אוסטרליה במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסטרליה במשחקים האולימפיים
Flag of Australia.svg
קוד הוועד האולימפי הלאומי AUS
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי האוסטרלי
מדליות קיץ
דירוג: 11
זהב
138
כסף
153
ארד
176
סך הכול
467
מדליות חורף
דירוג: 23
זהב
5
כסף
1
ארד
3
סך הכול
9‏[1]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

אוסטרליה היא אחת מארבע המדינות היחידות (לצד בריטניה, יוון ושווייץ) שנטלו חלק בכל המשחקים האולימפיים שנערכו מאז חידושם בעת החדשה, בשנת 1896 (אם כי באולימפיאדות שנערכו ב-1904 וב-1908 התחרו הספורטאים האוסטרלים במשלחת משותפת עם ניו זילנד, שנקראה אוסטרלאסיה). במרוצת השנים צברו הספורטאים האוסטרלים 467 מדליות, מהן 138 מדליות זהב. הישג זה מקנה לאוסטרליה את המקום ה-11 בטבלת המדליות של כל הזמנים. כמחצית מהמדליות נצברו בחמש האולימפיאדות שנערכו מאז 1996, אולימפיאדות שבשתיים מהן דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות. הענף בו זכתה אוסטרליה להצלחות הרבות ביותר הוא השחייה (178 מדליות, מהן 57 מדליות זהב; אוסטרליה שנייה בענף זה רק לארצות הברית), והבאים אחריו הם אתלטיקה, אופניים וחתירה.

אוסטרליה אירחה את המשחקים האולימפיים פעמיים. מלבורן אירחה את המשחקים ב-1956, לאחר שגברה על בואנוס איירס על חודו של קול. סידני אירחה את המשחקים ב-2000, לאחר שגברה על בייג'ינג על חודם של שני קולות. פעמיים נוספות התמודדו ערים אוסטרליות על אירוח המשחקים ונכשלו. בריסביין הגישה את מועמדותה לארח את המשחקים ב-1992, אך דורגה במקום השלישי, אחרי ברצלונה ופריז. מלבורן הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים בפעם השנייה ב-1996, אך דורגה במקום הרביעי, אחרי אטלנטה, אתונה וטורונטו.

טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1896 עד 1904[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה זכתה בעצמאותנ ב-1901. בשתי האולימפיאדות הראשונות התחרו הספורטאים האוסטרלים תחת הדגל הבריטי, והוועד האולימפי הבינלאומי זקף את הישגיהם מאוחר יותר לזכותה של אוסטרליה. באולימפיאדת אתונה (1896) התחרה רק ספורטאי אוסטרלי אחד, האתלט אדווין פלאק. הוא זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 800 מטר ובריצת 1500 מטר. פלאק השתתף גם בריצת המרתון, אך התמוטט 3 ק"מ לפני הסיום. כן חבר לבריטי ג'ורג' רוברטסון בטורניר הזוגות בטניס. השניים סיימו במקום השלישי.

השחיין פרדריק ליין יוצא מהמים באולימפיאדת פריז

באולימפיאדת פריז (1900) השתתפו שני ספורטאים אוסטרלים. השחיין פרדריק ליין זכה במדליות זהב במשחים ל-200 מ' בסגנון חופשי ול-200 מ' מכשולים. האתלט סטנלי רולי זכה בשלוש מדליות ארד בשלושת המירוצים בהם השתתף, ריצת 60 מטר, ריצת 100 מטר וריצת 200 מטר.

גם באולימפיאדת סנט לואיס (1904) השתתפו שני ספורטאים אוסטרלים, לראשונה תחת דגל אוסטרליה העצמאית. עם זאת, השניים, שהתחרו בריצת 110 מכשולים ובקפיצה לרוחק, לא זכו במדליות.

1908 עד 1912[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אוסטרלאסיה במשחקים האולימפיים

באולימפיאדת לונדון (1908) ובאולימפיאדת סטוקהולם (1912) שלחו אוסטרליה וניו זילנד משלחת משותפת, אוסטרלאסיה.

המשלחת זכתה ב-5 מדליות בלונדון, ובהן מדליית זהב אחת, של נבחרת הרוגבי. בסטוקהולם זכתה המשלחת ב-7 מדליות, מהן 2 מדליות זהב. בשתי האולימפיאדות, מרבית המדליות שצברה המשלחת הושגו בידי ספורטאים אוסטרלים.

