אורוות שלמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת הר הבית
כניסה למסגד מרואן

אורוות שלמה - מבנה קדום תת-קרקעי המורכב מקמרונות ומצוי בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית. גודלו 60 על 80 מטר, ומפלסו 12 מטר מתחת למפלס הנוכחי של ההר. עבודות שיפוץ וחפירה בלתי חוקיות‏[1] בשנים האחרונות של הווקף והתנועה האיסלאמית המירו את המבנה למסגד על שם מרואן, שהיה ח'ליף מבית אומיה (אביו של עבד אל-מלכ שהקים את מסגד כיפת הסלע).

רוב החוקרים סוברים שהמבנה נוסד בתקופת הבית השני, בעבודות הרחבת הר-הבית של המלך הורדוס. אחת הסיבות שנבנה הייתה, ככל הנראה, כדי להקל את הלחץ מהחומות בפינה הדרום-מזרחית של ההר, שהיא הפינה בה הפרש הגובה בין מפלס הר הבית לסלע-האם הוא הגדול ביותר- 40 מטר. אילו הורדוס היה מביא למקום מילוי עפר, החומות היו קורסות ממשקל העפר. ייתכן גם שקיים מבנה נוסף במפלס תחתיו.

לדעת חוקר המקדש הרב זלמן מנחם קורן, האזור הדרומי של הר הבית לא היה מכוסה בעפר בימי הורדוס, אלא כוסה רק בתקופה הביזנטית או המוסלמית הקדומה. זאת הוא מסיק מהחפירות שנערכו על ידי הערבים במקום, ושגילו שלמבנה היה שער מסותת במקום שבו היה מכוסה עד כה בעפר, מה שמוכיח לדעתו שכל האזור הדרומי לא הוגבה בעפר על ידי הורדוס, וכי מבנה אורוות שלמה היה מבנה עלי במקורו. ראיה נוספת לדבריו מוצא הרב קורן בשרידי שער בכותל המזרחי של הר הבית, בפינה הדרומית, שנמצא באותו מפלס גובה של שערי חולדה (בקרקעית אורוות שלמה), אך מעל לפני השטח בצד החיצוני של הכותל, כך שהיה צורך במדרגות כדי להגיע לשער. מכיוון שאין טעם ליצור שער שחציו יהיה מדרגות וחציו יהיה תת-קרקעי (עד למפלס העליון), מסתבר מכאן שהשער לא היה תת-קרקעי, מכיוון שהאזור לא היה מכוסה. זאת לעומת קשת וילסון, המוליכה בדרום למפלס בגובה שאר ההר (ולא באופן תת-קרקעי), ושלדעתו הובילה לשטח מוגבה צר בלבד, בדרך להר הבית המקורי, שלפני ההרחבה.

שורות האומנות באורוות שלמה מורכבות מאבנים בעלות סיתות-שוליים, האופיינים לבניה ההרודיאנית; אבנים אלו מצויות בשימוש משני כיום, ולא ברור אם היו גם חלק מהמבנה המקורי בימי הבית השני. במרכז המבנה מצוי מוצא של קשת גדולה, ועל פי מיקום הקשת יש המשערים שהייתה חלק ממכלול הסטיו המלכותי שהיה בדרום הר הבית בתקופת הבית השני.

המבנה ואתו כל המבנים האחרים בדרום הר הבית, התמוטטו עקב רעידת האדמה הגדולה של שנת 1033 לסה"נ; לאחר מכן, ככל הנראה באותה תקופה (התקופה הפאטימית), נבנה המבנה מחדש.

כשהצלבנים כבשו את ההר, הוחזק המבנה בידי האבירים הטמפלרים של מקדש שלמה (כך כונה בפיהם המקום), ושם נהגו לקשור את סוסיהם, ומכאן שמו "אורוות שלמה".

בשנת 1187 המצביא האיובי צלאח א-דין כבש את ירושלים מידי הצלבנים, וסתם את פתחיו הצפוניים של המבנה, במטרה להוציאו משימוש — אולי כחלק ממדיניות כיבושיו שבה לא רצה להשאיר כל זכר לכיבוש הנוצרי.

מאז ועד לשנים האחרונות, שבהן המבנה הפך למסגד, לא היה כל שימוש במבנה זה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורוות שלמה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסמך רקע בנושא עבודות החפירה בהר הבית, הכנסת - מרכז מחקר ומידע

קואורדינטות: 31°46′35″N 35°14′13″E / 31.77639°N 35.23694°E / 31.77639; 35.23694