אוצר בית דין
| אוצר בית דין (מקורות עיקריים) |
|
|---|---|
| מקרא | ספר שמות, כג, יא |
| משנה | משנה, מסכת שביעית, פרק ז, משנה ג |
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף סב, עמוד א; תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף יב, עמוד ב |
| משנה תורה לרמב"ם | משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק ו, הלכה א |
| ספרות הלכתית נוספת | תוספתא, מסכת שביעית פרק ח, הלכות א-ב; |
בהלכה, אוצר בית דין הוא כינוי לתקנת חכמים להסדרת חלוקת פירות הקדושים בקדושת שביעית לציבור הרחב על ידי בית דין, בלא לעבור על איסור המסחר בפירות אלו.[1] התקנה המקורית באה למנוע את התופעה של סוחרי שביעית שריכזו בידם באופן אסור כמות גדולה של פירות שביעית שנאספו מהשדות, כך שאנשים נאלצו לקנות מהם את פירות אלו.
חלוקת פירות אוצר בית דין נעשית בדרך כלל בתשלום, אך תשלום זה אמור להיות עבור החזר ההוצאות של הפועלים שהיו שליחי בית הדין, ולא למטרת רווח, האסור על פי ההלכה בפירות שביעית. החידוש העיקרי בתקנה זו הוא יצירת גוף מאורגן לאיסוף ושיווק פירות השביעית בתשלום, על אף שלפי דיני השמיטה הבסיסיים הפירות היו אמורים להאסף על ידי אנשים פרטיים המגיעים למטעים, או להרקב.[2]
בפירות הנאספים במסגרת אוצר בית דין נוהגים דינים מיוחדים של פירות שביעית (לדוגמה, איסור על השחתתם), בניגוד לפירות היתר המכירה שאין נוהגת בהם קדושת שביעית. יישומה המדויק של תקנה זאת כיום נתון במחלוקת, על רקע מחלוקות נוספות ביישומה של מצוות השמיטה בעת המודרנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
כאמור, לפי פרשנות חז"ל לציווי המקראי, אין לקטוף פירות בכמות מסחרית בשנה השביעית - שנת השמיטה, אלא כל אדם רשאי לקטוף את הכמות הדרושה לו ולמשפחתו. כאשר התברר שיש אנשים שקוטפים כמויות גדולות של פרי שלא לצרכים פרטיים, תיקנו חז"ל שהפירות ירוכזו בידי שליחי בית הדין המקומי, ואלה ידאגו לחלוקתו.
הרעיון של אוצר בית דין מופיע בדברי חז"ל בתוספתא.[3] על פי המתואר שם, בית הדין פעל בשתי דרכים:
- בית הדין בדק בכליהם של ההולכים למטעים והחרים תוצרת חקלאית שנלקחה מעבר לכמות המותרת.
- בית הדין שכר פועלים שקטפו את הפירות והכניס אותם למחסניו. את הפירות שנצברו במחסנים חילק בית הדין לכל תושבי העיר לפי מספר הנפשות שבכל בית.
דברי התוספתא אלו אינם מובאים להלכה ברמב"ם, והרדב"ז כותב שהסיבה לכך היא שאוצר בית דין לא נפסק להלכה, אך כמה ראשונים אחרים הביאו את דברי התוספתא, ומשמע מדבריהם שהם סוברים שהלכה כמותה, ובהם הרמב"ן,[4] הר"ש משאנץ והרא"ש.[5].
עם התחדשות ההתיישבות בארץ ישראל בסוף המאה ה-19, חיפשו פוסקי ההלכה אחר דרכים לאפשר שימוש בפירות הגדלים במטעים בשנת השמיטה, על מנת למנוע התמוטטות היישוב החדש בישראל שכלכלתו הייתה מבוססת ברובה על חקלאות. הרב קוק בהתכתבות עם הרב חיים ברלין הציג פעילות של אוצר בית דין בה החקלאים מפקירים את כל הפירות ובית הדין ממנה אותם שליחים שלו לטיפול בפירות והפצתם. בית הדין מאפשר לחקלאים לגבות עבור הפירות כסף להחזר ההוצאות שלהם כולל הוצאות השכירות (או הפחת) של כלי העבודה החקלאית. גם החזון אי"ש, על פי עדותו של הרב קלמן כהנא הורה להשתמש באוצר בית דין לצורך קטיף ומכירת הפירות.
[עריכה] אוצר בית דין כיום
בשנים האחרונות רבים מהארגונים הפועלים כאוצר בית דין דואגים לטיפול בעצים באופן שיצמיחו פירות טובים בכמות רבה ושומרים על הפירות מפני קטיף עצמאי. לרוב, אוצר בית הדין ממנה כשליחו את החקלאי אשר המטעים שלו.
בניגוד להיתר המכירה אשר נפסל על ידי החרדים האשכנזים ואף אינו מקובל על חלק קטן מהדתיים הלאומיים והספרדים, אוצר בית הדין, לפחות במתכונתו המצומצמת, מקובל על רוב החברה הדתית, למעט העדה החרדית אשר מתנגדת להיתר של אוצר בית דין. יתרה מזאת, חלק מהציבור הדתי אינו רואה באוצר בית דין פתרון של דיעבד אלא כדרך ראויה לכתחילה ועדיפה על פני היתר המכירה.
עם זאת, ישנם רבנים, כמו הרב יוסף קאפח והרב בן ציון אבא שאול השוללים את "אוצר בית דין" מטעמים שונים. בנוסף, יש לציין כי אופן יישומה בפועל של התקנה משתנה בין בתי דין שונים, כך שייתכן מצב בו קבוצה מסוימת תקבל אוצר בית דין במתכונת אחת, אך תדחה את משנהו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משנת השמיטה, רמת מגשימים, תשנ"ה, עמודים 391-451.
- הרב יהושע בן מאיר, פרקים יא, יב וסיכום באתר דעת מתוך הספר היתר מכירה או אוצר בית דין בהפצת ישיבת שבות ישראל אפרת הקורא להעדיף את היתר המכירה על אוצר בית דין בשנת השמיטה תשס"ח
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פרופ' זאב ספראי, של מי האוצר הזה?, אתר כיפה
- אוצר בית דין באתר "הלכה יומית"
- אוצר בית דין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הלכות תרומות ושמיטה - פרק יח - אוצר בית דין, אתר ילקוט יוסף
- ישי סמואל, אוצר בית-דין ביין, אתר ישיבה
- הרב יעקב אריאל, אוצר בית-דין - נשמתה של השמיטה
- הרב זלמן מלמד, אוצר בית-דין
- משה אורן, על שובתי שמיטה ואוצרות בתי הדין בשמיטת תשס"ח, המעיין טבת תשס"ט
[עריכה] הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת שביעית, פרק ז, משנה ג; משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק ו, הלכה א.
ראו גם: תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף סב, עמוד א; תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף יב, עמוד ב. - ^ "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה" (ספר שמות, פרק ג, יא).
- ^ תוספתא, מסכת שביעית פרק ח, הלכות א-ב.
- ^ בפירושו לספר ויקרא, פרק כה, ז.
- ^ בפירושם למסכת שביעית פרק ט, ח.
