אורדור-סור-גלאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורדור-סור-גלאן
Oradour-sur-glane
Oradour-sur-Glane-Streets-1306.jpgרחובות אורדור-סור-גלאן כיום
מדינה / טריטוריה צרפת
חבל ארץ לימוזן
ראש העיר Raymond Frugier
שטח 38.16 קמ"ר
גובה 285 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה
 ‑ צפיפות

2,188‏  (נכון ל-2006)
57 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
קואורדינטות 45°55′58″N 1°01′57″E
אזור זמן UTC +1
שרידים של בניינים ומכונית בכפר
הכנסייה באורדור-סור-גלאן, בה התרחש הטבח בנשים ובילדים

אורדור-סור-גלאןצרפתית: Oradour-sur-glane) הוא כפר בצרפת, בקרבת העיר לימוז', בו התרחש פשע מלחמה חמור של הנאצים.

בתגובה לפעילות המחתרת הצרפתית באזור נכנסו בליל 10 ביוני 1944 כוחות הרגימנט הרביעי, שכינויו "דר פיהרר" (Der Führer), של דיוויזיית האס אס דאס רייך (Das Reich) אל הכפר. אנשי הכפר לא ביצעו כל מעשה התגרות נגד הגרמנים ולא היו מעורבים בפעילות כלשהי נגדם בימים שקדמו לטבח. ייתכן שהסיבה למתקפה הייתה מארב שערכו אנשי הרזיסטאנס כנגד שיירה גרמנית יומיים קודם לכן. בעקבות המארב נהרג חייל גרמני אחד, ונתפסו מספר ארגזים של זהב ודברי ערך אחרים ששדדו קציני הגדוד ובראשם שטורמבאנפיהרר‏[1] אדולף דיקמן (Diekmann). חיילי האס אס, בפיקודו של דיקמן, לא פעלו בחמת זעם, אלא בצורה קרה ומחושבת ביותר. הם רצחו 642 גברים, נשים וטף, מהם 205 ילדים, למעשה כל אנשי הכפר, מלבד בודדים שחמקו. לאחר מכן הרסו באופן מתוכנן ושיטתי 328 בתים.

מהלך הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמנים, בפיקודו של דיקמן, ביקשו מכל תושבי הכפר להתאסף בכיכר העיר, כביכול לשם בדיקה שגרתית. בנוסף לתושבי הכפר, אספו הגרמנים גם שישה אנשים אשר לא גרו בכפר אך רכבו על אופניהם באזור באותו היום.

הגרמנים נעלו את הנשים והילדים בכנסייה בזמן שהכפר עצמו נבזז. באותו הזמן, נלקחו הגברים לשישה מחסנים שם הכינו הגרמנים מבעוד מועד מקלעים. על פי תיאורו של אחד הניצולים, ירו החיילים לכיוון רגליהם כדי שימותו לאט יותר. כאשר לא יכלו עוד לזוז, אם מחומרת הפציעה או ממוות, שפכו עליהם דלק והציתו את המחסנים. 190 גברים נהרגו. רק חמישה הצליחו לברוח.

לאחר מכן החיילים שרפו את הכנסייה, הנשים והילדים שניסו לברוח דרך החלונות והדלתות נורו במכונות ירייה. 247 נשים ו-205 ילדים נהרגו, רק אישה אחת ניצלה. עוד כ-20 מתושבי הכפר ברחו כאשר ראו את החיילים הגרמנים מתקרבים. באותו הלילה החריבו הגרמנים את הכפר על 328 הבתים שבו.

רק לאחר ימים אחדים הורשו הניצולים לקבור את המתים.

לאחר הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בינואר 1953 החל משפטם של 65 מתוך כ-200 מהחיילים שהשתתפו בטבח. רק 21 מהם נכחו במשפט (רובם של יתר החיילים חיו בגרמניה המזרחית שסירבה להסגירם). המשפט התקיים בעיר בורדו לפני בית דין צבאי. 7 מהנאשמים היו גרמנים, ו-14 היו אלזסים (חבל ארץ בצרפת שסופח לגרמניה במהלך המלחמה). כולם טענו שגויסו לוואפן אס אס בניגוד לרצונם. ב-11 בפברואר נמצאו כל החיילים אשמים. בעקבות גלי מחאה באלזס, חוקק הפרלמנט הצרפתי חוק שנתן חנינה לכל החיילים שגויסו בכוח, ובכך שוחררו כל החיילים האלזסים שהשתתפו בטבח זמן קצר לאחר מכן. עד 1958 שוחררו גם החיילים הגרמנים.

המשפט האחרון התנהל בברלין נגד היינץ בארת' (Heinz Barth), שהיה מפקד מחלקה ב"דר פיהרר". בארת' נידון למאסר עולם על ידי בית המשפט בברלין ב-1983. הוא שוחרר בשנת 1997 ומת בשנת 2000.

שישה חיילים גרמנים נחקרו בדצמבר 2011 על חלקם בטבח‏[2].

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה אורדור-סור-גלאן הוקמה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, הרחק מהריסות הכפר המקורי, וכיום מתגוררים בה כאלפיים תושבים.

לאחר המלחמה קבע שארל דה גול שהכפר לעולם לא ייבנה מחדש ויהווה עדות לאכזריותם של הנאצים. כיום הוא עומד על תלו כאתר הנצחה לזכר קורבנות הטבח. במקום נמצאים שרידים של המבנים והמכוניות, וכן מספר חפצים אישיים של הקורבנות כגון שעונים, משקפיים ומטבעות כסף.

ביום הטבח ממש, אירע גם טבח בכפר היווני דיסטומו, ובדיוק שנתיים לפני כן אירע הטבח בכפר הצ'כי לידיצ'ה, כך שב-10 ביוני נערכות אזכרות בשלושת המקומות האלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sturmbannführer - דרגה באס אס, מקבילה לרב סרן
  2. ^ ‫AP, בזכות דמיאניוק: 6 חיילי אס.אס בחקירה על טבח, באתר ynet‏, 6 בדצמבר 2011‬