1920 עד 1936[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחיין בוי צ'רלטון, שזכה ב-5 מדליות באולימפיאדת פריז ובאולימפיאדת אמסטרדם

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) שלחו שתי המדינות משלחות נפרדות. אוסטרליה שלחה משלחת בת 13 ספורטאים, שזכו ב-3 מדליות, בשחייה ובאתלטיקה. באולימפיאדת פריז (1924) השתתפו 34 ספורטאים אוסטרלים, שזכו ב-6 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. לראשונה זכה קופץ למים אוסטרלי, דיק איב, במדליית זהב. השחיין בוי צ'רלטון זכה במדליית זהב במשחה ל-1500 מ' בסגנון חופשי, במדליית ארד במשחה ל-400 מ', והיה שותף לזכייתה של הרביעייה האוסטרלית במדליית הכסף במשחה ל-200X4 מטרים.

לאולימפיאדת אמסטרדם (1928) שלחה אוסטרליה משלחת מצומצמת יותר, בת 18 ספורטאים, מסיבות כלכליות. למעשה, מימן הוועד האולימפי האוסטרלי את נסיעתם של 10 ספורטאים, ונסיעתם של 8 האחרים מומנה ממקורות פרטיים. המשלחת זכתה ב-4 מדליות, מהן מדליית זהב אחת, בחתירה. בוי צ'רלטון הוסיף למאזנו עוד שתי מדליות כסף, ולראשונה הושגה מדליית ארד ברכיבה על אופניים.

השחיינית קלייר דניס, שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס, במשחה ל-200 מ' בסגנון חזה

בשל השפל הגדול, המשלחת האוסטרלית לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), בדומה למשלחות אחרות, הייתה מצומצמת עוד יותר, וכללה 12 ספורטאים בלבד. אף על פי כן, הישגיהם היו טובים מאשר באמסטרדם, והם צברו 5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. לראשונה זכה מתאבק אוסטרלי במדליית ארד. לאולימפיאדת ברלין (1936) אוסטרליה שלחה משלחת בת 33 ספורטאים, אך הגיעה להישגים הנמוכים ביותר מאז 1904 - מדליית ארד אחת בקפיצה משולשת, בה זכה ג'ק מטקאלף.

1948 עד 1952[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאולימפיאדת לונדון (1948) שבה אוסטרליה עם המשלחת הגדולה בתולדותיה עד אז - 77 ספורטאים. המשלחת צברה מספר שיא של 13 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. באולימפיאדת הלסינקי (1952) השתתפו 85 ספורטאים אוסטרלים, שזכו ב-11 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בלטה במיוחד האצנית מרג'ורי ג'קסון, שזכתה בשתי מדליות זהב, בריצת 100 מטר ובריצת 200 מטר.

אולימפיאדת מלבורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחיינית לוריין קראפ, שזכתה ב-2 מדליות זהב ובמדליית כסף באולימפיאדת מלבורן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת מלבורן (1956)

ב-1956 אירחה אוסטרליה את המשחקים האולימפיים לראשונה בתולדותיה, במלבורן. לא כל המשחקים נערכו על אדמתה, שכן בשל חוקים נוקשים שאסרו על הכנסת בעלי חיים מסוימים לתחומה, נערכו תחרויות הרכיבה בסטוקהולם, חמישה חודשים קודם לכן.

כמדינה המארחת, שלחה אוסטרליה משלחת גדולה, בת 314 משתתפים, והגיעה להישגים הגבוהים ביותר עד אז, 35 מדליות, מהן 13 מדליות זהב. הישג זה הקנה לה את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות וארצות הברית, דירוג השיא שלה בכל הזמנים.

בקרב המשלחת האוסטרלית בלטו במיוחד השחיינים, שזכו ב-8 מדליות זהב מתוך 13 אפשריות. דון פרייזר זכתה במדליית זהב במשחה ל-100 מטר חופשי, ובמדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי, וכן הייתה שותפה לזכייתה של רביעיית השליחות האוסטרלית במשחה ל-4x100 מטר. מוריי רוז זכה במדליות זהב במשחים ל-400 מטר ו-1500 מטר חופשי, והיה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים האוסטרלים במשחה ל-4x200 מטר חופשי.

האצנית בטי קת'ברט המשיכה את השליטה האוסטרלית בריצות הקצרות, כששחזרה את הישגיה של מרג'ורי ג'קסון מהלסינקי, ואף הייתה שותפה לזכייתה של רביעיית השליחות האוסטרלית במירוץ ל-4x100 מטר. ענפים נוספים שבהם זכו ספורטאים אוסטרלים במדליות היו רכיבה על אופניים, שיט, חתירה, קיאקים ואגרוף.

