אופק (משפחת לוויינים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוויינים בסדרת אופק
שם תאריך שיגור הערות
אופק 1 19 בספטמבר 1988 לוויין ניסוי להדגמת טכנולוגיות
אופק 2 23 באפריל 1990 לוויין ניסוי להדגמת טכנולוגיות
אופק 3 5 באפריל 1995 הלוויין הישראלי הראשון בעל יכולת צילום
אופק 4 22 בינואר 1998 שיגורו נכשל - נפל לים התיכון
אופק 5 28 במאי 2002 לוויין הצילום המבצעי הוותיק ביותר בשירות
אופק 6 6 בספטמבר 2004 שיגורו נכשל - נפל לים התיכון
אופק 7 11 ביוני 2007 לוויין צילום
אופק 8 21 בינואר 2008 לוויין מכ"ם
אופק 9 22 ביוני 2010 לוויין צילום
אופק 10 9 באפריל 2014 לוויין מכ"ם

אופק היא סדרה של לוויינים ישראליים. שני הלוויינים הראשונים בסדרה נועדו לניסויים, והיתר הם לווייני ריגול שנועדו לצילום לצורך איסוף מודיעין צבאי.

תוכנית הלוויינים הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור הלוויין אופק 7

הלוויין הראשון בסדרה, "אופק 1" היה הלוויין הישראלי הראשון בחלל. הלוויינים חגים מסביב לכדור הארץ בגובה נמוך ומשלימים סיבוב כל 90 דקות לערך. הטכנולוגיה של לווייני האופק נחשבת מהמתקדמות מסוגה בעולם. הלוויינים משמשים בעיקר כדי לאסוף מודיעין על יעדים רחוקים ממדינת ישראל כגון תוכניות הגרעין של איראן והמתקנים הצבאיים במדבר הסורי.

שיגור לווייני "אופק" היווה שיא בפעילות אשר החלה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 עם השתלבות מדענים ישראלים במחקרי חלל. הפעילות נמשכה דרך הקמת סוכנות החלל הישראלית שליד משרד המדע בשנת 1983, והגיעה, כאמור, להישג בינלאומי עם שיגור הלוויין אופק 1. לווייני אופק 1 ו-2 כונו גם עוז, ושימשו להוכחת טכנולוגיות.

הלוויינים משוגרים משדה שיגור הטילים בבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר הלוויינים שביט. הלוויינים והמשגרים שלהם מפותחים בתעשייה האוירית לישראל. המצלמה ומערכות האופטיקה מיוצרות על ידי חברת אל-אופ.

תוכנית "אופק" פתחה אופקים חדשים לתעשיות ההי-טק של מדינת ישראל והציבה אתגר אשר אך אומות מעטות, ובמיוחד בגודלה של ישראל, היו מוכנות להתמודד איתו. החל מהגיית התוכנית ב-1982, היא דרשה גיוס מאמצים מקבילים במחקר ופיתוח, בנית התשתיות, בהכשרת מאות מהנדסים וטכנאים ולאחר מכן בתכנון, בנייה, ניסויים ולבסוף בשיגור עצמאי של הלוויינים. התעשייה האווירית נבחרה כקבלן ראשי לתוכנית "אופק", לבדיקות ולאינטגרציה, לבנית מרכז שליטה ובקרה ותחנת קליטה קרקעית והפעלתם וכל אלה נבנו באתר מפעל מב"ת ביהוד.

לווייני אופק הם היחידים בעולם שמשוגרים לכיוון מערב, בניגוד לכיוון הסיבוב של כדור הארץ, באופן המקטין את יכולת הנשיאה של המשגר באחוזים ניכרים. שיטת שיגור זו מנוגדת להיגיון ההנדסי והכלכלי ולכן איננה נהוגה בעולם, אך בישראל היא כורח המציאות עקב מיקומה הגאוגרפי. הדבר נעשה כדי שבמקרה של כישלון, הלוויינים לא יפלו על אזורים מיושבים או לידיהן של מדינות ערב השכנות. גם בשיגור מערבה אין לישראל יד חופשית, זאת עקב רוחבו הצר יחסית של הים התיכון והאיים הפזורים בו. למעשה, ישראל יכולה לשגר לתוך מסדרון צר המסתכם במספר מעלות, אם ברצונה למנוע אפשרות של נפילת הלוויין על שטחים מיושבים בשלבי השיגור הראשונים. לוויינים ישראליים אחרים משוגרים מאתרים במדינות אחרות.

המצלמות בלווייני אופק הן מתוצרת אל-אופ ושימשו גם כבסיס לתכנון מערכות מהטובות בעולם לצילומי ריגול ממטוסי קרב. הן אף משולבות בלווייני צילום ישראליים אזרחיים כדוגמת ארוס ואופטסאט, אך ברזולוציות נמוכות יותר. גם בלוויין המדעי הישראלי-צרפתי ונוס צפויה התקנת מצלמה מתוצרת החברה.

