אופרה אוסטרליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית האופרה בסידני

אופרה אוסטרליה, השוכנת בסידני, היא להקת האופרה הגדולה והחשובה באוסטרליה. עונת ההצגות שלה בבית האופרה של סידני נמשכת כשמונה חודשים מן השנה, ואת שאר השנה היא עושה במרכז האמנויות במלבורן, ויקטוריה. בשנת 2004 העלתה הלהקה 226 הצגות בעונות המנויים שלה בסידני ובמלבורן, לפני קהל של יותר מ-294,000 איש.

כמו רוב להקות האופרה, נוסדה אופרה אוסטרליה בשילוב של מימון ממשלתי, ערבות משותפת, נדבנות פרטית ומכירות כרטיסים. חלקה היחסי של ההכנסה ממכירות כרטיסים גבוה באופן משמעותי מזה של רוב הלהקות, כ-75%.

לצד הרפרטואר הקלאסי המקובל, העלתה הלהקה מספר אופרות אוסטרליות בהצגות בכורה, ביניהן "לינדי" החדשה יחסית (2002) של מויה הנדרסון, המבוססת על פרשת לינדי צ'מברליין[1]אופרה אוסטרליה תעלה את "חשמלית ושמה תשוקה" של אנדרה פרווין בביצועה הראשון מחוץ לאמריקה בעונת 2007 שלה בסידני.

הלהקה נודעת בעולם בעיקר הודות לקשריה עם דיים ג'ואן סאת'רלנד, אחת מזמרות הסופרן המפורסמות ביותר בשנות ה-80' של המאה ה-20, וההפקה מעוררת תשומת הלב של באז לוהרמן ל"לה בוהם" של פוצ'יני בראשית שנות ה-90'.

עד סוף 2004 סיפקה אופרה אוסטרליה תעסוקה ל-1,300 אוסטרלים בקירוב. אוזאופרה (זרוע החינוך, הקידום והפיתוח של אופרה אוסטרליה) הציגה את הפקת "לה בוהם" בויקטוריה, הטריטוריה הצפונית ומערב אוסטרליה, לפני ציבור של 13,350 איש, ולהקת בתי הספר של אוזאופרה הופיעה לפני 63,500 ילדי בית ספר יסודי ביותר מ-360 הופעות בערים ובערי השדה של ניו סאות' ולס וויקטוריה. הופעות האופרה משודרות גם בטלוויזיה וברדיו ומשווקות על גבי תקליטורים וקלטות DVD

להקת האופרה של אוסטרליה 1956-57[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 קמה בסידני להקת האופרה האוסטרלית בחסות קרן התיאטרון האליזבתני האוסטרלי. היא חגגה את יובל המאתיים להולדת מוצרט בהצגת ארבע אופרות של מוצרט בכל ערי הבירה, ב-169 הצגות במהלך מסע של למעלה מ-10,000 קילומטרים. להקה לאומית לאמיתה תפסה את המקום הראוי לה.

להקת האופרה של קרן התיאטרון האליזבתני, 1957-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957 שינתה הלהקה את שמה ללהקת האופרה של קרן התיאטרון האליזבתני. במשך השנים פיתחה את סיוריה מסגל מצומצם ותפאורה מוגבלת, בליווי פסנתר בלבד, להופעות עם תזמורת בעזרה מוגברת מן הממשלה. ג'ואן סאתרלנד ובעלה, במנצח ריצ'רד בונינג, שעוד לא הופיעו אז עם הלהקה, סייעו בשנות ה-60' לקידום התזמורת אוסטרליה.

עוד אבן דרך הייתה הקלטה לשידור בטלוויזיה של "טוסקה" מאת פוצ'יני. כוכב ההפקה היה הבריטון טיטו גובי, בעל השם העולמי, ולצדו שני זמרים אוסטרליים, הסופרן מארי קולייר והטנור דונלד סמית'.

האופרה האוסטרלית, 1970-96[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1970 נודעה הלהקה בשם "האופרה האוסטרלית". תמורות בלתי מבוטלות חלו בשנות ה-70' בניהול ובמיקום. בשנת 1972 התמנה אדוארד דאונס, שהיה קשור עד אז אל בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון, למנהל מוזיקלי. ההפקה הראשונה החדשה שלו הייתה הבכורה האוסטרלית של "אביר הוורד" מאת ריכרד שטראוס ב"תיאטרון הנסיכה" במלבורן. מיד אחריה עלתה הצגת "מלחמה ושלום" של פרוקופייב, בחנוכה החגיגית של בית האופרה של סידני.

בית האופרה של סידני, שהיה תוך זמן קצר לסימן ההיכר התרבותי המובהק של עיר זו, גם סיפק ללהקה מעון קבוע להופעות ובכך סייע לה להרחיב את הרפרטואר ולטפח קהל מקומי. אין ספק, שלעלייה במספר המאזינים תרמו הופעותיה של ג'ואן סאתרלנד עם האופרה האוסטרלית בסיפורי הופמן של אופנבאך. נוסף לכך, בעונת 1974 בוצעו שלוש יצירות אוסטרליות: "הפרשה" מאת פליקס ורדר, "לנץ" מאת לארי סיצקי, ו"טקסי מעבר" של פיטר סקאלתורפ.

בשנת 1976 התמנה ריצ'רד בונינג למנהל מוזיקלי והנהיג את הלהקה בסיור הראשון שלה מעבר לגבולות אוסטרליה, בניו זילנד עם "ריגולטו" של ורדי ו"ינופה" של יאנאצ'ק. בהמשך, ב-1978, התקיים הסיור הראשון של האופרה האוסטרלית עם תזמורת בצפון-מערב ניו סאות' ולס וקווינסלנד.

