אושוויינצ'ים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
||||||||||||||||||||||||||
אושוויינצ'ים (פולנית: Oświęcim, גרמנית Auschwitz) : [1] היא עיר במערב גליציה בדרום פולין, הנמצאת כ-60 קילומטר מדרום-מערב לקרקוב, בסמוך לשפך נהר הסולה אל נהר הוויסלה. אוכלוסייתה מונה 40,979 תושבים (2006). שמה הגרמני של העיר, אושוויץ, נמצא בשימוש נרחב כשמו של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו (ובקיצור: אושוויץ) שנבנה ופעל בסמוך לעיר, בזמן מלחמת העולם השנייה כחלק משואת יהודי אירופה. ערב מלחמת העולם השנייה, היוו היהודים כמחצית מאוכלוסיית העיר. רובם המכריע נספו בשואה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
המקום נזכר לראשונה ב-1117. בשנת 1179 העיירה הופרדה ממחוז קרקוב והועברה לדוכסות אופולה. ב-1270 הונהג שם החוק הגרמני ותושבי העיירה נהנו מזכויות מגדבורג. לאורך כל ההיסטוריה התגוררו יחדיו בעיירה ובסביבותיה תושבים ממוצא גרמני וממוצא פולני, ויחסי שלום שררו ביניהם. ב-1315 הוקמה במקום דוכסות אושוויינצ'ים וב-1327, יחד עם מערב גליציה ועם זטור, הוקמה מדינת וסלים שהתחברה למלכות בוהמיה. במאה ה-14 הצטמצם העניין הגרמני בעיירה ובאזור, וב-1457 רכש המלך הפולני קז'ימיר הרביעי את הזכויות באזור והיא צורפה למחוז קרקוב. המלכים הפולנים הזמינו את היהודים לאזור ובמאה ה-15 הם כבר היוו רוב באוכלוסייה באזור. העיירה הייתה גם מרכז תרבותי פרוטסטנטי בפולין.
העיירה נחרבה ב-1655 בעת פלישת כוחות האימפריה השבדית לאזור. בעת שפולין חולקה במאה ה-18 הפכה העיירה ב-1772 לחלק מממלכת גליציה, שהשתייכה לאימפריה אוסטרו-הונגרית ושכנה ליד גבולות רוסיה ופרוסיה. העיירה שבה לפולין לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעת שפולין עוצבה מחדש כמדינה עצמאית. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-8,000 נפש (על פי האנציקלופדיה העברית: 4,000 יהודים מתוך אוכלוסייה של 12,000 נפש).
במשך הכיבוש הגרמני של פולין השתמשו הנאצים בעובדי כפייה יהודים להרחבת מחנה של הצבא הפולני ששכן מעבר לנהר הסולה. מחנה זה הפך למחנה הריכוז של אושוויץ, אליו הובאו מתנגדים פוליטיים למשטר הנאצי ובהמשך המלחמה הוקם בסמוך מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בסמוך הוקם גם מפעל של תאגיד אי גה פארבן, "בונה ורקה", לגומי סינתטי והפקת דלק נוזלי מפחם, ועבדו בו בעיקר עובדי כפייה ממחנה אושוויץ III מונוביץ.
לאחר מלחמת העולם השנייה נבנתה העיר מחדש; סגנון הבנייה המרכזי היה שיכונים גדולים בסגנון הקומוניסטי המסורתי. פרנסת תושבי העיר התבססה בעיקרה על המפעלים הכימיים שנותרו מתקופת הנאצים, המשיכו לפעול בהיקף רחב ותרמו להתפתחותה ולגידולה של אושוויינצ'ים. בסוף שנות ה-80, הועסקו במפעלים אלו 10,000 עובדים. באמצע שנות ה-90 נקלע תאגיד הכימיה שהחזיק במפעלים לקשיים והחל לצמצם את פעילותו עד להיקף של 1,500 עובדים. במקביל, גדל חלקם של תושבי העיר אשר מתפרנסים ממסחר ומתיירות. הממשלה הפולנית הפכה את מחנה ההשמדה של אושוויץ לאתר זיכרון ולמוזיאון, וכיום מבקרים באתרים אלו כמיליון איש בכל שנה.
