אופני הרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אופני הרים מטיפוס דאון היל
רוכב אופני הרים בסגנון דאון היל

אופני הרים הם אופניים שנועדו לרכיבה שלא בדרכים סלולות. במקביל להתפתחות האופניים, התפתח גם ענף הספורט העושה בהן שימוש כספורט עממי ותחרותי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף אופני ההרים החל להתפתח בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 במחוז מארין בצפון קליפורניה, באזור סן פרנסיסקו כאשר חבורת רוכבים היפים ורומנטיים הרכיבו גלגלי בלון על שלדות ישנות והתחרו במורד ההר. ביניהם היו ג'ו בריז, שבנה מספר יחידות של אופני ההרים הראשונים (הבריזר), וגארי פישר שהשכיל לפתח את הנושא לכלל עסק. הם הוסיפו מעצורים על החישוק, כידון ישר, הילוכים, והורידו משקל ככל האפשר.

בשנות ה-80 החלו יצרנים בארצות הברית להציע אופני הרים מייצור סדרתי, והם הגיעו לבשלות סבירה. השינויים בהרגלי הפנאי של קבוצת הגילאים 20-50 כגון נופש פעיל וספורט חיברו לאופני ההרים עוד אנשים. בשנות ה-90 החל אפקט כדור השלג, שבו האנשים נמשכו לענף כתחביב (בניגוד לספורט של יחידי סגולה) והביאו את חבריהם. גם רוכבים מקצועיים גילו שרכיבה ביער עם החברים אינה פחותה בהנאתה מהתחרות בכביש.

מרגע שנוצרה מסה קריטית של צרכנים, עלתה הכדאיות הכלכלית של פיתוח וייצור האופניים. לאופני ההרים נתווסף בולם זעזועים קדמי, ולחלקם בולם זעזועים אחורי או מעצורי דיסק. סביב הנושא החלה להתפתח תרבות שלמה, עם חברויות, תחרויות, ותת-סוגים של אופני הרים.

סוגי אופני הרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לסווג אופניי הרים לפי ייעוד השימוש בהם או לפי סוג השיכוך.

כיום נפוצות שתי תצורות שיכוך זעזועים עיקריות:

  • זנב קשיח (ז"ק) - שלדה בצורת "יהלום" ולה בולם זעזועים קדמי בלבד (כלומר ה-"מזלג" משכך).
  • שיכוך מלא (ש"מ) - שלדה זו שונה במבנה משלדת הז"ק עקב הימצאות בולם זעזועים אחורי המצריך שלדה דינמית, עם מיסבים (צירים).

תצורות נוספות:

  • תצורה קשיחה, ללא בולמים (rigid באנגלית) - הייתה מקובלת בשנות ה-90 לפני פיתוח הבולם הקדמי. התצורה זוכה לעדנה מחודשת במסגרת "חזרה לשורשים" לרוב עם ויתור על מעבירי ההילוכים. אופניים ללא הילוכים מכונים "סינגל-ספיד", או פיקסי.
  • זנב רך - שילוב של זנב קשיח ושיכוך מלא. שלדה עם בולם זעזועים אחורי אך ללא ציר, השיכוך מתבסס על גמישות השלדה, ומהלך השיכוך קצר במיוחד כ-1 אינץ'. לרוב האופניים יהיו קלים מאופני שיכוך מלא. תצורה זו מעולם לא הייתה נפוצה ממש, כיום התצורה מאוד נדירה.

מקובל למיין את האופניים גם לפי סגנון הרכיבה המיועד:

