אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה חל איסור על שחיטת בהמה ובנה ביום אחד[1] בבהמות כשרות לאכילה,‏[2] ובשחיטה כשרה בלבד.‏[3] איסור זה מבוסס על הלאו המופיע בפסוק: "ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא, פרק כ"ב, כ"ח). זהו איסור שלוקים עליו‏[4], והוא נמנה במניין המצוות.‏[5]

דינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"יום אחד" שנאמר במקרא מכוון ליום שנקבע על פי הלילה; כלומר, היממה האמורה מתחילה מהלילה.‏[6]

למרות שהפסוק עוסק בשחיטת קדשים, הוא מהווה איסור כללי, שחל גם כאשר בית המקדש חרב, גם לגבי שחיטת חולין, ואף בחוץ לארץ.‏[7] וזאת מכיוון שהאיסור מוגדר כ"איסור גברא" - איסור שמהותו נעוצה אישית באדם המבצע, ולא "איסור חפצא" - איסור שמהותו היא התוצאה או המעשה שנעשה.‏[8]

בשר בהמה שנשחטה תוך עבירה על איסור זה - אינו נאסר באכילה.‏[9] עם זאת נפסק להלכה כי ביום השחיטה הבשר אסור באכילה. יש שאומרים כי מדובר בגזירת חכמים שאנשים לא יהנה ממעשה אסור, ויש שחולקים וסבורים כי הבשר אסור מדאורייתא.‏[10] דעה נוספת היא שהבשר אסור רק לשוחט עצמו, אך לא לאחרים.‏[11]

שני דינים מהותיים נוספים מופיעים בתלמוד באשר ליישומה של ההלכה הזו: הראשון הוא כי לא משנה סדר השחיטה; כלומר, למרות שבמקרא נכתב "אותו" ולאחר מכן "את בנו" - דבר שלכאורה מלמד כי חל איסור על שחיטת ההורה קודם לצאצא - האיסור קיים גם כאשר שוחטים את הצאצא קודם להורה. ובנוסף, קובע התלמוד, גם אם השחיטה נעשתה על ידי שני אנשים שונים - השוחט השני חייב, ואין צורך שאותו אדם ישחט גם את ההורה והצאצא, שכן הוא במעשהו, הביא לידי כך, שההורה והצאצא נשחטו באיסור (ביום אחד).

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן נקראת "ריבוי", וכוונתה כי כאשר מופיעה במקרא מילה או חלק ממנה, אשר גם בלעדיהן ניתן היה להבין את אותה משמעות, הרי שמילה זאת נכתבה כדי "לרבות" - ללמד אותנו דבר נוסף שלא נכתב במפורש. שימוש במידה הזו שהתורה נדרשת בה, נעשה במקרה שלפנינו[דרוש מקור] מהעובדה כי המקרא השתמש במילה "תשחטו" בלשון רבים.

הביסוס המקראי לכך שלא משנה סדר השחיטה, ולכך שגם אם השחיטה נעשתה על ידי שני אנשים שונים - השוחט השני חייב, נעוץ במילת הריבוי "תשחטו", ממנה מסיק התלמוד כי המקרא מדבר על מקרה שחיטה משולש: האחד שחט צאצא, השני את הורו, והשלישי שחט צאצא נוסף של אותו הורה.‏[12] התלמוד מסביר היסק זה באופן הבא: מכך שנכתב "תשחטו" בלשון רבים, (בעוד שלהבנת הפסוק, די היה במילה "תשחט" בלשון יחיד) נובע כי המקרא עוסק במקרה בו חל איסור כפול - על שני אנשים. מקרה כזה מדבר בהכרח בשלושה אנשים שונים: שוחט ראשון שאינו עובר על איסור, ושניים נוספים ששחטו שתי בהמות בעלות דרגת קרבה ראשונה לבהמה הראשונה. האפשרות כי השחיטה המשולשת עוסקת בהורה, צאצא, וצאצא של הצאצא - אינה סבירה, שכן אין כל חידוש בכך, זהו מקרה בו אדם עבר פעמיים אותו איסור, והמקרא אינו מוסיף מילה, במקרה שאינו מחדש דבר נוסף. מכאן מסיק התלמוד כי מדובר במקרה בו נשחטו צאצא, הורה, וצאצא נוסף של אותו הורה - על ידי שלושה אנשים שונים, ומקרה מורכב זה מלמד על שתי הקביעות הקודמות: הראשונה כי סדר ההריגה - צאצא או הורה בתחילה - אינו משנה, והשנייה היא כי גם אם בוצעה שחיטה על ידי אדם אחד, ואחר המשיך ושחט את הצאצא או ההורה - חל האיסור על האדם השני.‏[13]

ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שעבר על האיסור, ושחט הורה וצאצאו באותו היום - מקבל 40 מלקות. כפועל יוצא מכך, אדם ששחט שני צאצאים של הורה אחד מתחייב ב-80 מלקות, שכן עבר פעמיים על האיסור.

