אורלנדו מג'יק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אורלנדו מג'יק
לוגו המועדון
נוסדה: 1988
אולם: אמווי ארינה
קיבולת: 17,519 צופים
מדים: כסף, כחול, שחור, לבן
קמע: Stuff the Magic Dragon
אליפויות: אין
סגנות: 1995, 2009

אורלנדו מגי'ק (אנגלית: Orlando Magic) היא קבוצת כדורסל מהעיר אורלנדו, פלורידה. הקבוצה משחקת בבית הדרום-מזרחי של אזור המזרח בליגת ה-NBA. המועדון נוסד בשנת 1989 כקבוצת הרחבה ובשורותיו שיחקו בין הייתר: שאקיל אוניל, פני הארדווי, גרנט היל, טרייסי מקגריידי, סטיב פרנסיס, דווייט הווארד, הידו טורקוגלו, וינס קרטר, ניק אנדרסון, גילברט ארינאס, ורשארד לואיס לאורך ההיסטוריה של המועדון. במשך יותר ממחצית שנותקיומו של המועדון הצליחו המג'יק להעפיל אל משחקי הפלייאוף (13 הופעות בפלייאוף ב-22 שנות קיום המועדון). המג'יק הינם המועדון המצליח ביותר מבין ארבע קבוצות ההרחבה שהצטרפו ל-NBA בשנים 1988 ו-1989 מבחינת אחוזי ההצלחה. החל משנת 2011 המועדון הינו היחיד המייצג את העיר אורלנדו בארבע ליגות הספורט הגדולות של ארצות הברית (NFL, MLB, NBA, ו-NHL).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1989-1992:הקמת המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האורלנדו מג'יק הצטרפו לליגת ה-NBA כקבוצת הרחבה בשנת 1989. תחרות שנערכה בחסות האורלנדו מג'יק והעיתון אורלנדו סנטיאל איפשרה לקהילה להציע שמות למועדון החדש. לתחרות הוצעו כ-4,296 שמות שצומצמו ל-"היט", "טרופיקס", ג'וייס", ו-"מגיק".‏[1] ב-27 ביולי 1986, הוכרז כי הוועדה בחרה את השם "מג'יק" שישמש את המועדון החדש מאורלנדו בליגת ה-NBA‏.‏[2] המג'יק היו אחד מארבעת המועדונים שזכו בזכות להצטרף לליגת ה-NBA יחד עם השארלוט הורנטס, המיאמי היט, והמינסוטה טימברוולבס. תחילה, תכננה הנהלת הליגה להתרחב בשלוש קבוצות, כאשר אחד מהזיכיונות יגיע למדינת פלורידה; אך, כאשר גם קבוצות הבעלים של מיאמי, וגם זו של אורלנדו הוקמו, החליטה וועדת ההרחבה של הליגה כי ארבעה מועדונים יצטרפו לליגה במקום שלושה, ואשרה לשתי קבוצות המשקיעים להקים קבוצות לליגת ה-NBA‏.‏[3] המג'יק הפכו למועדון הספורט הראשון מאזור העיר אורלנדו המשחק באחת מליגות הספורט הבכירות, סכום הכניסה לליגה נקבע על 32.5 מיליון דולר. המג'יק שכרו את מאט גאוקס כמאמן הראשי הראשון של המועדון, שעזר למג'יק לבחור את שנים עשר השחקנים הראשונים לקבוצה בדראפט הרחבה מיוחד שהתקיים ב-15 ביוני 1989. ב-27 ביוני 1989, המג'יק את ניק אנדרסון בבחירה ה-11 בסיבוב הראשון של הדראפט, שהפכה להיות בחירת הדראפט הראשונה של המועדון. ב-4 בנובמבר 1989 שיחקו המג'יק את משחק הליגה הראשון שלהם מול הניו ג'רזי נטס באורלנדו ארינה, והפסידו 106-111. כמה ימים לאחר מכן הגיע ניצחונם הראשון של המג'יק כאשר גברו על הניו יורק ניקס 118-110. בשנה הראשונה השיגו המג'יק מאזן של 18-64 בתום העונה הסדירה כבשורותיהם משחקים: רג'י תאוס, סקוט סקילס, טרי קאטלדג', סאם וינסנט, אוטית סמית', וג'רי ריינולדס.‏[4][5] בדראפט של שנת 1990, בחרו המג'יק את דניס סקוט כבחירה הרביעית הכללית. ב-30 בדצמבר 1990, השיג סקוט סקילס 30 אסיסטים בניצחון 155-116 על הדנבר נאגטס, שובר את שיאו של קווין פורטר למספר אסיסטים במשחק בודד (29)‏.‏[6] סקילס נבחר לשחקן המשתפר של העונה בסוף העונה, והמג'יק היו לקבוצה בעלת השיפור הגדול ביותר במאזנה באותה עונה. הפורוורד דניס סקוט קלע 125 סלי שלוש נקודות באותה עונה, וקבע שיא NBA, לסלי שלוש נקודות בידי שחקן העונה הראשונה.‏[7] סקילס גם נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה. למרות המאזן השלילי של 31-51 בסיומה של העונה הסדירה, 40 מתוך 41 משחקי הבית של המגי'ק נמכרו מראש.

ב-19 בספטמבר 1991, רכשה משפחת דהווס את שארית הבעלות על המועדון תמורת 85 מיליון דולר וראש המשפחה ריצ'רד דהווס הפך לבעלים של המועדון.‏[8] עונת 1991-92 הייתה מאכזבת עבור המג'יק כאשר כמה שחקנים החמיצו משחקים רבים עקב פציעות. דניס סקוט שיחק רק 18 משחקים, ניק אנדרסון החמיץ 22 משחקים, סטאנלי רוברטס, ג'רי ריינולדס, בריאן ויליאמס, סאם וינסנט, ואוטיס סמית' החמיצו לפחות 27 משחקים כל אחד. עם המחסור בשחקנים בריאים דשדשה הקבוצה והפסידה 17 משחקים ברציפות וסיימה את העונה הסדירה במאזן של 21-61. למרות זאת עדיין הצליחו המג'יק למלא את אולם הביתי בכל משחק.

