אוליסה אלדרובנדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוליסה אלדרובנדי
Ulisse Aldrovandi
לידה 11 בספטמבר 1522
בולוניה, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במאי 1605 (בגיל 82)
בולוניה, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות 1542–1605 (כ־63 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת בולוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד פרופסור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שער ספרו "אורניתולוגיה"

אוּלִיסֶה אַלדְרוֹבַנְדִיאיטלקית: Ulisse Aldrovandi בלטינית: Aldrovandus, ‏11 בספטמבר 1522, בולוניה איטליה - 4 במאי 1605). בן למשפחת אצילים איטלקית, רופא, חוקר טבע ופילוסוף איטלקי. מקים הגנים הבוטניים בבולוניה, מראשוני הגנים הבוטניים בעולם. קרולוס ליניאוס וז'ורז'-לואי לקלר דה בופון כינו אותו "אבי ידיעת הטבע".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבולוניה למשפחת אצולה, אמו הייתה אחייניתו של האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר. למד משפטים ומדעי הרוח (פילוסופיה ולוגיקה) באוניברסיטאות פדובה ובולוניה.

ב-1549 הואשם בכפירה והוגלה לרומא, שם שהה מספטמבר אותה שנה ועד אפריל 1550. בעת גלותו חבר למלומדים מקומיים והחל לגלות עניין בבוטניקה, זואולוגיה וגאולוגיה.

ב-1553 השלים את לימודי הרפואה וב-1554 קיבל גם תואר בלוגיקה מאוניברסיטת בולוניה. ב-1559 התמנה לפרופסור לפילוסופיה וב-1561 קיבל משרת פרופסור לידיעת הטבע.

בשנת 1568 חנך בבולוניה גן בוטני ציבורי.

ב-1575 הסתכסך עם מרפאים ורוקחים עממיים, ועקב סכסוכיו הושעה מכל פעילות ציבורית למשך חמש שנים. עונשו בוטל עקב התערבות האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר, בן משפחת אמו, שאלדרובנדי היה גם רופאו.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדרובנדי הביע עניין רב בצמחים ובעלי חיים ועבודתו כוללת 3,000 איורים של פירות, פרחים, צמחים ובעלי חיים (בעיקר ציפורים).

הניח את היסודות למדע האורניתולוגיה המודרנית. מפעלו הגדול היה עריכת אנציקלופדיית תולדות הטבע בעלת 14 כרכים, כששלושה מהם על עופות, שפורסמה מ-1599 ועד 1603. האורניתולוגיה שלו לבדה כוללת 2,000 דפים ובהם היבטים רבים, כגון מחקר מפורט של תרנגול הבית וטכניקות ביות עופות.

אלדרובנדי היה אספן נלהב של דוגמאות מתוך המגוון הביולוגי, שהובאו אליו מכל רחבי אירופה והעולם החדש. בפרט אסף בריות משונות ומוזרויות של הטבע ובכלל זה עוברים מעוותים של בני אדם ובעלי חיים. את רישומיו בנושא זה, הכוללים רישומים מדויקים, תיאורים מפורטים וקטעי פולקלור כינס בספר Monstrorum historia cum Paralipomenis historiae omnium animalium ("היסטוריה של מפלצות עם השלמות להיסטוריה של כל בעלי החיים") שראה אור בדפוס רק ב-1642. במסגרת זו תיעד, בין השאר, את התאומים הסיאמיים מוונציה שנולדו בגטו ונציה ב-1575. חלק מאוספו הציג אלדרובנדי בחדר פלאות.

רוב החיבורים שחיבר ראו אור רק לאחר מותו.

מצב האוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדרובנדי ציווה את אוסף הדוגמאות הביולוגיות והמינרליות העצום שלו לאחר מותו לסנאט של בולוניה. במהלך המאה ה-19 התפזר האוסף באתרים ומוסדות שונים. ב-1907 נערך מאמץ לרכז את האוסף מחדש ולשכנו בפלאצו פוג'י (Palazzo Poggi) בבולוניה. בשנת 2005, לרגל יובל 400 שנה למותו נערכה תערוכה של האוסף במוזיאון בולוניה.

גלריית רישומים ביולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלצות ובריות משונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי חיים וצמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוליסה אלדרובנדי בוויקישיתוף

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Antidotarii Bononiensis, siue de vsitata ratione componendorum, miscendorumque medicamentorum, epitome (1574) [1]
  • Ornithologiae, hoc est de avibus historia (Bologna, 1599) [2] 1637 edition
  • Ornithologiae tomus alter cum indice copiosissimo (Bologna, 1600) [3] [4]
  • De animalibus insectis libri septem, cum singulorum iconibus ad viuum expressis (Bologna, 1602) [5] 1637 edition
  • Ornithologiae tomus tertius, ac postremus (Bologna, 1603) [6] 1637 edition
  • De reliquis animalibus exanguibus libri quatuor (Bologna, 1606) [7]
  • De piscibus libri V, et De cetis lib. vnus (Bologna, 1613) [8]
  • Quadrupedum omnium bisulcorum historia (Bologna, 1621) [9]
  • Serpentum, et draconum (Bologna, 1640) (Natural History of Snakes and Dragons) [10]
  • Monstrorum historia cum Paralipomenis historiae omnium animalium (Bologna, 1642) [11]
  • Musaeum metallicum in libros IV distributum Bartholomaeus Ambrosinus (Bologna, 1648) [12]
  • Dendrologiae naturalis scilicet arborum historiae libri duo sylua glandaria, acinosumq (Bologna, 1667) [13].