אוכרנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחלקה לאבטחת הסדר וביטחון הציבור
של האימפריה הרוסית
Okhranka group photo.jpg
תצלום של קבוצת שוטרי אוכרנה מסנקט פטרבורג, 1905.
מטה גרוחובאיה אוליצה, בית מס' 2 (כיום מוזיאון המשטרות הפוליטיות ברוסיה),
סנקט פטרבורג, רוסיה
משרד ממשלתי אחראי משרד הפנים
שר אלכסנדר פרוטופופוב (אחרון)
שנת הקמה 1866
שנת פירוק 1917
מנהל הסוכנות קונסטנטין גלובאצ'ב (בסנקט פטרבורג)
אלכסנדר מרטינוב (במוסקבה)
אלכסנדר קרסילניקוב (בפריז) (אחרונים)

אוכרנההמחלקה לאבטחת הסדר וביטחון הציבוררוסית: Охрана - Отделение по Охранению Общественной Безопасности и Порядка) הייתה משטרה חשאית פוליטית באימפריה הרוסית שהייתה כפופה למשרד הפנים הרוסי (אם.וה.דה). הארגון עסק בחקירת פשעים פוליטיים ברוסיה ומחוצה לה.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

המחלקה לאבטחת הסדר וביטחון הציבור הוקמה ב־1866 בסנקט פטרבורג כצוות חקירה בן 12 חוקרים, זאת לאחר שדמיטרי קראקוזוב נכשל בניסיונו להתנקש בחיי הצאר אלכסנדר השני ב-4 באפריל אותה שנה. לאחר ניסיון התנקשות נוסף ב־6 באוגוסט 1880 הוקמה "מחלקת המשטרה" (Департамент полиции) כיורשת המחלקה השלישית בלשכת הוד מעלת הקיסר.

[עריכה] מבנה

ב-14 בדצמבר 1906, מבנה האוכרנה אורגן באופן הבא, על מנת לבזר את תפקודו במחוזות השונים במדינה:

אלכסנדר השלישי הקים משרד נוסף שנקרא "אבטחה וחקירה", שהופעל על ידי אנשי הז'נדרמריה הרוסית בשני סניפים: מוסקבה וורשה. גוף זה היה בסיסו של האוכרנה. עלייתה של התנועה המרקסיסטית ברוסיה חייבה איחוד של כוחות הביטחון - וכך נוצרה האוכרנה. רציחות של אישים בכירים ברוסיה, כגון פיוטר סטוליפין, ואירועי מהפכת 1905, חייבו הגדלה של כוחות הביטחון. כך ב־1908 היו 31 תחנות של האוכרנה, וב־1911 היו מעל ל־60 תחנות. בסתיו 1913 נסגרו כל התחנות ופעולותיה של האוכרנה נפסקו. בקרב האוכרנה פעלו הפילורים, פילור (בצרפתית: fileur) היה בלש סוכן באוכרנה שעסק באיסוף מודיעין על פשעים פוליטיים ומפלגות פוליטיות במדינה.

[עריכה] ראשי אוכרנה

מעצרו של תעמולן בידי האוכרנה, ציור של איליה רפין (1880-1892)
כרטיס המידע של גנריך יגודה במסמכי האוכרנה של שנת 1912

[עריכה] ראשי האוכרנה בסנקט פטרבורג

  • פיודור קולישקין (1867-1877)
  • מיטרופן אוסטימוביץ' (1877-1878)
  • ואסילי פורסוב (1878-1880)
  • גיאורגי סודייחין (1880 - 16 בדצמבר 1883); נרצח על ידי מתנקש.
  • ק. ולביצקי (1884-1885)
  • פיוטר סקרינסקי (1889-1897)
  • ולדימיר פירמידוב (1897 - 21 ביוני 1901); נרצח
  • נ. מצ'לוב (1901)
  • א. סאזונוב (1901-1903)
  • לאוניד קרמנצקי (1903-1905)
  • אלכסנדר גראסימוב (1905-1909)
  • סרגיי קארפוב (1909); נרצח ב-19 בדצמבר 1909
  • מיכאל פון קוטן (1909-1914)
  • פ. פופוב (1914-1915)
  • קונסטנטין גלובאצ'ב (1915-פברואר 1917)

[עריכה] ראשי האוכרנה במוסקבה

  • אלכסנדר סקאנדרקוב (1880-1884)
  • ניקולאי ברדיאייב (1885-1896)
  • סרגיי זובּאטוב (1896-1902)
  • ואסילי ראטקו (1902-1905)
  • ולדימיר טרג'ציאק (1905)
  • יבגני קלימוביץ' (1906-1907)
  • מיכאל קוטן (1907-1910)
  • פאבל זווארזין (1910-1912)
  • אלכסנדר מרטינוב (1912-27 בפברואר 1917)

[עריכה] ראשי האוכרנה בחו"ל (פריז)

  • פיוטר איוואנוביץ' רצ'קובסקי (1885-1902)
  • לאוניד רטאייב (1902-1905)
  • ארקדי גארטינג (1905-1909)
  • אלכסנדר קרסילניקוב (1909- פברואר 1917)

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] ראו גם

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא