אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אולימפיאדת 1984)
משחקי האולימפיאדה ה-XXIII
עיר מארחת לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
מדינות משתתפות 140
ספורטאים משתתפים 6,829
(5,263 גברים, 1,566 נשים)
תחרויות 221 תחרויות ב-23 ענפים
טקס הפתיחה 28 ביולי 1984
טקס הנעילה 12 באוגוסט 1984
נפתח רשמית על ידי רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית
השביע את המשתתפים אדווין מוזס, אלוף אולימפי ב-400 משוכות
הדליק את הלפיד האולימפי רייפר ג'ונסון, אלוף אולימפי בקרב עשר
האצטדיון הראשי קולוסיאום הזיכרון, לוס אנג'לס, ארצות הברית
טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) בקולוסיאום הזיכרון

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) היא האולימפיאדה ה־23 במספר בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ־28 ביולי עד 12 באוגוסט 1984. השתתפו בתחרויות 6,829 ספורטאים מ־140 מדינות.

בעקבות החרם שהוטל בהנהגת ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) החליטו 14 מדינות מן הגוש המזרחי להחרים את אולימפיאדת לוס אנג'לס. בהן ברית המועצות, קובה, גרמניה המזרחית ופולין (אך לא רומניה, שהשתתפה במשחקים). שתי מדינות נוספות, איראן ולוב החרימו אף הן את המשחקים מסיבות אחרות. החרם של ארצות הגוש המזרחי פגע ברמת התחרויות בתחומים שנשלטו באופן מסורתי על ידי נציגיהן. אותן מדינות קיימו במקביל תחרות משלהן בשם "משחקי הידידות".

בניגוד לאולימפיאדות קודמות, שגרמו הפסדי עתק לערים ולמדינות המארגנות, התאפיינה אולימפיאדת לוס אנג'לס בהוצאות קטנות יחסית (עקב תשתית מוכנה של מתקנים ראויים שחסכה את הצורך בהקמת חדשים) ובהכנסות גבוהות, עקב עירוב תאגידים כנותני חסות של המשחקים, המתקנים, והמוצרים הנלווים. כתוצאה מכך, הייתה זו האולימפיאדה הראשונה שמיצתה עד תום את הפוטנציאל המסחרי שלה והסתיימה ברווח כספי - וכך פרצה את הדרך לאולימפיאדות הבאות אחריה.

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסי הפתיחה ותחרויות האתלטיקה התקיימו באצטדיון הזיכרון תחרויות ההתעמלות בפאולי פביליון תחרויות הכדורסל בהפורום הכדורעף בלונג ביץ' וגמר הכדורגל ברוז בול.

אירועים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ואלרי בריסקו-הוקס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-3 מדליות זהב, בריצת 200 מטר, בריצת 400 מטר ובריצת שליחות 4x400 מטר. היא האתלטית הראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים, שזכתה הן בריצת 200 מטר והן בריצת 400 מטר במדליית זהב באותה אולימפיאדה.
  • צ'נדרה צ'יזבורו (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-3 מדליות, 2 זהב ו-1 כסף, מדליות זהב בריצות השליחות 4x100 מטר ו-4x400 מטר ומדליית כסף בריצת 400 מטר.
  • אוולין אשפורד (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה בשתי מדליות זהב, בריצה ל-100 מטר ובריצת שליחות 4x100 מטר.
  • נאוול אל מוטאווקל (מרוקומרוקו מרוקו), זכתה בריצת 400 מטר משוכות ובכך הייתה לאישה המרוקאית הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית.
  • ג'ואן בנויט (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה במדליית הזהב בריצת מרתון לנשים שנערכה לראשונה במשחקים אלו. ריצה זו זכורה בשל התמונות הקשות של האתלטית השווייצרית גבריאלה אנדרסן-שיס שהתמוטטה בקו הסיום בשל התייבשות. את ההקפה האחרונה באצטדיון היא רצה בקצב איטי למדי של 5 דקות ו-44 שניות. כעבור שעתיים היא התאוששה ושוחררה לאחר שטופלה במקום.
  • אולריקה מייפארת (גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית), זכתה פעם שנייה במדליית זהב, בקפיצה לגובה, לאחר 12 שנים.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
הולנדהולנד הולנד
מערב גרמניהמערב גרמניה מערב גרמניה
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
פקיסטןפקיסטן פקיסטן
מערב גרמניהמערב גרמניה מערב גרמניה
בריטניהבריטניה בריטניה

התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הנשים בהתעמלות של רומניה (רומניהרומניה), זכתה במדליית זהב לפני נבחרת ארצות הברית ונבחרת סין.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הגברים בהתעמלות של ארצות הברית (ארצות הבריתארצות הברית), זכתה במדליית זהב לאחר 80 שנה, מאז אולימפיאדת סנט לואיס (1904) בתחרות הקבוצתית, לפני נבחרת סין ונבחרת יפן.

