| משחקי האולימפיאדה ה-XXIII |
סמל אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) |
| עיר מארחת |
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| מדינות משתתפות |
140 |
| ספורטאים משתתפים |
6,829
(5,263 גברים, 1,566 נשים) |
| תחרויות |
221 תחרויות ב-23 ענפים |
| טקס הפתיחה |
28 ביולי 1984 |
| טקס הנעילה |
12 באוגוסט 1984 |
| נפתח רשמית על ידי |
רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית |
| השביע את המשתתפים |
אדווין מוזס, אלוף אולימפי ב-400 משוכות |
| הדליק את הלפיד האולימפי |
ראפר ג'ונסון, אלוף אולימפי בקרב עשר |
| האצטדיון הראשי |
קולוסיאום הזיכרון, לוס אנג'לס, ארצות הברית |
טקס הפתיחה של
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) בקולוסיאום הזיכרון
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) היא האולימפיאדה ה־23 במספר בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ־28 ביולי עד ה־12 באוגוסט 1984. השתתפו בתחרויות 6,829 ספורטאים מ־140 מדינות.
בעקבות החרם שהוטל בהנהגת ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) החליטו 14 מדינות מן הגוש המזרחי להחרים את אולימפיאדת לוס אנג'לס. בהן ברית המועצות, קובה, גרמניה המזרחית. רומניה השתתפה במשחקים. שתי מדינות נוספות, איראן ולוב החרימו אף הן את המשחקים מסיבות אחרות. החרם של ארצות הגוש המזרחי פגע ברמת התחרויות בתחומים שנשלטו באופן מסורתי על ידי נציגיהן. אותן מדינות קיימו במקביל תחרויות משלהן בשם "משחקי הידידות".
בניגוד לאולימפיאדות קודמות, שגרמו הפסדי עתק לערים ולמדינות המארגנות, התאפיינה אולימפיאדת לוס אנג'לס בהוצאות קטנות יחסית (עקב תשתית מוכנה של מתקנים ראויים שחסכה את הצורך בהקמת חדשים) ובהכנסות גבוהות, עקב עירוב תאגידים כספונסורים של המשחקים, המתקנים, והמוצרים הנלווים. כתוצאה מכך, הייתה זו האולימפיאדה הראשונה שמיצתה עד תום את הפוטנציאל המסחרי שלה והסתיימה ברווח כספי - וכך פרצה את הדרך לאולימפיאדות הבאות אחריה.
[עריכה] אירועים בולטים
- ואלרי בריסקו-הוקס מארצות הברית זכתה ב-3 מדליות זהב, בריצת 200 מטר, בריצת 400 מטר ובריצת שליחות 4x400 מטר. היא האתלטית הראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים, שזכתה הן בריצת 200 מטר והן בריצת 400 מטר במדליית זהב באותה אולימפיאדה.
- צ'נדרה צ'יזבורו מארצות הברית זכתה ב-3 מדליות, 2 זהב ו-1 כסף, מדליות זהב בריצות השליחות 4x100 מטר ו-4x400 מטר ומדליית כסף בריצת 400 מטר.
- אוולין אשפורד מארצות הברית זכתה בשתי מדליות זהב, בריצה היוקרתית ל-100 מטר ובריצת שליחות 4x100 מטר.
- נאוול אל מוטאווקל ממרוקו זכתה בריצת 400 מטר משוכות ובכך הייתה לאישה המרוקאית הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית.
- ג'ואן בנויט מארצות הברית זכתה במדליית הזהב בריצת מרתון לנשים שנערכה לראשונה במשחקים אלו. ריצה זו זכורה בשל התמונות הקשות של האתלטית השווייצרית גבריאלה אנדרסן-שיס שהתמוטטה בקו הסיום בשל התייבשות. את ההקפה האחרונה באצטדיון היא רצה בקצב איטי למדי של 5 דקות ו-44 שניות. כעבור שעתיים היא התאוששה ושוחררה לאחר שטופלה במקום.
- אולריקה מייפארת ממערב גרמניה זכתה פעם שנייה במדליית זהב, בקפיצה לגובה, לאחר 12 שנים.
נבחרת הנשים בהתעמלות של רומניה זכתה במדליית זהב לפני נבחרת ארצות הברית ונבחרת סין.
- המתעמלת אקטרינה סאבו מרומניה זכתה ב-5 מדליות, מהן 4 זהב ו-1 כסף.
- המתעמלת מרי לו רטון מארצות הברית זכתה ב-5 מדליות, מהן אחת זהב בתחרות הקרב רב אישי, 2 כסף ו-2 ארד.
נבחרת הגברים בהתעמלות של ארצות הברית זכתה במדליית זהב לאחר 80 שנה, מאז אולימפיאדת סנט לואיס (1904) בתחרות הקבוצתית, לפני נבחרת סין ונבחרת יפן.
- המתעמל לי נינג מסין זכה ב-6 מדליות מהן 3 זהב, 2 כסף ו-1 ארד.
- המתעמל קוג'י גושיקן מיפן זכה ב-5 מדליות מהן 2 זהב, כולל בתחרות הקרב רב אישי, 1 כסף ו-2 ארד.