1960 עד 1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בארבע האולימפיאדות הבאות הגיעה אוסטרליה להישגים גבוהים, אף אם לא כמו באולימפיאדה שאירחה.

לאולימפיאדת רומא (1960) שלחה אוסטרליה 188 ספורטאים. המשלחת סיימה עם 22 מדליות, מהן 8 מזהב, שהקנו לה את המקום החמישי בטבלת המדליות. גם הפעם, נבחרת השחייה הייתה הדומיננטית, והשיגה 13 מהמדליות. דון פרייזר שמרה על התואר האולימפי במשחה ל-100 מטר חופשי, וזכתה בעוד שתי מדליות כסף עם נבחרת השליחות חופשי ובמעורב. מוריי רוז שב וזכה במדליית הזהב במשחה ל-400 מטר חופשי, אך הסתפק במדליית כסף במשחה ל-1500 מטר חופשי. האתלט הרב אליוט שבר את שיא העולם בריצת 1500 מטר. הישגים נוספים רשמו הרוכבים, שזכו ב-2 מדליות זהב ראשונות.

באולימפיאדת טוקיו (1964) השתתפו 234 ספורטאים אוסטרלים, שזכו ב-18 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. דון פרייזר ניצחה בפעם השלישית ברציפות במשחה ל-100 מ' בסגנון חופשי. בטי קאת'ברט, שנעדרה מאולימפיאדת רומא בשל פציעה, זכתה במדליית הזהב האולימפית הרביעית שלה, הפעם בריצת 400 מטר. נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה במדליית ארד ראשונה, לאחר שגברה על נבחרת ספרד.

לאולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) שלחה אוסטרליה 175 ספורטאים, שזכו ב-17 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. גם הפעם הייתה השחייה הענף הדומיננטי. נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה הפעם במדליית הכסף, לאחר שהפסידה לפקיסטן במשחק הגמר. האתלט פיטר נורמן, שזכה במדליית הכסף בריצת 200 מ' עורר סערה כשבמקביל לעמיתיו על הפודיום, האמריקנים טומי סמית' וג'ון קרלוס, שהצדיעו את הצדעת "הכוח השחור" במהלך נגינת ההמנון האמריקני, ענד תג של "הפרויקט האולימפי לזכויות אדם", לשם הזדהות עם מאבקם ולשם הבעת התנגדות למדיניות אוסטרליה הלבנה. בעקבות התקרית, אסר הוועד האולימפי האוסטרלי על נורמן להשתתף באולימפיאדת מינכן (1972).

באולימפיאדת מינכן השתתפו 173 ספורטאים אוסטרלים, שזכו ב-17 מדליות, מהן 8 מדליות זהב. הישג זה הקנה לה את המקום השישי בטבלת המדליות. הספורטאית הבולטת במשלחת הייתה השחיינית שיין גולד. גולד זכתה ב-3 מדליות זהב (200 מטר חופשי, 400 מטר חופשי ו-200 מטר מעורב אישי), במדליית כסף במשחה ל-800 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי, וכל זאת בהיותה בת 15.

1976 עד 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת מונטריאול (1976) הייתה האולימפיאדה הראשונה מזה 40 שנים, שבה אף ספורטאי אוסטרלי לא זכה במדליית זהב. נבחרת ההוקי שדה זכתה במדליית כסף לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת ניו זילנד. 4 מדליות ארד הושגו בענפי השחייה, השייט והרכיבה. כתוצאה מההישגים הנמוכים, הורה ראש ממשלת אוסטרליה, מלקולם פרייזר, על הקמת המוסד האוסטרלי לספורט, שהחל לפעול ב-1981. בשלוש האולימפיאדות הבאות אחריה הגיעה אוסטרליה להישגים גבוהים יותר, אך רק באולימפיאדת ברצלונה (1992) שבה לעשירייה הראשונה בטבלת המדליות.

204 ספורטאים אוסטרלים היו אמורים להשתתף באולימפיאדת מוסקבה (1980). הוועד האולימפי האוסטרלי החליט שלא ליטול חלק באופן רשמי בחרם האמריקני על המשחקים, אך עודד את התאחדויות הספורט ואת הספורטאים שלא להשתתף בהם, במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. התאחדויות וספורטאים רבים אכן ויתרו על ההשתתפות, ובהם השחיינית שיאנית העולם טרייסי ויקהאם, האצנית ריילין בויל שזכתה במדליות כסף במינכן ונבחרת ההוקי שדה. בסופו של דבר השתתפו במשחקים 127 ספורטאים בלבד, שהתחרו תחת הדגל האולימפי ולא תחת דגל אוסטרליה, בדומה למדינות מערביות נוספות. הספורטאים האוסטרלים זכו ב-9 מדליות, מהן 2 מדליות זהב, שתיהן בשחייה, מישל פורד במשחה ל-800 מטר חופשי ונבחרת השליחים 4x100 מטר מעורב.