  • לי נינג (הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין   סין), זכה ב-6 מדליות מהן 3 זהב, 2 כסף ו-1 ארד.
  • קוג'י גושיקן (יפןיפן יפן), זכה ב-5 מדליות מהן 2 זהב, כולל בתחרות הקרב רב אישי, 1 כסף ו-2 ארד.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כדורגל באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
צרפתצרפת צרפת
ברזילברזיל ברזיל
יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה

כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כדוריד באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה
מערב גרמניהמערב גרמניה מערב גרמניה
רומניהרומניה רומניה

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מערב גרמניהמערב גרמניה מערב גרמניה

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כדורסל באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ספרדספרד ספרד
יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יפןיפן יפן

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ברזילברזיל ברזיל
איטליהאיטליה איטליה

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

נבחרת השחייה של ארצות הברית לגברים ולנשים שלטה ללא עוררין בתחרויות השחייה, בהיעדרן של נבחרת השחייה לנשים של מזרח גרמניה, בשל החרם על המשחקים. היא זכתה ב-21 מדליות זהב מתוך 29 אפשריות ו-34 מדליות בסך הכל מתוך 53 אפשריות.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ננסי הוגסהד (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב ומדליית כסף אחת. מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי ביחד עם קרי סטיינסייפר ובשני משחי השליחות ומדליית כסף במשחה ל-200 מטר מעורב אישי.
  • טרייסי קולקינס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-200 ול-400 מטר מעורב אישי ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. במשחה ל-200 מטר מעורב אישי היא קבעה שיא אולימפי.
  • מרי טי מאהר (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הברית זכתה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-100 ול-200 מטר פרפר ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. במשחה ל-200 מטר פרפר היא קבעה שיא אולימפי.
  • קרי סטיינסייפר (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-3 מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי ביחד עם ננסי הוגסהד ובשני משחי השליחות.
  • טיפני כהן (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה בשתי מדליות זהב במשחים ל-400 ול-800 מטר חופשי בשיא אולימפי בכל אחד מהמשחים.
  • אן אוטנברייט (קנדהקנדה קנדה), זכתה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג. מדליית זהב במשחה ל-200 מטר חזה, מדליית כסף במשחה ל-100 מטר חזה ומדליית ארד במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראודי גיינס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכה ב-3 מדליות זהב, כולל במשחה היוקרתי ביותר ל-100 מטר חופשי ובשני משחי שליחים.
  • מיכאל גרוס (גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית), זכה ב-4 מדליות, מהן 2 מדליות זהב תוך כדי קביעת שני שיאי עולם, במשחה ל-100 מטר פרפר ובמשחה ל-200 מטר חופשי ו-2 מדליות כסף במשחה ל-200 מטר פרפר ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי
  • ריק קארי (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכה ב-3 מדליות זהב, במשחי הגב ובמשחה שליחים 4x100 מטר מעורב.
  • מייק הית' (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכה ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב במשחי השליחים ומדליית כסף אחת במשחה ל-200 מטר חופשי.
  • ויקטור דייוויס (קנדהקנדה קנדה), זכה ב-3 מדליות, מהן מדליית זהב אחת במשחה ל-200 מטר חזה תוך כדי קביעת שיא עולם חדש ו-2 מדליות כסף במשחה ל-100 מטר חזה ובמשחה שליחים 4x100 מטר מעורב.
  • פאבלו מוראלס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכה ב-3 מדליות, מהן מדליית זהב אחת במשחה שליחים 4x100 מטר מעורב ושתי מדליות כסף במשחה ל-100 מטר פרפר ובמשחה ל-200 מטר מעורב אישי.
  • אלכס באומן (קנדהקנדה קנדה), זכה ב-2 מדליות זהב תוך כדי קביעת שני שיאי עולם חדשים במשחי המעורב אישי.

שחייה צורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טרייסי רואיז (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה בשתי מדליות זהב, אישי וזוגות והייתה לאלופה האולימפית הראשונה בשחייה צורנית. ענף ספורט זה נכנס לראשונה באולימפיאדה זו.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 ארצות הברית 83 61 30 174
2 רומניה 20 16 17 53
3 מערב גרמניה 17 19 23 59
4 סין 15 8 9 32
5 איטליה 14 6 12 32
6 קנדה 10 18 16 44
7 יפן 10 8 14 32
8 ניו זילנד 8 1 2 11
9 יוגוסלביה 7 4 7 18
10 קוריאה הדרומית 6 6 7 19

המשלחת הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

לאולימפיאדה זו, שלחה ישראל את המשלחת הגדולה ביותר שלה עד אז, עם 33 ספורטאים ב-11 ענפים שונים. על אף זאת, אף אחד מנציגי ישראל לא הצליח להגיע להישגים משמעותיים באולימפיאדה. בשנה זו ייצג עמוס מנסדורף לראשונה את ישראל בענף הטניס באולימפיאדה, ואבירם מזרחי היה הקיאקיסט הישראלי הראשון, כאשר סיים במקום הרביעי בחצי הגמר. כמו כן, נרשמה השתתפות ישראלית ראשונה באיגרוף, התעמלות אמנותית וגלשני רוח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שהחרימו את אולימפיאדות 1976, 1980, 1984 מסיבות שונות