אורי זוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי זוהר
אורי זוהר.jpg
אורי זוהר נואם בבית הכנסת החורבה, מרץ 2011
תאריך לידה: 4 בנובמבר 1935
מקום לידה: תל אביב
דמות ידועה: גוטה במציצים
הופעת בכורה: להקת הנח"ל

הרב אורי זוהר (נולד בשם אורי דז'אדק ב-4 בנובמבר 1935 בתל אביב). בעברו היה בדרן, שחקן ובמאי קולנוע ישראלי בולט, עד חזרתו בתשובה בסוף שנות השבעים שזכתה לתהודה רבה. כשנה לפני שהחל בתהליך חזרה בתשובה זכה בפרס ישראל, אך סירב לקבלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה בעולם הבידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שירותו בצה"ל היה זוהר חבר להקת הנח"ל, יחד עם חיים טופול ואברהם הפנר, שותפיו לעתיד בעשייה בתחום הקולנוע. נמנה עם יוצאי הלהקה שהקימו את להקת "בצל ירוק" שזכתה להצלחה כבר מתוכניתה הראשונה, "כביסת הרש" (1958). בשנת 1960, לאחר חמש תוכניות, התפרקה הלהקה. לאחר מכן שיתף פעולה עם שייקה אופיר במספר מערכונים, כמו "יוסקה ברגר התעשר" ו"תקרית גבול".

אורי זוהר וג'ורג' עובדיה בסרט קוראים לי שמיל (צילם יוני המנחם)

בשנת 1962 השתתף במופע המוזיקלי "תל אביב הקטנה", שהועלה במועדון החמאם ביפו. הוא החל לשדר תוכניות הגיגים ברדיו, העלה תוכניות יחיד (הוא נהג לאלתר על הבמה ונחשב מראשוני הסטנדאפיסטים בישראל), ועם הקמת הטלוויזיה הישראלית החל להנחות וליצור תוכניות טלוויזיה, כמו תוכניות המערכונים "לול" אותה ביים, ולאחר מכן התוכנית "זה הסוד שלי". בנוסף הנחה אירועים שונים, בהם טקסי "מלכת היופי" ואירוע הניצחון של מכבי תל אביב ב-1977. היה פעיל באת"ר - אזרחים תומכי רבין.

באותה תקופה ביצע שירים שהפכו לקלאסיקה של הזמר העברי, בהם "שיר הפטנטים" ו"החופש בבית הבראה", אותו ביצע יחד עם אשתו דאז, אילנה רובינא. שאלה שאפיינה את זוהר בהופעותיו הייתה: "אני יפה?".

בשנת 1976 שיחק בתיאטרון חיפה בהצגה "הנבחרים" מאת יעקב שבתאי בבימויו של עודד קוטלר.

עד שנת 1977, השנה בה החל בתהליך חזרה בתשובה, היה זוהר שחקן ובדרן מבוקש.

קריירה בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר הרבה לביים סרטים עלילתיים, סרטוני פרסומת וכן סרטים באורך מלא שבהם גם השתתף. בסרט "עץ או פלסטיין" (1962) שיתף פעולה עם איש הקולנוע נתן אקסלרוד והבמאי יואל זילברג. הסרט, בקריינותו של חיים טופול, התבסס על "יומן כרמל" של אקסלרוד, ותיאר את חיי היישוב בארץ ישראל מתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 עד קום המדינה. סרטו העלילתי הראשון היה "חור בלבנה" (משנת 1964). אחריו באו הסרטים "מוישה ונטילטור" (1966), "שלושה ימים וילד" (שזיכה את עודד קוטלר בפרס השחקן בפסטיבל קאן), "השכונה שלנו", "התרוממות", "התרנגול" משנת 1971 וסרטי "חבורת לול".

בסוף שנות ה-60 אספו סביבם זוהר וחברו אריק איינשטיין מספר אמנים ואנשי בוהמה, לחבורה שנקראה "חבורת לול". הוא ביים את הסרטים "מציצים" ו"הצילו את המציל" על הווי החוף הנהנתני של תל אביב שאפיין את חבורת "לול" (את האחרון ביים כשהוא כבר חבוש כיפה), את הסרט "עיניים גדולות" כביקורת עצמית על חייו, שם שיחק לצד אשתו השנייה אליה, סרט המערכונים והשירים "שבלול" ומספר תוכניות טלוויזיה שנקראו בשם "לול". מערכוני התוכניות, אותם כתב זוהר יחד עם אנשי החבורה, הפכו עם הזמן לקלאסיקות של הבידור הישראלי, כמו למשל "חידון התנ"ך", ממנו נבעו מטבעות לשון כגון: "גפן במובן גאפן", "זמנך עבר!", "צ'מענו אותך!", "מה הוא קופץ?" ו"הנבחן הבא!". קטע קלאסי אחר הוא "לה מרמור, מאת פרלש", בו במקום משחק כדורגל משודרת בטלוויזיה האופרה "לה מרמור". כתגובה, זוהר שובר את המקלט וזועק: "למה, למה, הרי שילמנו את האגרה!". במערכון מפורסם אחר מגלמים זוהר ואיינשטיין דמויות טיפוסיות של עולים חדשים המגיעים ארצה וסופגים עלבונות מצד העולים שקדמו להם. מלבד היצירה, נודעה החבורה בראשותו של זוהר באורח חיים מרדני והולל, כולל שימוש בסמים.

בשנת 1976 הוחלט להעניק לזוהר את פרס ישראל בתחום הקולנוע, אך הוא סירב לקבלו בהפגנת אי-סולידריות עם הממסד.

בשנת 1999 הנחה תוכנית בידור בערוץ הראשון.