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) שלחה אוסטרליה משלחת כפולה בגודלה, והיא כללה 240 ספורטאים. המשלחת צברה 24 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, כולל מדליית זהב ראשונה בהרמת משקולות, בה זכה דין לוקין. גם הפעם השחייה הייתה הענף הדומיננטי, ובה הושגו מחצית המדליות.

באולימפיאדת סיאול (1988) השתתפו 270 ספורטאים אוסטרלים, שזכו ב-14 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה לראשונה בתולדותיה במדליית זהב, לאחר שגברה על המארחת, דרום קוריאה. ספורטאי בולט נוסף במשלחת היה השחיין דאנקן ארמסטרונג, שזכה במדליית זהב במשחה ל-200 מטר חופשי ובמדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי.

1992 עד 1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת ברצלונה (1992) סימנה את שובה של אוסטרליה כמעצמה אולימפית. 290 ספורטאים אוסטרלים השתתפו במשחקים, והם זכו ב-27 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. הישג זה הקנה לאוסטרליה את המקום העשירי בטבלת המדליות. השחיין קירן פרקינס זכה במדליית זהב במשחה ל-1500 מטר חופשי ובמדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי. נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה לנבחרת גרמניה במשחק הגמר. נבחרת הנשים הסתפקה הפעם במקום החמישי.

האתלטית קתי פרימן באולימפיאדת סידני

לאולימפיאדת אטלנטה (1996) שלחה אוסטרליה משלחת גדולה עוד יותר מזו ששלחה לאולימפיאדת מלבורן, אותה אירחה. המשלחת כללה 424 ספורטאים, שזכו במספר שיא של מדליות - 41, אם כי רק 9 מהן היו מדליות זהב. הישג זה הקנה לאוסטרליה את המקום השביעי בטבלת המדליות (ואת המקום החמישי לפי חישוב כולל של מספר המדליות). השחייה הייתה הענף המוביל, עם 12 מדליות, מהן 2 מדליות זהב, כאשר קירן פרקינס שומר על תוארו. נבחרת החתירה הגיעה אף היא להישגים נאים, כשצברה 6 מדליות, מהן 2 מדליות זהב, וגם הקלעים זכו בשתי מדליות זהב. ענפי הספורט הקבוצתי בלטו אף הם: נבחרת הנשים בהוקי שדה השיבה לעצמה את התואר האולימפי, לאחר שגברה במשחק הגמר על דרום קוריאה. נבחרת הגברים בענף זה זכתה במדליית הארד, לאחר שגברה על נבחרת גרמניה. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שגברה על נבחרת אוקראינה. לעומתה, נבחרת הגברים הפסידה במשחק על מדליית הארד לנבחרת ליטא, והסתפקה במקום הרביעי. במדליות ארד נוספות זכו, לראשונה, נבחרת הסופטבול ונבחרת הנשים בכדורעף חופים.

אולימפיאדת סידני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת סידני (2000)

44 שנים לאחר אולימפיאדת מלבורן, שבו המשחקים האולימפיים לאוסטרליה, והפעם נערכו בסידני. כמדינה המארחת, שלחה אוסטרליה את המשלחת הגדולה בתולדותיה, משלחת שכללה 632 ספורטאים. משלחת זו גם הגיעה להישגים הטובים ביותר אי פעם - 58 מדליות, מהן 17 מדליות זהב, שהקנו לאוסטרליה את המקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, רוסיה וסין. המדליות הושגו בלא פחות מ-20 ענפים אולימפיים.

השחיינים האוסטרלים זכו ב-18 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. איאן ת'ורפ, אז בן 17, זכה במדליית זהב במשחה ל-400 מטר חופשי, אך במשחה ל-200 מטר סיים שני, לאחר פיטר ואן דן הוחנבאנד מהולנד. רביעיות השליחים ל-4x100 מטר ול-4x200 מטר חופשי, שגם במסגרתן התחרה ת'ורפ, זכו אף הן במדליות זהב. שחיין בולט נוסף, גרנט האקט, זכה במדליית זהב במשחה ל-1500 מטר חופשי, ומנע מקירן פרקינס זכייה שלישית ברציפות בתואר האולימפי. פרקינס הסתפק במדליית הכסף.

