אורי בן ארי
| אורי בן ארי | |
|---|---|
 |
|
| נולד | גרמניה  1 בפברואר 1925 |
| עלה לישראל | 1939 |
| נפטר | ישראל  15 בינואר 2009 |
| השתייכות |  פלמ"ח צה"ל |
| דרגה |  תת אלוף |
| תפקידים צבאיים |
סגן מפקד פיקוד הדרום, מפקד גייסות השריון, מפקד חטיבה 7, מפקד חטיבת הראל. |
| מלחמות וקרבות | |
| תפקידים אזרחיים |
קונסול ישראל בניו יורק |
אורי בן ארי (1 בפברואר 1925 - 15 בינואר 2009) היה תת אלוף, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי.
אורי בן ארי נולד בשם היינץ בנר ברובע שנברג בברלין, גרמניה, במשפחה יהודית. בהיותו בן שש התגרשו הוריו, וכעבור שנתיים נפטרה אמו. בבחירות ב-12 בנובמבר 1933 החליט אביו להצביע נגד היטלר. הבחירות לא היו חשאיות וכל מצביע שהכניס לקלפי פתק "כן" לאדולף היטלר, קיבל במקום סיכה עם המילה "כן". כשיצא אביו ללא הסיכה הותקף על ידי אנשי פלוגות הסער. כשניסה היינץ לעזור לאביו הוכה אף הוא מכות נמרצות. בליל הבדולח התבונן ביחד עם אביו כיצד בית הכנסת עולה באש וכיצד הנאצים שורפים את ספרי התורה. זמן קצר לאחר מכן גורש מבית הספר בטקס פומבי משפיל. בטקס עמדו כל התלמידים במסדר והמנהל ציווה עליו להתקדם ואז הכריז באזני כל התלמידים: "היינץ בנר! אתה בן הגזע היהודי אשר ביצע פשעים מחרידים כלפי האנושות וכלפי העם הגרמני! בית הספר מקיא אותך משורותיו ואתה מגורש בזה מבית הספר! צא משערנו והעלם מעינינו לעד. קדימה צעד! הייל היטלר!".
במרץ 1939 עלה לארץ ישראל בגפו במסגרת עליית הנוער והתחנך בקיבוץ עין גב. אביו, יחד עם מרבית בני משפחתו, נספה בשואה.
אורי בן ארי התגייס לפלמ"ח בשנת 1946, לחם במסגרת הפלמ"ח והתקדם במדרג הדרגות. במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, היה מפקד פלוגה א' בגדוד הפורצים של חטיבת הראל וזכה לכינוי "מלך הפורצים". במסגרת זו השתתף ב שיירת חולדה, בקרב נבי סמואל, בכיבוש קאלוניה, בקרב מנזר סן סימון, בכיבוש "המסרק" ובית מחסיר במבצע מכבי ובכיבוש הר ציון. לאחר מכן מונה לסגן מפקד הגדוד השביעי של הפלמ"ח בחטיבת הנגב. במסגרת זו השתתף בהתקפה הכושלת של הגדוד וטנקים מסוג הוצ'קס וקרומבל בפיקודו של יצחק שדה על עיראק אל מנשיה, בתחילת מבצע יואב. זו היתה הפגישה הראשונה שלו עם טנקים בשדה הקרב והוא התרשם מהכוח של עוצמת האש והמהירות של כוח שריון בהשוואה לחי"ר. הוא השתתף גם במבצע חורב ובמבצע עובדה. לאחר המלחמה היה מדריך בקורס מגדי"ם ומחטי"ם. בשנת 1951 מונה לסגן מפקד חטיבה 7 וגילה חטיבה במצב ירוד מבחינת הצטיידות ורמת החיילים. למרות הצלחתו בתימרונים בשנים 1951 ו-1952 לא הצליח לשכנע את המטכ"ל ודוד בן גוריון בחשיבות השריון. באוקטובר 1955 התמנה למפקד חטיבה 7 והמשיך לפתח את תורת הלוחמה המשוריינת אך לא הצליח לשכנע את הדרגים הגבוהים ובעיקר את משה דיין כי השריון נועד להיות כוח מסתער ולא כוח שמטרתו סיוע לחי"ר. אחת הסיבות לכך שדעתו לא נתקבלה היתה שבניית כוח שריון דורשת משאבים כספיים גדולים שמדינת ישראל הענייה לא יכולה להרשות לעצמה.