בשנת 2012 נערכה בסינמטק הצרפתי רטרוספקטיבה מקיפה לסרטי אורי זוהר שאצר חוקר הקולנוע אריאל שוייצר[1]. הרטרוספקטיבה עוררה הדים בישראל גם בשל החלטת אנשי "הגשש החיוור" לאסור את הקרנת סרטו של זוהר התרוממות, שבו השתתפה שלישיית "הגשש החיוור", ושבו הם רואים "סרט מביש"‏[2]. בשנת 2013 ערך שוייצר רטרוספקטיבה מקיפה לקולנוע של זוהר שכללה עשרים ושלושה סרטים (כולל פרויקטים שבהם היה מעורב וסרטיו כשחקן), בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה ובמסגרת פסטיבל קולנוע דרום.

חזרתו בתשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי זוהר
תאריך לידה ח' בחשוון ה'תרצ"ו
נושאים שבהם עסק חזרה בתשובה
רבותיו הרב יצחק שלמה זילברמן
חיבוריו החיים תפקיד

לא נתנו צ'אנס

זוהר החל בתהליך של חזרה בתשובה בעקבות פגישה עם הרב יצחק שלמה זילברמן (בשמחה בירושלים של אריה יצחק שחזר בתשובה כמה שנים קודם לכן). בשינוי שעבר זוהר ניתן היה להבחין בתוכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, שם ניהל שיחות עם מאזינים בנושאי דת. בסוף התהליך הופיע זוהר בתוכנית הטלוויזיה שהגיש, "זה הסוד שלי", כשהוא חובש כיפה ומחולצתו גלויות ציציות. בשנת 1977 פרש זוהר סופית מעולם הבידור. הוא עבר לישיבת אור שמח, ולאחר מכן למד גם בישיבת אדרת אליהו של הרב זילברמן, וקיבל הסמכה לרבנות לאחר שנים ספורות[דרוש מקור]. ניסיונו הקולנועי בא לידי ביטוי בביום תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס. בעקבות פניית מגישת הטלוויזיה יעל דן, הסכים להתראיין בשלהי שנות ה-90 בתוכניתה, צעד שגרר הגשת מספר תוכניות בערוץ 2.

חזרתו בתשובה של זוהר זכתה לתהודה בקרב הציבור בישראל, בשל פרסומו הרב קודם לכן. סדרת הטלוויזיה "לוויתן בחוף שרתון", בכיכובו של אסי דיין, עוסקת בבוהמיין חוזר בתשובה, בהשראת זוהר. הסופר בנציון פירר גולל את סיפור חזרתו בתשובה בספר "אורי חוזר בתשובה". גם שירו של אריק איינשטיין משנת 1984, "הוא חזר בתשובה", נתפש בציבור כביטוי אבל על אובדן חברו, אורי זוהר.

זוהר מנחה כיום חוזרים בתשובה ומעודד רישום ילדים שהוריהם אינם דתיים לבתי ספר תורניים. הוא מרצה ומקליט תשדירים בנושאי חזרה בתשובה, המושמעים טלפונית. דרשות החזרה בתשובה שלו נושאות מסר נוקב כנגד התרבות החילונית. את תהליך חזרתו בתשובה תיאר בספרון "ובחרת בחיים" (יצא אחר כך גם בשם "לא נתנו צ'אנס"). הוא מנחה תוכנית רדיו שבועית בתחנות הרדיו המקומיות רדיו ירושלים ורדיו דרום, ומגיש תוכניות טלוויזיה באמצעות ערוץ "הידברות".

זוהר עומד בראש המערכת של ארגון "לב לאחים" החותר לרישום ילדים מבתים מסורתיים לבתי ספר חרדיים. עד כניסתו של אריה דרעי לכלא קיימו הוא וזוהר שידורים משותפים למטרה זו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השישים היה זוהר נשוי לזמרת אילנה רובינא. כעבור שנתיים השניים התגרשו. מאוחר יותר נשא זוהר את אליה שוסטר, שחקנית, ששיחקה בסרט עיניים גדולות שאותו ביים זוהר. לזוג, המתגורר בירושלים, שבעה ילדים. שני בניו הבוגרים, אפרים פישל ושלום, התחתנו עם בנותיהם של אלונה ואריק איינשטיין, שירי ויסמין, שאף הן חזרו בתשובה עם אמן. חתונתם של אפרים פישל ושירי תועדה ב-1985 בסרטו הקצר של רנן שור, "חתונה בירושלים". בן נוסף של זוהר, איתמר, יזם בשנת 2004 את הסדרה "מציצים פנימה" ‏[3] בה הם ניהלו ויכוחים ודיונים בענייני אמונה, ערכים, קבלת האחר ופיוס בין חרדים וחילונים. הסדרה צולמה בביתם בירושלים, תוך כדי שהם חוזרים לאתרים בהם התגורר ויצר זוהר בתל אביב.‏[4] בן נוסף, בצלאל, משמש כמנהל מוסדות מגדל אור של הרב גרוסמן, הבן הקטן, דוד, משמש כעוזר פרלמנטרי של חה"כ אורי מקלב. על בתו היחידה של זוהר, אחינועם, נכתב השיר "אחינועם לא יודעת", שנכלל באלבומו של אריק איינשטיין "פוזי".

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פעילות כבדרן וכאיש קולנוע:

על חזרתו בתשובה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


סרטי אורי זוהר

עץ או פלסטיין (1962) • חור בלבנה (1964) • מוישה ונטילטור (1966) • שלושה ימים וילד (1967) • כל ממזר מלך (1968) • השכונה שלנו (1968) • התרוממות (1970) • התרנגול (1971) • מציצים (1972) • עיניים גדולות (1974) • הצילו את המציל (1977)