נבחרות ההוקי שדה שחזרו את הישגיהן מאטלנטה: נבחרת הנשים זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על ארגנטינה, ונבחרת הגברים זכתה במדליית הארד לאחר שגברה על פקיסטן. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת ארצות הברית, ואילו נבחרת הגברים שוב הפסידה לנבחרת ליטא במשחק על מדליית הארד. נבחרת הנשים בכדורמים זכתה במדליית זהב ראשונה בתולדותיה, לאחר ניצחון על נבחרת ארצות הברית. נבחרת הסופטבול זכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית ארד.

הישגים נוספים כללו מדליות זהב ראשונות בקשתות, טאקוונדו וכדורעף חופים. האתלטית קתי פרימן, שהדליקה את הלפיד האולימפי, זכתה במדליית הזהב בריצת 400 מטר.

אולימפיאדת אתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכבת האופניים שרה קריגן, שזכתה במדליית זהב

גם באולימפיאדת אתונה (2004) הגיעה המשלחת האוסטרלית להישגים גבוהים. 482 הספורטאים זכו ב-49 מדליות, בהן מספר שיא של מדליות זהב - 17. גם בסיומם של משחקים אלה דורגה אוסטרליה במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, סין ורוסיה.

השחייה שוב הייתה הענף הבולט, עם 14 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. ת'ורפ שמר על תוארו במשחה ל-400 מ', ואף גבר על ואן דן הוחנבאנד ומייקל פלפס במשחה ל-200 מ'. כן זכה במדליית ארד במשחה ל-100 מ', בו ניצח ואן דן הוחנבאנד. גם האקט שמר על תוארו במשחה ל-1,500 מ', וכן סיים שני, אחרי ת'ורפ, במשחה ל-400 מ'. רביעיות השליחים, לעומתם, איבדו את התואר, לאחר שזכו במדליית הכסף במשחה ל-200X4 מ', ובמשחה ל-100X4 מ' סיימה רק במקום השישי.

גם רוכבי האופניים זכו להצלחה רבה, כשזכו ב-10 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. ריאן ביילי זכה בשתיים מהן. גם בקפיצה למים נרשמה הצלחה, והקופצים זכו ב-6 מדליות, ארבע מהן הגיעו למשפחה אחת: שנטל ניוברי זכתה במדליית זהב ובמדליית ארד, ובעלה, רוברט ניוברי, זכה בשתי מדליות ארד.

בהוקי שדה, זכתה נבחרת הגברים במדליית זהב ראשונה בתולדותיה, לאחר שגברה על נבחרת הולנד. נבחרת הנשים הסתפקה הפעם במקום החמישי. נבחרת הבייסבול הגיעה אף היא להישג שיא, כשזכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת קובה. מקבילתה הנשית, נבחרת הסופטבול, זכתה אף היא במדליית כסף, לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת ארצות הברית. בכדורסל, שחזרו הנשים את משחק הגמר מסידני, כאשר הפסידו לנבחרת ארצות הברית.

אולימפיאדת בייג'ינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב הוקר, זוכה מדליית הזהב בקפיצה במוט בבייג'ינג
השחיינית לייזל ג'ונס, שזכתה ב-9 מדליות אולימפיות בין 2000 ל-2012

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) השתתפו 433 ספורטאים אוסטרלים, בכל הענפים למעט בייסבול וכדוריד. האוסטרלים סיימו עם 46 מדליות, מהן 14 מדליות זהב, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות.

השחיינים זכו ב-20 מהמדליות, וב-6 מדליות זהב. בעידן שלאחר פרישתו של ת'ורפ, הובילו את המשלחת בביג'ינג השחייניות, ובראשן סטפני רייס, שזכתה במדליות זהב במשחים ל-200 ול-400 מטר מעורב אישי, והייתה שותפה לזכיית נבחרת השליחות ב-4x200 מטר חופשי. בשלושת המשחים נשברו שיאי העולם. אחרי שתי אולימפיאדות רצופות בהן זכה גרנט האקט במדליית הזהב במשחה ל-1500 מטר (ואחרי ארבע אולימפיאדות רצופות בהן זכו שחיינים אוסטרלים במשחה זה), הסתפק הפעם במדליית כסף, לאחר שבמשחה זכה התוניסאי אוסאמה מלולי. איימון סאליבן שבר את שיא העולם ב-100 מטר חופשי בשלב חצי הגמר, אך במשחה הגמר סיים במקום השני, אחרי הצרפתי אלן ברנאר.

עם הספורטאים הנוספים שבלטו בבייג'ינג היו הקופץ למים מתיו מיצ'ם, שזכה במדליית הזהב בקפיצה מגובה 10 מ', לאחר שבקפיצה האחרונה שלו השיג את הציון הגבוה בהיסטוריה לקפיצה בודדת, וכן אמה סנוסיל, שהייתה לטריאתלטית האוסטרלית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית.