1992-1996: "שאק" מגיע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של המג'יק השתנתה ב-17 במאי 1992, כאשר המועדון זכה בבחירה הראשונה של הדראפט בשנת 1992. המג'יק בחרו את ה"איש הגדול" שאקיל אוניל מאוניברסיטת לואיזיאנה סטייט, שנחשב ל"פרס" הגדול ביותר בדראפט מאז בחרו הניו יורק ניקס את פטריק יואינג.‏[9] שאקיל, סנטר המתנשא לגובה של 216 סנטימטרים, השפיע מיידית על המג'יק, והוביל את המועדון למאזן של 41-41‏.‏[10] והמג'יק הפכו שוב למועדון המשתפר ביותר ב-NBA, כאשר הם השתפרו ב-20 משחקים מהעונה הקודמת. אוניל היה לרוקי הראשון הנבחר לנבחרת האולסטאר מאז מייקל ג'ורדן בשנת 1985‏.‏[11] אוניל גם נבחר לרוקי השנה לעונת 1992-93. למרות נוכחותו של אוניל, החמיצו המג'יק את משחקי הפלייאוף כי את העונה הסדירה הם סיימו בשוויון עם האינדיאנה פייסרס במקום השמיני בדרוג פלייאוף המזרח כאשר הפייסרס מחזיקים בשובר שוויון בעקבות מאזן טוב יותר במפגשים בין שתי הקבוצות.

למרות כי החמיצו כחוט השערה את משחקי הפלייאוף ועקב כך שכו לבחור את הכדור האחרון בהגרלת מיקום הקבוצות בבחירת הדראפט הקרובה, הצליחו המג'יק לזכות שוב בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 1993. קודם לדראפט, עזב גאוקס את תפקיד המאמן הראשי, ובמקומו מונה בריאן היל לתפקיד מאמנה השני של המג'יק.‏[12] בדראפט, בחרו המג'יק את כריס ובר, אך העבירו אותו לגולדן סטייט ווריירס תמורת הבחירה השלישית, הגארד, פני הארדווי ושלוש בחירות סיבוב ראשון עתידיות. עם השילוב של אוניל והארדווי, הפכו המג'יק לקבוצה דומיננטית ב-NBA, משיגים את עונת ה-50 ניצחונות הראשונה בתולדות המועדון ומסיימים את העונה הסדירה במאזן של 50-32. המג'יק הצליחו להעפיל אל הפלייאוף במעם הראשונה, כאשר הם מדורגים במקום הרביעי במזרח; אך, אך המג'יק הודחו כבר בסיבוב הראשון בידי האינדיאנה פייסרס לאחר שהובסו 0-3, ומסיימים בכך את העונה.

בעונת 1994-95, עונתם השישית של המג'יק, נרכש שחקן האולסטאר הוראס גרנט כשחקן חופשי מהשיקגו בולס. המג'יק הצליחו להשיג מאזן של 57-25 בתום העונה הסדירה, הטוב ביותר במזרח וזכו תואר האליפות של הבית האטלנטי ב-NBA, והופכים למועדון השני המהיר ביותר המגיע לגמר ה-NBA בהיסטוריה של הליגה. בפלייאוף, נצחו המג'יק את הבוסטון סלטיקס, שיקגו בולס ואת האינדיאנה פייסרס, והתקדמו אל גמר ה-NBA.אך, היוסטון רוקטס סיימה את חלומותיהם של המג'יק לזכות באליפות כאשר הביסו אותם 4-0 בגמר ולקחו את הכתר.

בעונת 1995-96, שוב היו המג'יק בפסגת המזרח והבית הטלנטי כאשר סיימו את העונה הסדירה באזן 60-22, בהנהגתם של אוניל והארדווי; אך, המג'יק דורגו במקום השני אחרי השיקגו בולס שסיימו את העונה הסדירה במאזן הטוב ביותר בתולדות ה-NB‏ 72-10. בינתיים, הג'נרל מנג'ר פאט ויליאמס קודם לתפקיד סגן נשיא המועדוןוהוחלף ב-29 באפריל 1996 בידי סגן נשיא פעולות הכדורסל במועדון, ג'ון גבריאל. בפלייאוף, לאחר שהמג'יק גברו על הדטרויט פיסטונס והאטלנטה הוקס, פגשו המג'יק את הבולס בגמר המזרח. השילוב של ג'ורדן, סקוטי פיפן, ודניס רודמן היה יותר מידי עבור המג'יק, והם הובסו 4-0 בגמר המזרח.

1996-2000: עידן פני הארדווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הפגרה, עזב שאקיל אוניל כשחקן חופשי ועבר ללוס אנג'לס לייקרס, מותיר אחריו חור עצום בקבוצה. במהלך אמצע העונה, ובעידודם של השחקנים שהפכו לבלתי מרוצים, פיטרה הנהלת המג'יק את המאמן בריאן היל ומינתה במקומו את ריצ'י אדובאטו כמאמן לתקופת ביניים לשארית העונה. תחת שרביט האימון של אדובאטו, הצליחו המג'יק להשיג מאזן של 21-12 ולסיים את העונה במאזן של 45-37. בהנהגתו של פני הארדווי, ודארל ארמסטרונג, המנהיג האמוציונאלי, ורוני סיקאלי שנרכש בהגולדן סטייט ווריירס. בפלייאוף, התקרבו המג'יק וכמעט והצליחו להפתיע את מיאמי החזקה בסיבוב הראשון, כשהצליחו למשוך את הסדרה למשחק החמישי והמכריע, וזאת לאחר שהפסידו את שני המשחקים הראשונים.

לעונת 1997-98 שכרו המג'יק את צ'אק דיילי לתפקיד המאמן הראשי. בנוסף, חבר היכל התהילה, ג'וליוס אירווינג הצטרף להנהלת המועדון, פעולות אלה נתו למג'יק תקוות גדולות לעונה שבפתח. אך, העונה הייתה מלווה בפציעות, כאשר הארדווי נאלץ לצפות מהספסל ברוב משחקי העונה. אנדרסון, יחד עם הרכש החדש שהיה שחקן חופשי בו אוטלאו, הובילו את הקבוצה למאזן המכובד של 41-41, והחמיצו במעט את הפלייאוף. בנוסף, רון סיקאלי הועבר במהלך העונה לניו ג'רזי נטס תמורת שלושה שחקנים ובחירת דראפט אחת.

בעונת 1998-99, עם בחירתם של מייקל דולאק ומאט הארפינג כבחירות ה-12 וה-15 בדראפט של שנת 1998 (בהתאמה), עם הארדווי הבריא ואנדרסון, השתוו המג'יק למיאמי היט במאזן הטוב ביותר באזור המזרח בעונה המקוצרת עקב שביתת השחקנים, במאזן של 331-17. ארמסטרונג הוביל שוב את הקבוצה עם יכולותיו האמוציונאליות, כשהוא זוכה בפריסי השחקן השישי של העונה והשחקן המשתפר של העונה. בנוסף, רכש המג'יק אחד השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, דומיניק וילקינס, יחד עם אחיו ג'ראלד וילקינס, שניהם היו מעבר לשיאם אך עדיין נחשבו לשחקנים טובים. בפלייאוף דורגו המג'יק במקום השלישי לאחר השוויון על ההיט ופגשו את הפילדלפיה 76. פילדלפיה, בהובלתו של אלן איברסון, הפתיעו את המג'יק וגברו עליהם 3-1 בסיבוב הראשון. המועדון גם החליט לשנות את צבעי המועדון לראשונה בתולדות המועדון והחליף את צבעי הפסים בכוכבים.

בשנת 1999, המג'יק, תחת ניהולו הג'נרל מנג'ר ג'ון גבריאל, שמאוחר יותר נבחר למנהל השנה, שכר את המאמן הצעיר דוק ריברס. גבריאל פרק את שארית הקבוצה הקודמת של המג'יק ושלח את הארדווי בטריי לפיניקס סאנס תמורת דני מאנינג (שמעולם לא לבש את מדי המג'יק), ופאט גאריט ושתי בחירות דראפט עתידיות. המג'יק הפכו לקבוצה בעלת סגל שחקנים לא מוכר ושאינו מנוסה כאשר את סרט הקפטן ענד בו אוטלאו ובן ואלאס הצעיר, יחד עם המאמן ריברס הם הובילו את המג'יק למאזן של 41-41, והחמיצו במעט את הפלייאוף. בסופה של העונה נבחר ריברס למאמן השנהץ בעונה זו דבק הסלוגן בקבוצה, "לב ודחיפה", כאשר הקבוצה נודעה בעבודה הקשה של סגנון משחקה.

2000-2004: עידן ה-T מאק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפגרה שלאחר מכן, גבריאל, שלרשותו עמד מירווח גדול מתקרת השכר של הליגה, ניסה לפתות שלושה שחקנים שהפכו לחופשיים עם סיומה של העונה: טים דאנקן, גרנט היל, וטרייסי מקגריידי. אף על פי שדאנקן העדיף להשאר בסן אנטוניו ספרס, רכשו המג'יק את היל, שהיה שחקן אול סטאר קבוע, ואת מקגריידי. עם מקגריידי והיל יחדיו, הייתה הציפייה כי המג'יק יהפכו לכוח דומיננטי במזרח. אך, היל שסבל מבעיית קרסול החמיץ את רובה של העונה ושיחק רק ארבעה משחקים. במהלך העונה פרחמקגריידי והפך לכוכב, והפך לקלע המוביל של הליגהץ עם התוספת של מייק מילר שהגיע מהדראפט, הצליחו המג'יק להגיע למאזן של 43-39, שכלל ריצה של תשעה ניצחונות רצופים, והגיעו שוב אל משחקי הפלייאוף. מקגריידי נבחר למשחק האול סטאר ונבחר לחמישייה השנייה של העונה. מילר זכה בפרס רוקי השנה באותה העונה. בפלייאוף, פגשו המג'יק בסיבוב הראשון את המילווקי באקס שהיו לכוח עולה באותה עונה, הבאקס ניצחו את הסדרה 3-1.

בעונת 2001-02 הוביל מקגריידי את המג'יק למאזן של 44-38. אך, היל עדיין היה מוגבל מאוד עקב פציעת הקרסול ממנה המשיך לסבול, ולא שיחק במשך רובה המכריע של העונה. מקגריידי, יחד עם ארמסטרונג, מילר, וקלעי שלוש הנקודות המצטיין פאט גאריט, יצרו את בסיס הקבוצה לאותה עונה. מקגריידי, נבחר לחמישיית העונה לראשונה בקריירה ונבחר בפעם השנייה ברציפות למשחק האול סטאר. אך, המג'יק נוצחו שוב בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי השארלוט הורנטס, בהנהגתו של בארון דיוויס בתוצאה 3-1.

בעונת 2002-03, עם רכישתו של גורדן גריצ'ק ודרו גודן מהממפיס גריזליז בתמורה למייק מילר, הובילמקגריידי שוב את המג'יק למאזן של 42-40. מקגריידי הוביל את הליגה בנקודות כשהוא משיג 32.1 נקודות למשחק בממוצע, נבחר בפעם השנייה לחמישיית העונה, ומופיע בפעם השלישית במשחק האול סטאר. למרות כי עדיין סבלו מהעדרותו של היל עקב פציעת הקרסול הטורדנית ממנה סבל, הצליחו המג'יק להגיע אל משחקי הפלייאוף עונה שלישית ברציפות. אך, לאחר שהוביל 3-1 בסדרה של הטוב מ-7 משחקים, גמגמו המגי'ק ונוצחו 3-4 בסיומה של הסדרה בידי הדטרויט פיסטונס. בסיומה של הסדרה צוטט מקגריידי שאמר: "זה יכול להיות נחמד להגיע פעם לסיבוב השני" לאחר שהקבוצה נזקקה רק לניצחון אחד נוסף כדי להתקדם.

עונת 2003-04 הייתה עונתם ה-15 של המג'יק והתבררה כאחת העונות הקשות ביותר בתולדות המועדון. גם לאחר רכישתם של השחקנים החופשיים הוותיקים טיירון לו, וג'ואן הווארד, השתרכו המג'יק בשלב מוקדם של העונה. לאחר שנצחו את המשחק הראשון, הפסידו המג'יק 19 משחקים ברציפת, קובעים שיא מועדון שלילי. המג'יק סיימו את העונה במאזן 21-61 מאכזב, הגרוע בליגת ה-NBA. למרות זאת, סיים מקגריידי את העונה כקלעי המוביל של הליגה, כשהוא משיג 28.0 נקודות בממוצע למשחק, מקגריידי לנבחר לחמישיית השנייה של העונה ולמשחק האול סטאר בפעם הרביעית ברציפות. באמצע רצף 19 ההפסדים של המג'יק במהלך העונה, פוטר המאמן דוק ריברס, ועוזר המאמן ג'וני דיוויס קודם במקומו. בנוסף הוחלף הג'נרל מנג'ר גבריאל בידי ג'ון ויסבורד.

2004-2006: התחלה חדשה עם דווייט הווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווייט הווארד נבחר כבחירה מספר 1 בדראפט של שנת 2004.

במהלך הפגרה, פירק ויסבורד את קבוצה לחלוטין. למרות כי דיוויס שמר על מקומו כמאמן הראשי של הקבוצה, הוא המם את השחקנים כאשר החליט לשמור רק מספר מצומצם של שחקנים מהעונה שעברה בסגל הקבוצה. הטרייד המשמעותי ביותר היה זה של טרייסי מקגריידי. מקגריידי לא היה שבע רצו באורלנדו, ביקש לעבור לקבוצה אחרת; ויסבורד האשים אתמקגריידי ב"התרשלות מכוונת" ובחוסר השתתפות באימונים (מאוחר יותר הודהמקגריידי כי לא נתן 100% במהלך עונת 2003-04 ורצה כי המועדון יביא לו עזרה, אך מעולם לא רצה לעזוב את אורלנדו). המג'יק העבירו את מקגריידי יחד עם ריס גיינס, טיירון לו, וג'ואן הווארד ליוסטון רוקטס בתמורה לסטיב פרנסיס, קלווין קאטו, וקוטינו מובלי, בנוסף רכשו המגי'ק את הסנטר טוני באטי ושתי בחירות סיבוב שני מהקליבלנד קבאלירס בתמורה לדרו גודן, סטיבן האנטר, וזכויות הדראפט על אנדרסון וראג'ו. המג'יק החתימו גם את היידו טורקוגלו. עם בחירת הדראפט הראשונה, בחרו המג'יק את כוכב ליגת התיכוניים, דווייט האוורד והעבירו אליהם גם את הפויינט גארד ג'מיר נלסון. נלסון, שרבים מהפרשנים ציפו כי יבחר בין עשרת הראשונים בדראפט נפל לבחירה ה-20 הכללית, והמג'יק העבירו לדנבר נאגטס בחירת סיבוב ראשון עתידית בתמורה.

