אוקאפי
ערך זה עוסק בבעל חיים. אם התכוונתם לשמורת טבע בקונגו, ראו שמורת אוקאפי.
 אוקאפי מפוספס |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
|
מצב שימור: קרוב לסיכון (NT)  |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | ג'ירפיים |
| סוג: | אוקאפי |
| מין: | אוקאפי מפוספס |
| שם מדעי | |
 Okapia johnstoni |
|
| תחום תפוצה | |
 |
|
אוֹקָאפִּי (שם מדעי: Okapia), סוג פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים הכולל מין יחיד: אוקאפי מפוספס (Okapia johnstoni). הסוג מכונה "Okapia" בשל כינויו בקרב הילידים. כינוי המין "johnstoni" הוא אות הוקרה לחוקר סר הארי ג'ונסטון, אשר ארגן את המשלחת הראשונה אשר רכשה אוקאפי מיער איטורי בקונגו לצרכים מדעיים.
האוקאפי חי בטבע רק בצפון קונגו (ובעיקר ביער הגשם איטורי), אך מצוי בשפע בגני חיות באירופה ובצפון אמריקה. הידע המעורפל על האוקאפי הוביל את החברה לקריפטוזואולוגיה להשתמש בו כסמלהּ.
תוכן עניינים |
מאפיינים [עריכה]
לאוקאפי גוף חום-כהה בעל מרקם קטיפתי, ראש בהיר וגפיים ואחוריים מפוספסות בלבן. בשל הפסים בחלקו האחורי, דומה האוקאפי לזברה מרחוק. הסברה היא כי הפסים משמשים את הגורים לזיהוי האם ביער הגשם הצפוף ומעקב אחריה, וכן להסוואה. האוקאפי דומה לג'ירפה בצורת גופו, אך צווארו קצר בהרבה (אם כי הוא ארוך מצווארו של הסוס). לשני הזנים לשון כחולה, גמישה וארוכה (30 ס"מ לערך) המשמשת אותם לקטיפת עלים וניצנים מעצים. לשון האוקאפי ארוכה דיה עד כי הוא מסוגל לשטוף את עפעפיו ולנקות את אוזניו בעזרתה. למעשה, הוא מהיונקים הבודדים המסוגלים ללקק את אוזני עצמם. אוזני האוקאפי הן גדולות ומסייעות לו לאתר את טורפו, הנמר. לזכרים קרניים קצרות ומכוסות עור.
גובה כתפיו של האוקאפי נע בין 1.5 ל-2 מטרים, ואורכו הוא בין 1.9 ל-2.5 מ'. אורך זנבם נע בין 30 ל-42 ס"מ ומשקלם בין 200 ל-250 ק"ג.
נוסף על עלי עצים וניצנים, אוקאפים אוכלים עשב, שרכים, פירות ופטריות.
האוקאפי פעיל בשעות היום בעיקר, אך נצפה מלקט מזון גם בשעות הלילה המאוחרות, וחי לרוב בגפו. הוא חובר לבני מינו רק על-מנת להתרבות. בתקופת הייחום הריון של נקבת אוקאפי נמשך בין 421 ל-457 ימים, והמלטות מתרחשות בין אוגוסט לאוקטובר. בכל המלטה נולד צאצא יחיד, השוקל בין 14 ל-30 ק"ג. בימיו הראשונים הוא נצמד לאמו. לאחר מכן, למשך מספר חודשים, הוא כמעט ולא עושה דבר מלבד שינה ויניקה, ובכך הוא מנצל את האנרגיה שלו ביעילות לגדילה. בסוף תקופה זו, יש לו מספיק אנרגיה כדי להפעיל את מעיו לראשונה ולעשות את צרכיו. למרות שהצאצאים נגמלים לאחר חצי שנה, הם ממשיכים לינוק מאמם עד גיל 10 חודשים. הצעירים מגיעים לבגרות בין גיל שנה לגיל שלוש שנים, אז הם גם מפסיקים לגדול. במשך תקופת הגדילה, האם מתקשרת עם הוולדות באמצעות גלים תת-קוליים. תוחלת החיים של האוקאפי בשבי נעה בין 15 ל-30 שנים.
