אוסוולדו ארניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יד לזכרו של אוסוולדו ארניה, ב"כיכר ארניה" ברחוב אגרון בירושלים

אוסוולדו אֶאוּקלידס דה סוֹאוּזה ארניהפורטוגזית: Osvaldo Euclides de Sousa Aranha)‏ (15 בפברואר 1894 - 27 בינואר 1960) היה מדינאי ודיפלומט ברזילאי, הידוע בתולדות מדינת ישראל כמי שניהל את ישיבת האו"ם בכ"ט בנובמבר בה הוחלט על חלוקת שטחה של פלשתינה (א"י) המנדטורית לשתי מדינות, יהודית וערבית - החלטה שעל בסיסה הוקמה מדינת ישראל.

ארניה נולד בעיר אלגרטה במדינת ריו גראנדי דו סול, ולמד משפטים ומדעי החברה. הוא קיבל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת ריו דה ז'אנירו ב-1916. לאחר סיום לימודיו עסק במקצוע עריכת הדין ובמסגרת עבודתו יצר קשר אישי עם הפוליטיקאי ז'טוליו ורגאס אשר היה אף הוא עורך דין.

ארניה לחם במרידת שנת 1923 כנגד המתנגדים לבחירתו מחדש של בורז'ס דה מדיירוס בפעם החמישית למושל המדינה. הוא פיקד על מיליציה אזרחית, וסייע לדכא את המרידה. בשנת 1925 פתח בקריירה פוליטית, ומונה על ידי דה מדיירוס לראש עיר מולדתו. לאחר מכן נבחר לסנאט של מדינתו.

לארניה היה חלק בעליית ידידו ז'טוליו ורגאס לשלטון בברזיל, בהפיכה צבאית בשנת 1930. ארניה סייע במשא ומתן עם נציגי הצבא שהביא להכרזה על ורגאס כנשיא. לאחר עלייתו של ורגאס לשלטון בברזיל, קיבל ארניה מספר משרות בכירות. בתחילה מונה למושל מדינתו, ריו גראנדי דו סול, ולאחר מכן שימש בין 1931 ל-1934 בתפקיד שר האוצר. בתפקיד זה היה לו חלק חשוב בהקטנת החוב החיצוני של ברזיל, מטרה חשובה של מדיניות ורגאס. בין 1934 ל-1938 שימש כשגריר ברזיל בארצות הברית, וב-1938 קיבל את תפקיד שר החוץ. בתפקידו זה לקח חלק בישיבות הראשונות של שרי החוץ של מדינות אמריקה, בהן עוצבה מדיניות החוץ הפאן-אמריקנית במהלך השלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה. בישיבות אלו ארניה המליץ על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם מדינות הציר. לקשריו האישיים הטובים של ארניה עם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט היה חלק חשוב במדיניות החוץ הברזילאית באותה התקופה, וליישום מדיניות "השכן הטוב" עליה הכריז רוזוולט כלפי מדינות אמריקה הלטינית.

במהלך מלחמת העולם השנייה שגריר ברזיל בצרפת לואיס מרטינס דה סוסה דנטאס ניצל את האישור הכללי שקיבל מאוסוולדו ארניה להנפקת מאות ויזות ליהודים שהצליחו בעזרתם לעזוב את צרפת הכבושה.

ארניה עמד בראש הישיבה המיוחדת הראשונה של העצרת הכללית של האומות המאוחדות שהתכנסה בשנת 1947, וכראש המשלחת הברזילאית לארגון החל מסורת שעומדת בעינה עד היום, לפיה הדובר הראשון בכנס חשוב זה הוא תמיד ברזילאי. לארניה חלק חשוב בהקמת מדינת ישראל, כאשר תמך בתוכנית החלוקה ועמד בראש הישיבה בה הצביע הארגון על קבלת התוכנית והקמת מדינת ישראל. מאוחר יותר מסר ארניה את פטיש ההצבעה ואת טופס הרישום המקורי מהצבעה זו למוזיאון בקיבוץ ברור חיל.

כאשר שב ורגאס לשלטון, חזר ארניה לשמש כשר בממשלתו בשנת 1953, אך עם התאבדותו של ורגאס, באוגוסט 1954 התפטר, ופנה לעסקיו הפרטיים. לאחר מכן, לבקשת הנשיא ז'וסלינו קוביצ'ק, שב לשמש כנציג ברזיל באו"ם.

בשנת 1960 מת אוסוולדו ארניה בריו דה ז'אנירו בגיל 66. על שמו נקראים רחובות במספר ערים במדינת ישראל, ובהן תל אביב (מפה), רמת גן (מפה) ובאר שבע (מפה), וכן כיכר בירושלים (מפה) ובניין מעונות במכון ויצמן[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשימת בניינים מכון ויצמן, יוני 2007, אתר מכון ויצמן