אור לגויים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנורת הכנסת, שבין השאר קיבלה את השראתה כסמל המדינה מהחזון של "אור לגויים"‏[1]

"אור לגויים" הינו ביטוי שמקורו בנביא ישעיהו, המבטא את ייעודו האוניברסלי של עם ישראל כמורה הדרך הרוחנית והמוסרית לעולם כולו.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של הביטוי הינו בפסוקים מספר ישעיהו:

Cquote2.svg

וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ

Cquote3.svg
ישעיהו מט ו
Cquote2.svg

אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם

Cquote3.svg
ישעיהו מב ו
Cquote2.svg

וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ

Cquote3.svg
ישעיהו ס ג

ההקשר בשלושת האזכורים הללו (פרקים מא-מב, מט, ס) הינו נבואת נחמה והבטחה לעם ישראל‏[2], לפיה ה' ישיב את ישראל לארצם, ושיבה זו תגרום לגויים לפקוח את עיניהם, להעריץ את עם ישראל ולהכיר על ידי כך כי ה' הוא האלהים ולא הפסילים.

משמעות הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מפרשי המקרא בימי הביניים‏[3] קישרו בין פסוקים אלו לבין חזון אחרית הימים של ישעיהו ומיכה, לפיו ציון תהיה מרכז רוחני לעולם כולו‏[4]

Cquote2.svg

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם... כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם...לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

Cquote3.svg
ישעיהו ב ובדומה מיכה ד

.

...לאור גוים, כמו שאמר: "והלכו גויים לאורך" (שם ס), והאור הוא התורה שתצא להם מציון, וישראל יהיו קיום האומות על שני פנים: האחד שיהיה שלום בעבורם בכל הגוים, כמו שאמר על המשיח: "והוכיח לעמים רבים...וכתתו חרבותם לאתים (שם ב). השנית: כי בסבת ישראל יהיו הגוים שומרים שבע מצוות וילכו בדרך טובה, כמו: "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

– הרד"ק לישעיהו מב ו

מנגד, היו שקישרו זאת לייעוד ההיסטורי שייעד ה' לאברהם (בראשית יב ג), ולפיו הייעוד הוא לימי הגלות ולא לאחרית הימים:

...ועיקר סיבה זו שיהא רוב חיותנו בגלות, דהקב"ה גילה לאברהם אשר נוצרו בניו להיות לאור גויים, וזה אי אפשר רק כשהם מפוזרים בגלות

הנצי"ב לבראשית מז כח

.

דברים דומים כתב בוקי בן יגלי:

אמנם "אורה" הייתה התורה לנו תמיד בכל מחשכי נדודינו בארצות. אומרים אמור, כי בגללה נבחרו גם אנו להיות לאור גוים, ללכת מגוי אל גוי וללמדם ארחות מוסר וצדק...

נגיל ונשמח, חזיונות והרהורים כרך ראשון

ודברים חריפים ומפורשים יותר נאמרו בהקשר זה על ידי הפילוסוף הרמן כהן לעמיתו, מרטין בובר, כשהלה הציע לו להצטרף לתנועה הציונית:

האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם ? שאל בסרקאזם מר . האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית ? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים, בשעשועי דגלים ומצעדים ?

א"ב יהושע, אחיזת מולדת - בסבך הזהות

השימוש בביטוי בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מראשית ההתעוררות הלאומית בעם ישראל, החלו הוגי דעות שונים לראות בתחייה הלאומית סיכוי למימוש חזון הנביאים של "אור לגויים". דוגמה להבנה זו של המושג נמצאת בדברי הערכתו של בר טוביה להיסטוריון ר' זאב יעבץ:

..."ונתתיך לברית עם, לאור גויים" – זאת הסיסמה של זאב יעבץ. יחד עם הנביא הגדול הוא יודע ומרגיש, כי "ברית עם" נְקַלָה היא מבלי "אור גויים". כי לא יצדיק את זכות קיומו העם, שרק לעצמו ולקיומו העצמי בלבד ידאג, העם שלא ישאף להשלמה נפשית וליצירה עולמית לאור האנושות כולה; יחד עם הנביא הגדול יאמין ויחוש, כי עם ישראל קנה לו בעינוייו הנוראים במשך אלפי שנים את הזכות ואת היכולת להיות גם לברית עם, גם לאור גויים.

