אולכסנדר טורצ'ינוב
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |||||
| אולכסנדר טורצ'ינוב ב-2014 | |||||
| לידה |
31 במרץ 1964 (בן 60) דנייפרופטרובסק, אוקראינה הסובייטית, ברית המועצות | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 אוקראינה | ||||
| השכלה |
האקדמיה הלאומית של אוקראינה למטאורולוגיה  | ||||
| מפלגה | תנועת המולדת האוקראינית | ||||
| בת זוג | אנה טורצ'ינובה > 1990 ואילך | ||||
|
turchynov | |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
אולכסנדר ולנטינוביץ' טורצ'ינוב (באוקראינית: Олександр Валентинович Турчинов; נולד ב-31 במרץ 1964, בדנייפרופטרובסק שבאוקראינה) הוא פוליטיקאי אוקראיני שכיהן כנשיאה בפועל של אוקראינה. כיהן כמזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה משנת 2014 ועד שנת 2009. בעברו היה יושב ראש הפרלמנט וכסגן יושב ראש מפלגת המולדת האוקראינית.
טורצ'ינוב נחשב למקורבה של יוליה טימושנקו והנהיג את מפלגתה בעת היותה במאסר. הוא חבר בית המחוקקים האוקראיני בשנים 1999–2007. מפברואר עד ספטמבר 2005 עמד גם בראש שירות הביטחון האוקראיני, בשנת 2007 היה סגן מזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה של אוקראינה, ובשנים 2007–2010 היה לסגן ראש הממשלה. ב-22 בפברואר 2014 הוא מונה ליו"ר הראדה העליונה ועקב אירועי יברומאידאן, משהוחלט על הדחתו של ויקטור ינוקוביץ' מתפקיד הנשיא, מונה לנשיא בפועל ולראש המדינה עד לכינון הבחירות לנשיאות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורצ'ינוב נולד בעיר דנייפרופטרובסק במרץ 1964. ב-1986 השלים את לימודיו בפקולטה הטכנולוגית של המכון למטאלורגיה בדנייפרופטרובסק. עבד זמן מה במפעל "קריבורוז'סטאל".
פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1987–1990 היה למזכיר האזורי של הקומסומול ועמד בראש מחלקת ההסברה של הוועדה המחוזית של הקומסומול בדנייפרופטרובסק והיה מתאם מדיניותה של המפלגה הקומוניסטית בדנייפרופטרובסק.
בשנים 1990–1991, לאחר שאוקראינה הפכה למדינה עצמאית היה לעורך הראשי של סוכנות הידיעות UNA Press אוקראינה. וב-1991 עמד ראש המכון לתקשורת בינלאומית כלכלה ומשפט ושנה לאחר מכן עמד בראש הוועדה ללוחמה במונופול של מנהלת מחוז דנייפרופטרובסק.
ב-1993 מונה ליועצו הכלכלי של ראש ממשלת אוקראינה, לאוניד קוצ'מה. היה גם סגן נשיא איגוד התעשיינים האוקראיני לאחר התפטרותו של קוצ'מה מתפקיד ראש הממשלה התמנה למנכ"ל המכון לרפורמות כלכליות ושיתף פעולה עם המכון הרוסי של האקדמיה האוקראינית למדעים.
ב-1994 הקים את התנועה הפוליטית "גרומאדה", שתמכה במועמדותו של לאוניד קוצ'מה לבחירות הנשיאותיות ב-1994. לאחר הקמת התנועה נבחר טורצ'ינוב לחבר הפרלמנט האוקראיני ב-1998 ומשהצטרפה יוליה טימושנקו לממשלה, מונה לוועדת התקציב של בית המחוקקים.
ב-1999 נטל חלק בהקמת תנועת המולדת ("בטקיבשצ'ינה") בראשותה של יוליה טימושנקו, בעודו מכהן כסגנהּ. כחלק מ"גוש יוליה טימושנקו" נבחר לפרלמנט מחדש ב-2002 בעת הבחירות הנשיאותיות בשנת 2004 היה אחד מסגני ראש מטה הבחירות של ויקטור יושצ'נקו.