  • קרוס קאנטרי (Cross Country, XC), המכונה גם MounTain Bike (MTB) sport - שילדה קלה. מהלך השיכוך הקדמי האופייני הוא 75-100 מ"מ, זנב קשיח או שיכוך מלא קצר-מהלך (עד 4.5 אינץ'), גלגלים וצמיגים קלים, לרוב רוחב הצמיג המקובל 1.95-2.1 אינץ'. אופני קרוס קאנטרי נקראים גם אופניים תחרותיים והדגש בהם הוא על קלות ויעילות הדיווש. האופניים משמשים לתחרויות ואימונים, ולשיוט בשבילים למרחקים ארוכים.
  • רכיבת שבילים (all mountain, AM או Enduro) - רכיבה בשבילים צרים , שילדה קשיחה, או בעלת בולמים כפולים. מהלך המתלים (קדמי ואחורי) ארוך יותר (5-6 אינץ'), גלגלים חזקים יותר, וצמיגים בשרניים יותר מבאופני קרוס קאנטרי. רוחב הצמיג המקובל - 2.3 אינץ'. המשקל באופניים אלו גדול יותר מבאופני קרוס קאנטרי אך עדיין נעשים נסיונות להמעיט במשקל. אופניים אלו ישמשו לטיולים בשטח קשה, טיפוס מדרונות ברכיבה וכמובן רכיבה גם במורדות הקשים.
  • טיולים או טורינג (Touring) - צמיגים דקים ומהירים יחד עם בולם קדמי קצר מהלך.
  • דאון היל (Down Hill, DH), פרי רייד (Free Ride, FR) - שילדה קשיחה, עמידה בקפיצות מגובה רב (לעתים מספר מטרים) לרוב בתצורת שיכוך מלא בולמים בעלי מהלך ארוך מאוד (7-10 אינץ'). גלגלים כבדים ועמידים יותר, צמיגים ברוחב 2.5 אינץ' ויותר. אופניים אלו משמשים לרכיבה אתגרית (אקסטרים), לעתים במורד בלבד כאשר העלייה נעשית באמצעות רכבל או אמצעי ממונע אחר.

