אורי מרינוב

אורי מרינוב
לידה	15 בדצמבר 1935 (בן 88)
ענף מדעי	רפואה וטרינרית, איכות הסביבה, אקולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת המדינה של איווה
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת חיפה; המשרד להגנת הסביבה; אוניברסיטת רייכמן ;

פרופסור אורי מרינוב היה המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה, ראש החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה וחבר בסגל בית הספר לקיימות של אוניברסיטת רייכמן.

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי מרינוב נולד ב- 1935 בירושלים. אביו, רפאל, היה מייסד המשביר לצרכן ומנ"כלו במשך 30 שנה. האם, פניה, הייתה עקרת בית. לאחר מלחמת השחרור עברה המשפחה לתל אביב ומרינוב למד בבית הספר החקלאי "עיינות".

את שירותו הצבאי עשה בנח"ל והיה ממקימי קיבוץ נחל עוז, שהוקם כהיאחזות הנח"ל הראשונה בארץ. במהלך האירועים הקשים ברצועת עזה ב- 1956 הגיע לקיבוץ כתב הטלוויזיה האמריקני הנודע, אד מורו, שפגש את מרינוב על מגדל השמירה וראיין אותו. התוכנית שודרה ברחבי ארצות הברית, ובעקבותיה הזמינה המגבית היהודית המאוחדת את מרינוב לארה"ב, שם הופיע בשורה ארוכה של הרצאות ואירועים מטעם ארגונים שונים.

בשנת 1959 עזב מרינוב את הקיבוץ והחל בלימודים אקדמיים. תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך באוניברסיטת איווה בארצות הברית, שם קיבל תואר דוקטור ברפואה וטרינרית ותואר מאסטר במדעים. בשנת 1966 שב ארצה והשתלב במחלקה לפיזיולוגיה של בית הספר לרפואה בירושלים.

פועלו במגזר הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הועדה הלאומית לביוספרה ואיכות הסביבה, וויבא"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 נבחר מרינוב להקים את אגף מדעי החיים של המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח במשרד ראש הממשלה. בחודש אפריל 1970 פרצו ברחבי ארצות הברית הפגנות המוניות נגד הפגיעה באיכות הסביבה והוכרז על "יום כדור הארץ". מרינוב החליט שהנושא חייב להיכנס לסדר היום הלאומי של מדינת ישראל.

בשיתוף עם האקדמיה הלאומית למדעים, הוחלט לראשונה בישראל להקים את הוועדה הלאומית לביוספרה ואיכות הסביבה, וויבא"ס, שהייתה מורכבת מחוקרים באוניברסיטאות, אנשי ממשלה, תעשייה ומשק. בראשה עמד פרופסור בן-ארי מהאוניברסיטה העברית. וויבא"ס הייתה למעשה ההתארגנות הראשונה של המדינה ללימוד ולבחינת הנושאים הסביבתיים שלה. לוועדה הוקמו 10 וועדות משנה ומרינוב היה אחראי על הפעלתן.

באותן שנים החלה גם הפעילות ההסברתית לציבור. מרינוב, בשיתוף עם קצין רפואה ראשי של צה"ל, ארגן כנסים מדעיים בכותרת "האדם בסביבה עוינת". שנים לאחר מכן, מרינוב העיד בפני וועדת שמגר, שחקרה את הקשר בין הזיהום בקישון לבין ריבוי חולי הסרטן בקרב הצוללים, וציין כי כבר בשנת 1972 התפרסם מאמר על הזיהום בנחל.

הוא גם החל לערוך עלון בשם "הביוספרה" שהיה כלי הביטוי היחיד בנושאי הסביבה בארץ. בשנת 1972 התכנסה בשטוקהולם ועידת האו"ם לאיכות הסביבה. מרינוב ערך את הדו"ח הלאומי שהוגש בשם המדינה לוועידה וריכז את המשלחת שהשתתפה בכנס, בראשות שר החוץ דאז אבא אבן ז"ל.

הקמת השירות לשמירת איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 1973 החליטה הממשלה, על בסיס הצעה שהכין מרינוב, להקים את "השירות לשמירת איכות הסביבה" במשרד ראש הממשלה ומרינוב התמנה למנהל השירות.

הגוף שהוקם היה בעל סמכויות מעטות והיה תוצאה של פשרה בין אלה שרצו להקים משרד מיוחד או רשות ממשלתית, לבין אלה שהתנגדו להקמת גוף חדש. השירות התבקש בין היתר לשמש יועץ לוועדות התכנון והבנייה, להכין תוכניות חינוך והסברה ולהקים מערכת של תסקירי השפעה על הסביבה.

התארגנות השירות רק החלה כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים. התקציב הדל וכוח האדם שהוסכם עליו בדיונים עם האוצר לפני המלחמה, קוצצו. לאחר שובו של מרינוב משירות מילואים של 3 חודשים כקצין רפואה מונעת של אוגדת טנקים, החל המאבק על דמותו של השירות ומעמדו בממשלה ובציבור.

בתחילת 1976 החליטה הממשלה להעביר את השירות למשרד הפנים, שבו פעל עד שנת 1988.