לאחר פתיחה מבטיחה של 13-6, החלו המג'יק להתפרק. תחילה, העביר ויסבורד את מובלי לסקרמנטו קינגס תמורת דאג כריסטי. כריסטי, סירב תחילה לשחק בעבור המג'יק עקב קשריו הריגשיים לקינגס. מאוחר יותר, טען כריסטי כי הוא סובל מדורבן והוצב ברשימת הפצועים לאחר ששיחק רק משחקים בודדים בעבור המג'יק. לקראת סופה של העונה, כאשר מאמצי הפלייאוף תלויים על בלימה, פיטר וייסבורד את דיוויס לאחר שהוביל את דיוויס להאמין כי הוא אמור להשאר המאמן הראשי של הקבוצה עד לסוף עונת 2004-05. לאחר מכן, הוא קידם את כריס ג'נט לתפקיד מאמן ראשי זמני. לאורך העונה, חזרתו של היל הגביהה את רף הציפיות בקבוצה, והקבוצה שיחקה נפלא. המג'יק גברו במהלך העונה על קבוצות מצמרת הליגה כסן אנטוניו ספרס, דאלאס מאבריקס, מיאמי היט, פיניקס סאנס, ודטרויט פיסטונס. אך, בהתאם למסורת הבלתי יציבה של המועדון, הפסידו המג'יק גם לקבוצות בעלות מאמזן שלילי כמו קבוצת ההרחבה שארלוט הורנטס ואטלנטה הוקס. אך, הווארד הראה הבטחה גדולה, והפך לאחד השחקנים הבודדים המסיימים את העונה הסדירה עם ממוצעים של דאבל דאבל (בנקודות ובכדורים חוזרים). הווארד הפך לקולט כדורים חוזרים וספק נקודות מתמיד, הופך לרוקי הראשון בהיסטוריה של הליגה המשחק בחמישייה הפותחת בכל 82 משחקי העונה הסדירה. בנוסף, נלסון, לאחר התחלה איטית, הפך לשחקן מוכשר, תופס את עמדת הפויינט גארד הפותח של הקבוצה. היל חזר והשיג ממוצעים נאים של 19.7 נקודות למשחק. היל נבחר לחמישייה הפותחת במשחק האול סטאר של שנת 2005 על ידי האוהדים, ודווייט הווארד וג'מיר נלסון נבחרו לחמישיית הראשונה והשנייה של הרוקיז, בהתאמה, כאשר הווארד נבחר בתמימות דעים.

המג'יק סיימו את העונה במאזן 36-46, מאזן מאכזב בהשוואה לפתיחת העונה החזקה. המאמץ לבגיע אל הפלייאוף סוכל על ידי פציעות ברבע האחרון של העונה: השחקן השישי של המג'יק, הידו טורקגולו שבר את פרק ידו לקראת סופה של העונה, פציעת שוק של היל, פציעת צלעות לנלסון, והשעייה לשולושה משחקים אותה קיבל פרנסיס לאחר שכביכול בעט בצלם. בסופה של העונה הסדירה, סיימו המג'יק בפיגור של כמה ניצחונות ממקום המוביל לפלייאוף. אך, ב-23 במאי, תוכניותיהם של המג'יק נעצרו לאחר התפטרותו הפתאומית של הג'נרל מנג'ר ג'ון וייסבורד. בנוסף, ביום למחרת הודיעה הנהלת המועדון כי בריאן היל, המאמן שהוביל את המיאמי היט, עם שאקיל אוניל ופני הארדווי, לגמר ה-NBA, יחזור אל המועדון בתפקיד המאמן הראשי.

המג'יק בחרו את פראן ואסקז כבחירה ה-11 הכללית בדראפט של שנת 2005. ב-28 ביולי, הימם ואסקז את הקבוצה לאחר שהודיע כי הוא מעדיף להשאר בספרד כדי לשחק במדי סנט ג'וזף ז'ירונה, לאחר שנקטל על ידי התקשורת בעקבות הידיעה כי החליט להשאר בספרד עקב התעקשותה של חברתו באותם הימים (כיום אשתו).‏[13] הבעלים ריק דה-ווס הודיע ב-21 באוקטובר, כי הוא מעביר את הבעלות על הקבוצה לילדיו, כאש התפקיד הרישמי של הבעלים עובר ללחותנו לנשיא המועדון בוב ונדר וייד. העברת הבעלות הייתה אמורה להסתיים עד לסיומה של העונה.

עונת 2005-06 נפתחה עם תקוות גדולות עבור המגיק, זאת למרות כי לא יכלו לצרף את בחירת הסיבוב הראשון, ואסקז. גרנט היל נחשב כביכול לבריא, לראשונה מזה שמן רב, לאחר הניתוחים המורכבים אותו עבר בקרסולו הבעייתי. דווייט הווארד וג'מיר נלסון הראו התקדמות ניכרת במהלך ליגת הקיץ. קלווין קאטו הגיע בכושר למחנה האימונים. בחירת הסיבוב השני טרוויס דינר הראה יכולות קליעה משובחות ויכולת גבוהה בקבת החלטות במהלך אימוני הקיץ. והחתמת השחקן החופשי, קיון דולינג הראה ציפיות כי המועדון אליו הצטרף ימשיך להתקדם. לאחר כל תקוות אלה החלו הבעיות לצוץ, גרנט היל, אף על פי שנראה היה כי קרסולו החלים, סבל מבקע כואב ונאלץ לעבור ניתוח שפגע ביכולת המשחק שלו לאורך העונה כולה. לאחר ששיחק בשלושה משחקי קדם עונה, הוא עבר את הניתוח כדי לתקן את הבקע ולא הופיע במשחקי העונה הסדירה עד לאמצע חודש דצמבר, חזרה בה הצליח לשרוד חודש בלבד שביצע ניסיון חזרה נוסף באמצע פברואר ובתחילת מרץ, באופן לא סדיר. לאחר מכן נפצע נלסון ונאלץ לשבת חודש שלם מחוץ לקווים.

לאחר כל זה הפציעו קרני תקווה על העונה, ב-15 בפברואר הודיעו המג'יק כי הם רכשו את דארקו מיליצ'יץ' וקרלוס ארויו מהדטרויט פיסטונס תמורת הסנטר הוותיק קלווין קאטו ובחירת סיבוב ראשון בדראפט המובטחת להיות באחד מחמשת המקומות הראשונים. שבוע לאחר מכן ב-22 בפברואר הודיעו המג'יק כי הם העבירו את סטיב פרנסיס לניו יורק ניקס בתמורה לכוכבה לשעבר פני הארדווי, המג'יק שחררו את הארדווי יומיים לאחר מכן מטעמים כלכליים, ובתמורה לטרבור אריזה. עם חמישייה פותחת שכללה את באטי, הווארד, טורקוגלו, ד'שון סטיבנסון, ונלסון, הצליחו המג'יק להפתיע ולהתחרות על המקום השמיני במזרח ולהגיע למשחקי הפלייאוף, הריצה לפלייאוף של המג'יק כללה שמונה ניצחונות רצופים ושנים עשר ניצחונות ביתיים רצופם. המג'יק הצליחו לנצח כמה מהקבוצות הגדולות של הליגה ובינייהם: דטרויט, סן אנטוניו, מיאמי, כמ גם את המשחקים נגד הפילדלפיה 76 בו קלע הווארד 28 נקודות והשיג שיא קריירה של 26 ריבאונדים. ניצחונם של השיקגו בולס על המיאמי היט ב-16 באפריל חיסל את סיכוייהם של המג'יק למקום בפלייאוף, הבולס גם סיימו את רצף הניצחונות של המג'יק כאשר גברו עליהם ב-17 באפריל, באורלנדו 116-112 לאחר הארכה.

2006-2010: חזרה לפלייאוף ולגמר ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הבחירה ה-11 הכללית בדראפט בחרו המג'יק את כוכבה של דיוק ג'יי.ג'יי רדיק, גם עם לחצם של האוהדים שיקבל יותר דקות משחק, הוא שיחק בממוצע 11 דקות בלבד למשחק. לאחר שהחלו את העונה בצורה חזקה והגיעו למאזן של 13-4, החלו המג'יק להדרדר במיקומם בטבלה לאחר ההחלו לצבור הפסדים, בעיקר עקב פציעתם של טוני באטי, קניון דולינג, וגרנט היל. המג'יק גם נפגעו עקב משחקם המפוזר של כוכביהם הצעירים, שבהזדמנויות רבות הראו את יכולתיהם וזיקתם לזריקות מיותרות ואת חסרונו של גארד שני יציב. למרות משחקה העלוב של הקבוצה, דווייט הווארד המשיך להתפתח ולפרוח בעונתו השלשית בליגה, כשהוא מגיע לשיאו בבחירתו לנבחרת המזר למשחק האול סטאר. בשבועות האחרונים של העונה בנו המג'יק מומנטום וביטחון בדחיפה מאוחרת ומרשימה אל עבר הפלייאוף.ב-15 באפריל 2007, לאחר ניצחון 88-86 על הבוסטון סלטיקס, הצליחו המג'יק להבטיח את הופעתם בפלייאוף לראשונה מאז שנת 2003 כשהם מסיימים במקום השמיני במזרח. סיומה של העונה הסדירה ציין את הפעם הראשונה בה מצליח המועדון להעפיל אל משחקי הפלייאוף עם מאזן שלילי. למרות כל זאת, ריצת הפלייאוף של המג'יק הסתיימה ב-28 באפריל 2007, לאחר שהודחו ב"סוויפ" בסיבוב הראשון בידי המדורגת ראשונה דטרויט פיסטונס, שחוותה, סגל שחקנים המונהג בידי שחקנים מנוסים, יכולת טובה יותר, והציגה עקביות לאורך כל הסדרה. דבר שהוכח כיותר מידי עבור המג'יק ההמומים ובעלי הסגל השחקנים הקצר. ב-23 באפריל 2007, נודע כי המאמן הראשי בריאן היל פוטר מתפקידו.

ב-1 ביוני, החתימו הנהלת אורלנדו את המאמן בילי דונבן לתפקיד המאמן הראשי בחוזה לחמש שנים. יום למחרת, ביקש דונבן להשתחרר מהחוזה והמג'יק קיבלו את רצונו כמה ימים לאחר מכן. ב-6 ביוני 2007, החתימה הנהלת אורלנדו את סטאן ואן גנדי על חוזה לארבע שנים כמאמן הראשי החדש של המג'יק. בשוק השחקנים החופשיים, החתימו המג'יק את רשארד לואיס מהסיאטל סופרסוניקס על חוזה מקסימום לשש שנים ששוויו הוערך ב-110 מיליון דולר.‏[14] במשחקי פתיחת העונה ששוחקו בסין, נצחו המג'יק את כל שלושת המשחקים, פעמיים את הקליבלנד קבאלירס ופעם אחת את הנבחרת הלאומית של סין במשחקים שנערכו בשנגחאי ובמקאו.

ב-15 בנובמבר 2007, בוב ונדר וייד, חותנו של ריצ'רד דהווס, העביר לידיו בצורה רשמית את הבעלות על המועדון, למרות כי רשמית הבעלות על המועדון מתחלק בצורה שווה בין כל ילדיו.

את עונת 2007-08 פתחו המג'יק בצורה מוחצת והשיגו מאזן של 16-4 ב-20 המשחקים הראשונים של העונה, שכללו ניצחונות על הבוסטון סלטיקס, והקליבלנד קבאלירס. בחודשים שבאו לאחר מכן, המג'יק לא הצליחו להשיג את אותה ההצלחה, כשהם מחלקים את 36 המשחקים הבאים שלהם בצורה שווה 18-18. בתחילת חודש מרץ, נראה היה כי המג'יק מצליחים לצבור שוב מומנטום, כשהם מסיימים את החודש עם 10 ניצחונות, הפעם הראשונה מאז חודש נובמבר בה הם מצליחים לנצח יותר מ-10 משחקים ויותר בחודש אחד. המג'יק חבקו את תואר האליפות של הבית הדרום-מזרחי לאחר שה-31 במרץ 2008, הוושינגטון ויזארדס הובסו ביוטה 129-87. היה זה תואר אליפות בית השלישית בתולדות המועדון, אך הראשון מאז עונת 1995-96, כמו גם הראשונה מאז הקמת הבית הדרום-מזרחי. המג'יק גם הצליחו להגיע ל-50 ניצחונות לאחר שגברו, ב-13 באפריל, על השיקגו בולס, הישג שלא קרה מאז עונת 1995-96. המג'יק סיימו את העונה הסדירה במאזן של 52-30, העונה הטובה ביותר של המועדון מאז עונת 1995-96. והצליחו להשיג את המקום השלישי בפלייאוף המזרח, המג'יק נקבעו לשחק מול הטורונטו ראפטורס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. סדרת פלייאוף זו הייתה הראשונה בה היה למג'יק יתרון ביתיות מאז עונת 1998-99.

