אורביס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוגו "המכון לחקר מדיניות חוץ", הבעלים של "אורביס"
רוברט שטראוס - הופה, המייסד והעורך הראשון של אורביס
דניאל פייפס, עורך אורביס בשנים 1986–1993
דייוויד אייזנהאואר, עורך אורביס בשנים 2001–2004

אורביסאנגלית: Orbis, נוסד ב-1957), הוא רבעון לענייני מדע המדינה ויחסים בינלאומיים, המוצא לאור על ידי אלסוויר, חברה הולנדית ותיקה להוצאה לאור, עבור "המכון (האמריקאי) לחקר מדיניות חוץ" (Foreign Policy Research Institute - FPRI), שמושבו בפילדלפיה. קו המערכת נוטה בדרך כלל לכיוון ימין - ניצי, בכל הנוגע למדיניות חוץ אמריקאית.

הקמת הרבעון והאידאולוגיה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 הקים רוברט שטראוס - הופה (19032002), פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת פנסילבניה, יליד וינה, בן לאב יהודי ממוצא הונגרי ואם ממוצא פרוטסטנטי צרפתי, שחזה כבר ב-1938 את פרוץ מלחמת העולם השנייה, את "המכון לחקר מדיניות חוץ" (FPRI), בפילדלפיה, פנסילבניה. כעבור שנתיים הוא ייסד את "אורביס", שהפך לפרסום הדגל של המכון, עד היום. שטראוס - הופה כיהן כעורכו הראשון של אורביס במשך 12 שנים, עד 1969, עת עזב אותו לטובת מינוי לשגריר ארצות הברית, במקור למרוקו ובסופו של דבר לסרי לנקה ולאיים המלדיביים (מינוי של ריצ'רד ניקסון). הוא חזר למכון שייסד (אף כי לא לאורביס), אחרי קריירה דיפלומטית שנמשכה כעשרים שנה, במסגרתה הספיק לכהן כשגריר ארצו במספר מדינות נוספות, כמו בלגיה, שוודיה, טורקיה ואף כשגריר ארצות הברית לנאט"ו[1].

במאמר בשם "המאזן של המחר" (The Balance of Tomorrow), שכתב שטראוס - הופה בגיליון הראשון של אורביס, הוא פירט את מטרות הרבעון החדש בצורה ברורה וחד משמעית - פיתוח אסטרטגיה לניצחון של המערב במלחמה הקרה למול ברית המועצות. גיבוש מצע רעיוני לאיחודו של העולם כולו, בהנהגתה של ארצות הברית, כנגד הכוחות שאין להם דבר לתרום להתפתחותו של המין האנושי, חוץ מכוח גס ואידאולוגיה רקובה.

אורביס עתיד היה להמשיך בכיוון אידאולוגי פרו אמריקאי ופרו מערבי מובהק זה, כנגד אויביהם המתחלפים של ארצות הברית ושל המערב, במשך כל עשרות השנים שלאחר מכן, עד היום. תחילה כנגד ברית המועצות וכיום גם כנגד האסלאם הרדיקלי. קו המערכת התנגד למשל בשעתו, לדטאנט, תמך במלחמת וייטנאם והמשיך לאורך עשור אחרי עשור באותו קו ניצי שמרני מובהק.

הקו האידאולוגי המערכתי הברור לא הקהה עם זאת את חודה של יכולת הניתוח האנליטי המעשי של אורביס ושל עורכו. ב-1962 כתב שטראוס - הופה באורביס מאמר ידוע מאוד, בשם "הסבך הסיני - סובייטי ומדיניות ארצות הברית" (The Sino - Soviet Tangle and U.S. Policy). שטראוס - הופה קרא במאמר זה לברית מעשית, גם אם לא אידאולוגית, עם סין, כנגד ברית המועצות. המאמר נחשב לאחד המשפיעים על מדיניות הפתיחות המפתיעה של מי שעתיד היה להיבחר כעבור שש שנים לנשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון והיועץ לביטחון לאומי שלו הנרי קיסינג'ר, כלפי סין. ניקסון כזכור, היה זה שהחל את הקריירה הדיפלומטית של שטראוס - הופה כשגריר ארצות הברית למדינות שונות.

עורכים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחליפו של שטראוס - הופה כעורך אורביס ב-1969, היה ויליאם קינטנר (19151997), אף הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת פנסילבניה, בעל דעות שמרניות - ניציות דומות, אשר כיהן כעורך עד 1982, עם הפסקה של כשנה וחצי, ספטמבר 1973 - מרץ 1975, בהן כיהן כשגריר ארצות הברית בתאילנד, גם כאן מינוי של ניקסון, בשלהי כהונתו כנשיא ארצות הברית.

כיום ומאז 2008 מכהן כעורך הרבעון, מקובין תומאס אוונס, פרופסור לענייני ביטחון לאומי בקולג' של הצי האמריקאי בניופורט, רוד איילנד. קדם לו (20042008) פרופסור (מדע המדינה, סווארטמור קולג', פנסילבניה) ג'יימס קורט. לפני כן (20012004), העורך של אורביס היה פרופסור (אוניברסיטת פנסילבניה) דייוויד אייזנהאואר, נכדו של נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר וחתנו של הנשיא ניקסון, וקדם לו (19952001) חתן פרס פוליצר פרופסור (אוניברסיטת פנסילבניה) וולטר מקדוגל. בשנים 19861993 ערך את האורביס דניאל פייפס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]