בגמר הנשים בכדורסל שוב נפגשו נבחרות אוסטרליה וארצות הברית, ובפעם השלישית ברציפות, ידיהן של האמריקניות הייתה על העליונה, ואוסטרליה זכתה במדליית הכסף. נבחרת הסופטבול ונבחרת הגברים בהוקי שדה הסתפקו הפעם במדליית ארד, כמו גם נבחרת הנשים בכדורמים.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאלי פירסון, שזכתה במדליית זהב בריצת 100 מטר משוכות בלונדון
חותרת הקיאק ג'סיקה פוקס, שזכתה במדליית כסף בסלאלום, במהלך המשחקים

לאולימפיאדת לונדון (2012) שלחה אוסטרליה את המשלחת הקטנה ביותר מזה 20 שנה. היא מנתה 410 ספורטאים. גם ההישגים ירדו לרמתם הנמוכה ביותר מזה 20 שנה - 35 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ואוסטרליה דורגה במקום העשירי בטבלת המדליות.

השחיינים זכו ב-10 מהמדליות, אך רק נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי זכתה במדליית זהב, ואף קבעה שיא אולימפי חדש, 3:33.15 דקות. נבחרות השליחות ל-200X4 מטר חופשי ול-100X4 מטר מעורב זכו במדליות כסף. אלישיה קוטס זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר מעורב אישי ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר פרפר. אמילי סיבום קבעה שיא אולימפי במשחה ל-100 מטר גב בשלב המוקדמות (58.23 שניות), אך במשחה הגמר הפסידה למליסה פרנקלין וזכתה במדליית הכסף. מדליסטית נוספת הייתה ברונטה באראט, שזכתה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר חזה. סטפני רייס איבדה את תואריה במשחים המעורבים. היא סיימה במקום הרביעי במשחה ל-200 מטר מעורב אישי ובמקום השישי במשחה למרחק הכפול. מלאני שלאנגר סיימה במקום הרביעי במשחה ל-100 מטר חופשי, במרחק 3 מאיות השנייה ממדליית הארד. שחייניות בולטות נוספת כללו את לייזל ג'ונס (מקום חמישי ב-100 מטר חזה), מייגן ניי (מקום חמישי ב-200 מטר גב) ובלינדה הוקינג (מקום שביעי ב-100 מטר גב). ג'יימס מגנוסן, שהגיע ללונדון כאלוף העולם ב-100 מטר חופשי, זכה במדליית הכסף, לאחר שהפסיד במשחה הגמר לנתן אדריאן בהפרש של מאית השנייה. כריסטיאן ספרנג'ר זכה אף הוא במדליית כסף, במשחה ל-100 מטר חזה. שניהם היו שותפים גם לזכייה במדליית הארד של נבחרת השליחים ל-100X4 מטרים. נבחרת השליחים ל-100X4 מטר חופשי סיימה במקום הרביעי ונבחרת השליחים ל-200X4 מטר חופשי סיימה במקום החמישי. שחיינים אוסטרלים נוספים שבלטו בלונדון כללו את ברנטון ריקארד (מקום שישי במשחה ל-100 מטר חזה ומקום שביעי במשחה למרחק הכפול) ותומאס פרייזר-הולמס, שסיים במקום השביעי הן במשחה ל-200 מטר חופשי והן במשחה ל-400 מטר מעורב אישי.

בשיט זכו האוסטרלים ב-3 מדליות זהב: מלקולם פייג' זכה במדליית זהב שנייה ברציפות בדגם 470, הפעם עם מתיו בלצ'ר, טום סלינגסבי ניצח בדגם לייזר, ונייתן אוטרידג' ואיאן ג'נסן ניצחו בדגם 49er. צוות האליוט 6 מטר זכה במדליית כסף. באופניים זכו האוסטרלים ב-6 מדליות. אנה מירס זכתה במדליית זהב במרוץ אופני מסלול, יחד עם קרלה מקאלוץ' זכתה גם במדליית ארד, ובמירוץ הקיירין סיימה במקום החמישי. סאם וילובי זכה במדליית כסף באופני BMX ולהישג דומה הגיעה נבחרת הגברית במירוץ מרדף. אנט אדמונדסון ושיין פרקינס זכו במדליות ארד. כמו כן, סיימו נבחרת הגברים במירוץ אופני מסלול ונבחרת הנשים במירוץ מרדף במקום הרביעי.