בתחילת שנת 2005 מונה לעמוד בראש שירות הביטחון האוקראיני וביצע שלל רפורמות במהלכן הופרדו תפקידי הביון והחקירות מהארגון וסמכויות הריגול הועברו לידי ארגון חדש בשם "שירות הביון החיצוני של אוקראינה וסמכויות החקירה הועברו לידי לשכת החקירות הלאומית", כאשר שירות הביטחון האוקראיני מתמקד בטיפול בסיכול ריגול וחתרנות וניהול מבצעי לוחמה בטרור. ביולי 2005 הכריז כי בידיו הוכחות לפיהן חברת "רוסאוקראנרגו", היא חברת בת של גזפרום הרוסית וטען כי בראש החברה עומד סמיון מוגילביץ', איש עסקים רוסי שנחשד בפלילים ונטען כי עומד בראש אחד מארגוני הפשיעה הגדולים במזרח אירופה.
בספטמבר 2005, בשל פיטוריה של טימושנקו מתפקיד ראש הממשלה, התפטר טורצ'ינוב מתפקידו כראש שירותי הביטחון ומונה לעמוד בראש מטה הבחירות של מפלגתה של טימושנקו בבחירות הפרלמנטריות ב-2006. הוא נבחר מחדש כחבר הפרלמנט מטעם התנועה ומונה לסגן ראש סיעת "גוש יוליה טימושנקו".
במרץ 2006 עמד במוקד חקירה שניהלה הפרקליטות הכללית באוקראינה, שטענה כי טורצ'ינוב וסגנו אנדריי קוז'מיאקין השמידו מסמכים רגישים בעת כהונתם כראש וסגן שירות הביטחון האוקראיני.
במאי 2007, הנשיא ויקטור יושצ'נקו מינה אותו כסגן מזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה. באותה שנה שוב נבחר לחבר הפרלמנט ובדצמבר מונה לתפקיד סגן ראש ממשלת אוקראינה.
ב-2008 השתתף בבחירות המוניציפליות לראשות העיר קייב אך סיים במקום השני. באפריל 2012 שוב עמד במוקד חקירה שניהלה התביעה הכללית במדינה.
יו"ר הפרלמנט ונשיאה בפועל אוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-22 בפברואר 2014 נבחר ליושב ראש הראדה העליונה, ברוב של 288 מחוקקים. באותו היום מונה לממלא מקום נשיא אוקראינה, לאחר שויקטור ינוקוביץ' הודח מתפקידו כנשיא. טורצ'ינוב מילא את תפקיד הנשיא הזמני עד ל-7 ביוני 2014, אז העביר את התפקיד לנשיא הנבחר פטרו פורושנקו. ב-27 בנובמבר 2014 הודח מתפקידו כיושב ראש הראדה העליונה (כתוצאה מהבחירות לראדה שנערכו באוקטובר 2014).
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורצ'ינוב נשוי לאנה ולדימירובנה טורצ'ינובה מאז 1990 ולו בן יחיד, קיריל, שנולד ב-1994.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אולכסנדר טורצ'ינוב (באוקראינית)
אולכסנדר טורצ'ינוב, ברשת החברתית פייסבוק
אולכסנדר טורצ'ינוב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אולכסנדר טורצ'ינוב, ביישום טלגרם
אולכסנדר טורצ'ינוב, ברשת החברתית אינסטגרם
אולכסנדר טורצ'ינוב, סרטונים בערוץ היוטיוב
אולכסנדר טורצ'ינוב, באתר פליקר
ארה"ב: ינוקוביץ' אינו מנהיג את אוקראינה נכון לעכשיו, באתר הארץ, 25 בפברואר 2014- אוקראינה: דובר הפרלמנט טורצ'ינוב מונה לנשיא, פורסמה רשימת המועמדים לראשות הממשלה, באתר נענע10, 23 בפברואר 2014
.svg){kind=icon}
| ראשי אוקראינה | ||
|---|---|---|
| בתקופה הסובייטית | גיאורגי פיאטאקוב (1919) • סטאניסלב קוסיאור (1919–1920, 1928–1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920–1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921–1923) • עמנואל קווירלינג (1923–1925) • לזר קגנוביץ' (1925–1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938–1947 ,1947–1949) • לאוניד מלניקוב (1949–1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953–1957) • ניקולאי פודגורני (1957–1963) • פיוטר שלסט (1963–1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972–1989) • ולדימיר איוואשקו (1989–1990) • סטאניסלב גורנקו (1990–1991) | |
| נשיאי אוקראינה | ליאוניד קרבצ'וק (1991–1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994–2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005–2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010–2014) • אולכסנדר טורצ'ינוב (2014) • פטרו פורושנקו (2014–2019) • וולודימיר זלנסקי (2019 ואילך) | |