אום חשיבה (בסיס)
 "בבל", בסיס יחידה 848, יחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן באום חשיבה, ספטמבר 1975  (ראו מידע נוסף בעמוד הקובץ) | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | דְּבֵלָה, בָּבֶל, נשר, שנער |
| מדינה |
 ישראלמיקום: מערב סיני |
| שיוך |
 חיל האוויר הישראלי פיקוד דרום אגף המודיעין |
| סוג |
יחידת ל"א אווירית חפ"ק פיקוד דרום מתקן מעקב והתרעה אלקטרוני |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1969–1979 (כ־10 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי |
מערכות מכ"ם "מערכת פיג'ו" (להסטת טילי קלט) מערכות ומגדלי קשר מערכות גילוי מטוסים, האזנה ול"א |
בסיס אוּם חשיבָּה היה מכלול בסיסים של צה"ל שנבנה על הר אום חשיבה שבצפון־מערב חצי האי סיני ופעל בין השנים 1969–1979. המכלול כלל את בסיס אגף המודיעין הראשי בסיני, שנקרא בשם הקוד בָּבֶל[1], חפ"ק פיקוד הדרום, שנקרא בשם הקוד דְּבֵלָה, יחידת ל"א אווירית י"ב 545, מתקן מעקב והתרעה אלקטרוני, ויחידות נוספות, בהן בשמות הקוד נֶשֶׁר ושִׁנְעָר.[2]
תיאור הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר אום חשיבה ניצב מצפון למבוא המערבי של מעבר הגידי. גובהו 723 מטר מעל פני הים. בשל שליטתו על מעבר הגידי וגובהו, שאיפשר תצפית אלקטרונית לכיוונה של מצרים, נודעה לו חשיבות אסטרטגית עבור ישראל.
ישראל החלה בבניית המתקן האלקטרוני ב-1969 והשקיעה בו עשרות מיליוני דולרים. המתקן כלל חיישנים שונים לאיתור תנועות של גייסות ואמצעי לחימה - חיישני חום ומצלמות אינפרה-אדום, חיישנים אקוסטיים, חיישנים סייסמיים וחיישנים מגנטיים. בצד כל אלו הותקנה במתקן מערכת פיקוד ושליטה שאיפשרה לשדר את המידע שקלטו החיישנים לבסיסים אחרים. בנוסף לכך כללו מערכות המתקן ציוד ללוחמה אלקטרונית.
בנוסף למתקן האלקטרוני בנתה ישראל על ההר מוצב פיקוד תת-קרקעי. מוצב זה שימש כחדר המלחמה של פיקוד הדרום במהלך מלחמת יום הכיפורים, ובו התנהלו רבים מדיוני הפיקוד הבכיר של צה"ל אודות מהלכי המלחמה בחזית זו. שם הקוד שלו היה "דְּבֵלָה" (גוש תאנים מיובשות).
המתקפות על הבסיס במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במתקפה האווירית המצרית שפתחה את מלחמת יום הכיפורים בסמוך לשעה 14:00 ב-6 באוקטובר 1973 הותקף בסיס המודיעין הישראלי באום-חשיבה על ידי מבנה של מטוסים מצריים. הפצצות שהוטלו על הבסיס החטיאו אותו והוא לא נפגע. שניים מהמטוסים המצריים שתקפו, הופלו על ידי סוללת תותחי אורליקון 20 מ"מ, של גדוד 881[3].[דרושה הבהרה]
מיד לאחר מטס התקיפה האווירי, פתח צבא מצרים במתקפה הקרקעית לכל אורך תעלת סואץ, שכללה גם מבצע לכיבוש רכס אום חשיבה בכוח ממוכן. המשימה הוטלה על גדוד בחטיבה אמפיבית 130. הפעולה המצרית לכיבוש הבסיס החלה בשעה 14:10 בחצייה של גדוד 602. הגדוד חצה את האגם המר הקטן באמצעות נגמ"שים, שריוניות וטנקים מדגם PT-76 שכולם אמפיביים. החציה של האגם המר נמשכה כחצי שעה. חלק גדול מהכלים שחצו את האגם שקעו בבוץ בגדה המזרחית ויצאו מכלל פעולה. שאר הכלים יצאו מהאגם ונעו כ- 15 ק"מ מזרחה, שם נתקלו בגדוד טנקים ישראלי ופגעו בו קשה. חיילי הגדוד המצרי ששרדו את הקרב, נמלטו בשעות הערב רגלית מערבה לראש הגשר המצרי. הגדוד השני בחטיבה 130 שמספרו 603, הגיע לגדה המזרחית בשעה 16:00 לערך אך נתקל בפלוגת טנקים ישראלים וכן נפגע מהאוויר. בעקבות ההיתקלות בכוח הישראלי, נטש הגדוד המצרי את המשימה לכיבוש אום חשיבה, לטובת כיבוש המוצב הישראלי "כברית" (או "בוצר" במפות סיריוס) שאותה ביצע בהצלחה[4].