באתלטיקה זכו האוסטרלים ב-3 מדליות. סאלי פירסון קבעה שיא אולימפי ב-100 מטר משוכות (12.35 שניות), מיטשל ואט זכה במדליית כסף בקפיצה לרוחק וג'ארד טאלנט עשה זאת בהליכה ל-50 ק"מ. טאלנט סיים גם במקום השביעי בהליכה ל-20 ק"מ. בנוסף, סיימה נבחרת השליחים ל-100X4 מטרים במקום השביעי וסטיבן סולומון בן ה-19 סיים במקום השמינית בריצת 400 מטר. ענף נוסף בו זכו האוסטרלים במדליית זהב היה הקיאקים, כאשר רביעיית החותרים ניצחה במקצה ל-1000 מטר. חותרת הקיאק ג'סיקה פוקס זכתה במדליית כסף, במקצה הסלאלום. במקצה הזוגות ל-1000 מטר, הגיעו חותרי הקיאק האוסטרלים למקום הרביעי.

בחתירה זכו האוסטרלים ב-5 מדליות, אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. הנשים זכו בשתי מדליות כסף בשני מקצי הזוגות. קים קרואו זכתה בנוסף על זכייתה במדליית כסף גם במדליית ארד במקצה היחידות. הגברים זכו במדליית כסף ובמדליית ארד במקצי הרביעיות. בריטני ברובן זכתה במדליית כסף בקפיצה למים, בקפיצה מ-10 מטר. רייצ'ל באג ולאודי ויגינס סיימו במקום הרביעי בקפיצה הסינכרונית המקבילה. בקפיצה מ-3 מטר סיימה שרלין סטרטון במקום החמישי הן במקצה היחידות והן בקפיצה הסינכרונית, יחד עם אנאבל סמית'. האלוף האולימפי מבייג'ינג, מתיו מיצ'ם, לא הצליח להעפיל לשלב הגמר. ספורטאית אוסטרלית נוספת שזכתה במדליה בלונדון הייתה הטריאתלטית ארין דנשאם, שזכתה במדליית ארד.

במספר ענפים רשמו האוסטרלים הישגים נאים אף שלא זכו במדליות: הקלע מייקל דיאמונד שקבע שיא אולימפי במוקדמות אך סיים במקום הרביעי, המתעמלת לורן מיטשל (מקום החמישי בתרגיל הקרקע), לוחמי הטאקוונדו ספוואן חליל וכרמן מרטון (מקום חמישי), קלואי אספוזיטו (מקום שביעי בקרב חמש מודרני), מרימת המשקולות סין לי (מקום שביעי) ונבחרת השחייה הצורנית (מקום שמיני). הטניסאי לייטון יואיט הודח בשמינית הגמר בידי הסרבי נובאק ג'וקוביץ'

בענפי הכדור זכו האוסטרלים ב-3 מדליות ארד. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית הארד לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ארצות הברית וגברה על נבחרת רוסיה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת ארצות הברית. נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה במדליית ארד לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת גרמניה וגברה על בריטניה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים סיימה במקום החמישי. נבחרת הנשים בכדורמים זכתה במדליית ארד נוספת, לאחר שהפסידה לארצות הברית בחצי הגמר, וגברה על הונגריה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים סיימה במקום השביעי.

אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת האוסטרלית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר

אוסטרליה השתתפה לראשונה באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) (כששלחה מחליק אחד), ומאז אולימפיאדת אוסלו (1952) היא השתתפה ברציפות בכל אולימפיאדות החורף. בעשורים הראשונות לא הגיעו הספורטאים האוסטרלים להישגים גבוהים, והראשון שהתקרב לכך היה המחליק קולין קואטס, שזכה במקום השישי בהחלקה ל-10,000 מ' באולימפיאדת אינסברוק (1976). אולימפיאדת אינסברוק (1964) זכורה לרעה באוסטרליה, בשל מותו של הגולש רוס מילנה, במהלך אימון שערך בראשית המשחקים.

רביעיית השליחים במירוץ ל-1,250X4 מ' באולימפיאדת לילהאמר (1994) זכתה במדליית הארד הראשונה בתולדות אוסטרליה. גולשת הסקי האלפיני סאלי סטגול זכתה אף היא במדליית ארד, באולימפיאדת נאגנו (1998). סטיבן בראדבורי, שהיה שותף לזכיית השליחים במדליית ארד בלילהאמר, זכה במדליית הזהב הראשונה של אוסטרליה באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002), במירוץ ל-1,000 מטרים. הייתה זו גם הפעם הראשונה בתולדות אולימפיאדת החורף שהזוכה במדליית הזהב מגיע מחצי הכדור הדרומי. למעשה, ברדבורי זכה מן ההפקר, לאחר שארבעה מחליקים שהקדימו אותו התנגשו זה בזה ומעדו. באותם משחקים זכתה גם אליסה קמפלין במדליית זהב בסקי חופשי. קמפלין זכתה גם במדליית ארד באולימפיאדת טורינו (2006), בעוד דייל בג-סמית' זכה במדליית הזהב באותו ענף.

