אוניית מגדלור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוניית המגדלור "פינגרונדט", כיום אוניית מוזיאון בסטוקהולם. ניתן להבחין בסימני היום התלויים על התרנים.

אוניית מגדלור היא אונייה המשמשת כמגדלור צף. היא עוגנת בדרך כלל במקומה עגינת- קבע, ואין לה אמצעי הנעה משל עצמה. משתמשים באוניות מגדלור במקומות בהם המים עמוקים מדי לבניית מגדלור. במקום לסמן את קו החוף, מסמנות אוניות אלה על פי רוב את נתיב השיט. הן יעילות יותר ממצופי סימון, המשמשים לאותה מטרה, משום שהאותות שהן מציגות נראים טוב יותר ולמרחק גדול יותר. זאת ועוד, אוניות מגדלור נושאות בדרך כלל ציוד מדידה ורישום לצורכי מחקר אוקיינוגרפי, כמו רושמי גלים, ולעתים הן משמשות גם כתחנות מזג אוויר.

אוניית המגדלור הראשונה הוצבה ב-1732 ליד שרטון החול בנוֹר (Nore) בשפך התמזה על ידי ממציאה רוברט הַמְבּלִין (Robert Hamblin).

קיימות גם אוניות מגדלור שלהן אמצעי הנעה, כמו אוניות מגדלור מחליפות (Relief Light Vessels), המשמשות כתחליף זמני לאוניית מגדלור נייחת כשזו נמצאת בנמל לצורכי תחזוקה. אוניות מגדלור ניידות נוספות הן אלה הפועלות בחודשי הקיץ באוקיינוס הקרח הצפוני, אז הקרח מפשיר ומתאפשרת תנועת אוניות.

מראן החיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי שאוניית מגדלור תיראה למרחוק, גופה צבוע בדרך כלל בצבע אדום מבריק ועליו רשום שמה באותיות גדולות ולבנות; אוניית-מגדלור-מחליפה מציגה במקום זאת על דפנותיה את המלה RELIEF. קיימות היו אוניות אחדות שנצבעו בצבעים אחרים. אוניית המגדלור "יורון" (Huron), לדוגמה, נצבעה בשחור מאחר שהוצבה בצד המצופים השחורים בכניסה לימת יורון. אוניית המגדלור שפעלה במינוטס לדג' (Minot's Ledge) , מסצ'וסטס, מ-1854 עד 1860 הייתה צבועה בצבע צהוב, על מנת שתיראה בבירור על רקע המים הכחולים-ירוקים והגבעות הירוקות.

נוסף לאור, המופעל בעת ערפל ובלילה, משעה אחת לפני שקיעת השמש עד שעה אחת לפני הזריחה, הציגו אוניות המגדלור הראשונות על ראשי התרנים סימני יום אדומים (ולעתים נדירות לבנים), שנראו ראשונים על ידי אונייה מתקרבת. צורות הסימנים היו מגוונות, אך עיגולים או כדורים ושני חרוטים הפוכים היו הנפוצות ביותר ביניהן.

רתיקת האוניות למקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניית המגדלור "פורטסמות" (LV-101), כשעוגן הפטרייה שלה תלוי מן החרטום. המוזיאון הימי בפורטסמות, וירג'יניה.

אוניות המגדלור הראשונות השתמשו בעוגני כפות (fluke anchors), שעדיין נמצאים בשימושם של כלי שיט רבים. ברם, הם לא היו יעילים ביותר, כי נטו להיגרר במזג אוויר סוער. הדבר היה לחיסרון, שכן אוניית מגדלור חייבת להישאר על עומדה גם בסערות עזות ביותר, אשר כלי שיט אחרים יכולים להימנע מהן.

מאז ראשית המאה ה-19 מצוידות אוניות המגדלור בעוגני פטריה (mushroom anchors), שמשקלם הממוצע 3-4 טונות. עוגן זה הומצא על ידי המהנדס הסקוטי רוברט סטיבנסון. אוניית המגדלור הראשונה שהשתמשה בעוגן מן הסוג החדש במשקל 1.5 טונות הייתה "פארוס" (Pharos, על שם המגדלור באלכסנדריה), אוניית דיג לשעבר בעלת תפוסה של 82 טונות, שהחלה את שירותה כאוניית מגדלור ב-15 בספטמבר 1807 ליד בל רוק בסקוטלנד. יעילות עוגנים אלה השתפרה מאוד בשנות העשרים של המאה ה-19, אז החלו משתמשים בשרשרות מיצקת ברזל (כלל האצבע היה 6 רגל של שרשרת לכל 1 רגל עומק של מים).