אופני הרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אופני הרים הם אופניים שנועדו לרכיבה שלא בדרכים סלולות. במקביל להתפתחות האופניים, התפתח גם ענף הספורט העושה בהן שימוש כספורט עממי ותחרותי.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 סוגי אופני הרים 3 אביזרים 4 חלקי האופניים 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

ענף אופני ההרים החל להתפתח בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 במחוז מארין בצפון קליפורניה, באזור סן פרנסיסקו כאשר חבורת רוכבים היפים ורומנטיים הרכיבו גלגלי בלון על שלדות ישנות והתחרו במורד ההר. ביניהם היו ג'ו בריז, שבנה מספר יחידות של אופני ההרים הראשונים (הבריזר), וגארי פישר שהשכיל לפתח את הנושא לכלל עסק. הם הוסיפו מעצורים על החישוק, כידון ישר, הילוכים, והורידו משקל ככל האפשר.

בשנות ה-80 החלו יצרנים בארצות הברית להציע אופני הרים מייצור סדרתי, והם הגיעו לבשלות סבירה. השינויים בהרגלי הפנאי של קבוצת הגילאים 20-50 כגון נופש פעיל וספורט חיברו לאופני ההרים עוד אנשים. בשנות ה-90 החל אפקט כדור השלג, שבו האנשים נמשכו לענף כתחביב (בניגוד לספורט של יחידי סגולה) והביאו את חבריהם. גם רוכבים מקצועיים גילו שרכיבה ביער עם החברים אינה פחותה בהנאתה מהתחרות בכביש.

מרגע שנוצרה מסה קריטית של צרכנים, עלתה הכדאיות הכלכלית של פיתוח וייצור האופניים. לאופני ההרים נתווסף בולם זעזועים קדמי, ולחלקם בולם זעזועים אחורי או מעצורי דיסק. סביב הנושא החלה להתפתח תרבות שלמה, עם חברויות, תחרויות, ותת-סוגים של אופני הרים.

[עריכה] סוגי אופני הרים

כיום נפוצות שתי תצורות שיכוך זעזועים עיקריות:

• זנב קשיח (ז"ק) - שלדה בצורת "יהלום" ולה בולם זעזועים קדמי בלבד (כלומר ה-"מזלג" משכך).
• שיכוך מלא (ש"מ) - שלדה זו שונה במבנה משלדת הז"ק עקב הימצאות בולם זעזועים אחורי המצריך שלדה דינמית, עם מיסבים (צירים).

תצורות נוספות:

• תצורה קשיחה, ללא בולמים (rigid באנגלית) - הייתה מקובלת בשנות ה-90 לפני פיתוח הבולם הקדמי. התצורה זוכה לעדנה מחודשת במסגרת "חזרה לשורשים" לרוב עם ויתור על מעבירי ההילוכים (אופניים ללא הילוכים מכונים "סינגל-ספיד")
• זנב רך - שילוב של זנב קשיח ושיכוך מלא. שלדה עם בולם זעזועים אחורי אך ללא ציר, השיכוך מתבסס על גמישות השלדה, ומהלך השיכוך קצר במיוחד כ-1 אינץ'. לרוב האופניים יהיו קלים מאופני שיכוך מלא. תצורה זו מעולם לא הייתה נפוצה ממש, כיום התצורה מאוד נדירה.

מקובל למיין את האופניים גם לפי סגנון הרכיבה המיועד:

