אוריה החתי
 |
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אוריה החתי, דמות מקראית, היה אחד משלושים ושבעת גיבורי דוד.[1] על פי המדרש היה אוריה עבדו ונושא כליו של גלית הפלשתי. לאחר שדוד ניצח את גלית בדרך נס בחר להתגייר ולקחת אשה יהודיה בשם בת שבע. אוריה החתי בחר להקריב את חייו למען מלחמות עם ישראל ולחיות בשדה הקרב ועל כן נתן גט לבת שבע. לשיטת הרמב"ם קיבל מעמד של "גר תושב" שאינו חייב במצוות כיהודי ועל כן לא היה חייב לתת גט כי הנישואין עם בת שבע לא תפסו.
תוכן עניינים |
[עריכה] דוד המלך ואישתו של אוריה
 |
ערך מורחב – דוד ובת שבע |
לפי הפרשנות המסורתית לסיפור התנ"כי המופיע בספר שמואל[2], דוד בחר לקחת לאשה את בת שבע בגלוי על ידי יועציו ונכבדי העם (מלאכים). לאחר ששכב עם בת שבע הבין שטעה טעות חמורה כי בעיני עם הארץ בת שבע "נחשבת" נשואה לאוריה החתי. דוד קרא לאוריה משדה הקרב עם עמון במטרה שיבוא לביתו ויגלה לכל עם הארץ שאינו חפץ בבת שבע ועל כן גירשה. התוכנית היתה שיגיע לביתו עם נכבדי המלך ועם הארץ יצטרך לבקש מבת שבע שתרחץ רגליו ובת שבע תצטרך לומר כי אינה רוצה לשוב להיות אשתו ועל כן אינה במעמד אישה היכולה לרחוץ את רגליו (בזמנו היה זה מנהג של כבוד). היה ברור למלך דוד שאוריה יסכים למהלך התקשורתי הזה שהרי כל יועצי המלך יודעים שבת שבע בהריון מדוד ולא ממנו (לא ניתן להסתיר הריון):
 |
"וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ ... וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ. |
 |
אולם אוריה סירב לסור לביתו ונשאר בפתח בית המלך. אוריה טען בפני דוד כי איננו אדונו אלא יואב שר הצבא. וכן טען כי אינו רוצה חלק בענייני תקשורת אלא לחזור לשדה הקרב. אוריה השווה את מעמדו לדוד. טענתו היתה שדוד צריך להבין כי התוכנית מחבלת בתדמיתו כחייל בעיני עם הארץ גם אם בסוף יתגלה לעיני כולם שבת שבע אינה רוצה לשוב להיות אשתו:
- "הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי, חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה" (פסוק י"א).
גם כאשר דוד מנסה לשכרו ולפגוע בתדמיתו כחייל, אין תוכניתו מצליחה. אוריה אינו פונה אל ביתו. בפקודה שכתב ליואב, שר צבאו, הורה לו דוד לנטוש את אוריה בחזית הקרב, כדי להביא למותו. יואב בחר לסרב לפקודה של דוד והתוצאה היתה שנפלו רבים וגם אוריה בינהם.
|
וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת ... וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי |
|
לאחר אבל אוריה, דוד לקח לאשה את בת שבע לעיני עם הארץ וממנה נולד שלמה המלך שבנה את בית המקדש.
[עריכה] סירובו של אוריה
את התנהגותו של אוריה ניתן להבין בשני אופנים. ניתן לראותה כהיצמדות נאצלת לאחוות הלוחמים, אך אפשר גם לראותה כהתרסה נזעמת כנגד דוד, כאילו אומר: "ואתה בא אל ביתך לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי!". מנחם פרי ומאיר שטרנברג מתארים את הדו-משמעות בעניין זה כ"פער" שהשאיר התנ"ך במכוון: ייתכן כי אוריה כבר חשד בדוד ובאשתו ודבר זה, ולא רגשות סולידריות, הוא שהפריע לו לשכב עם אשתו. אוריה משתמש בביטוי חריף כלפי המלך: "חייך וחי נפשך" כך אולי הוא רומז למלך שעל מעשה כזה עליו לשלם בחייו. כותב יהודה קיל:
- "אפשר שמרוב השידולים של דוד בא אוריה לכלל חשד שיש דברים בגו, ולא על חינם מתאמץ דוד להשפיע עליו שיבוא אל ביתו. ועוד אפשר שקלטה אוזנו שמץ מרינון כלשהו מפי משרתי הארמון שידעו מהשלוחים ששלח דוד לבת שבע ומהשליח ששלחה בת שבע אליו, והחליט לא לתת לדוד לטשטש את המעשה".
גם התלמוד (מסכת שבת דף נ"ו ע"א) רואה בדברי אוריה התרסה כלפי דוד. הוא אף מגדיר אותו כמורד במלכות עקב דבריו "אדני יואב" (רש"י שם) או לדברי התוספות עקב סירוב פקודתו של דוד לסור לביתו, ומצדיק בכך את הוצאתו להורג על ידי דוד.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה שמיר, כבשת הרש
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפור המעשה בתנ"ך, בשמואל ב' פרק י"א, מאגר ספרות הקודש באתר סנונית
- אוריה החתי בעיני המדרש, אתר יהודון מאיר לעולם
- מילות השיר "אוריה", באתר שירונט, מאת עלי מוהר ויוני רכטר
