אונאה
במשפט העברי, אונאה או אונאת ממון היא הלכה בדיני מקח וממכר. לאונאה נחשבת פעולת קניין בה שולם מחיר גבוה מדי או נמוך מדי תמורת חפץ מסוים - בהפרש של לפחות שישית (16.66%) בין הסכום ששולם לשווי הריאלי. המונה את חברו עובר על מצוות לא תעשה - "אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה, יד).
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור הדין
התורה (ויקרא כה, יד) אומרת:
- "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו".
ההקשר כאן הוא פרשת יובל. ע"פ דיני התורה "קרקע אינה נמכרת לצמיתות" אלא חוזרת למוכר בשנת היובל. התורה מזהירה את המוכר לבל ימכור את הקרקע ביותר מן השווי המוערך של התבואה שתספק עד ליובל. ממקרה פרטי זה למדו חז"ל עיקרון כללי של איסור אונאה בכל סוגי העסקאות.
[עריכה] שיעור האונאה
בתורה לא פורש השיעור של שישית. מבין המפרשים יש הסוברים כי זו הלכה למשה מסיני, ויש הסוברים כי זו אחת מן הקביעות הפסיכולוגיות-מציאותיות של חז"ל, שהעריכו כי שיעור של שישית הוא הגבול שעד אליו הקונה או המוכר הממוצע מוכן למחול. יש שהסבירו דבר זה על פי המציאות בימי חכמי התלמוד, שבה המטבעות היו מתחלקים ל-6; וכך, פחות משישית המטבע הייתה נמחלת מכיוון שלא היה בנמצא מטבע מיוחד להחזרת העודף.
בדרך הרמז היו[1] שהצביעו על כך שסופי התיבות בפסוק "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך" (ויקרא כה, יז) הם "שתות", היינו 'שישית' בארמית (המונח המקובל בשיח התלמודי).
לאונאה 3 דרגות: אונאה של פחות משישית נחשבת כמחולה. אונאה של יותר משישית מאפשרת לצד המרומה לבטל את המכר (הופכת אותו ל"מקח טעות"). אונאה של שישית בדיוק מאפשרת לצד המרומה לתבוע את החזרת ההפרש. לגבי מקרה הפוך, בו המתאנה רוצה לקיים את המקח ואילו והמונה רוצה לבטלו נחלקו הדעות: יש הסבורים כי המקח אינו מתבטל ויש הסבורים שהוא מתבטל.
[עריכה] מדיני אונאה
אונאה קיימת לשני הצדדים, דהיינו- אם הקונה קנה במחיר נמוך מדי, או שהמוכר מכר במחיר גבוה מדי. לקונה יש זמן מוגבל לתבוע את המוכר על אונאה- הזמן שדרוש ללכת למומחה כדי שזה יישום את הערך האמיתי של החפץ. לעומת זאת, למוכר קיימת הזכות לתבוע את אונאתו לעולם, משום שהחפץ אינו בידו וממילא אינו יכול ללכת למומחה (הקביעה התלמודית, במסכת בבא מציעא, "מוכר - לעולם חוזר" התגלגלה לביטוי טעות - לעולם חוזר). דין זה אינו אמור במקרה בו שער השוק של החפץ ידוע, שכן אז יש באפשרות המוכר לברר את שווי החפץ. כמו כן, אם נודע ששתק המוכר ומחל על האונאה אין הוא יכול עוד לתבוע את ביטול המקח.
המונה את חברו חייב להחזיר רק אם שיעור האונאה עולה על פרוטה (ערך המטבע הקטן ביותר בהלכה); פחות מכך, אין הוא חייב להחזיר. עם זאת, הרא"ש[2] מסתפק האם המונה במקרה זה עבר על הלאו של 'לא תונו' - שכן מחד, זהו דרך המקח והממכר, והרי אין אפשרות להעמיד את המחיר בדיוק על השווי ועל כן קיימת המחילה, או שמא המחילה היא רק לאחר מעשה, אבל סוף סוף איסור מן התורה יש כאן. קונה המתנה תנאי טרם הקניין שהוא מוכן לקנות את החפץ אף אם יש בו אונאה, אין תנאו קיים ויכול לתבוע את כספו. אולם המפרש את אחוז האונאה אותו מכון הוא לקבל הרי שמחל ותנאו קיים.
[עריכה] מקרים בהם אין אונאה
- במקרה ששער השוק השתנה לאחר המכירה ומפני כך רוצה אחד הצדדים לחזור בו.
- במקרה שהמוכר מכר בזול משום שהיה דחוק וזקוק למזומנים.
- בקניין חליפין של כלים ובהמות, שבו התמורה אינה מטבע אלא חפץ אחר אין אונאה, מכיוון שכל אחד רוצה בחפץ שאותו הוא קונה ומוכן לשלם או למכור אותו אף שלא בשוויו הריאלי; עם זאת, בחליפין של פירות בפירות יש אונאה.
- במקרה בו אדם מכר את כלי ביתו וקיבל עבורם מחיר גבוה מכדי שוויים הריאלי, מכיוון שלולא המחיר הגבוה לא היה מסכים למוכרם. ישנה מחלוקת האם הדברים אמורים רק לגבי אונאה בשיעור של שישית בדיוק, או אף לגבי באונאה ביותר משישית.
- במקרה של "הנושא ונותן באמונה", דהיינו שהקונה מאמין לסוחר על פי אמירתו באיזה סכום קנה את הסחורה.
- בקרקעות, עבדים, שטרי חוב והקדש אין אונאה. ויש אומרים שכל זה עד הפרש של חצי מהשווי, אבל לא ביותר מכך.
[עריכה] טעמי המצווה
בנוגע לטעמי המצווה כתב מחבר ספר החינוך:
- "שורש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, ואם לא נכתב דין הוא שייכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלהים בעולמו באמת וביושר, ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים, גם אחרים לא יונו אותו. ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהוא תועלת רב בישובו של עולם, והשם ברוך הוא לָשֶבֶת יְצָרוֹ".
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אונאה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הערך אונאה_(ממון), באתר ויקישיבה
- עדיאל זמרן, אונאה, באתר ישיבת הר עציון
[עריכה] לקריאה נוספת
- רמב"ם, משנה תורה הלכות מכירה, פרק יב.
- ספר החינוך, מצווה שמא (במהדורת שעוועל).
- שולחן ערוך חושן משפט, סימן רכז.
- מאיר ברכפלד, 'משנת הונאה לאור הכלכלה והמסחר - דרוש וקבל שכר או הלכה למעשה?', היגיון ד, ירושלים תשנ"ז.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בעל הטורים, ויקרא כה, יז.
- ^ בבא מציעא פרק ד, סימן כ.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה
