אורי יוגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי יוגב

אורי יוגב (נולד ב-3 בנובמבר 1960[1]) הוא איש עסקים ישראלי, מכהן כמנהל רשות החברות הממשלתיות. קודם לכן כיהן כממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר בשנים 2004-2002. ובשנים 2009 - 2010 כיהן כיו"ר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוגב נולד בצפת להורים שעבדו במגזר הציבורי, אביו עבד במשרד החקלאות ואמו בעיריית תל אביב. את שנות ילדותו עשה בחיפה ובתל אביב שם למד בתיכון אליאנס. בצה"ל שירת כקצין בחיל המודיעין וסיים את שירותו בדרגת סרן. בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בכלכלה בהצטיינות מאוניברסיטה העברית בירושלים. מתגורר במודיעין-מכבים-רעות, נשוי ואב לחמישה ילדים.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו במשרד האוצר החל בגיל 26 כרפרנט בתחום סובסידיות וייבוא ממשלתי, לאחר שנה מונה ליועץ בכיר למנכ"ל משרד האוצר, תפקיד בו שימש עד עזיבתו ב-1990.

ב־1990 מונה למנהל אזור ירושלים בחברת הביטוח "המגן". בשנים 1994-1993 הופקד על פירוק חברת הביטוח "הסנה". בשנים 1997-1994 כיהן כמנכ"ל "אומני מותגי מזון", זכיינית דומינו'ס פיצה. בתקופה זו הצליח להגדיל בצורה ניכרת את פעילותה של רשת הפיצריות, אולם הניסיון להחדרת מותג הגלידות האגן דאז בישראל לא עלה בקנה אחד עם ציפיות החברה והוביל לירידה ברווחים. ב-1997 מונה למנכ"ל בזק בינלאומי, בתקופה שהתאפיינה בפתיחת שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות וכניסת החברה לתחום אספקת גישה לאינטרנט. מאבק החברה בתקופה זו בחברות החדשות בתחום השיחות הבינלאומיות גרר ביקורת חריפה כלפיה מצד דוד תדמור, הממונה על ההגבלים העסקיים, בטענה לפעילות על גבול החוקיות תוך הטעיית צרכנים. עם פתיחת שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות, חלקה של בזק בשיחות הבינלאומיות ירד משליטה מלאה לכ־40%. בתקופה זו החברה הצליחה לגייס תוך זמן קצר כ־260 אלף לקוחות לשירותי האינטרנט, אך במחיר הפסדים של כ־200 מיליון ש"ח.‏[2] האסטרטגיה הניהולית של יוגב הוגדרה כחתירה לצמיחה מהירה תוך נטילת סיכונים גדולים, אשר הובילה גם להפסדים גדולים במקרים שונים.

כממונה על אגף התקציבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 מונה על ידי שר האוצר סילבן שלום לממונה על אגף התקציבים, אחת המשרות הבכירות ביותר במגזר הציבורי בתחום הכלכלי, בה כיהן עד אפריל 2004. בתקופת כניסתו לתפקיד סבל המשק הישראלי ממיתון על רקע בועת הדוט-קום והאינתיפאדה השנייה. משרד האוצר פעל לחקיקת חוק תוכנית החירום הכלכלית, ותחת הנהגתו של בנימין נתניהו, שהחליף את שלום ב־2003, בוצעה ‏ליברליזציה, שכללה קיצוצים נרחבים בהוצאות הממשלתיות ורפורמות מקיפות, שיוגב היה שותף בכתיבתם ויישומם‏‏.‏[3][4]

במהלך כהונתו בוטל הגידול האוטומטי בתקציבים ממשלתיים באמצעות מדדים כגון הצמדה וגידול טבעי באוכלוסייה, שהוחלפו בחוק שקבע כי הגידול השנתי בתקציב מוגבל לגובה של 1%. קצבאות המוסד לביטוח לאומי הוצמדו למדד המחירים לצרכן במקום לשכר הממוצע, הופחתו קצבאות הילדים, והפנסיה התקציבית של עובדי המדינה הוחלפה בפנסיה צוברת. גיל הפרישה הועלה, והופחת מספר עובדי המגזר הציבורי. אוחדו רשויות מקומיות ומועצות דתיות והופחת מספר סגני ראשי הערים. בוטלה קרן השיווק לייצוא. הולאמו קרנות הפנסיה הגרעוניות. יוגב נאבק במענקים הממשלתיים למשכנתא, אותם ראה כהולכים ישירות לכיסי הקבלנים. התנגד להקמת מתקני התפלה על ידי המדינה. הוביל את הקמת בית הסוהר הפרטי בישראל (שבוטל בהוראת בג"ץ, לאחר שהוקע ממון רב בהקמתו). לדבריו, התוכנית הכללית שגובשה בתקופה זו נעשתה מתוך מחשבה שלא לפגוע בעשירים ובמבוססים על מנת שלא יעזבו את הארץ,‏[5] לטענתו ניצל תקופה זו על מנת לקדם את שבירת העבודה המאורגנת במשק.‏[6]

יוגב נחשב לאחד האישים הבולטים והחזקים שכיהנו בתפקיד זה, מה שגם הביא לביקורת רבה כלפיו מצד גורמים בתוך משרד האוצר ובמשק‏‏,‏[7] אך גם להערכה על פעולותיו למען שמירת קופת המדינה. לאחר סיום תפקידו המשיך יוגב לשמש במשך מספר חודשים כיועץ למשרד האוצר בתחום הרפורמה בנמלי הים, רפורמה אותה הוביל‏‏ במהלך כהונתו‏[8]. יוגב נחשב כאידאולוג הכלכלי של בנימין נתניהו.

