אוליגודנדרוציטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוליגודנדרוציט

אוליגודנדרוציט

מידע כללי
סוג רקמה רקמה עצבית
סוג התא גליה
מיקום מערכת העצבים המרכזית
תפקיד בידוד חשמלי של קרום תא העצב
זיהוי רוברטסון, 1899
מאפיינים מבניים
גודל גוף התא 20–10 מיקרון
אברונים ייחודיים אין
מאפיין ייחודי מבודד

האוליגודנדרוציטים הם מגוון תאי גליה היוצרים את מעטה המיאלין מסביב לסיבים עצביים (אקסונים) במערכת העצבים המרכזית של בעלי חוליות. כל תא אוליגודנדרוציטי שולח זרועותיו לעבר מספר אקסונים, עד 50 במספר, המתלפפות כל אחת למעטה מיאלין באורך כמיקרומטר. הרווחים בין המקטעים נקראים מרווח ראנוויה. שמם בא מיוונית, בה משמעו "מספר תאים עציים" (Oligodendrocytes) או "מספר עצי דבק" (oligodendroglia). על אף שמם הדומה לזה של דנדריטים, אין מגע בין השניים.

תפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעטה המיאלין שיוצרים האוליגודנדרוציטים מקטין באופן ניכר את המוליכות והקיבוליות החשמליים של קרום הסיב העצבי. כתוצאה מכך מתארך קבוע הזמן האפייני לזליגת זרם חשמלי מהסיב, ומצטמצמת הנחתת הזרם החשמלי העובר בסיב. בפרט, בסיבים מצופי מיאלין מהירות הדחף העצבי גדלה ביחס ישר לקוטר הסיב, בעוד שבסיבים חשופים היא גדלה ביחס לשורש הריבועי של קוטר הסיב. כמו כן, מעטפת המיאלין מונעת קצרים בין הנוירונים. הודות לכך, סיבי עצב העטופים במיאלין מסוגלים להעביר דחפים עצביים במהירות דומה לזו של סיבים חשופים עבים הרבה יותר. המזעור המושג מאפשר למוחם של בעלי חוליות להכיל מספר גדול הרבה יותר של תאי עצב וסיבים המקשרים ביניהם. מבחינה היסטולוגית- בציטופלזמה ניתן להבחין בריבוי מיקרוטובולים.

מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מחלות חיסון עצמי, כגון טרשת נפוצה, כרוכות בפגיעה במעטה המיאלין שיוצרים האוליגודנדרוציטים, תהליך המכונה דמיאלינציה בלעז. איבוד המיאלין עשוי להביא לביטוי גנים ייעודיים הרותמים תאי גזע להתמיין לאוליגודנדרוציטים שישקמו חלקית את מעטה המיאלין. מנגנון שיקום זה אינו מצליח להתמודד עם התקפות חוזרות ונשנות של תאי T על האוליגודנדרוציטים, ונוצרת רקמה צלקתית על הסיבים העצביים.

ALD היא דוגמה למחלה נוספת הנובעת מליקוי תורשתי בהתפתחות מעטה המיאלין.

אוליגודנדרוציטים פגיעים גם להידבקות בנגיף JC המביאה להתפרצות חולי מוח מתקדם רב מוקדי (PML). מרבית האוכלוסייה האנושית (70-90%) נדבקת בנגיף עד גיל ההתבגרות, הנותר רדום עד להיחלשות המערכת החיסונית. התפרצות המחלה כרוכה בהרס אוליגודנדרוציטים, המביא לתסמינים השונים של איבוד מעטה המיאלין. מעריכים כי כחמישה אחוזים מחולי האיידס עשויים ללקות במחלה זו.

קיימים טיפולים העשויים להאט את אובדן מעטה המיאלין ולשכך כמה מתסמיני המחלות. בשלב זה לא קיים טיפול המשקם את מעטה המיאלין מחדש, אך זהו נושא ער למחקר.

גידולים באוליגודנדרוציטים מכונים אוליגודנדרוגליומות (Oligodendroglioma).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Raine, C.S. (1991). Oligodendrocytes and central nervous system myelin. In Textbook of Neuropathology, second edition, R.L. Davis and D.M. Robertson, eds. (Baltimore, Maryland: Williams and Wilkins), pp. 115–141.