במהלך שנות ה-80', אחרי שנים רבות של הופעות מוקלטות של האופרה האוסטרלית לטלוויזיה, הציגו תאגיד השידור האוסטרלי (ABC) והאופרה האוסטרלית לראשונה בשידור חי משותף לרדיו ולטלוויזיה את "העטלף" של יוהאן שטראוס, לעיני יותר משני מיליון צופים. בשנים הבאות הגיעה שורה של שידורי רדיו-טלוויזיה משותפים אל מיליוני בתים אוסטרליים.

בחזית הפופולרית, בשנת 1983 הייתה הצלחה קופתית גדולה להופעות של לוצ'אנו פבארוטי וג'ואן סאתרלנד באולם הקונצרטים בבית האופרה של סידני, עם התזמורת האליזבתנית של סידני בניצוח ריצ'רד בונינג. המופע הזה, ששודר במקביל ברדיו ובטלוויזיה ברשת הארצית, שבר שיאי מכירות לאירוע בתוך אולם. בקונצרט אחר, שנחל גם הוא הצלחה גדולה, הופיעו ג'ואן סאתרלנד ומרילין הורן באולם הקונצרטים של בית האופרה של סידני.

תקופה זו של שנות ה-80' גם התאפיינה בכמה חידושים. הראשון היה "אסו אופרה בפארק" ב"אחוזת סידני" Sydney) Domain), שהיה עד מהרה לאירוע שנתי, הנקרא כיום "אופרה באחוזה". נוכחות טיפוסית לאירוע זה נאמדת בקרוב ל-100,000 איש מדי שנה. אירוע שנתי דומה תחת כיפת השמיים, המושך אליו יותר מ-25,000 איש, מתקיים במלבורן. החידוש השני היה "התוכנית לפיתוח אמנים צעירים" לאופרה האוסטרלית, בניהולה של זמרת הסופרן סינתיה ג'ונסטון, והשלישי היה "תוכנית היצירות האוסטרליות", שנפתחה בהפקה חדשה של "מטאמורפוזיס" מאת בריאן הווארד.

באותו זמן החלה גם הרביעית באותה שורה של תוכניות חדשניות, ב"סדנת האופרה הלאומית", שנוסדה כדי לאפשר למלחינים אוסטרליים נבחרים להציג יצירות במסגרת סדנה עם אמנים מן האופר האוסטרלית. האחרונה בסדרה, "אופרה-אקשן", "תוכנית חינוכית לצעירים" ייסדה תוכנית אירועים, שכללה שלוש הצגות של "מאדאם בטרפליי" של פוצ'יני וכן, בשנת 1986, "רוחות מפנה", אופרת נוער מקורית, פרי עמלם המשותף של 70 סטודנטים בעבודה על לברית, מוזיקה, כוריאוגרפיה ותזמור, שהוצגה בבית האופרה של סידני.

ב-1988 יצאה הלהקה, בשיתוף עם רשות חגיגות המאתיים לטאוסטרליה, לסיור בבריסביין, דרווין, הובארט, מלבורן, פרת וסדנת האופרה הלאומית במלבורן עם "פרויקט Ra", יצירת תיאטרון-מוזיקה שנוצרה בשיתוף פעולה ישיר, החל בשלבים המוקדמים ביותר, עם הזמרים שביצעו אותה. הפקה זו מציינת את ראשית התקשרותו של הבמאי באז לורמן עם האופרה האוסטרלית.

ב-1990, עם פרישתה מבימת האופרה, נפרדה דיים ג'ואן סאתרלנד מן האופרה האוסטרלית בהפקה של "ההוגנוטים" מאת מאיירבר. כעבור שנתיים קראה הלהקה את אולפן החזרות הראשי שלה על שם דיים ג'ואן.

בראשית שנות ה-90' חלו שתי תמורות חשובות באופן עבודתה של הלהקה: ראשית, ב-1991, עם התגבשות "חבר אמנים שוחרי האופרה האוסטרלית", נוצר חבר אנשים, שכללו כמה מן הדמויות החשובות ביותר בעולם המוזיקה ואמנויות הבימה באוסטרליה. שנית, תזמורת האופרה והבלט האוסטרלית התמזגה עם האופרה האוסטרלית ליצירת תזמורת אופרה ובלט קבועה של הלהקה.

במסע ההופעות הראשון שלה אל מחוץ לאזור אוסטרליה ודרום אסיה, הופיעה הלהקה ב"חלום ליל קיץ" של בריטן בפסטיבל אדינבורו. נוסף לכך, שודרה הפקת ל"לה בוהם" של באז לורמן ביותר מ-300 תחנות טלוויזיה בצפון אמריקה.

אופרה אוסטרליה, 1996 עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרה אוסטרליה היא תוצאה של מיזוג בין להקת האופרה האוסטרלית ללהקת אופרה של מדינת ויקטוריה (VSO) ב-1996 לאחר סקירה מקיפה, בהזמנת ממשלת אוסטרליה, של הלהקות הפועלות באוסטרליה בתחום אמנויות הבימה בתמיכה ממשלתית.

בראשית המאה הנוכחית פרש המנהל המוזיקלי של אופרה אוסטרליה, מופאט אוקסנבולד, מכהונתו אחרי 15 שנים. את מקומו תפסה בשנת 2001 סימון יאנג כמנהלת מוזיקלית ומשנת 2005 ממלא את התפקיד ריצ'רד היקוקס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lindy. Opera Australia (2002). אוחזר ב־2007-10-14.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]