בעסקים הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 2004 החל יוגב לייצג את איש העסקים האוסטרלי ג'ון גנדל בהשקעותיו בישראל. בין הפעולות שביצע הייתה ההשקעה בחברה הציבורית "פלסטרו" שבשליטת קיבוץ גבת, יוגב מונה ליושב ראש דירקטוריון החברה, עד שמניות קבוצות גנדל נמכרו לחברת "ג'ון דיר" עשרים חודשים לאחר מכן, ברווח של 14 מיליון דולר.

בשנים 2005-2007 הוביל מטעם קיבוץ לוחמי הגטאות את המשא ומתן בנושא השותפות עם חברת "אסם" בחברת "טבעול", ומכירת חלקו של הקיבוץ ל"אסם".

התמקדות בטכנולוגיות מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות עסק יוגב בתעשיית המים והקלינטק בישראל. יוגב ייסד עם מנכ"ל מקורות לשעבר בוקי אורן את "ווטרפרונטס - איחוד המים הישראלי", והוא מכהן כיו"ר העמותה. העמותה פועלת לקידום מעמדה של מדינת ישראל כמובילה עולמית בתחום פתרונות המים המתקדמים.

ב-2006 הקים עם גנדל את חברת וייטווטר הפועלת בתחום איכות ובקרת המים ומשקיעה בפיתוח טכנולוגיות להבטחת איכות וביטחון מי השתייה. לאחר מימוש אחזקותיו ב"פלסטרו" רכש יוגב את חלקו של גנדל בחברה והכניס כשותפה את אשת העסקים חנה גרטלר. ב-2011 גייס יוגב לחברה 22 מיליון שקל וב-2012, 11 מיליון ש"ח נוספים.‏[9] קבוצת וויטווטר מונה שלוש חברות: וויטווטר טכנולוג'יס (בקרה ואיכות מים), גלקון (מערכות בקרה והשקיה) וצ'קלייט (טכנולוגיה ייחודית לניטור מים באמצעות ניצול חיידקים זוהרים המגלים זיהומים והרעלות מים באמצעות שינוי ברמת האור שהם מפיקים)‏[10] באפריל 2013, במסגרת הכינוס השנתי הבינלאומי ה-6 של Bloomberg New Energy Finance בניו יורק, זכתה חברת וויטווטר בפרס "חלוצי האנרגיה החדשה לשנת 2013". צוות מומחים בלתי תלוי בחר בעשר החברות הזוכות מתוך מעל 200 חברות מועמדות ממגזרי האנרגיה, המים והקלינטק. הבחירה נעשתה על פי שלושה קריטריונים: חדשנות, מומנטום מוכח בתחומן ופוטנציאל פריסה גלובלי.‏[11]

בנובמבר 2013 הוגשו נגד החברה בקשות לפירוק וכינוס נכסים.

יו"ר הוועדה המייעצת ויו"ר רכבת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 מונה ליו"ר הוועדה המייעצת למועצה הכלכלית חברתית ולראש הממשלה כיועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוביל את התוכנית הכלכלית של 2009 ואת עסקת החבילה עם ההסתדרות. ב־2009 דירג המגזין Themarker את יוגב במקום התשיעי ברשימת האנשים המשפיעים על הכלכלה הישראלית, על סמך כהונתו כיועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא התפטר מתפקידו ביולי 2010.

בשנת 2010 היה מהוגי תוכנית "נתיבי ישראל" לפיתוח מסיבי של תשתיות רכבת ישראל[12] התוכנית אושרה בידי ממשלת נתניהו, ומספר חודשים אחר כך נתמנה לחבר בדירקטוריון חברת הרכבת ובהמשך כיהן כיו"ר דירקטוריון הרכבת בפועל, עד אמצע 2013. בתקופת כהונתו נחנכה רפורמה מבנית מקיפה ברכבת ישראל והודחה יו"ר ועד העובדים, גילה אדרעי.‏[13][14] ‏‏[15]

מנהל רשות החברות הממשלתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2013 החל לכהן כמנהל רשות החברות הממשלתיות.‏[16]