באולימפיאדת ונקובר (2010) עלה מספר המדליות בהן זכו האוסטרלים לשלוש. גולשת השלג טורה ברייט וגולשת הסקי החופשי לידיה לסילה זכו במדליות זהב, ואילו דייל בג-סמית' איבד את תוארו וזכה במדליית כסף.

בסך הכל, צברה אוסטרליה 9 מדליות באולימפיאדות החורף, מהן 5 מדליות זהב, מדליית כסף אחת ו-3 מדליות ארד, והיא מדורגת במקום ה-23 בטבלת המדליות של כל הזמנים.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריאתלטית אמה סנוסיל, שזכתה במדליית זהב בבייג'ינג
רוב המונד, חבר נבחרת אוסטרליה בהוקי שדה, שזכתה במדליית זהב באתונה

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת אתונה (1896) 2 0 0 2
אולימפיאדת פריז (1900) 2 0 3 5
אולימפיאדת סנט לואיס (1904) 0 0 0 0
אולימפיאדת לונדון (1908)

(השתתפה כחלק מאוסטרלאסיה)

אולימפיאדת סטוקהולם (1912)

(השתתפה כחלק מאוסטרלאסיה)

אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 0 2 1 3
אולימפיאדת פריז (1924) 3 1 2 6
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 1 2 1 4
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 3 1 1 5
אולימפיאדת ברלין (1936) 0 0 1 1
אולימפיאדת לונדון (1948) 2 6 5 13
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 6 2 3 11
אולימפיאדת מלבורן (1956) 13 8 14 35
אולימפיאדת רומא (1960) 8 8 6 22
אולימפיאדת טוקיו (1964) 6 2 10 18
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 5 7 5 17
אולימפיאדת מינכן (1972) 8 7 2 17
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 0 1 4 5
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 2 2 5 9
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 4 8 12 24
אולימפיאדת סיאול (1988) 3 6 5 14
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 7 9 11 27
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 9 9 23 41
אולימפיאדת סידני (2000) 16 25 17 58
אולימפיאדת אתונה (2004) 17 16 16 48
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 14 15 17 46
אולימפיאדת לונדון (2012) 7 16 12 35
סה"כ 138 153 176 465

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
שחייה שחייה 57 60 61 178
אתלטיקה אתלטיקה קלה 20 26 25 71
Cycling (road) pictogram.svg
אופניים 14 18 16 48
חתירה חתירה 10 13 14 37
שיט שיט 10 5 8 23
רכיבה רכיבה 6 3 2 11
הוקי שדה הוקי שדה 4 3 5 12
קליעה קליעה 4 1 5 10
קיאק קאנו/קיאק 3 8 11 22
קפיצה למים קפיצה למים 3 3 6 12
טריאתלון טריאתלון 1 2 2 5
טניס טניס 1 1 3 5
הרמת משקולות הרמת משקולות 1 1 2 4
טאקוונדו טאקוונדו 1 1 0 2
כדורמים כדורמים 1 0 2 3
קשתות קשתות 1 0 1 2
כדורעף כדורעף 1 0 1 2
כדורסל כדורסל 0 3 2 5
איגרוף אגרוף 0 1 3 4
סופטבול סופטבול 0 1 3 4
היאבקות היאבקות 0 1 2 3
התעמלות התעמלות 0 1 0 1
בייסבול בייסבול 0 1 0 1
ג'ודו ג'ודו 0 0 2 2

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
סקי חופשי סקי חופשי 3 1 1 5
החלקה מהירה במסלול קצר החלקה מהירה במסלול קצר 1 0 1 2
סנובורד גלישת שלג 1 0 0 1
סקי אלפיני סקי אלפיני 0 0 1 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014)


מדינות אוקיאניה במשחקים האולימפיים

אוסטרליהאיי מרשלאיי שלמהונואטוטובאלוטונגהמיקרונזיהנאורוניו זילנדסמואהפיג'יפלאופפואה גינאה החדשהקיריבטי

משלחות מטעם טריטוריות שאינן עצמאיות: איי קוקגואםסמואה האמריקנית

משתתפות בעבר: אוסטרלאסיה
אוקיאניה