במשך 15 שנה עמד מרינוב בראש השירות לשמירת איכות הסביבה, חוץ מתקופה של כשנה וחצי, (1979-1980) שבה שהה בארה"ב ושימש יועץ לנושאי איכות הסביבה ל Tennessee Valley Authority רשות החשמל הגדולה ביותר של ארה"ב.

במשך כל התקופה הזאת המשיך מרינוב לחפש את הדרך להקמת הארגון הממשלתי המתאים לטיפול בנושאי הסביבה, אך לא קיבל לכך כל עזרה פוליטית או ציבורית. יחד עם זאת, הצליח השירות לשמירת איכות הסביבה לשנות בצורה דרמטית את היחס לנושאי הסביבה במוסדות התכנון והבנייה, ברשויות המקומיות ובתעשייה. בד בבד המשיך מרינוב לחפש דרכים להרחיב את תחומי הפעילות של השירות. כך למשל הוא הצליח לשכנע את שר התחבורה דאז, מאיר עמית, להעביר את האחריות לנושא מניעת זיהום הים לשירות. התוצאה לא איחרה לבוא: בתוך שנים ספורות ירדה כמות הזפת בחופים בצורה דרסטית. כך, השירות הפך בתקופה קצרה לגורם דומיננטי ומכריע בטיפול בנושאי הסביבה של המדינה.

הקמת המשרד לאיכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההזדמנות לשינוי המיוחל הגיעה לאחר הבחירות של 1988. בסיוע עובדי השירות, מרינוב הכין תיק מיוחד להקמת משרד לאיכות הסביבה. את התיק הזה מסר לח"כ רוני מילוא שהביע עניין לקדם את הנושא, ואכן הממשלה החליטה על הקמת המשרד, ומילוא היה השר הראשון שלו. מרינוב התמנה למנכ"ל המשרד וכיהן בתפקיד זה יותר מ-3 שנים.

הקמת המשרד לוותה בקשיים רבים. קשה עד בלתי אפשרי היה להעביר סמכויות ויחידות ממשלתיות ממשרדים אחרים והאוצר לא היה מוכן להעמיד תקציב או משרדים למשרד החדש, במיוחד נכון היה הדבר לאחר שמילוא עבר כעבור כשנה לכהן בתפקיד אחר ולמשרד לא היה שר. למרות כל הקשיים הצליח מרינוב לבסס את המשרד החדש, לקבל כוח אדם איכותי, לפתח תוכניות עבודה, להקים שישה מחוזות, להכניס את נציגי המשרד לוועדות התכנון והבנייה ולהעביר חוקים חדשים.

במשך כל שנות עבודתו במגזר הציבורי ייצג מרינוב את ישראל במוסדות בינלאומיים רבים. תפקידו האחרון היה לעמוד בראש משלחת ישראל ל"פסגת כדור הארץ" שהתכנסה בריו דה ז'ניירו, ולחתום בשם המדינה על האמנות למניעת ההתחממות הגלובלית ולשמירה על המגוון הביולוגי.

על פעילותו בנושאי איכות הסביבה קיבל מרינוב מארגון האו"ם לאיכות הסביבה את פרס ה-500 Global, אחד מ-500 האנשים החשובים בעולם בנושאי הסביבה, ופרס על מפעל חיים במעמד נשיא מדינת ישראל. במשך כל שנות פעילותו במגזר הציבורי היה מרינוב חבר הנהלה בשורה ארוכה של מוסדות וגופים, כולל החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע.

פועלו במגזר האקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1992 ועד היום, מרינוב מחלק את זמנו בין מתן ייעוץ סביבתי לשורה ארוכה של גופים ציבוריים ופרטיים לבין פעילות אקדמית. בשנת 1998 הוקם באוניברסיטת חיפה החוג לניהול משאבי טבע וסביבה. מרינוב קיבל דרגת פרופסור חבר, והצטרף לסגל החוג. בין השנים 2002-2005 עמד בראש החוג, אשר בין בוגריו שורה ארוכה של אנשי מקצוע שהשתלבו בפעילות סביבתית בארץ.

בשנת 2011 הצטרף מרינוב לצוות מקימי בית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, והיה בצוות עד שנת 2016.

פועלו במגזר הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרינוב יעץ לגופים רבים בעבר ובהווה, בהם: חברת כביש חוצה ישראל, חברת נתיבי תחבורה עירוניים המקימה את הרכבת הקלה בגוש דן, חברת מכתשים-אגן, המועצה התעשייתית רמת חובב, חברת מבני תעשייה, חברת שיכון עובדים, מע"צ, הבנק העולמי וחברות בינלאומיות הפועלות בארץ. בעבודתו זו היה שותף בין היתר בהכנת תכנית אב למשק האנרגיה, תכנית אב לטיפול בפסולת, תכנית מיתאר למים ושפכים ותכנית אב למטענים.

מרינוב ממשיך להיות חבר פעיל בארגונים מקצועיים רבים ומשתתף באופן פעיל בכנסים מדעיים בארץ ובעולם. במסגרת פעילותו הציבורית עמד מרינוב בראש הוועדה לכפר סבא ירוקה, והוא חבר בהנהלת העמותה למחקר בריאות העין ומניעת העיוורון בישראל ועוד.

בשנת 2013 פרסם מרינוב את ספרו "להיות או לא להיות", על הקמת המינהל הסביבתי בישראל.