אורנומטריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער הספר אורנומטריה מאת יוהאן באייר
מפת קבוצת הכוכבים אוריון מתוך אורנומטריה

אוּרָנוֹמֶטְרִיהגרמנית: Uranometria) הוא שמו המקוצר של אטלס כוכבים פורץ דרך מאת יוהאן באייר שיצא לאור בשנת 1603 באאוגסבורג גרמניה והיה הראשון שהקיף את כל שמי הלילה. שמו המלא של הספר היה "אורנומטריה, המכיל מפות של כל קבוצות הכוכבים משורטטות בשיטה חדשה וחקוקות על לוחות נחושת" (בלטינית: Uranometria, omnium asterismorum continens schemata, nova methodo delineata, aereis laminis expressa). המילה "אורנומטריה" נגזרת מהמילה היוונית "אוּרָנוֹס" (oυρανός) - שמיים ופרושה "מדידת השמיים" (בדומה לגאומטריה - מדידת הארץ).
מאז צאתו הפך שמו לסימן היכר לאטלס-כוכבים, ואטלסים רבים נקראו מאז בשם אורנומטריה. בימינו קיים האטלס המקיף אוראנומטריה 2000.0 הממשיך מסורת זו.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפי הספר נחרתו במקור על לוחות נחושת על ידי אלכסנדר מאיר. הספר כלל 51 לוחות. 48 הלוחות הראשונים הכילו את המפות של 48 קבוצות הכוכבים של תלמי, כאשר הלוח של קבוצת שומר הדובים כלל את הקבוצה החדשה שערות ורוניקה. בלוח ה-49 היו 12 מפות של קבוצות כוכבים חדשות שהוגדרו במאה ה-16 בשמי הדרום שלא היו מוכרים לתלמי. בשני הלוחות האחרונים היו מפות של אזורי הקטבים השמימיים הצפוני והדרומי.

המפות עשו שימוש בקואורדינטות שמימיות על בסיס גלגל המזלות, כהמשך ישיר למסורת ימי הביניים שעירבה אסטרונומיה ואסטרולגיה. במפות נכללו קווי רשת לציון המיקום המדויק של הכוכבים. מיקומי הכוכבים נלקחו, ברובם, מקטלוג הכוכבים הקפדני של טיכו ברהה, שהכיל מעל 1,000 כוכבים ושפורסם בשנת 1598. ברהה דייק במדידותיו הרבה מעבר לעבודות קודמיו. אך לצורך מיפוי שמי הדרום לא היה באיר יכול להסתייע ברשימותיו המדויקות של ברהה, והוא נאלץ לסמוך על רישומיו של הנווט ההולנדי פיטר קייזר שמיפה את שמי הדרום והגדיר את רוב הקבוצות החדשות יחד עם פרדריק דה-הוטמן. מפות שמי הדרום, על כן, מכילות אי-דיוקים רבים, הן במיקום כוכבים והן בציון בהירותם. בסך הכל הכיל האטלס כ-1,200 כוכבים, יותר מכל אטלס כוכבים שקדם לו. הכוכבים במפות זוהו על ידי ציון באייר ולא בשמותיהם המסורתיים, אך בעמוד שקדם לכל מפה הופיעה טבלה המפרטת את כוכבי הקבוצה ואת שמותיהם המקובלים.

קוי הרשת ששרטט באייר רחוקים מלהיות מדויקים. בימיו הידע על היטלים היה מצומצם, ובאייר לא התמצא אף בידע מועט זה. במפותיו נמצאים שירטוטי קווים ישרים שאינם יכולים להיות ישרים בשום היטל שהוא.

כל אחת ממפות הכוכבים צויירה כדמות אותה מייצגת הקבוצה ועל גבי הציור הוספו כוכבי הקבוצה. ציור הדמויות היה חיוני בזמנו, שכן רשומות אסטרונומיות רבות התייחסו לכוכב על פי תפקידו בציור קבוצת הכוכבים (למשל פיקת הברך של אנדרומדה). בנוסף, המפות הפוכות מימין לשמאל. זוהי שארית מהמסורת של גלובוסי שמים, שקדמו למפות שטוחות, ובהם כיפת השמים נראית, כביכול, מצידו החיצוני של היקום‏[1].

עמוד השער[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד השער של אורנומטריה מעוצב כמבנה שבמרכזו כותרת הספר ומשני צידיו על כנים עומדים הרקולס (מימין) ותלמי. על הכן של תלמי כתוב "אטלס מורה האסטרונומיה הראשון" (לטינית: Atlanti uetustiss astronom magistro) ועל הכן של הרקולס כתוב "הרקולס תלמיד האסטרונומיה הראשון" (לטינית: Herculi uetustiss astronom discipulo). למרגלות הכותרת נמצאת דמות של היצור המיתולוגי עז הים (בעיצוב דומה למפה של קבוצת גדי) ומתחתיו רישום של העיר אאוגסבורג, בה יצא הספר לאור.

מעל לכותרת הספר יש שלוש דמויות נוספות: במרכז דמות המייצגת את הנצח, לראשה זר כוכבים ובידה היא אוחזת בשני אריות קשורים ברצועות. מימין לה נמצאת דיאנה לובשת גלימת כוכבים, אוחזת קשת ולצידה כלב ציד ולשמאלה אפולו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוראנומטריה 2000.0, כרך א, XXI