ב-28 באפריל 2008, באמווי ארינה, הדיחו המג'יק את הראפטורס עם ניצחון 4-1 בסיבוב הראשון של הפלייאוף. היה זה הניצחון הראשון בסדרת פלייאוף עבור המג'יק מזה 12 שנה לאחר 6 פעמים רצופות בהם הודחו המג'יק בסיבוב הראשון. אך ההצלחה לא המשיכה והאירה פנים למג'יק לאחר שהפסידו בסיבוב השני 1-4 לדטרויט פיסטונס המנוסים בסיבוב השני. כאשר המג'יק כבר נמצאים בפיגור בסדה נגד הפיסטונס, מחלוקת פרצה סיביב ניצחונה של דטרויט במשחק מספר 2. לקראת סיומו של הרבע השלישי, קלע כוכב דטרויט צ'ונסי בילאפס סל 3 נקודות שהעלה את הפיסטונס ליתרון 3 נקודות. אך, שעון השניות עצר בדיוק כאשר החל המהלך שהוביל לסל היתרון. חוקי ליגת ה-NBA אוסרים על שימוש מיידי בהילוכים חוזרים או כל מכשיר למדידת זמן כדי לקבוע כמה זמן חלף מאז עצר שעון השניות. הנהלת הליגה הודתה לאחר מכן כי המהלך ערך 5.7 שניות וכי סל המחלוקת לא היה צריך להיות מאושר.‏[15] הפיסטונס המשיכו ונצחו את המשחק השני. המג'יק הצליחו לנצח את המשחק השלישי, כאשר כוכב הפיסטונס בילאפס נעדר ברוב דקות המשחק עקב פציעה, אך המג'יק לא הצליחו לנצל את היתרון מהעדרו ונוצחו על ידי הפיסטונס בשני המשחקים הבאים והודחו ממשחקי הפלייאוף של שנת 2008.

המחצית הראשונה של עונת 2008-09 הייתה מוצלחת מאוד עבור המג'יק. לאחר 41 משחקים, היו המג'יק במאזן של 33-8, והובילו את הבית הדרום-מזרחי, כמו גם החזיקו באחד מארבעת המאזנים הטובים ביותר בליגה כולה. בתחילת חודש פברואר, ג'מיר נלסון, הפויינט גארד הפותח של המג'יק ושחקן אול סטאר, נאלץ לשבת ביציע לאחר פציעת כתף. ההערכה הייתה כי הוא יאלץ להחמיץ את שארית העונה. כדי למלא את החלל שנוצר מהעדרו הביאו המג'יק בטרייד את ראפר אלסטון מהיוסטון רוקטס, המג'יק סיימו את העונה במאזן 59-23, הייתה זו כמות הניצחונות לעונה השנייה בטיבה בכל הזמנים מאז עונת 1995-96, אז נצחו המג'יק 60 משחקים. בפלייאוף, גברו המג'יק על הפילדלפיה 76 בסיבוב הראשון של הפלייאוף ובחצי גמר המזרח גברו על האלופה המכהנת הבוסטון סלטיקס, עומדים בהבטחתו של עוזר המאמן פטריק יואינג על כך שהקבוצה תנצח את המשחק השביעי והמכריע.‏[16] בגמר האזורי הראשון מאז שנת 1996, גברו המג'יק על הקליבלנד קבאלירס, בהנהגתו של ה-MVP של העונה הסדירה, לברון ג'יימס. לאחר שנוצחו בשני המשחקים הראשונים בגמר ה-NBA נגד הלוס אנג'לס לייקרס, הצליחו המג'יק לנצח את המשחק הראשון בגמר ה-NBA בתולדות המועדון, משחק מספר 3. למרות חזרתו של נלסון לסגל סדרת הגמר, גברה הלוס אנג'לס לייקרס על האורלנדו מג'יק בחמישה משחקים וזכתה באליפות ה-NBA.

בפגרת שנת 2009, העבירו המג'יק את ראפר אלסטון, טוני באטי, וקורטני לי, לניו ג'רזי נטס תמורת וינס קרטר, קרטר יליד פלורידה, הופיע שמונה פעמים במשחק האול סטאר וראיין אנדרסון.‏[17] הידו טורקוגלו כחלק מעסקת החתם והשאל, נשלח לטורונטו ראפטור. לאחר מכן החתימו המג'יק כמה שחקנים חופשיים. ב-10 ביולי, שחקנה לשעבר של הדאלאס מאבריקס ברנדון באס קיבל חוזה ל-4 שנים.‏[18] ב-21 ביולי, החתימו המג'יק את שחקנה לשעבר של הפיניקס סאנס מאט בארנס.‏[19] ב-19 באוגוסט, הם החתימו את שחקנה לשעגבר שהמיאמי היט הפויינט גארד ג'ייסון ויליאמס.‏[20]

ב-28 בספטמבר 2009, האריכו המג'יק את חוזהו של המאמן ואן גנדי, כשהם מנצלים את האופציה לכך בחוזה בינייהם, לעונת 2010-11. הם עשו את אותו הדבר גם עם הג'נרל מנג'ר אוטיס סמית', שישאיר אותו בתפקיד זה גם בעונת 2011-12‏.‏[21]

בעשרה המשחקים הראשונים של עונת 2009-10 נעדר ראשרד לואיס. תוצאות בדיקת סמים שערך לואיס נמצאו חיוביות, כאשר בגופו נמצא עודף טוסטרון הנובע מכך שקיבל תוסף תזונה "מתחת לשולחן" הכיל ממריצים האסורים על פי הליגה.‏[22] וכי להחמיר את מצבה של הקבוצה, וינס קרטר נפצע בקרסולו השמאלי כבר במשחק השני של העונה. פציעתו של קרטר התבררה כאינה חמורה מידי, אך גרמה לו להחמיץ את חמשת המשחקים הבאים של הקבוצה. עוד עיכוב בהתקדמותה של הקבוצה ארעה באמצע חודש נובמבר, כאשר ג'מיר נלסון נפצע בברכו השמאלית, שדרשה התערבות כירורוגית כדי לתקנה. נלסון נעדר לחמשת השבועות הבאים. למרות כל זאת, הצליחו המג'יק להגיע למאזן של 23-8 בסוף חודש דצמבר.