[עריכה] הקהילה היהודית
ראשית ההתיישבות היהודית באושוויינצ'ים החלה לאחר 1457, שבה השתלט קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, על העיר. בנסיון לעצור את הגידול במספר היהודים במקום, הוציא ב-1563 המלך זיגמונד השני צו המגביל את מספר היהודים בעיר והאוסר עליהם לבנות בתים בככר המרכזית. ב-1588 הוקם לראשונה בעיר בית כנסת עשוי עץ. ב-1636 העניק המלך ולדיסלב הרביעי זכויות ליהודי העיר להתגורר בתחומה ולהיות בעלי בתים בתחום העיר ובסביבותיה, וכן להשתמש בבית הכנסת ובבית העלמין. ב-1711 כילתה שרפה את כיכר העיר ואת הרחובות הסמוכים, וגם בית הכנסת עלה באש.
בסוף המאה ה-18 יהודים רבים מוודוביצ'ה ומזיווץ' עברו לעיר וכך הפכה למרכז היהודי העיקרי באזור. באותה תקופה החל השימוש באתר בית העלמין היהודי הקיים עד היום. ב-1863 כילתה שרפה את רוב העיר, ונשרפו גם שני בתי כנסת.
בשנת 1872 סוחר יהודי בשם לאנדאו קנה את הריסות הקומפלקס הדומניקני, אשר כלל כנסייה, קפלה ומנזר, והשתמש בהם כאורוות לסוסיו וכמחסן לפחם, שמן ודשן, מקום זה שימש גם כקצביה. הוא הפך את חדר תשמישי הקדושה בכנסייה לחנות, ואת הקפלה למחסן לשטיחים, דבר אשר גרם לזעם באוכלוסייה הקתולית המקומית. בניינים אלו נקנו בחזרה ממנו על ידי כומר נוצר בשנת 1895, אשר הפך אותם חזרה לתפקידם המקורי, וכמו גם הקים בית ספר לבנים במקום.
בשנת 1914 אוכלוסייתה של אושוויינצ'ים מנתה 10,126 תושבים ומתוכם 5,358 יהודים (המהווים כ-53% מכלל תושבי העיר). בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, יותר יהודים גרו בעיר מאשר קתולים, דבר שהקנה להם גם רוב במועצת העיר. עדות לשיתוף הפעולה הפורה בין שתי הקהילות ניתן לראות בטקס שערך הכומר יאן סקראבק ל-25 שנות כהונתו, כאשר נציגות רשמית של הקהילה היהודית נכחה בטקס ביחד עם ראש העיר, ד"ר אמיל רייך ורב העיר בומבך.
[עריכה] מוסדות סעד ועזרה
כמו בכל מקום יישוב בפולין, גם באושווינצ'ים פעלו הרבה מוסדות סעד ועזרה יהודיים, אשר הקלו את חייהם של הקהילה היהודית בעיר שחלקה סבל מעוני ומגילויי אנטישמיות מצד האוכלוסייה המקומית.
חלק מהמוסדות שפעלו בעיר הם:
- "חברת קדישא"- הייתה אחראית על הקבורה היהודית.
- "ביקור חולים"- מוסד מוכר ומכובד בעיר שנוסד עוד לפני מלחמת העולם הראשונה כדי להגיש עזרה רפואית וסעד לנזקקים, עזרה בגלוי וגם מתן בסתר.
- "גמילות חסידים"- עזרה לנזקקים בהלוואות ללא ריבית.
- "תומכי עניים"- חילקה לעניי העיר שוברי אוכל ושתייה.
- "הכנסת כלה"- נתן עזרה לכלות שלא היה להן דיי כסף לנדוניה ולהוצאות החתונה, כמו גם עזרה ברכישת דירה ורהיטים.
- "תלמוד תורה"- מוסד לימודי שאסף אליו פליטים יהודיים מאזורי הקרבות במלחמת העולם הראשונה ולימד אותם לימודי תורה.
- "מושב זקנים"- מוסד שתמך בזקני העיר שהיו עריריים או שלא היה להם דיי כסף להחזיק בית.
- "הכנסת אורחים"- שימש כמקום לינה, בחינם, עבור היהודים שנזדמנו לעיר.
- "עזרה סוציאלית"- תמך בפליטים היהודים מאזורי הקרבות במלחמת העולם הראשונה, שיכן אותם בצריפים בעיר ודאג לכלכלתם ולחינוך ילדיהם.
[עריכה] פוליטיקה
הציבור היהודי באושווינצ'ים לקח חלק פעיל בכל הפעולות המוניציפאליות של העיר. ונציגותו הייתה ניכרת מאוד בכל זרועותיה. כמו כן שותפו נציגים יהודיים בכל המוסדות העירוניים והציבוריים על בסיס שווה. היה זה הסכם בין נציגי הקהיילה היהודית ובין נציגי האוכלוסייה המקומית. היו אומנם בחירות למועצת העיריה, בחירות יחסיות, וכל צד היה היה יכול להגיש מועמדים כרצונו, רק מספר הנציגים שכל אחד היה יכול לבחור בהם היה מוסכם מראש: חמישים אחוז לכל צד. כמו כן הוסכם שראש העיר יהיה לא יהודי וסגנו יהודי. ואכן במשך שנים רבות נבחרו 50% יהודים למועצה ולהנהלת העיריה. רוב היהודים שנבחרו למשרות ציבוריות היו אנשים שעמדו בראש הקהילה היהודית. לפי הסכם זה נבחרו למועצת העירייה ששה יהודים ולהנהלה שלושה.
[עריכה] תנועות נוער וארגונים
באושווינצ'ים היו פעילות רבות שך תנועות הנוער וארגונים אשר פעלו גם במרבית העיירות היהודיות באירופה. בין תנועות הנוער והארגונים העיקריים שפעלו בעיר ניתן למצוא את:
[עריכה] התנועה הציונית
נוסדה בעיר בשנת 1901 על ידי יו"ר הקהילה באותם ימים- ברנרד פילצר. הפעולה הייתה בלי סדירה ובהפסקות ארוכות. רק בשנת 1911 התחילה פעילות ציונית רצופה וסדירה בהנהגתו של ד"ר משה גולדברג, נפתח מועדון לתנועה, כמו גם הספרייה היחידה בעיר באותן שנים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נפסקה כל הפעילות הציונית בעיר ונסגר המועדון כי כל פעולה מדינית בזמן המלחמה הייתה אסורה. אך בשנת 1916 חודשה הפעילות הציונית בחשאי תחת מסווה של פעולה תרבותית.
עם תום המלחמה כשפרצו פרעות ביהודים בכל הסביבה, נוסדה הגנה עצמית בעזרת חיילים משוחררים. תחנת עזרה ראשונה נוסדה, ועם הדיפת הפורעים והצלת העיירה עלתה השפעת הציונים לשיא, ובבחירות לסיים הראשון הציונים קיבלו כ-80% מקולות היהודים.
כל התנועות הציוניות היו מאוחדות ומאורגנות בוועד המקומי ונהלו במשותף את הפעילות הציונית כלפי חוץ, כגון: בחירות לסיים הפולני, לעיריה, לוועד הקהילה ולקונגרס הציוני, ואת פעולות קק"ל וקרן היסוד.