משנה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוגב תומך בצמצום נרחב של המגזר הציבורי ובהפרטה, ובהעברת פעילות ונכסים משליטת הממשלה למגזר הפרטי. לדבריו, המדינה צריכה לקנות שירותים מחברות פרטיות, ולא לספק אותם בעצמה, לרבות שירותים חברתיים וחינוך. יוגב מתנגד באופן תקיף לקיומם של מונופולים, לרבות מונופולים ממשלתיים, וקרא לפירוק מינהל מקרקעי ישראל ולהעברת האדמות שברשותו לבעלות פרטית, וכן לשבירת המונפול של הבנקים המסחריים הגדולים. עם זאת, הצהיר שעדיף אפילו מונופול בבעלות פרטית על פני שליטה ממשלתית.‏[17] יוגב היה אחראי לקיצוץ הניכר בקצבאות הביטוח הלאומי בעשור הראשון של המאה ה־21, תמך בתוכנית ויסקונסין ובעידוד עבודה באמצעות הפחתת קצבאות ומנגד בהשקעה בתשתיות תחבורה. תמך במכירת בתי חולים ממשלתיים לגופים פרטיים או לקופות חולים. קרא לביטול ההסכמים הקיבוציים עם המורים ולמתן אפשרות למנהלי בתי ספר לשכירת מורים בחוזים אישיים וברכישת שירותי הוראה מחברות פרטיות. תמך בהפרדת מחלקות המים והביוב מהרשויות המקומיות, והקמת תאגידי מים וביוב עצמאיים.

יוגב מתנגד תקיף לקיומה של עבודה מאורגנת, ורואה בה משקולת על המשק וגורם המוביל לבינוניות וחוסר מקצועיות. לדבריו, אין צורך בעבודה מאורגנת בישראל, היות שהמדינה לקחת על עצמה את האחריות על שמירת זכויות העובד, בעוד ההסתדרות מגינה בעיקר על הוועדים הגדולים, אך לא על העובדים במקומות העבודה הקטנים.

כחלק מפתרון בעיית הדיור הציע אורי ביחד עם שלמה מעוז לפרק את המשרד להגנת הסביבה מאחר שהוא מקשה על מתן אישורי בניה באזורים בעלי רגישות אקולוגית.‏[18] "מה יקרה אם נפגע בנחל שאף אחד לא יבקר בו. צריך לדאוג לעצמנו לפני הסביבה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פלסטרו מערכות השקיה, דו"ח על מינוי יו"ר דירקטוריון, אתר מאיה, 22 ספטמבר 2005.
  2. ^ שלומית לן, ‏ואיך אורי יוגב כאיש עסקים?, באתר גלובס, 23 במאי 2009.
  3. ^ אבי בר-אלי, "נהיה הצ'ק-פוינט של המים", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2007.
  4. ^ למי מגיע הקרדיט על "התוכנית להצלת המשק"?, באתר גלובס, 6 במאי 2008‏.
  5. ^ TheMarker Online, אורי יוגב: אם היינו מטילים מס על העשירים הם היו בורחים, באתר TheMarker.
  6. ^ מירב ארלוזורוב"צריך לפרק את המינהל ולמכור את קרקעות המדינה", באתר הארץ, 5 במאי 2004.
  7. ^ ‏גד ליאור ויעל גאוני, אורי יוגב: בעל השליטה, באתר ynet‏, 2 בדצמבר 2003‏.
  8. ^ מירב ארלוזורוב"צריך לפרק את המינהל ולמכור את קרקעות המדינה", באתר הארץ‏.
  9. ^ ול-TheMarker נודע כי וויטווטר גם גייסה כ-3 מיליון דולר באחרונה לצורך ההתרחבות, דה מרקר, 10 בינואר 2013.
  10. ^ וויטווטר של אורי יוגב רכשה אופציית שליטה ב-27 מ' ש' בחברת גלקון, דה מרקר, 15 ביולי 2009.
  11. ^ וויטווטר טכנולוגיות הישראלית קיבלה פרס יוקרתי בנושאי אנרגיה, כלכליסט, 24 באפריל 2013.
  12. ^ ליאור גוטמן, תוכנית נתניהו-יוגב יוצאת לדרך: 51 מיליארד שקל יושקעו ברשת רכבות וכבישים, באתר כלכליסט, 7 בפברואר 2010.
  13. ^ יו"ר הרכבת היוצא: "נחבר את קריית שמונה ועיר הבה"דים", גלובס, 29 באפריל 2013
  14. ^ שחר הזלקורן, הרכבת בפניית פרסה: המנכ"ל המתפטר חוזר, באתר ynet‏, 6 ביוני 2010.
  15. ^ גולן חזני, אורי יוגב: "נכפיל את מספר נוסעי הרכבת בשנים הקרובות", באתר כלכליסט, 10 בינואר 2011.
  16. ^ אדריאן פילוט, ‏יוגב מתכנן רפורמות - ויפרק את רשות החברות הממשלתיות, באתר גלובס, 30 בספטמבר 2013
  17. ^ תני גולדשטיין, אורי יוגב: נמאס לי לעבוד בתור שכיר, באתר ynet‏, 05.05.04.
  18. ^ שלי אפלברג, מעוז: "בלי שינוי דרסטי - ב-2017 ייתווספו 20 אלף יורדים", באתר TheMarker‏, 22 בפברואר 2013