אוצר הגדולים אלופי יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אוצר הגדולים)
אוצר הגדולים אלופי יעקב
מידע כללי
מאת נפתלי יעקב הכהן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה לקסיקון ביוגרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
מקום הוצאה בני ברק עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1967 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 2,714 עריכת הנתון בוויקינתונים
מהדורות נוספות
מספר כרכים 9
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001291603
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוצר הגדולים אלופי יעקב הוא סדרה של ספרים המביאים את תולדות גדולי ישראל מתקופת הגאונים והראשונים.

מטרת החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחבר הספר, הרב נפתלי יעקב הכהן, רב בחיפה, מסביר כי המטרה שלמענה נכתב הספר היא "לזכור... לידע ולהתבונן דברי הימים של ישראל עמו" וכן - כמקביל לאלו הספרים של אומות העולם - שיהיה ספר היסטוריה לפי רוחם של חכמי התורה כפי שנכתב בספרי שו"ת ואיגרות הפיוט.

הוא מציין שבראשית תולדות עם ישראל עוסק התנ"ך, שנכתב ברוח הקודש. החל מתקופת בית שני חז"ל כתבו את דברי הימים בספרים כמו מגילת תענית. נותרו ספרי יוסף בן גוריון ולאחר מכן חיבר התנא רבי יוסי בן חלפתא את סדר עולם רבה. כן חוברו "סדר עולם זוטא" - תולדות ראשי הגלויות בבל, סדר תנאים ואמוראים שחובר על ידי מחבר אלמוני בימי הגאונים ומבוא לתלמוד לשמואל הנגיד. המחבר מוסיף כי "דור חדש של משכילים" החל לחבר ספרים על דברי ימי עם ישראל. אך כמה מחיבוריהם הם "השערות ושקרים" ואף אלו שחבוריהם כן נכתבו "אחרי החיפוש והעיון" לקו בזה "שאינן לשם שמים". מטרתם להציג את תולדות עם ישראל כמו תולדות העמים.

על יסוד הקדמה זו, בחר הרב נפתלי הכהן להציג את תולדות חייהם ואת חיבוריהם של גדולי ישראל מתקופת הגאונים והראשונים, דהיינו משנת ד'ש"נ (642) - לפי אגרת רב שרירא גאון, עד ה'ש"נ (1643). החיבור כולל תשעה כרכים - 2,714 עמודים.

פתח אוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם יפרט את שמות גדולי ישראל בספרו, הרב נפתלי הכהן מביא הערות כלליות המסבירות מושגים בתיאור התולדות של חכמי ישראל. להלן בדוגמאות אחדות:

  • אב - ובן - סגנון מקובל בחכמי ספרד כאשר שהיו תחת השפעת חכמי האסלאם. במקרים אלה הושמטה המילה "בן" וכתוב "אני ראובן נסים" במקום "אני ראובן בן נסים".
  • אדוני - כמה רבנים נהגו לכתוב זאת כאשר מזכירים חכם פלוני. יש הסבורים שהכוונה היא שאותו רב הוא "רבו אלופו של אותו החכם הכותב בספר" אך לדעת מחבר "אוצר הגדולים" זה רק "סלסול ושבח למי ששאבו (ממנו) הרבה מימי חכמתם ותורתם מספריהם"
  • מדינת בריטניא היא אנגליה - שם היו יהודים אחרי החורבן. שם הייתה עלילת דם בשנת תתק"ד בעיר נארוויטש ובשנת 1189 היו בה גזירות שכללו "הריגות ושמדות". בשנת 1290 היה גירוש כללי של היהודים.
  • סדר ימי הגאונים - ארבע מאות חמישים ושתים שנה משנת שמ"ט עד שנת תת"א לפרט קטן, ישיבת פומבדיתא ובישיבת סורא משנת שס"ט עד ד"א תשצ"ד, בהפסקות, ובסורא מ"א גאונים ובפומבדיתא הן במספר מ"ט.
  • חכם ורב - ידוע שהספרדים מלפנים וגם היום היו קוראים את הרב "אב בית דין" בשם חכם. ותואר החכם השלם היה תואר כבוד גדול.
  • רשויות - עניין זה מצוי הרבה בספרי תשובות הגאונים קדמונים חכמי בבל. הקהילות נחלקו לשלושה חלקים שנקראו רשויות:
  1. ממשלת ראש הגלות
  2. ממשלת מתיבתת גאוני סורא
  3. ממשלת מתיבתת גאוני פומבדיתא

וכל אחת שלחו נדבותיהם ותרומת ידם לממשלה העליונה וכן העמדת שופטים, רבנים ודיינים.

"האנוסים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחבר הספר אינו מסתפק בהבאת תולדות אישים מישראל. הוא גם כתב ערך רחב, על פני שבעה דפים, על ה"אנוסים" -שלא במובן המקובל של המושג. וזאת, מנקודת ראות מסורתית יהודית ועל רקע תקופה ארוכה יותר בתולדות ישראל.

תחילה הוא מביא הגדרה רחבה יותר. האנוסים, לפי הגדרתו, היו מצויים בצרפת, ספרד, פורטוגל וכן ב"מדינות ישמעאל". הם נוהגים כמו נוצרים או מוסלמים. אבל הם יהודים השומרים "כפי יכולתם (את) דת משה". הנוצרים יקראו להם "מאראנוס", אשר מקורו מהמילה "מרנאת" - כינוי ל"אותו האיש". המונח הפך לגנאי ובשפה הספרדית לקללה. הם הוכרחו לאכול בשר חזיר בפומבי כדי שלא יחשדו בהם שהם ממשיכים לשמור על הדת היהודית.

הוא כתב כי רבינו גרשום מאור הגולה (9601040) גזר חרם על מי שיזכיר - לבני האנוסים שחזרו בתשובה - את שנותיהם הראשונות, זאת, כ-400 שנה לפני גירוש ספרד.

גם הרמב"ם כתב על כך, בעקבות המרות הדת מצד המוסלמים, והבהיר כי אין לראות בהתאסלמות עבודה זרה. כך כתב גם באגרת תימן.

הסופר ממיין את האנוסים לקבוצות:

  1. אלו שקבלו את המרת הדת ברצון והצטרפו לרודפי היהודים.
  2. הפוסחים על שתי הסעיפים.
  3. אלו אשר ימשיכו לשמור על הדת היהודית במלואה והקהילות היהודיות מתפללות לשלומם.

הוא מספר כי חלק גדול מהם היגרו ללבנט ואף לאמריקה. ויש אומרים שגם כריסטופר קולומבוס נמנה עמם. בארצות אליהן הגיעו עלו לגדולה אחדים מהם כמו דונה גרציה. הוא מסכם, כי רובם אבדו ליהדות. ובתור אפילוג הוא מוסיף שהנה בימיו שלושה מיליון יהודים יחשבו ל"אנוסים" ברוסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]