המג'יק הפסידו שבעה מעשרת המשחקים הראשונים שלהם בחודש ינואר, אך הצליחו להתאושש ולסיים את החודש במאזן חיובי לאחר שנצחו ששת משבעת המשחקים האחרונים של החודש. לאחר פגרת האול סטאר, הצליחו המג'יק להיכנס לתלם, כאשר נצחו 23 מ-28 המשחקים הנותרים לעונה, כשהם מתברגים להופעת פלייאוף עונה רביעית ברציפות וזוכים בפעם השלישית ברציפות באליפות הבית ה-דרום-מזרחי. המג'יק סיימו את העונה הסדירה במאזן 59-23, משווים את שיאם מעונת 2008-09, ומסיימים לא רק עם המאזן השני בטיבו במזרח, אלא עם המאזן השני בטיבו בליגה כולה. המג'ק גברו בסוויפ על השארלוט בובקאטס ועל האטלנטה הוקס בשני הסיבובים הראשונים של הפלייאוף, בהתאמה. לאחר מכן, נפגשו המג'יק עם הבוסטון סלטיקס בגמר המזרח. לאחר שנוצחו בשלושת המשחקים הראשונים, הצליחו המג'יק לנצח את שני המשחקים הבאים, אך הפסד חוץ במשחק השישי, סיים עבורם את העונה.

2010-הווה: אולם חדש, מראה חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בציפייה למעברה של הקבוצה לאולם החדש, אמווי ארינה, עדכנו המג'יק את סמל הקבוצה. הם השאירו את הכדור אך שינו את צורת הכתב כך שיתאים לצורת הכיתוב על המדים. המג'יק אמורים לארח את סוף שבוע האול סטאר של שנת 2012. בנוסף שינה המועדון את המדים החלופיים של המועדון לשחור.

בקייץ שנת 2010 החתימו המג'יק את כריס דוהן, שחקנה לשעבר של הניו יורק ניקס,‏[23] וקווינטין ריצ'רדסון, שחקנה לשעבר של המיאמי היט.

ב-18 בדצמבר 2010, לאחר שהפסידו חמישה מששת המשחקים האחרונים שלהם, ביצעו המג'יק טרייד ענק שכלל את הפיניקס סאנס והוושינגטון ויזארדס. המג'יק העבירו את וינס קרטר, מרסן גורטאט, ומיקאל פיאטרוס לפיניק ססאנס תמורת הידו טורקגולו (שהוביל את המג'יק לגמר ה-NBA בשנת 2009, בו הפסידו ללוס אנג'לס לייקרס 4-1), ג'ייסון ריצרדסון, וארל קלארק. רשארד לואיס הועבר לוושינגטון ויזארדס תמורת גילברט ארינס.‏[24]

המג'יק סיימו את העונה הסדירה עם 52 ניצחונות, שהציבו אותם במקום השני בבית הדרום-מזרחי. אך הופתעו ונוצחו בידי האטלנטה הוקס בשישה משחקים, בסיבוב הראשון של פלייאוף 2011, הייתה זו הפעם הראשונה בה המאמן סטאן ואן גנדי הודח בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בעונת 2011-12 אורלנדו סיימה במקום השישי במזרח והפסידה לאינדיאנה בסיבוב הראשון בחמישה משחקים בלי הווארד הפצוע שחתם על חוזה לעוד עונה.

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמווי סנטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמווי סנטר, אולמם הביתי של המג'יק משנת 2010

אולמם החדיש של האורלנדו מג'יק, האמווי סנטר נפתח רשמית ב-1 באוקטובר 2010. המג'יק ארחו את משחק הקדם עונה הראשון באמווי סנטר ב-10 באוקטובר נגד הניו אורלינס הורנטס. משחק הפתיחה של עונת 2010-11 נערך ב-28 באוקטובר נגד הוושינגטון ויזראדס. המג'יק נצחו את שני משחקים אלה. באמווי סנטר נמצא מסך הטלוויזיה הגדול ב-NBA. אולם זה משמש גם כאולמם הביתי של קבוצת הליגת הפוטבול האמריקאית באולמות סגורים, האורלנדו פרדטורס וקבוצת ההוקי מהמיינור ליג, אורלנדו סולאר ברס.

ב-4 במאי 2010, הודיע קומישינר ה-NBA, דיוויד סטרן כי העיר אורלנדו נבחרה לארח את סוף שבוע האול סטאר של שיערך בשנת 2012 באמווי סנטר.‏[25]

אמווי ארינה (אולם לשעבר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור כונה אורלנדו ארינה, ומאוחר יותר TD ווטרהאוס סנטר, האמווי ארינה היה ביתם של האורלנדו מג'יק בין השנים 1989-2010

האמווי ארינה נפתח בשנת 1989 ושימש כאולם הביתי של המג'יק מתחילת דרכם בליגת ה-NBA ועד לסוף עונת 2009-10. במקור הוא נודע בשם האורלנדו ארינה, במהלך העשר שנים הראשונות. בשנת 1999, TD ווטרהאוס רכשו את הזכויות על שם האולם ושינו את השם ל-TD ווטרהאוס סנטר. בדצמבר 2006, נרכשו הזכויות לשם בידי חברת אמווי לארבע שנים. האולם גם שימש כאולם הביתי של האורלנדו פרדטורס והאורלנדו שארקס מליגת כדורגל האולמות, כמו כן לכמה אירועי ספורט ובידור.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני היכל התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרים שהוצאו לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 6 - "השחקן השישי" - האוהדים (מספר זה הוחזר לשימוש בעונת 2001-02 בעקבות הצטרפותו של פטריק יואינג).

מאמנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: הנתונים הינם עד לסוף עונת 2010-11. הנתונים אינם כולים את העונות בליגת ה-NBL.

# שם תקופת כהונה}} משחקים ניצחונות הפסדים  % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים  % הצלחה הישגים הערות
עונה סדירה פלייאוף
1 מאט גאוקס 1989-1992 328 111 217 338. [26]
2 בריאן היל 1993-1996 295 191 104 647. 36 18 18 500. [27]
3 ריצ'י אדובאטו 1997 33 21 12 636. 5 2 3 400. [28]
4 צ'אק דיילי 1997-1998 132 74 58 561. 4 1 3 250. [29]
5 דוק ריברס 1999-2002 339 171 168 504. 15 5 10 333. מאמן השנה לעונת 1999-00‏‏[30] [31]
6 ג'וני דיוויס 2003-2004 135 51 84 378. [32]
7 כריס ג'נט 2005 18 5 13 278. [33]
בריאן היל 2005-2006 164 76 88 463. 4 0 4 000.
8 סטאן ואן גנדי 2007-הווה 328 222 106 677. 54 30 24 556. [34]

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משחקים: ניק אנדרסון (692)
  • רצף משחקים: דווייט האוורד (351)
  • דקות משחק: ניק אנדרסון (22,440)
  • סלי שדה: ניק אנדרסון (4,075)
  • ניסיונות זריקה: ניק אנדרסון (8,976)
  • סלי 3 נקודות: דניס סקוט (981)
  • ניסיונות ל-3 נקודות: ניק אנדרסון (2,480)
  • קליעות עונשין: דווייט האוורד (3,178)
  • זריקות עונשין: דווייט האוורד (5,354)
  • כדורים חוזרים: דווייט האוורד (7,552)
  • אסיסטים: סקוט סקילס (2,776)
  • חטיפות: ניק אנדרסון (1,004)
  • חסימות: דווייט האוורד (1,265)
  • עברות: דווייט האוורד (1,843)
  • נקודות: דווייט האוורד (10,657)

ממוצעים למשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיאי קריירה, שחקנים המשחקים בקבוצה מופיעים בכתב נטוי. נכון ל-25 בינואר 2012.