לווייני אופק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק 1 / עוז 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליה בהנפקת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות לציון שיגור אופק 1

אופק 1 היה הלוויין הישראלי הראשון, והראשון בסדרת הלוויינים "אופק". הלוויין פותח ונבנה בישראל, ושוגר ב־19 בספטמבר 1988, באמצעות משגר ה"שביט". בשיגורו הצהירה מדינת ישראל על רצינות כוונותיה להיכנס לעידן החלל, ובכך הצטרפה כחברה השמינית למועדון היוקרתי של מדינות ששיגרו בכוחות עצמן לוויין מתוצרתן. הלוויין עצמו שימש כניסוי לטכנולוגית הלוויינים. מסת הלוויין הייתה 156 קילוגרם והוא שהה בחלל 118 יום במסלול אליפטי עם אפוגיאה של 1,150 קילומטר ופריגיאה של 248 ק"מ.

אופק 2 / עוז 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק 2 שוגר ב-23 באפריל 1990. ללוויין זה היה בידוד תרמי והגנה מקרינה קוסמית משופרים, מחשב, גירוסקופים ומגנטומטרים משופרים וכן תקשורת דו-כיוונית אשר אפשרו בדיקת השליטה בלוויין. הלוויין תפקד בצורה מושלמת במסלול אליפטי עם אפוגיאה של 1,580 ק"מ ופריגיאה של 210 ק"מ.

אופק 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק 3

אופק 3 שוגר ב-5 באפריל 1995. היה זה הלוויין הישראלי הראשון שהיה בעל יכולות צילום. שימש את מערכת הביטחון עד שנת 2000. השיגור בוצע על ידי משגר השביט למסלול של 370x750 ק"מ. זה היה לוויין מיוצב בשלושה צירים לחישה מרחוק. ללוויין מערכות מחשוב ותקשורת משופרים, כנפיים סולריות (לעומת פנלים צמודים לגוף בשני הניסויים הראשונים).

אופק 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק 4 שוגר ב-22 בינואר 1998, ונועד להיות מחליפו המבצעי של אופק 3, אולם שיגורו נכשל והלוויין צלל לים התיכון.

אופק 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק 5 שוגר ב-28 במאי 2002. זהו לוויין הצילום המבצעי הפעיל הוותיק של ישראל עד כה.

אופק 6[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק 6 שוגר ב-6 בספטמבר 2004 בשעה 13:53 מבסיס חיל האוויר ליד קיבוץ פלמחים, באמצעות משגר ה"שביט". עקב תקלה בקופסת מכשירים המחוברת לשלב השלישי בביצוע פעולה מסוימת לא ניצת השלב השלישי כראוי והמשגר כשל מלהביא את הלוויין לגובה המתאים והמהירות הנכונה בחלל. המשגר המשיך לשייט מעט ברום האטמוספירה עד שנפל והתרסק לתוך הים.

אופק 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוויין אופק 7 בעת חיבורו למשגר שביט

אופק 7 שוגר ב-11 ביוני 2007, בשעה 02:40 מבסיס חיל האוויר פלמחים‏[1] למסלול אליפטי עם אפוגיאה של 566.5 ק"מ ופריגאה של 466.9 ק"מ. ללוויין נטייה של 141.7 מעלות לקו המשווה. משקלו של אופק 7 הוא כ-300 ק"ג והוא משלים הקפה של כדור הארץ ב-90 דקות. שלושה ימים לאחר ששוגר החל אופק 7 להעביר תמונות באיכות גבוהה לתחנת הבקרה שלו. ביצועי הלוויין מסווגים אולם באמצעי התקשורת פורסם כי יכולת ההפרדה של מצלמותיו היא 70 ס"מ לפיקסל.‏[2]

אופק 8 / טכסאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טכסאר

אופק 8 או טכסאר שוגר ב-21 בינואר 2008, בין שיגור אופק 7 לאופק 9. באופן רשמי הלוויין אינו נמנה עם סדרת לווייני אופק שכן טכנולוגיית הריגול שלו כלוויין מכ"ם ולא צילום שונה משאר לווייני אופק. עם זאת חלקים ממרכיבי גופו מבוססים על פיתוחים מלווייני אופק.

אופק 9[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוויין אופק 9 לפני שילובו במשגר שביט

אופק 9 שוגר ב-22 ביוני 2010 מבסיס חיל האוויר בפלמחים‏[3] למסלול בגובה 311-‏600 קילומטרים וכעבור שלושה ימים החל לשדר תמונות באיכות גבוהה.‏[4] משקלו כ-300 קילוגרם, אורכו 2.3 מטר, קוטרו 1.2 מטר והותקנה בו מצלמה משוכללת מתוצרת אל-אופ. אף הוא שוגר בטיל מסוג "שביט". מערכות הלוויין מבוססות על אלה שפותחו עבור הלוויין "אופק 7". לדברי מפתחיו, הלוויין מאפשר צילום תמונות בקצב מהיר יותר, בסריקה רבה יותר של השטח וברזולוציה טובה יותר. רזולוצית הצילום שלו היא בין חצי מטר ל-70 ס"מ. אופק 9 אמור לתפוס את מקומו של אופק 5, שאמור לסיים את חייו בשנת 2011‏.‏[5]

אופק 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק 10 שוגר ב-9 באפריל 2014 מבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר שביט למסלול בגובה של בין 400 ל-600 קילומטר, ומשלים סיבוב סביב כדור הארץ כל 1.66 שעות. זהו לוויין המבוסס על מכ"ם מפתח סינתטי (כמו אופק 8).‏[6][7] משקלו כ-330 קילוגרם והוא מסוגל לזהות עצמים בגודל של כמה עשרות סנטימטרים. הלוויין החל לפעול בהצלחה.‏[8][9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]