• קרוס קאנטרי (Cross Country, XC), המכונה גם MounTain Bike (MTB) sport - שילדה קלה. מהלך השיכוך הקדמי האופייני הוא 75-100 מ"מ, זנב קשיח או שיכוך מלא קצר-מהלך (עד 4.5 אינץ'), גלגלים וצמיגים קלים, לרוב רוחב הצמיג המקובל 1.95-2.1 אינץ'. אופני קרוס קאנטרי נקראים גם אופניים תחרותיים והדגש בהם הוא על קלות ויעילות הדיווש. האופניים משמשים לתחרויות ואימונים, ולשיוט בשבילים למרחקים ארוכים.
• רכיבת שבילים (all mountain, AM או Enduro) - רכיבה בשבילים צרים , שילדה קשיחה, או בעלת בולמים כפולים. מהלך המתלים (קדמי ואחורי) ארוך יותר (5-6 אינץ'), גלגלים חזקים יותר, וצמיגים בשרניים יותר מבאופני קרוס קאנטרי. רוחב הצמיג המקובל - 2.3 אינץ'. המשקל באופניים אלו גדול יותר מבאופני קרוס קאנטרי אך עדיין נעשים נסיונות להמעיט במשקל. אופניים אלו ישמשו לטיולים בשטח קשה, טיפוס מדרונות ברכיבה וכמובן רכיבה גם במורדות הקשים.
• טיולים או טורינג (Touring) - צמיגים דקים ומהירים יחד עם בולם קדמי קצר מהלך.
• דאון היל (Down Hill, DH), פרי רייד (Free Ride, FR) - שילדה קשיחה, עמידה בקפיצות מגובה רב (לעתים מספר מטרים) לרוב בתצורת שיכוך מלא ( או זנב-קשיח חזק ביותר) בולמים בעלי מהלך ארוך מאוד (7-10 אינץ'). גלגלים כבדים ועמידים יותר, צמיגים ברוחב 2.5 אינץ' ויותר. אופניים אלו משמשים לרכיבה אתגרית (אקסטרים), לעתים במורד בלבד כאשר העלייה נעשית באמצעות רכבל או אמצעי ממונע אחר.

[עריכה] אביזרים

לאופני הרים אביזרים רבים אשר משפרים את הביצועים או את נוחות הרכיבה:

• אביזרי תיקון - מפתחות שונים (אלן, שרשרת, שפיצים), פנימית ספייר, משאבה לניפוח אוויר. אביזרים אלו בדרך כלל נישאים בתיק גב או במתקני נשיאה.
• בקבוק מים - בדרך כלל הרכבת מתקן לבקבוק מים אפשרית במקומות שונים על גבי השלדה. חלק מהרוכבים משתמשים בתיק גב עם שקית מים, שהשתייה ממנו מתבצעת דרך צינורית ופייה, כך ניתן לשתות במהלך רכיבה ללא ירידה מהאופניים.
• פדל קליפלס - פדלים מיוחדים ונעלים המתחברות אליהם דרך הסוליה. אביזר זה מאפשר לרוכב להפעיל גם כוח משיכה על הפדל ולא רק דחיקה ותורם עד 30% שיפור בהעברת הכוח אל האופניים.
• מד מהירות (ספידומטר) - מחשבון המורכב בדרך כלל על הכידון, משמש להצגת ושמירת נתונים כגון מהירות, מרחק, קצב לב, קלוריות שנשרפו, זמן שעבר ועוד.
• קרניים - מתחברות בקצה הכידון ומשמשות לשינוי אחיזת הרוכב. בדרך זו הרוכב יכול לשנות את שיטת האחיזה ולמנוע תחושת נימול בידיים הנגרמת מלחץ על העצב העובר בפרק כף היד.
• מתקני נשיאה - ישנם סוגים שונים וגדלים שונים המורכבים על חלקים שונים באופניים כגון תחתית המושב, שני צידי הגלגל האחורי, בין מוטות השלדה או על הכידון ומאפשרים לרוכב לשאת ציוד על גבי האופניים.
• תאורה וניווט - פנסים ומתקני GPS, המתחברים לרוב לכידון. פנסים אחדים מתחברים לקסדה.
• מיגון - נושא חשוב כשלעצמו לרוכבי אופני ההרים, המיגון כולל כפפות, קסדה, מגני ידיים וברכיים ואף מיגון לכל הגוף אשר משמש בעיקר רוכבים בסגנון דאון היל ופרי רייד.
• רוכבים נוהגים גם לקחת טלפון סלולרי למקרה של צורך בחילוץ, וציוד עזרה ראשונה בסיסי.

