אורלי ויינרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורלי ויינרמן

אורלי ויינרמן (נולדה ב-21 ביוני 1971) היא שחקנית, דוגמנית וזמרת ישראלית. ויינרמן נולדה בשכונת רמת אביב בתל אביב, לאם פסנתרנית ולאב מהנדס. בילדותה שיחקה ב"תיאטרון הנודד של דני פלץ", שם השתתפה בין היתר בהצגות "כיפה אדומה" ו"שלגייה ושבעת הגמדים".

לאחר מכן טסה לדרום אפריקה בעקבות שליחות הוריה ובגיל 17 שבה לישראל והתקבלה ל"להקת צעירי תל אביב", במסגרת הלהקה השתתפה במופעים ובמספר תוכניות טלוויזיה, בין היתר בסדרה "החופש האחרון" ובפינה בתוכנית "זהו זה".

בתחילת שנות התשעים התגייסה לצה"ל ל"להקת חיל האוויר".

בסיום שירותה הצבאי טסה ויינרמן לארצות הברית ללמוד במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע שבלוס אנג'לס.

בסיום לימודי המשחק עברה ליפן שם עסקה בדוגמנות.

ויינרמן חזרה לישראל כדי להשתתף בפיילוט לקומדיית המצבים הישראלית, "שמש", בדמותה של עוגן. בעקבות הצלחת הסדרה ויינרמן הפכה לחלק מצוות השחקנים הקבוע בסדרה בין השנים 1997‏-2004. במקביל, השתתפה בין היתר בתוכניות "פאזל" ו"רק בישראל" ובהצגה "הקוסם 2000".

לאורך השנים השתתפה ויינרמן במספר קמפיינים שונים כדוגמנית בישראל ובחו"ל.

ויינרמן השתתפה בעונתה החמישית של תוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים" ששודרה בערוץ 2, הודחה בתוכנית השנייה אך חזרה והגיעה עד השלבים האחרונים.

בנוסף הופיעה בסרט הישראלי הכתובה (2008), ובשנת 2009 הנחתה בערוץ 24.

בשנים 2011-2005 ניהלה רומן חשאי עם סייף אל-אסלאם קדאפי, בנו של שליט לוב מועמר קדאפי[1][2] ולאחר שנתפס במהלך ההתקוממות בלוב, קראה בראיון בדיילי מייל לטוני בלייר להצילו מגזר דין מוות שצפוי לו‏[3]. ויינרמן כתבה בפייסבוק כי "כבר המון זמן שאני מתקשה להירדם בלילה, שומרת את החרדה שלי בין חברים טובים וקירות הסלון. אבל עכשיו, כשחוסר הצדק מוצג בגאווה בכיכר העולם, אני קוראת לכם לתת לי יד ולעצור עוד קורבן של שנאה, דעות קדומות ושחיתות מוסרית"‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Personalien, Der Spiegel, 16.01.2006 (בגרמנית)
  2. ^ כולם היו בניו, באתר גלובס, 21 בפברואר 2011
  3. ^ גיל משעלי, ‏אורלי ויינרמן נלחמת, באתר ישראל היום, 4 בספטמבר 2012
  4. ^ מיקי לוין, "מדינת ישראל לא אשמה": אורלי ויינרמן מגיבה על הפרסומים, באתר nrg מעריב, 4 בספטמבר 2012