חלקי האופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלדה - גוף האופניים, אליה מתחברים כל המכלולים השונים (מכלולים - כל חלק באופניים שאינו שילדה). השלדה עשויה מסגסוגת מתכת (לרוב אלומיניום או פלדה אך לעתים גם טיטאניום או מגנזיום), או סיבי פחמן (קארבון). מבנה השלדה הנפוץ מורכב משני משולשים - הקדמי מכיל את צינור (או קורת) הראש, הצינור היורד, והצינור העליון, והאחורי מורכב מתומכות השרשרת ותומכות האוכף. צינור הכיסא משותף לשני המשולשים.
  • מערכת הנעה המורכבת מ:
    • דושות (פדלים) - מדרכים לכפות הרגליים המאפשרים העברת כח מן הרגליים להנעת הארכובה. נחלקים לדוושות שטוחות (פלאטים) ודוושות ננעלות (קליפלס) המתחברות לנעלי הרכיבה בעזרת נועל שעל הסוליה (קליט). אביזר זה מאפשר לרוכב למשוך את הדוושה ולא רק לדחוק אותה ומעביר יותר כוח לארכובה.
    • זרועות הארכובה - שתי זרועות המחברות את הדוושות לארכובה.
    • ארכובה (קראנק) - ציר ועליו בין אחד לשלושה גלגלי שיניים (פלאטות) הממוקמים בתחתית השלדה, מתחת לאוכף, ותפקידם להניע את השרשרת.
    • שרשרת - מעבירה את הכוח המגיע מן הארכובה, אל הקסטה שמניעה את הגלגל האחורי.
    • קסטה - 7-11 גלגלי שיניים הממוקמים על ציר הגלגל האחורי. תפקידם להניע את הגלגל, בעזרת הכוח המגיע מהשרשרת.
  • מערכת ההילוכים המורכבת מ:
    • גלגלי שיניים בארכובה ובקסטה.
    • מעבירי הילוכים - תפקידם ליצור יחסי העברה שונים בין גלגלי השיניים על ידי הסטת השרשרת אל גלגלי שיניים שונים.
    • כבלי הילוכים: השליטה מתבצעת על ידי מתיחת והרפיית כבלים.
    • ידיות הילוכים: הפעלת כל מעביר מתבצעת על ידי שתי ידיות (שיפטרים): ידית להעלאת הילוך, וידית להורדת הילוך.
  • מערכת ההיגוי המורכבת מ:
    • כידון - החלק בו אוחזים את האופניים, ועליו מורכבים ידיות השליטה ואביזרים אחרים.
    • ידיות אחיזה (גריפים)
    • מוט כידון (סטם) - מחבר את הכידון אל מוט ההיגוי.
    • מכלול ראש (הד-סט) - מיסבים המאפשרים למוט ההיגוי להסתובב על צירו.
    • מזלג, המצויד לרוב בבולמי זעזועים, ומחזיק את הגלגל הקדמי במקומו.
  • מערכת הבלימה המורכבת מ:
    • בלמים (מעצורים, ברקסים)- עוצרים או מאטים את האופניים על ידי חיכוך. הנפוצים הם בלמי V, שפועלים באמצעות רפידות המוצמדות לחישוק הגלגל ובלמי דיסק (הידראוליים או מכניים) הפועלים באמצעות רפידות המוצמדות אל דיסק מתכת המחובר לציר הגלגל. המעצורים נשלטים על ידי שתי ידיות המחוברות לכידון (לשליטה על הבלמים הקדמיים והאחוריים).
    • כבל בלם או צינור הידראולי, המעבירים כוח מידיות הבלם לבלם.
    • ידיות בלם - ידיות המורכבות על גבי הכידון שתפקידן להפעיל את מנגנון המבלם, אם על ידי מתיחת כבל הבלם, או על ידי יצירת לחץ הידראולי.
  • גלגלים המורכבים מ:
    • חישוק (ג'אנט, רים) עליו מורכב הצמיג.
    • חישורים (שפיצים, סיחים, סילקים) המחברים את החישוק לציר
    • ציר הגלגל (טבור, האב, נאבה) המכיל מיסבים.
    • צמיגים - מורכבים על החישוקים ותפקידם ליצור אחיזה טובה בקרקע, וכמו כן לשכך זעזועים ולשמור על יעילות דיווש. נחלקים לצמיגים בעלי פנימית או חסרי פנימית (טיובלס).לחץ האוויר בצמיגים משפיע על שיכוך הזעזועים, האחיזה ויעילות הדיווש. לחץ גבוה יותר משפר את יעילות הדיווש על חשבון השיכוך והאחיזה. לחצים מקובלים נעים בין 35 PSI ל- 55 PSI ומותאמים למשקל הרוכב ותנאי השטח.
    • פנימית המותקנת בצמיג שאינו טיובלס ומכילה אוויר ולעתים חומר איטום למניעת תקרים. לפנימיות אופני הרים שסתומי מילוי אוויר (וונטילים) מסוג שרדר או פרסטה.
  • בולמי זעזועים - תפקידם לבלום את המהמורות מהקרקע, לאפשר עקיבה של הגלגל אחרי תוואי הקרקע, וליצור אחיזה טובה יותר בה. ישנם בולמי זעזועים קדמיים הממוקמים מתחת לכידון, ובולמי זעזועים אחוריים הממוקמים מתחת לכיסא. ויש בולם ליד מעביר הילוכים בשביל שהבולם האחורי יפעל רק במכה חזקה.
  • אוכף או כיסא, משמש לישיבה על האופניים. באופני הרים הוא לרוב צר כדי לאפשר ירידה של הרוכב מאחוריו.
  • מוט אוכף, מחבר את האוכף לשלדה ומאפשר התאמת גובה. קיימים מוטות שאורכם ניתן לשליטה מן הכידון בזמן הרכיבה.
1. אוכף 2. מוט האוכף, 3. חבק שחרור מהיר למוט האוכף, 4. מזלג, 5. צינור האוכף, 6. תומכות האוכף, 7. תומכות השרשרת, 8. צינור עליון, 9. צינור יורד, 10. מכלול הראש, 11. מוט כידון, 12. ידית העברת הילוכים, 13. ידית כידון, 14. ידית בלם, 15. בולם זעזועים קדמי, 16. דיסק (רוטור) בלם, 17. בלם קדמי, 18. חישורים, 19. חישוק הגלגל, 20. צמיג, 21. ארכובה, 22. מעביר הילוכים קדמי, 23. כבל מעביר הילוכים, 24. בולם זעזועים אחורי, 25. מוט ארכובה, 26. דוושה, 27. שרשרת הינע, 28. מעביר הילוכים אחורי, 29. קסטה, 30. כבל מעביר הילוכים אחורי, 31. שסתום מילוי אויר, 32. מתקן לבקבוק מים

אביזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופני הרים אביזרים רבים אשר משפרים את הביצועים או את נוחות הרכיבה:

  • אביזרי תיקון - מפתחות שונים (אלן, שרשרת, שפיצים), פנימית חלופית, משאבה לניפוח אוויר. אביזרים אלו בדרך כלל נישאים בתיק גב או במתקני נשיאה.
  • בקבוק מים - בדרך כלל הרכבת מתקן לבקבוק מים אפשרית במקומות שונים על גבי השלדה. חלק מהרוכבים משתמשים בתיק גב עם שקית מים, שהשתייה ממנו מתבצעת דרך צינורית ופייה, כך ניתן לשתות במהלך רכיבה ללא ירידה מהאופניים.
  • מד מהירות (ספידומטר) - מחשבון המורכב בדרך כלל על הכידון, משמש להצגת ושמירת נתונים כגון מהירות, מרחק, קצב לב, קלוריות שנשרפו, זמן שעבר ועוד.
  • מכשיר GPS המאפשר ניווט בשטח פתוח.
  • קרניים - מתחברות בקצה הכידון ומשמשות לשינוי אחיזת הרוכב. בדרך זו הרוכב יכול לשנות את שיטת האחיזה ולמנוע תחושת נימול בידיים הנגרמת מלחץ על העצב העובר בפרק כף היד. יש הרואים בקרניים סכנה בטיחות כיוון שהם יכולות להסתבך בצמחייה או להינעץ בגוף הרוכב בזמן נפילה.
  • מתקן נשיאה (סבל) - ישנם סוגים שונים וגדלים שונים המורכבים על חלקים שונים באופניים כגון תחתית המושב, שני צידי הגלגל האחורי, בין מוטות השלדה או על הכידון ומאפשרים לרוכב לשאת ציוד על גבי האופניים.
  • תאורה - פנסים המתחברים לרוב לכידון. פנסים אחדים מתחברים לקסדה. פנס אחורי (נצנץ) הוא אביזר בטיחות המתחבר למוט האוכף או לתיק הגב.
  • מיגון - נושא חשוב כשלעצמו לרוכבי אופני ההרים, המיגון כולל כפפות, קסדה, מגני ידיים וברכיים ואף מיגון לכל הגוף אשר משמש בעיקר רוכבים בסגנון דאון היל ופרי רייד.
  • רוכבים נוהגים גם לקחת טלפון סלולרי למקרה של צורך בחילוץ, וציוד עזרה ראשונה בסיסי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ:

אופניים: אופני BMX · אופני מסלול · אופני הרים · אופני כביש | שחייה: שחייה · שחייה צורנית · קפיצה למים · כדורמים · שחייה במים פתוחים | התעמלות: טרמפולינה · התעמלות אמנותית · התעמלות מכשירים | קאנו/קיאק: קאנו · קיאק | היאבקות: היאבקות בסגנון חופשי · היאבקות בסגנון יווני רומי | כדורעף: כדורעף · כדורעף חופים

ענפים לא מאוגדים: איגרוף · אתלטיקה · בדמינטון · ג'ודו · הוקי שדה · הרמת משקולות · חתירה · טאקוונדו · טניס · טניס שולחן · טריאתלון · כדורגל · כדוריד · כדורסל · סיף · קליעה · קרב חמש מודרני · קשתות · רכיבה · שיט


משחקי החורף:

מזחלות: בובסלי · סקלטון | החלקה על הקרח: החלקה אמנותית · החלקה מהירה · החלקה מהירה במסלול קצר | סקי: סקי אלפיני · סקי בסגנון חופשי · סקי למרחקים · סקי נורדי משולב · קפיצות סקי · גלשן שלג

ענפים לא מאוגדים: לוז' · קרלינג · הוקי קרח · ביאתלון