רבי יהודה[6] גם מכשירי אוכל נפש הותרו.
הראשונים נחלקו בגדר מכשירי אוכל נפש. לפי שיטה אחת, מכשירי אוכל נפש הוא כל דבר שאינו נעשה לצורך האוכל עצמו, אלא לצורך פעולה אחרת או חפץ אחר שנועד להכשרת האוכל, כמו סכין, אבל פעולה הנעשית לצורך מכשיר צדדי להכנת האוכלת ולא באוכל עצמו אינו נחשב לאוכל נפש, אף על פי שלא ניתן להסתדר בשום אופן בלעדיו. לפי שיטה שנייה, כל דבר שניתן לעשות ללא אוכל נפש, נחשב למכשירין, כך למשל סכין לחיתוך הבשר נחשב למכשירין מכיוון שניתן לבשל את הבשר באופן בלתי חתוך והאוכל עצמו יהיה מוכן ללא זה, אבל פעולה שמוכרחת לצורך האוכל נחשבת לצורך אוכל נפש[7].
בין שתי השיטות מספר הלכות הנתונות במחלוקת: אחת מהם היא הדילמה הבאה: בזמן הראשונים, היו מחממים את התנור על ידי פיזור גחלים על רצפת התנור כדי לחממו, ואחר מכן היו מפנים את הגחלים מרצפת התנור, ואז היו אופים את הלחם, אך פינוי הגחלים מתבצע תוך כדי כיבוי חלקי, לפי השיטה הראשונה מכיוון שפינוי הגחלים היא פעולה עקיפה היא נחשבת למכשירי אוכל נפש, ולפי שיטת הרא"ש היא מותרת מכיוון שאי אפשר לאפות את הלחם על הגחלים והיא פעולה המוכרחת לצורך האוכל[8].
משכון כלי אוכל נפש[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג אוכל נפש מוזכר גם לעניין איסור משכון כלי אוכל נפש. ומשמש כנימוק "כי נפש הוא חובל"[9], היינו שאלו כלים שנצרכים לכדי חייו של האדם, ולכן אין לקחתם. מדובר בכלים המשמשים להכנת מזון כמו רחיים של תבואה וסכין שחיטה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יום טוב, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב מיכאל לוצקי, ההפרש בין יום טוב לשבת, באתר ישיבת מרכז הרב
- הרב אליעזר מלמד המלאכות שהותרו ביום טוב באתר פניני הלכה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תוספות, מסכת ביצה, דף ג', עמוד א'
- ^ הר"ן, הר"ן מסכת ביצה ריש פרק ג'
- ^ מגיד משנה, הלכות יום טוב פ"א ה"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ג, עמוד ב'
- ^ קרבן נתנאל על הרא"ש בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ב, עמוד ב'.
- ^ שני התירוצים בתוספות, מסכת כתובות, דף ז', עמוד א', ד"ה אמר חלוקים בספק זה, כך לפי ביאור שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תק"ז, בקונטרס אחרון.
- ^ מסכת ביצה פרק ג' סימן ח' (דף ל"ב ע"ב.).
- ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ו'.