אולף שירמר

**אולף שירמר**
**Ulf Schirmer**
לידה	1959 (בן 65 בערך); באסום, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מוקד פעילות	גרמניה
שפה מועדפת	גרמנית
	ulfschirmer.de

אוּלְף שירמר (בגרמנית: Ulf Schirmer;‏ נולד ב-1959) הוא מנצח גרמני. הוא כיהן כמנהל מוזיקלי כללי של התזמורת הממלכתית של הסן וכמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית הלאומית של דנמרק. בין השנים 2006–2017 הוא נשא במשרת המנצח הראשי של תזמורת הרדיו של מינכן, ומאז 2009 הוא גם מנהל מוזיקלי כללי של האופרה של לייפציג, שם הוא מכהן כמפקח מאז 2011. שירמר התמנה לפרופסור בבית הספר הגבוה למויקה ותיאטרון בהמבורג בשנת 2000.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירמר נולד בסקסוניה תחתית ולמד בקונסרבטוריון של ברמן ובבית הספר הגבוה למוזיקה ותיאטרון בהמבורג, אצל ג'רג' ליגטי, כריסטוף פון דוהנאני והורסט שטיין. הוא עבד כעוזר ללורין מאזל וניצח באופרה של וינה על ביצועי הבכורה של "מלך מקשיב" של לוצ'אנו בריו ו"ציפייה" של ארנולד שנברג, על "ריימונדה" של אלכסנדר גלאזונוב ועל החטיפה מן ההרמון של מוצרט, בין השאר.

משנת 1988 עד 1991 היה שירמר מנהל מוזיקלי כללי של עיריית ויסבאדן, מטעמה כיהן כמנהל אמנותי של קונצרטים סימפוניים והצגות אופרה ובלט בתיאטרון הממלכתי של ויסבאדן. הוא ניצח על "הים הבוגד" של הנס ורנר הנצה בשנת 1990.^[1]

בין 1995 ל-1998 כיהן שירמר כמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית הלאומית של דנמרק. תקופת כהונתו כמנצח נחלה הצלחה ניכרת, והצליל העשיר שהיניב ניצוחו על התזמורת משך כמה מנצחים רוסים, כמו גנאדי רוז'דסטוונסקי ודמיטרי קיטאיינקו אל קופנהגן, שם ניצחו על יצירות מאת צ'ייקובסקי ושוסטקוביץ'. שירמר ניצח על אופרות אחדות בתקופתו בדנמרק, בעיקר מאת קרל נילסן, שכלפיו חש "קרבה מיוחדת". "המדריך הגולמי לאופרה" אמר, שבניצוחו על "שאול ודוד" "מביא שירמר עליצות פלסטאפית לפרטיטורה הססגונית של נילסן".

ניצוחו של שירמר קיבל ביקורות מנוגדות. גרמופון האשים אותו ב-2005 בחוסר אמפתיה וב"תחושה כמו-אופראית" באחת מן האופרות שלו, זאת בניגוד למאמר משנת 1999 באותו כתב-עת שקבע, כי שירמר הגיש "ביצוע אידיומטי חמים". בדויטשה אופר ברלין ניצח מאז 1985 על ההפקה הבימתית הראשונה של "תמונות מחיי הקדושה יוהנה" מאת ואלטר בראונפלס, על "לולו" של אלבן ברג, "סאלומה", "אראבלה" ו"האשה ללא צל" של ריכרד שטראוס וטנהויזר של וגנר. בשנת 1999 ניצח על ביצוע הבכורה של האופרה "מוות ושטן" של גרד קיר באופרה של גראץ. בקונצרטים, ניצח על הפילהרמונית של וינה, הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של במברג, התזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן ותזמורת שווייץ המערבית.

שירמר התמנה לפרופסור בבית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בהמבורג בשנת 2000, שם הורה אנליזה מוזיקלית ודרמטורגיה מוזיקלית. בין השנים 2006–2017, הוא שימש כמנצח ראשי של תזמורת הרדיו של מינכן.

מאז 2009 שירמר מכהן כמנהל מוזיקלי כללי של האופרה של לייפציג. ב-23 במרץ 2011 נבחר אולף שירמר למנהל האופרה של לייפציג, למשך חמש שנים החל באוגוסט 2011. כאן הכין וניצח על "הנזל וגרטל" של אנגלברט הומפרדינק, חליל הקסם של מוצרט, "לה בוהם" של פוצ'יני, "אלקטרה" של ריכרד שטראוס, מקבת' של ורדי, "לוהנגרין", "טבעת הניבלונגים, "הוולקירות" ו"זיגפריד" של וגנר, ו"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מאת קורט וייל. במאמר ביקורת על "לוהנגרין" נכתב:

הניצוח של אולף שירמר לא משך תשומת לב אל עצמו, אך היה זה הישג בולט לשרת הן את הפרטיטורה והן ההפקה ללא סתירה נראית לעין. הישג כזה יכול לנבוע רק מלימוד יסודי של הפרטיטורה המאתגרת הזאת בריבוי המודולציות שבה - עד כמה היא "דרמת מוזיקה"? - ומן היכולת לתקשר את ההבנה הזאת.

בשנת 2013, שנת המאתיים לריכרד וגנר, השתתף שירמר בחגיגות שנת וגנר 2013, שיתוף פעולה בין עיר הולדתו של המלחין, לייפציג לביירוית, עיר הפסטיבל שלו. במיזם שכונה "מלייפציג לביירוית", "לציון נקודת ההתחלה ונקודת השיא במסלול התפתחותו האמנותית של וגנר", ביצעו האופרה של לייפציג, תזמורת הגוונדהאוס ופסטיבל ביירוית את יצירות הבמה המוקדמות של וגנר. שירמר ניצח על האופרה המוקדמת של וגנר "הפיות" ב-16 בפברואר 2013 בלייפציג.^[2] האופרה בוצעה לראשונה בפסטיבל ביירוית בגרסה התזמורתית.^[3]