אושנצ'ין
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 קויאוויה-פומרניה |
| תאריך ייסוד | 1067 |
| שטח | 38.90 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,769 (31 במרץ 2021) |
| קואורדינטות | 52°38′00″N 18°43′00″E / 52.63333333°N 18.71666667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.osieciny.pl | |
  | |
אוֹשֶנצ'ין (או אושיינצ'ין) (מיידיש: אשענטשין; בפולנית: Osięciny, אושיינצ'יני) הוא כפר בפרובינציית קויאוויה-פומרניה שבמרכז פולין.
בכפר כיכר שוק גדולה, מספר מבנים עירוניים מהמאה ה-19, בית אחוזה, בית קברות, כנסייה בסגנון נאו-גותי שהוקמה באמצע המאה ה-19 ובניין שבו התקיים עד השואה בית כנסת.
תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר נוסד ככל הנראה במאה ה-15, והיה בבעלותם של בני אצולה. ב-1824 קיבל היישוב מעמד עירוני, אך עקב השתתפותו במרד הפולני, איבד מעמד זה בשנת 1870. ביישוב התקיימו ימי שוק שבועיים וירידים שנתיים.
עם פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939 היווה הכפר תחנת איסוף פצועים עבור הצבא הפולני.
בשנת 1945 הוצאו להורג על ידי הסובייטים כ-100 חיילים גרמנים שבויים ביער סמוך לכפר.
יהודי אושנצ'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]
תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת היישוב היהודי בכפר הייתה כנראה במחצית השנייה של המאה ה-18, ובתחילת המאה ה-19 התקיימה בכפר קהילה יהודית מאורגנת, שמגוריה הוגבלו לשני רחובות בכפר, אשר אחד מהם אף נשא את השם "ז'ידובסקה" (רחוב היהודים). ברחוב זה ניצב אז בית מדרש בנוי עץ. בשל קרבת היישוב לגבול עם פרוסיה נאסר על מתיישבים יהודים חדשים לגור בכפר החל משנת 1822. לאחר ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בשנת 1862 גדלה האוכלוסייה היהודית במקום, וליהודים הותר לגור בכל חלקי הכפר. סמוך לאותה שנה הקצו שלטונות העיירה ליהודים שטח קרקע לבית עלמין, ונבנה בו בית כנסת מלבנים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי הכפר להתפרנס בעיקר מן המסחר הזעיר והמלאכה, והוקמו בו מוסדות סעד ועזרה הדדית. כמו כן, הוקמו בכפר סניפים של הציונים הכלליים ושל המזרחי, ובשנת 1923 הוקם בו קן של בית"ר. בנוסף, פעל בכפר סניף של אגודת ישראל, שהתבסס ברובו על חסידי גור, חסידי אלכסנדר, חסידי סטריקוב וחסידי סוכטשוב. מבין הרבנים שכיהנו בקהילה נודע בעיקר הרב בנימין אליהו קנטור, שמילא את תפקיד הרב בשנת 1885, ולאחר מכן עבר לסוקולוב פודלסקי. במשך שנים אחדות שימש בתפקיד אב בית דין בכפר הרב דוד שלמה זלמן ניימאן (נפטר בשנת 1921), ובנו, הרב אברהם נח ניימאן, כיהן כרבה האחרון של הקהילה, עד שנספה בשואה בשנת 1942. בשנות כהונתו התקיימה בעיירה ישיבה זוטא, ליד בית המדרש, בה למדו בני העיירה. יושב ראש ועד הקהילה האחרון היה וולף בר ואידיסלאווסקי מאגודת ישראל.
התעמולה האנטישמית שרווחה בפולין בשנות השלושים השפיעה על האוכלוסייה היהודית בכפר, שסבלה ממספר מקרי תקיפות של עוברי אורח יהודים ומחרם כלכלי על מסחרם. בתקופה זו מנו יהודי הכפר כ-450 נפש, למעלה ממחצית תושביו.
בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לכפר, ומיד לאחר מכן החלו בהחרמת סחורות אצל היהודים בו, תוך לקיחה של 10 יהודים כבני ערובה עד למילוי דרישותיהם. עם צירופו של האזור לרייך באוקטובר 1939 התגברה רדיפת יהודי הכפר, והוקם בו יודנרט, בראשותו של נח לשצ'ינסקי, אשר נצטווה לספק לגרמנים מדי יום מכסה של יהודים מגיל 15 עד 60 לעבודות כפייה בשדה וביער, וכן בבניית צריפים. כמו כן, נצטוו היהודים לשאת על בגדיהם טלאי צהוב. במיוחד התעללו הגרמנים ביהודים בעלי זקן, ויהודים אחדים נרצחו.
בנובמבר 1939 אילצו הגרמנים את רב העיירה, אברהם נח ניימאן, להוציא מבית הכנסת את ספרי התורה שבו, ולשרוף אותם. כאשר התנגד, היכוהו הגרמנים נמרצות.
בשנת 1940 הוקם בפרבר הדל של הכפר גטו, אליו הועברו יהודי המקום. באותו זמן הוצאו מן העיירה כמה עשרות צעירים יהודים, ונשלחו למחנות עבודה שונים, ובהם ביילסק (Bielsk) ומוגילנו (Mogilno).
בינואר 1942 רוכזו יהודי הכפר באולם גדול, ולפי הוראות הגרמנים היה עליהם להביא עמם את כל דברי הערך שברשותם. באותו זמן עצמו שדדו גרמנים אחרים את בתיהם. למספר יהודים נודע על כוונת הגרמנים לחסל את הגטו, ואחדים הצליחו להימלט מן הכפר בעוד מועד, אך רובם נתפסו בידי הגרמנים, ונורו למוות.
ב-15 באפריל 1942 בוצע החיסול הסופי של הגטו בכפר. יהודי הגטו רוכזו בכנסייה המקומית, ומשם שולחו במשאיות למחנה ההשמדה חלמנו.
מקהילת אושנצ'ין ניצלו 15 איש: 12 ששרדו מן המחנות, ו- 3 שנמלטו בתחילת המלחמה לברית המועצות.
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת של הכפר עומד עד היום על תילו, מוזנח, ומשמש מבנה של חברה מסחרית. בית המדרש העומד לידו משמש לצרכים אחרים, ו"רחוב היהודים" שינה את שמו.
בית הרב תפוס בידי תושבי הכפר הלא יהודים, כמו גם בתים אחרים של היהודים. בית הקברות היהודי חולל בידי הנאצים, ומצבותיו נלקחו על ידי הפולנים לאחר השואה, והפכו לאבני מדרכה. בית הקברות תפוס כיום בידי אדם פרטי, וטכנאי טלפון שחפרו בו תעלה, חשפו עצמות וגולגולות בעומק של 30 ס"מ בלבד[דרוש מקור].
מעבר לכך אין כיום כל זכר, אנדרטה או אמצעי אזכרה אחר לעברו היהודי של הכפר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "הדמעה" מאת רפאל גרשון אולבסקי [יו"ר ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל עד למותו בשנת 1981], בהוצאת ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל, תל אביב, 1983, מסת"ב מסת"ב 978-965-91217-0-0.
- הרשימה המעודכנת של אנשי אושנצ'ין משנת 1939 ועד לחיסול הקהילה בשנת 1942, אריה אולבסקי, ת"ד 8199, תל אביב 61081.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אושנצ'ין (Osięciny), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אושיינצ'יני במרכז מורשת יהדות פולין
- "אושנצ'ין", באתר השטעטל הווירטואלי
- אנשי אושנצ'ין היהודית (רשימה חלקית) באתר zchor.org