תכונה מיוחדת של האוקאפי היא יכולתו להישאר עירני ביותר, למרות שינה בת חמש דקות בלבד ביממה.
לאוקאפי מספר שיטות לסימון טריטוריה, לרבות סימון באמצעות שתן וסימון על ידי בלוטות ריח על כל רגל המפרישות חומר דמוי זפת לאורך מסלול ההליכה שלו. הזכרים מגנים על הטריטוריה שלהם, אך מתירים לנקבות לחצות את שטחם לצורכי מרעה.
היסטוריה [עריכה]
האוקאפי היה ידוע כבר במצרים העתיקה. זמן קצר לאחר "גילויו" על ידי האירופאים, נתגלו ציורים חרוטים של האוקאפי במצרים. במשך שנים רבות האירופאים באפריקה שמעו על חיה, אותה החלו לכנות "החד-קרן האפריקאי". ברישומי מסע המחקר שלו מקונגו, הזכיר הנרי מרון סטנלי "סוג של חמור, אשר הילידים מכנים 'אָטִי'". מאוחר יותר זיהו אותו המלומדים כאוקאפי. ייתכן כי החוקרים ראו את צידו האחורי של אוקאפי במנוסתו דרך השדות, מה שהוביל להשערה כי זהו מין זברה נוסף החי ביערות הגשם. כאשר סר הנרי ג'ונסטון, מושלה הבריטי של אוגנדה, גילה כי איש גרמני מתכנן למכור תושבים פיגמים לתצוגה באירופה, הוא הציל אותם והבטיח להשיבם הביתה. כאות לתודתם לו, סיפקו הפיגמים את סקרנותו של ג'ונסטון אודות החיה שהוזכרה בספרו של סטנלי. ג'ונסטון הופתע מעקבות האוקאפי שהראו לו הילידים. הוא ציפה להתחקות אחר עקבותיו של סוס שוכן יערות, שכן כך הוא תואר על ידי הילידים, אך העקבות שגילה היו של בהמה שסועת פרסות. למרות שג'ונסטון לא ראה אוקאפי בעצמו, הוא הצליח להשיג דגימות עור מפוספס וגולגולת. על סמך גולגולת זו סווג האוקאפי כקרוב משפחה של הג'ירפה. המין הוכר רשמית כ-Okapia johnstoni ב-1902.
הפרט החי הראשון באירופה הגיע לאנטוורפן ב-1918. האוקאפי הראשון בצפון אמריקה הגיע לגן החיות של הברונקס דרך אנטוורפן ב-1937. האוקאפי הראשון בשבי נולד בגן החיות ברוּקפילד באילינוי, אשר גם מנהל את תוכנית ההישרדות של האוקאפי עבור ארגון גני החיות והאקווריומים האמריקאי. אוקאפים נפוצים היום למדי בגני חיות בצפון אמריקה ואירופה.
מצב שימור [עריכה]
למרות שהאוקאפי אינו מוגדר כמין בסכנת הכחדה, הישרדות המין מאוימת על ידי הרס אזורי המחיה שלהם וציד בלתי חוקי (ולכן מצב שימורו מסווג כקרוב לסיכון (NT)). עבודת השימור בקונגו, הכוללת המשך לימוד של התנהגות האוקאפי, הביאה ליצירת שמורת-בר לאוקאפי במדינה ב-1992.
מלחמת האזרחים בקונגו היוותה איום הן על האוקאפי והן על אנשי השימור בשמורה.
ב-8 ביוני 2006, לראשונה מאז 1959, דיווחו מדענים על גילוי ראיות לקיום אוקאפים ששרדו בטבע בפארק הלאומי של וירונגה בקונגו.
מקורות נוספים [עריכה]
- עובדות על האוקאפי באתר ה-BBC
- מידע על האוקאפי באתר ARKive
- Grzimek's Animal Life Encyclopedia. Vol 15: Mammals IV, p.400
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הידיעה על גילוי אוקאפי בפארק הלאומי של וירונגה באתר WWF (באנגלית)