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיא נקודות למשחק: 62 (טרייסי מקגריידי ב-10 במרץ 2004, נגד הוושינגטון ויזארדס)
  • שיא נקודות למחצית: 37 במחצית הראשונה (טרייסי מקגריידי ב-9 במרץ 2003, נגד הדנבר נאגטס)
  • שיא נקודות לרבע: 25 ברבע השני (טרייסי מקגריידי ב-9 במרץ 2003, נגד הדנבר נאגטס)
  • שיא קליעות עונשין למשחק: 21 (דווייט האוורד ב-12 בינואר 2012, נגד הגולדן סטייט ווריורס)
  • שיא ניסיונות עונשין למשחק: '39 (דווייט האוורד ב-12 בינואר 2012, נגד הגולדן סטייט ווריורס) ***שיא NBA
  • שיא נקודות למשחק פלייאוף: 46 (דווייט האוורד, משחק 1 בסיבוב הראשון של פלייאוף 2011, נגד האטלנטה הוקס. טרייסימקגריידי משחק 2 פלייאוף 2003, נגד הדטרויט פיסטונס)
  • שיא אסיסטים למשחק: 30 (סקוט סקילס ב-30 בדצמבר 1990, נגד הדנבר נאגטס) ***שיא NBA

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן השישי של העונה

פרס הספורטיביות

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

החמישייה הראשונה של העונה

חמישייה השנייה של העונה

החמישייה השלישית של העונה

חמישיית ההגנה של העונה

חמישיית ההגנה השנייה של העונה

חמישיית הרוקיז של העונה

חמישיית הרוקיז השנייה של העונה

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודכן לאחרונה בתאריך- 25 ביולי 2014

אורלנדו מג'יק
סגל נוכחי
מאמן ראשי: ג'ק ווהן
C 3 Flag of the United States.svg דוויין דדמון (אוניברסיטת דרום קליפורניה)
SG 94 Flag of France.svg אוון פורנייה (צרפת)
F/C 8 Flag of the United States.svg צ'אנינג פריי (אוניברסיטת אריזונה)
PF 00 Flag of the United States.svg ארון גורדון (אוניברסיטת אריזונה)
SG 7 Flag of the United Kingdom.svg בן גורדון (אוניברסיטת קונטיקט)
G 34 Flag of the United States.svg ווילי גרין (אוניברסיטת דיטרויט)
SF 21 Flag of the United States.svg מוריס הארקלס (אוניברסיטת סנט ג'ונס)
F 12 Flag of the United States.svg טוביאס האריס (אוניברסיטת טנסי)
SG 11 Flag of the United States.svg דווין מארבל (אוניברסיטת אייווה)
F/C 44 Flag of Canada.svg אנדרו ניקולסון (אוניברסיטת סנט בונבנטור)
C 2 Flag of the United States.svg קייל אוקווין (אוניברסיטת נורפוק סטייט)
G 5 Flag of the United States.svg ויקטור אולדיפו (אוניברסיטת אינדיאנה)
PG 4 Flag of the United States.svg אלפריד פייטון (אוניברסיטת לואיזיאנה בלפאייט)
PG -- Flag of the United States.svg לוק רידנאור (אוניברסיטת אורגון)
C 9 Flag of Montenegro.svg ניקולה ווצ'ביץ' (אוניברסיטת דרום קליפורניה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאחרוי השם אורלנדו מג'יק
  2. ^ התחלת המג'יק
  3. ^ ידיעה על החלטת ועדת ההרחבה של הליגה בעיתון ניו יורק טיימס
  4. ^ טבלה סופית של העונת 1989-90
  5. ^ תוצאות דראפט ההרחבה
  6. ^ שיא האסיסטים של סקילס
  7. ^ ההיסטוריה של האורלנדו מג'יק
  8. ^ על מכירת המועדון בעיתון ניו יורק טיימס
  9. ^ הבחירה הראשונה בדראפט 1992 הולכת למג'יק, כתבה בניו יורק טיימס
  10. ^ סיכום עונת 1992-93
  11. ^ ההיסטוריה של המג'יק
  12. ^ ידיעה על מינויו של היל בעיתון ניו יורק טיימס
  13. ^ האם פראן ואסקז בדרך לאורלנדו?
  14. ^ הסוניקס והמג'יק השלימו את עסקת לואיס
  15. ^ [ http://sports.espn.go.com/nba/playoffs2008/news/story?id=3384577 לאחר צפייה, הנהלת הליגה קבעה כי סל ה-3 לא אמור היה להחשב]
  16. ^ המג'יק גוברים על הבוסטון סלטיקס ומתקדמים לגמר המזרח
  17. ^ הניו ג'רזי נטס שולחים את קרטר לפלורידה
  18. ^ המג'יק מחתימים את ברנדון באס
  19. ^ בארנס מקבל את הצעת המג'יק
  20. ^ במגי'ק מחתימים את השחקן החופשי ג'ייסון ויליאמס
  21. ^ ואן גנדי וסמית' קוצרים את פירות ההצלחה
  22. ^ ראשרד לואיס מושעה לעשרה משחקים
  23. ^ המג'יק מחתימים את כריס דוהן
  24. ^ המג'יק מחתימים את ארינס
  25. ^ אורלנדו תארח את סוף שבוע האול סטאר של שנת 2012
  26. ^ סטטיסטיקת האימון של מאט גאוקס
  27. ^ סטטיסטיקת האימון בריאן היל
  28. ^ סטטיסטיקת האימון של ריצ'י אדובאטו
  29. ^ סטטיסטיקת האימון של צ'אק דיילי
  30. ^ רשימת מאמני השנה ב-NBA‏
  31. ^ סטטיסטיקת האימון של דוק ריברס
  32. ^ סטטיסטיקת האימון של ג'וני דיוויס
  33. ^ סטטיסטיקת האימון של כריס ג'נט
  34. ^ סטטיסטיקת האימון של סטאן ואן גנדי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]