[עריכה] חלקי האופניים

• שלדה - גוף האופניים, אליה מתחברים כל המכלולים השונים (מכלולים - כל חלק באופניים שאינו שילדה).
• בלמים - עוצרים או מאטים את האופניים על ידי חיכוך. הנפוצים הם V-ברקס, שפועלים באמצעות רפידות המוצמדות לחישוק (דופן הגלגל) ובלמי דיסק (הידראוליים או מכניים) הפועלים באמצעות רפידות המוצמדות אל דיסק מתכת המחובר לציר הגלגל. המעצורים נשלטים על ידי שתי ידיות המחוברות לכידון (לשליטה על הבלמים הקדמיים והאחוריים).
• קראנק - שלושה גלגלי שיניים הממוקמות בתחתית השלדה, מתחת הכיסא, ותפקידם להניע את השרשרת.
• שרשרת - מעבירה את הכוח המגיע מן הקראנק, אל הקסטה שמניעה את הגלגל האחורי.
• זרוע הקראנק - זרוע המחוברת בין הפדלים לקראנק.
• פדלים (דוושות) - מתקן המחובר לזרוע הקראנק כדי ליצור חיבור טוב יותר ולנצל יותר טוב את המומנט המגיע מן הרגליים לזרוע הקראנק ולקראנק.
• מיסבים - צירים המונעים חיכוך. מצויים במוט ההיגוי (הד סט), בצירי הגלגלים (נאבות) ובציר הקראנק (ציר מרכזי).
• קסטה - 7-9 גלגלי שיניים הממוקמים על ציר הגלגל האחורי. תפקידם להניע את הגלגל, בעזרת הכוח המגיע מהשרשרת.
• צמיגים - מורכבים על החישוקים ותפקידם ליצור אחיזה טובה בקרקע, וכמו כן לשכך זעזועים ולשמור על יעילות דיווש.
  • לחץ האוויר בצמיגים הוא נושא חשוב. ככל שהלחץ יהיה נמוך יותר הזעזועים יורגשו פחות, האחיזה תגדל, אך הדיווש יהיה קשה יותר [או לחלופין: המהירות תפחת], ולהפך. בכיוון לחץ האוויר יש להתחשב גם במשקל הרוכב^[1]. מכיוון שרוב משקל הרוכב נופל על הציר האחורי, הגלגל האחורי ינופח יותר מהקדמי. לחצים מקובלים הם מ 30 PSI (במקרים מסוימים אפילו פחות) ועד לכ 55 PSI.
• בולמי זעזועים - תפקידם לבלום את המהמורות מהקרקע וליצור אחיזה טובה יותר עם הקרקע.
• כידון - החלק בו אוחזים את האופניים, ועליו מורכבים ידיות השליטה ואביזרים אחרים.
• מוט כידון - מחבר את הכידון אל מוט ההיגוי.
• מכלול ראש (הד-סט) - מיסבים המאפשרים למוט ההיגוי להסתובב על צירו.
• מעביר/בורר הילוכים - תפקידו ליצור יחסי העברה שונים בין גלגלי השיניים על ידי הסטת השרשרת אל גלגלי שיניים שונים. הפעלתו מתבצעת על ידי שתי ידיות: ידית להעלאת הילוך, וידית להורדת הילוך. השליטה מתבצעת על ידי מתיחת והרפיית כבלים.
• ידיות מעצור - ידית המורכבות על גבי הכידון שתפקידה למתוח את כבל המעצור שמפעיל את מנגנון המעצור (אם V ברייק או אם דיסק) ועל ידי כך לעצור/להאט את האופניים (במעצורים הידראוליים המנגנון שונה במעט, אבל העיקרון דומה).

[עריכה] ראו גם

• ספורט אתגרי
• ניווט ספורטיבי
• אופני כביש
• אופני טנדם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אופני הרים

• תרשים של חלקי האופניים, מתוך אתר תפוז

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ לדוגמה, אם פשרה מסוימת בין נוחות, אחיזה ושיכוך לטובת האחיזה ונוחות נוצרת ב 30 PSI בקדמי ו 40 באחורי לרוכב במשקל 70 ק"ג, אותה פשרה אצל רוכב במשקל 90 ק"ג תושג בלחצים גבוהים יותר.