אוריינטליזם (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוריינטליזם
Orientalism.jpg
מחבר אדוארד סעיד
שם בשפת המקור Orientalism
שפת המקור אנגלית
סוגה ספרות פוליטית
מספר עמודים 368
מסת"ב 039474067X

אוריינטליזם (אנגלית: Orientalism) הוא ספר שפורסם ב-1978 על ידי חוקר הספרות האמריקאי-פלסטיני אדוארד סעיד. הספר, מעורר המחלוקת הגדיר מחדש את המונח "אוריינטליזם" כמכלול של הנחות שווא העומדות ביסוד הגישה המערבית כלפי חקר המזרח התיכון. לפי סעיד המזרחנות מאופיינת "בדעה קדומה אירוצנטרית, מתוחכמת ועקבית, כנגד העמים הערבים-אסלאמיים ותרבותם". סעיד טוען שמסורת ארוכה של דימויים רומנטיים של אסיה והמזרח התיכון בתרבות המערבית, נתנה באופן עקיף הצדקה לשאיפות האימפריאליות האירופיות והאמריקאיות במזרח. באותה תקיפות, סעיד מגנה את הנטייה של האליטות הערביות להפנים את הרעיונות של המזרחנות המערבית אודות התרבות הערבית.

עד עתה, בכל הנוגע לארצות הברית, זאת תהיה הגזמה מועטה בלבד לומר שהמוסלמים והערבים נתפסים בעיניהם כספקי נפט או טרוריסטים פוטנציאליים. מעט מאוד מהפרטים, מהמורכבות האנושית, מהתשוקה שבחיים המוסלמיים-ערביים נמצאת במודעות אפילו של אלה שמקצועם הוא הדיווח על עולם זה. מה שיש לנו במקום, הוא סדרה של קריקטורות גולמיות וחד מימדיות של העולם המוסלמי, המוצגות בצורה כזאת שתכשיר אלימות צבאית כנגד עולם זה.

– אדוארד סעיד, The Nation

.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריינטליזם נחשב לספר החשוב ביותר של אדוארד סעיד ותורגם ל-36 שפות לפחות. הוא היה המוקד של אינסוף דיונים ופולמוסים, במיוחד עם ברנרד לואיס, שעבודתו מבוקרת בפרק האחרון של הספר, תחת הכותרת "אוריינטליזם בן זמננו: השלב האחרון". באוקטובר 2003, חודש לאחר מותו של סעיד, פובליציסט בעיתון לבנוני כתב כי באמצעות השפעת ספרו אוריינטליזם "המבקרים של סעיד מסכימים עם מעריציו בכך שהאיש עשה במו ידיו מהפכה בלימודי המזרח התיכון בארצות הברית". הוא ציטט ביקורת שטוענת כי מאז פרסום אוריינטליזם "לימודי המזרח התיכון בארצות הברית נשלטים על ידי הפרדיגמה הפוסט קולוניאלית של סעיד" (Daily Star, October 20, 2003).

אמנם, אוריינטליזם איננו המחקר הראשון שביקר את הידע המערבי ואת המחקר המערבי אודות המזרח: "לעבד אלרחמן אלג'ברתי, הכרוניקאי המצרי ועד ראייה לפלישת נפוליאון למצרים ב-1798, לדוגמה, לא היה ספק בכך שמשלחת המחקר של נפוליאון אינה אלא כיבוש צבאי במסווה". גם בעשורים האחרונים נעשו מחקרים שהראו את הזיקה בין הכתיבה המזרחנית לבין השלטון האירופי וייצוגיו.

יחד עם זאת, אוריינטליזם מתייחד בהיותו מחקר פרטני ומשפיע בתוך המחקר האוריינטליסטי. האנתרופולוג טלאל אסד טוען שאוריינטליזם איננו רק קטלוג של דעות קדומות מערביות אודות הייצוג השגוי של הערבים והמוסלמים, אלא גם ובעיקר חקירה וניתוח של "המבנה הסמכותני של הדיון האוריינטלי – היותו סגור, ונותן הוכחות ואשרורים עצמיים, שיח זה החוזר על עצמו שוב ושוב בטקסטים מחקריים, ספרות נוסעים, ספרות פרוזה ואמרות כנף של אישי ציבור". אכן, הספר מתאר איך "הדימוי המקודש של האוריינטליסט כדמות קפדנית שלא מתחשבת בעולם הסובב אותה ושקועה כל כולה בכתבים בשפות זרות ומסתוריות נצבעה בגוון כהה עת התברר היאך העסק האפל של שליטה בעמים אחרים היווה רקע לאותו מחקר".