(בר טוביה, אישים וספרים, רבי זאב יעבץ)

גם הראי"ה קוק ראה בשאיפה הנאצלת של עם ישראל להיות "לאור גויים" חלק מייעודו של ישראל, בהדגישה את "הכוח הלאומי" המשותף שלנו עם הגויים. עם זאת, הדגיש הרב קוק כי "הכח הרוחני" הינו קודם לו במעלה:

...כן הכין בישראל בייחוד שני אלה הכחות: הכח המקביל לערך הגוף האנושי... שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצוינים בהן להיות עם קדוש לה' אלקי ישראל ולהיות גוי אחד בארץ לאור גויים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה... אמנם על שאלת "מי בראש", מוכרחת התשובה לבא "בן ישי בראש", כי מבלעדי הכרת השליטה העליונה של הצד הרוחני, "כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו", אז אפסה כל תעודה לישראל, חלילה, והנם המעט מכל העמים...

(המספד בירושלים, מאמרי הראי"ה)

מדינת ישראל כאור לגויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד בן-גוריון הדגיש בכתביו ובנאומיו את חזונו כי מדינת ישראל תהיה מגדלור מוסרי וחברתי לכל העולם, ותממש על ידי כך את חזון הנביאים:[דרוש מקור]

ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים.

זאב ז'בוטינסקי אף הוא דיבר על ה-"ציונות הרוממה" בהקשר של אור לגוים והפיכה למופת לאומות העולם, אם כי לא השתמש בביטוי המפורש:

לא תיקון לגולה על ידי בדל ארץ למופת בפלשתינה, אלא חיסול התפוצה- "יציאת מצרים" לכל צמאי מולדת - ובסופו של דבר, ודאי, לא פחות מקץ הגלות. ואולי אין זאת אלא מטרה צנועה מאוד: רק - נורמליזציה של עם ישראל. שיהא נורמאלי כאומה הצרפתית הגדולה או כאומה הדנית הקטנה; כולן במדינות משלהן; כולן בנות חורין, ללא גלות. מצד אחר, זהו תפקיד שאין כמותו לקושי, אבל זהו התפקיד; היקפו מוגדר על ידי המציאות, ואין בכוחנו לשנותו. גם מדינת היהודים איננה מטרה סופית: מדינת היהודים אינה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הרוממה. אחריו יבוא הצעד השני: שיבת העם לציון, יציאת הגולה, פתרון שאלת היהודים. ומטרתה הסופית האמיתית של הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי - הדבר שלמענו בעצם קיימות האומות הגדולות: יצירת תרבות לאומית שתאציל מהודה על כל העולם, ככתוב: "כי מציון תצא תורה".

– ז. ז'בוטינסקי, בנאום בכנס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה, וינה, 1935 כרך "נאומים" ב' עמ' 179-180

גם בחירת המנורה כסמל מדינת ישראל, נבעה בין השאר מהדימוי של המדינה כאור לגויים:

...וקם אבא והציע: תהיה המנורה סמל למדינת ישראל, ולמה המנורה? שישראל נועד להיות אור לגויים, אור לעולם, והאור שהעלו במנורה בבית המקדש הראשון והשני הפיצה את האור הזה בעולם כולו. ועתה גם בימינו, בימי הבית השלישי – תשוב המנורה להאיר לעם ולעולם.

המנורה סמל המדינה, הרב ד"ר ש"ז כהנא

בשיח הישראלי הקיים משתמשים לעתים בביטוי באורח ציני, לאור הפער בין החזון למציאות, אך עדיין הביטוי מוזכר בטקסים רשמיים כחלק מהייעוד אותו מייצגת מדינת ישראל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המנורה סמל המדינה, הרב ד"ר ש"ז כהנא
  2. ^ הפנייה היא בלשון יחיד, כמקובל במקרא. אמנם יש שפירשו כי הכוונה למשיח, או לישעיהו עצמו, אך אין זה הפשט, שהרי בשני האזכורים הראשונים מפורש בפסוקים קודמים שעבד ה' הינו ישראל: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ" (שם מא ח), "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (שם מט ג)", ובאיזכור השלישי מובן כי הכוונה לעם כולו
  3. ^ למעט רש"י שנקט קו שונה במכוון, ומפרש "לאור גויים" על עם ישראל בלבד, או אף על מפלת בבל (!)
  4. ^ ראו גם מאמרו של ד"ר חיים גבריהו, שתי הנוסחאות של והיה באחרית הימים אתר "דעת"