[עריכה] השומר הצעיר
נוסד בעיר בשנת 1919. השומר הצעיר היה ארגון נוער ראשון בעיירה. האווריה לא הייתה אוהדת, בפרט בתוך הציבור הדתי, אך הדבר לא הפריע להתפתחותו של הקן ולפריחתו. חברי התנועה באו כולם מקרב הנוער הלומד, הקן מנה כ-60 איש, שתי קבוצות נערות ואחת של נערים.
אושוויינצ'ים הייתה עיירת גבול ותחנת מעבר חשובה עבור חלוצים עולים, המחפשים דרך לעליה לא-לגלית לארץ ישראל. בעיר היה מקום הריכוז שלהם ומשם יצאו לדרכם. חברי השומר הצעיר היו פעילים בעזרה לעולים שבדרך ואכסונם.
[עריכה] ארגון ספורט "קדימה"
בשנת 1922 נוסדה באושוויינצ'ים קבוצת כדורגל יהודית בשם "קדימה", כשמה של התאחדות הספורט היהודית בעיר. הקמתה של הקבוצה לוותה בקשיים רבים משום שלא היו קיימים אמצעים לרכישת ציוד, לשכירת מרגש אימונים ומשחקים למימון ההוצאות. כל שחקן היה חייב לדאוג בעצמו לציודו האישי ולהתרים אנשים לטובת הקבוצה, כדי לאפשר לה לשכור מגרש אימונים וחדרי הלבשה.
האצטדיון שבה החלה החלה הקבוצה להתאמן היה במקור מגרש אשר היה מיועד לסחר בבהמות וסוסים, שעמד ריק ברוב ימות השבוע. בהתחלה "קדימה" הייתה קבוצה קטנה, אשר הלכה והתרחבה עם השנים, עד שבשנת 1927 התקבלה רשמית לליגה ב' של הארגון לכדורגל פולני.
לאחר כשנתיים של משחקים הקבוצה הגיעה לתוצאות מרשימות. היא שיחקה עם קבוצות בעלי שם, זכתה בניצחונות ועמדה בראש הטבלה של ליגה ב', דבר שעורר שמחה רבה ברחוב היהודי.
בשנת 1934 התפרקה הקבוצה בשל מחסור בשחקנים שעזבו את העיר.
[עריכה] הסתדרות פועלי אגודת ישראל
הסניף של הסתדרות פועלי אגודת ישראל באושוויינצ'ים נוסד בשנת תרפ"ט 1929 על ידי מספר בחורים צעירים דתיים אשר רצו ללמוד מקצוע ולהתכונן לעליה לארץ-ישראל. באותה תקופה רוב הנוער היהודי בעיר היה חרדי, רק חלק מועט היה בתנועות הציוניות אשר יצאו להכשרה כדי להקנות לעצמם זכות לעליה ארצה בבוא הזמן.
באותה תקופה המצב הכלכלי של האוכלוסייה היהודית היה קשה. החלק המרכזי מהיהודים התפרנס מרוכלות, אשר הביאה פרנסה, אבל בכל זאת אף אחד מהיהודים האלו לא ראה במקצוע הזה עתיד, בייחוד בתקופות בהם התרבו הפגיעות האנטישמיות הרשמיות, דבר שהתבטא בהתנפלויות ופגיעות קשות בעת הנסיעות ברכבות ולא פעם גורשו הרוכלים מבתיהם של החבים להם. בשל נסיבות אלו החלו מספר צעירים לחשוב ולדאוג מה יעלה בעתידם והחלו בלימוד מקצוע.
דבר זה לווה בהתנגדות רבה מצד האוכלוסייה היהודית, בימים שבהם בעל מקצוע ומלאכה, היה כתם במשפחה, כמו כן לא הייתה במקום תעשייה מספקת, רק מעט בתי מלאכה קטנים שהיו בידי יהודים, כמו גם לא היו בתי ספר מקצועיים.