ביולי 1956 היתה התפתחות דרמטית. צרפת, שהסתכסכה עם גמאל עבד אל נאצר בגלל תמיכתו במורדים באלג'יריה, החליטה לספק לישראל עשרות טנקים מטיפוס סופר שרמן ו-AMX-13. בן ארי התמנה למפקד המבצע של פריקת הטנקים והתחמושת ליד נמל הקישון. המבצע הסודי הזה שכונה מבצע יונה עבר בהצלחה. כעת היתה החטיבה מצויידת כהלכה. באותו זמן התמנה חיים לסקוב שצידד בדעתו של בן ארי בקשר להפעלת השריון, למפקד גייסות השריון אך למרות זאת הרמטכ"ל עדיין התנגד לכך. בן ארי חשב כי רק בקרב אמיתי יוכל להוכיח את צידקת תורתו.
במבצע קדש איפשר לו אלוף פיקוד הדרום אסף שמחוני להכניס את חטיבה שבע בתחילת המערכה למרות התנגדותו של משה דיין חטיבה שבע כבשה את מתחמי הצבא המצרי באום כתף ו-אבו עגילה תוך מעקף מהעורף דרך סכר הרואיפה ומעבר הדייקה. מבצע קדש הוכיח את תורת השריון כי הטנק הוא חוד החנית של ההתקפה בגלל מהירותו וכוח האש לו וכי יש לרכז את כוח השריון להתקפה ולא לפצל אותו ככוח סיוע לחי"ר.
ההצלחה במבצע קדש הביאה את בן ארי למרומי התהילה. ב -23 בדצמבר 1956 הוא התמנה למפקד גייסות שריון ונראה היה שדרכו היתה קצרה לתפקיד הרמטכ"ל אך תוך זמן קצר נאלץ לפרוש מצה"ל. אחד מפקודיו, חייל שנשפט על גניבה, טען שבן-ארי ידע על כך והעלים עין. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, העמיד בפני בן ארי את הברירה: לעמוד לדין או לפרוש מצה"ל, ובן ארי בחר לפרוש.
לאחר פרישתו מצה"ל נמנה עם כוחות המילואים, הוא שימש מנכ"ל בקונצרן כור ומנכ"ל הוצאת א. לוין אפשטיין.
בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים ב-1967, מונה למפקד חטיבת הראל, באותה עת חטיבת שריון במילואים ולחם עימה בקרבות על ירושלים והאזורים הסמוכים לה. במלחמת יום הכיפורים שירת כסגנו של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש), במהלך המלחמה הוענקה לו דרגת תת אלוף.
לאחר המלחמה כיהן כמנהל חטיבת הכבישים ועבודות עפר בסולל בונה, כקונסול ישראל בניו יורק, כמנכ"ל חברה בתחום אנרגיה חלופית ויחד עם אשתו היה בעלים של חברה להוצאה לאור בשם מילכה הוצאה לאור.
היה נשוי למילכה ואב לשבעה ילדים, נפטר ממחלה בתל אביב ב־15 בינואר 2009.
[עריכה] מספריו
- "אחרי!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מלחמת העצמאות.
- "נוע, נוע, סוף!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מבצע קדש ועל גיבוש תורת השריון בצה"ל, הוצאת מערכות, 1998
- "בטבעת החנק", הופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר על ילדים יהודים בברלין של שנות השלושים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אורי בן ארי בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
- רועי מנדל, פשוט שריונר: תא"ל אורי בן-ארי נפטר בגיל 84, באתר ynet, 16.1.2009
- אבנר שפירא, ילדות בברלין בשנות ה-30, באתר הארץ, על אורי בן-ארי וספרו "בטבעת החנק"
- אורי בן-ארי מעיד על ילדותו בגרמניה הנאצית, סרטון וידאו ביו טיוב
- הספרים של אורי בן ארי באתר סימניה
| מפקדי חיל השריון | ||
|---|---|---|
|