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי סעיד, כמו המזרחן ברנרד לואיס, טוענים שהסקירה של סעיד מכילה אי דיוקים, וטעויות מתודולוגיות וקונספטואליות רבות. סעיד מתעלם מהתרומות הרבות והמקוריות לחקר תרבויות המזרח שנעשו על ידי חוקרים מערביים במהלך עידן הנאורות והתקופה הוויקטוריאנית. התאוריה של סעיד לא מסבירה מדוע הצרפתים והאנגלים התעניינו במחקר האסלאם במאה ה-16 וה-17, הרבה לפני שהייתה להם איזושהי תקווה לשלוט על המזרח התיכון. עוד טענו כנגדו שהוא התעלם מהתרומה של חוקרים איטלקים, הולנדים, ובמיוחד מהתרומה העצומה של המלומדים הגרמנים (סעיד עצמו הודה בהתייחסות המועטה לגרמנים בהקדמתו לספר). לואיס טען שהמחקר המזרחני שיצא ממדינות אלה היה יותר חשוב מהמחקר שיצא מבריטניה וצרפת, אבל סעיד לא הזכיר אותם מכיוון שלמדינות אלה או שלא היה מושבות קולוניאליות כלל (הולנד, גרמניה), או שלא היה קשר בין מושאי המחקר שלהן לבין המושבות שלהן (איטליה). ובקיצור, כשסעיד בא להוכיח את טענתו בדבר המניע האימפריאלי של המחקר האוריינטליסטי, הוא ברר מתוך ים המחקר העצום רק את החלקים המתאימים לשיטתו, והתעלם מחומרים רבים וחשובים לא פחות, ואולי אפילו יותר, שאין בינם לבין אימפריאליזם דבר וחצי דבר.

וכמו שלואיס שואל:

איזה מטרה אימפריאלית התגשמה בפענוח השפה המצרית העתיקה, לדוגמה, והשבת הידע הנשכח לעם המצרי, הגאה בעברו העתיק?

– אסלאם והמערב: 1999

.

לואיס טען שהאוריינטליזם צמח מההומניזם, הנבדל מהאידאולוגיה האימפריאליסטית, ולפעמים אף נוגד אותה. המחקר האוריינטלי על האסלאם צמח מדחיית הדוגמה הדתית, והיה לתמריץ חשוב לגילוי תרבויות אלטרנטיביות. לואיס כינה כ"פרוטקציה אינטלקטואלית" את הטיעון שרק בני תרבות מסוימת יכולים לבקר את תרבותם באופן יעיל.

סעיד טען בתגובה, שאת הביקורת של לואיס צריך לשים בהקשר הנכון. הטיעון הבסיסי של סעיד אומר שהאוריינטליזם נוצל ככלי אימפריאלי, ולכן אי אפשר לראות את הביקורת של לואיס כאובייקטיבית וחפה מאינטרסים, כמו שלואיס היה רוצה להציג את עצמו, אלא לאור, מה שסעיד טען, הנטיות הניאו אימפריאליות של לואיס, כמו שעולה מהקריירה הפוליטית או פוליטית למחצה של האחרון והתבטאויותיו.

בריאן טורנר ביקר את עבודתו של סעיד בכך שסעיד עשה למחקר האוריינטלי מה שהוא טען שהמחקר האוריינטלי עשה למזרח. לפי טורנר, סעיד לקח את המסורת האוריינטלית המגוונת ורבת הפנים והכניס את כולה תחת אותה תווית. מבקרים אחרים טוענים שאמנם קיימים עיוותים ופנטזיות רבות במחקר, אבל הטענה כאילו המחקר האוריינטלי צייר את המזרח כתמונת ראי של המערב היא מוגזמת ואינה נכונה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]