נבחרת השחייה של ארצות הברית לגברים ולנשים שלטה ללא עוררין בתחרויות השחייה, בהעדרן של נבחרת השחייה לנשים של מזרח גרמניה, בשל החרם על המשחקים. היא זכתה ב-21 מדליות זהב מתוך 29 אפשריות ו-34 מדליות בסך הכל מתוך 53 אפשריות.
- ננסי הוגסהד מארצות הברית זכתה ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב ומדליית כסף אחת. מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי ביחד עם קרי סטיינסייפר ובשני משחי השליחות ומדליית כסף במשחה ל-200 מטר מעורב אישי.
- טרייסי קולקינס מארצות הברית זכתה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-200 ול-400 מטר מעורב אישי ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. במשחה ל-200 מטר מעורב אישי היא קבעה שיא אולימפי.
- מרי טי מאהר מארצות הברית זכתה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-100 ול-200 מטר פרפר ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. במשחה ל-200 מטר פרפר היא קבעה שיא אולימפי.
- קרי סטיינסייפר מארצות הברית זכתה ב-3 מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי ביחד עם ננסי הוגסהד ובשני משחי השליחות.
- טיפני כהן מארצות הברית זכתה בשתי מדליות זהב במשחים ל-400 ול-800 מטר חופשי בשיא אולימפי בכל אחד מהמשחים.
- אן אוטנברייט מקנדה זכתה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג. מדליית זהב במשחה ל-200 מטר חזה, מדליית כסף במשחה ל-100 מטר חזה ומדליית ארד במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב.
- ראודי גיינס מארצות הברית זכה ב-3 מדליות זהב, כולל במשחה היוקרתי ביותר ל-100 מטר חופשי ובשני משחי שליחים.
- מיכאל גרוס ממערב גרמניה זכה ב-4 מדליות, מהן 2 מדליות זהב תוך כדי קביעת שני שיאי עולם, במשחה ל-100 מטר פרפר ובמשחה ל-200 מטר חופשי ו-2 מדליות כסף במשחה ל-200 מטר פרפר ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי
- ריק קארי מארצות הברית זכה ב-3 מדליות זהב, במשחי הגב ובמשחה שליחים 4x100 מטר מעורב.
- מייק הית' מארצות הברית זכה ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב במשחי השליחים ומדליית כסף אחת במשחה ל-200 מטר חופשי.
- ויקטור דייוויס מקנדה זכה ב-3 מדליות, מהן מדליית זהב אחת במשחה ל-200 מטר חזה תוך כדי קביעת שיא עולם חדש ו-2 מדליות כסף במשחה ל-100 מטר חזה ובמשחה שליחים 4x100 מטר מעורב.
- פאבלו מוראלס מארצות הברית זכה ב-3 מדליות, מהן מדליית זהב אחת במשחה שליחים 4x100 מטר מעורב ושתי מדליות כסף במשחה ל-100 מטר פרפר ובמשחה ל-200 מטר מעורב אישי.
- אלכס באומן מקנדה זכה ב-2 מדליות זהב תוך כדי קביעת שני שיאי עולם חדשים במשחי המעורב אישי.
המדינות שגרפו את מרב המדליות:
[עריכה] המשלחת הישראלית
לאולימפיאדה זו, שלחה ישראל את המשלחת הגדולה ביותר שלה עד אז, עם 33 ספורטאים ב-11 ענפים שונים. על אף זאת, אף אחד מנציגי ישראל לא הצליח להגיע להישגים משמעותיים באולימפיאדה. בשנה זו ייצג עמוס מנסדורף לראשונה את ישראל בענף הטניס באולימפיאדה, ואבירם מזרחי היה הקיאקיסט הישראלי הראשון, כאשר סיים במקום הרביעי בחצי הגמר. כמו כן, נרשמה השתתפות ישראלית ראשונה באיגרוף, התעמלות אמנותית וגלשני רוח.
[עריכה] קישורים חיצוניים
המדינות שהחרימו את אולימפיאדות 1976, 1980, 1984 מסיבות שונות
| אצטדיוני אולימפיאדות הקיץ |
| אתונה , 1896 • פריז, 1900 • סנט לואיס, 1904 • אתונה , 1906 • לונדון, 1908 • סטוקהולם, 1912 • ברלין, 1916 • אנטוורפן, 1920 • פריז, 1924 • אמסטרדם, 1928 • לוס אנג'לס, 1932 • ברלין, 1936 • הלסינקי, 1940 • לונדון 1944 • לונדון, 1948 • הלסינקי, 1952 • מלבורן, 1956 • רומא , 1960 • טוקיו, 1964 • מקסיקו סיטי, 1968 • מינכן, 1972 • מונטריאול, 1976 • מוסקבה, 1980 • לוס אנג'לס, 1984 • סיאול, 1988 • ברצלונה, 1992 • אטלנטה, 1996 • סידני, 2000 • אתונה, 2004 • בייג'ינג, 2008 • לונדון, 2012 |
 |
|
|
צרפת
ברזיל
יוגוסלביה
ארצות הברית
מערב גרמניה
.png){kind=small}
רומניה
סין
איטליה
קנדה
יפן
ניו זילנד
דרום קוריאה