כדי להתגבר על הקשיים האלו, התאספו מספר צעירים, כדי שיוכלו להתמודד עם הבעיות הללו. החברים חלקו ביניהם את העבודה, הוקמו וועדות נפרדות ללימוד מקצוע, לסידור בעבודה, לקשר בין משרדי, לענייני ארץ ישראל, קרן היישוב, הכשרה לעליה,לתרבות ולנוער. ובתוך זמן קצר יצאו מבין חבורה זו בעלי מקצוע בעלי שם בכל העיר, בהם חשמלאים, אופים ואורגים. אף על פי שיהודים אלה היו בעלי מקצוע מכובד, תעודות רשמיות לא היו להם, ולפיכך לא יכלו לפתוח באופן רשמי בתי מלאכה או לקבל רישיון לעסוק במקצועות שלהם כעצמאים. אחרי מאמצים רבים הצליחו חברי פועלי אגודת ישראל להגיע להסכם עם האיגוד המקצועי הכללי לארגן שיעורי ערב ללימודים כלליים במשך חודשי הקיץ, ולמשתתפים בקורסים האלו שיעברו בהצלחה יוענק תואר של בעל מקצוע מוסמך שיוכר על ידי האיגוד המקצועי.
פעולותיו של הסניף הלכו והתרבו ובמקביל רבו גם החברים בו, חדרי הסניף היו תמיד מלאים אנשים, והיה צוריך לפתוח סניפים נוספים בעיר. בחדריי הסניף התקיימו מידי ערב, נוסף ללימודי קודש, שיעורים קבועים בעברית, תנ"ך, אנגלית, הנהלת חשבונות, ועוד. בלילות שבת התקיימו לימודים ושיחות בפרשת השבוע שניתנו על ידי בעלי בתים חשובים. כמו כן, הופעלו תוכניות לארגן את הנוער ללימוד מקצוע ושיחד עם זאת ימשיך במסורת האבות, בדרך התורה.
חברי סניף פועלי אגודת ישראל ופעיליו הצליחו לחדור ולהתערות בחיים הציבוריים והקהילתיים, היו להם נציגים בכל המוסדות החשובים ושותפו בכל מאורע חשוב בעיר. ההתנגדות שלוותה את האגודה בתחילת ימיה, התחלפה בתחושת הערכה והוקרה במעישהם ופועלם.
באביב שנת 1939 כשהמצב הפוליטי היה קשה, והמתיחות בגבול עם גרמניה עלתה ונדרשה כוננות, פנו נציגי הממשל והצבא, לנציגי התנועה בהצעה לארגן בין היתר, הגנה אזרחית וקורסים של הצלב האדום, של עזרה ראשונה וטיפול בפצועים. ואכן, כ-30 חברים עברו הדרכה והכשרה מתאימה בארגון הגנה אזרחית, שימוש בנשק קל וקשר, וקבלו תעודות הסמכה. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו החברים וחויילו במדי צלב האדום, העיר חולקה לאזור פעולה שונים וכל אחד הוצב והופקד על אזור מסוים.
בפרוץ המלחמה, עזרו 30 הבחורים לאזרחים והדריכו אותם איך לנהוג בעת התקפת הגרמנים, הם פינו הרוגים, הגישו עזרה לפצועים ודאגו לביטחון האוכלוסייה האזרחית בהעברתם לבונקרים ולמקומות בטוחים. חברי פועלי אגודת ישראל פעלו באומץ ובגבורה לצידם של האזרחים בעיר המופצצת. הייתה זאת אחת הפעולות האחרונות שחברי התנועה הגישו ליהודי העיר ולאוכלוסייה הכללית. מרבית חבריה נרצחו בשואה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סקירה על תולדות הקהילה היהודית באתר החברה קדישא
- ציוני דרך בהיסטוריה של העיירה (באנגלית)
- תולדות הקהילה היהודית באושווינצ'ים (באנגלית)
- עמירם ברקת, טקס האזכרה ליהודי אושווינצ'ים הולך ומצטמצם, וואלה!, 25 באפריל 2006
- המרכז היהודי באושווינצ'ים