מחלוקת תנאים מתעוררת כאשר בשלושה דורות נשחטו הדור הראשון והשלישי - מעשה לגיטימי כשלעצמו - אך באותו היום אדם נוסף שחט את הבהמה בת הדור האמצעי. שיטתו של תנא קמא היא שהשוחט החדש מתחייב ב-40 מלקות, מכיוון שבפועל קרה מעשה אחד של שחיטת בהמה אחת. לעומתו, שיטתו של רבי מאיר שצוטטה על ידי סומכוס, היא שהשוחט השני ששחט את בת הדור האמצעי לוקה 80, וזאת מכיוון שבמעשה אחד גרם השוחט לפגיעה בשני אספקטים שונים של אותו איסור - הוא הרג בהמה אחת, אמנם, אך נשחטה בהמה שהיא הורה וצאצא גם יחד לשתי בהמות שנשחטו באותו היום.‏[14]

מקרה ביניים נוסף הוא מצב בו נשחטו שני צאצאים, ובאותו היום שחט אדם אחר את אחד ההורים שלהם. גם כאן לדעת תנא קמא, היות שנשחטה בהמה אחת השוחט יתחייב 40 מלקות. אך בנוגע לדעתם של רבי מאיר וסומכוס יש מחלוקת אמוראים. לשיטה אחת גם במקרה זה יתחייב 80 מלקות, מכיוון שאמנם נעשה איסור אחד בלבד, אך הוא פעל באופן כפול - נשחטה בהמה שהיא הורתן של שתי ולדותיה שנשחטו באותו היום,‏[15] ואילו השיטה השנייה סוברת כי במקרה זה מודים רבי מאיר וסומכוס שלוקים 40 מלקות בלבד, מכיוון שבשונה מהמקרה הקודם בו שני האיסורים היו בעלי אספקטים שונים, במקרה שלפנינו שחיטת הבהמה היחידה ששני הוריה נשחטו באותו היום, כללה אספקט אחד בלבד, של שחיטת צאצא שהורהו נשחט באותו היום.‏[16]

ההלכה למעשה נפסקה כשיטת תנא קמא, לפיה תמיד לוקים 40 מלקות בלבד.‏[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האיסור נוהג בעיקרו באם וצאצאה, משום שהאם היא ודאית, בעוד שהאב אינו ידוע. כאשר ידוע מי האב - קיים ספק האם חל איסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, ולפיכך מספק אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, אך אם עשה כן - אינו לוקה (רמב"ם הלכות שחיטה יב,יא; שולחן ערוך יורה דעה טז,ב). האבן עזרא בפירושו לתורה (ויקרא כב כח) נוקט עמדה בספק זה, וכותב: "והמצווה על זכר ונקבה".
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י"ב, ח'. קביעה זו מבוססת על הדוגמאות שנכתבו במקרא: "שור או שה".
  3. ^ משנה, מסכת חולין, פרק ה', ב'.
  4. ^ 4.0 4.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י"ב, י"ב.
  5. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, ק"א; סמ"ג, לאווים, קמ"ט; ספר החינוך, מצווה רצ"ד.
  6. ^ מסכת חולין, דף פ"ג, א'. וזאת בדומה לגישת היהדות כי היממה מתחילה מהלילה, כפי שנאמר במקרא: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (ספר בראשית, פרק א').
  7. ^ משנה, מסכת חולין, פרק ה', א'.
  8. ^ על פי פירושי רש"י ותוספות למסכת חולין, דף ע"ח, א'. ליישומים אחרים לחילוק מסוג זה בין "גברא" ל"חפצא", ראו: שיטת בריסק#"חפצא וגברא".
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י"ב, א'.
  10. ^ ב"ח על ארבעה טורים, חלק יורה דעה, סימן ט"ז, ג'.
  11. ^ דרישה ופרישה, בחלק ה"פרישה", על ארבעה טורים, חלק יורה דעה, סימן ט"ז, ג'.
  12. ^ הסדר לא משנה: ייתכן גם כי הראשון שחט הורה, השני צאצא, והשלישי את ההורה האחר של הצאצא.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ב, א'-ב'.
  14. ^ משנה, מסכת חולין, פרק ה', ג'; ספרא, פ"ח, ח'; ההסבר לדעותיהם של רבי מאיר וחכמים נדון בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ב, א'.
  15. ^ תוספתא על חולין, פרק ה'; מצוטטת גם בתלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק י"א, א'.
  16. ^ שיטתו של רבי יוחנן, המצוטטת בתלמוד ירושלמי הנ"ל.