בימי המלחמה הבאים ניסה הצבא המצרי לפגוע במתקני צה"ל על ההר, באמצעות הפצצות מן האוויר וירי רקטות קרקע-קרקע מדגם פרוג וטילי אוויר-קרקע מדגם קלט. כמו כן הונחתו חיילי קומנדו מצריים בקרבתו. אחת ההפצצות, באמצעות מטוסי מיג 17, התרחשה מספר ימים לאחר ביקורו של שר הביטחון משה דיין במקום. שניים מהמטוסים התוקפים הופלו באמצעות תותחי נ"מ 20 מ"מ[5] על ידי גדוד נ"מ שהיה מוצב במקום[6].[דרושה הבהרה]
פינוי הבסיס כחלק מהסכם השלום עם מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת משא ומתן על הסכם הביניים בין ישראל למצרים שנחתם ב-1975, דרשו המצרים שישראל תפנה את הבסיס באום חשיבה, ולאחר שהיא סירבה לכך דרשו שטכנאים אמריקניים יפעילו את המתקנים שבו.
בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, שהביא ליציאת ישראל מכל שטח סיני, פינתה ישראל את בסיס אום חשיבה, ומתקניו פוצצו על ידי גדוד 601 של חיל ההנדסה.
היחידות שהוצבו על הר אום־חשיבה בתקופות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
|
|
![עמודי אנטנות על הר אוּם־חשיבָּה[11]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%91%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1_%D7%93%D7%91%D7%9C%D7%94.png)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה ביתן מודן, 1976.
- עמוס גלבוע, מר מודיעין, אהר'לה – אלוף אהרון יריב ראש אמ"ן, ידיעות ספרים, 2013, עמודים 339–340.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי דקל, האמריקאים פינו אם אום חשיבה, מאי 2020.
- יוסי מלמן, היחידה שניתחה את הנוכחות הסובייטית במזה"ת: "התמודדו מול מעצמה שלא הכירו", באתר מעריב אונליין, 12 במאי 2017.
- 'או שאני משוגע או שכולם משוגעים!' - ראש המדור המדיני המצרי באמ"ן במלחמת יום הכיפורים מדבר, באתר וורדפרס. צפריר עפרוני, 15 בנובמבר 2014.
- פסח מלובני, ג'בל אום חשיבה: ההשתלטות שלא קרתה, מבט מל"מ 80, פברואר 2018, עמ' 10.
- יורם בורלא, זיכרונות מ"בבל" באוקטובר 1973, מבט מל"מ 94, יוני 2023, עמ' 23.
- צבי זוהר, חוויותיו של קב"ר (קצין בינה רשתית) מילואים בבסיס "בבל", מבט מל"מ 94, יוני 2023, עמ' 27.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
אמיר אורן, האם מותר לשקר במלחמה?, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013.
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר – חיל האויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), כרך ב', הוצאת "באוויר פרסומי תעופה וחלל", עמ' 973 בספר, עמ' 371 בקובץ המקושר.
- ^ 1 2 לפי הכתוב בשלט המידע במוזיאון חיל האוויר, ליד שרידי המטוס.
- ^ פסח מלובני, ג'בל אום חשיבה – ההשתלטות שלא קרתה (עמ' 10-12), באתר מבט מל"מ, גיליון 80, פברואר 2018.
- ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001, עמ' 390.
- ^ לפי פורומים שונים ומקורת סותרים, היה זה גדוד נ"מ 846.
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר, הוצאת "באוויר פרסומי תעופה וחלל", כרך א', עמ' 74.
- ^ גנ"מ 835, באתר "מרכז מורשת והנצחה למערך ההגנה האווירית"
- ^ ביום 6.10.73, הותקף בסיס המודיעין הישראלי באום-חשיבה על ידי קבוצת מטוסי סוחוי-7 מצריים. אחד מהם שהוטס על ידי עאטף אלסאדאת, בן אחיו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים והמפקד העליון של צבא מצרים, הופל על ידי סוללת תותחי אורליקון 20 מ"מ, של גדוד 881.
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר, הוצאת "באוויר פרסומי תעופה וחלל", כרך א', עמ' 516.
- ^ לדעת בלי מודיעין, בכתב העת מערכות, גיליון 451, אוקטובר 2013, עמ' 73.
