אזובית רמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאזובית רמון
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: אזובית
מין: אזובית רמון
שם מדעי
Origanum ramonense Danin
דנין, 1968

אֲזוֹבִית רָמוֹן (Origanum ramonense Danin) הוא בן-שיח מדברי, בן קיימא, נדיר מאוד, בסכנת הכחדה ואנדמי לדרום ישראל (הר הנגב) ממשפחת השפתניים. המין גדל בכיסי קרקע במחשופים של סלעי גיר ודולומיט או בכיסי קרקע במצוקים וגם בערוצים קטנים סמוך למחשופי סלעים. מין זה אותר על ידי הבוטנאי אבינעם דנין בשנת 1965 והוגדר ופורסם על ידו בשנת 1967[1]. הסוג אֲזוֹבִית (שם מדעי: .Origanum Tourn. ex L) הוא סוג של בני-שיח ועשבים רב-שנתיים ריחניים המונה כ-57 מינים ו-9 תת-מינים. בישראל שלושה מיני בר: אזובית רמון, אזובית המדבר ואזוב מצוי (אזובית מצויה) ועוד 4 מיני בר: אזובית סיני במערב סיני ושלושה בממלכת ירדן: אזובית ירדנית, אזובית פטרה ואזובית פונון.

אזובית רמון דומה לאזובית המדבר, אך שונה ממנה בכמה מאפיינים. העלים קטנים יותר והגבעולים שעירים הרבה יותר מאלה של אזובית המדבר, אבל טעמם וריחם דומים לה. הכותרת קטנה וצבעה לילך או ורוד חיוור ולא לבן. בפקע הפרח, ובפרח צעיר צבעה ארגמן ולא צהוב. הפקעים קטנים יותר מהפקעים של אזובית המדבר. הפריחה העזה חלה מסוף מרץ מדלדלת לאורך הקיץ ומתחזקת בסתיו ונמשכת עד אמצע דצמבר, והכל בהתאם ללחות הקרקע בכיס הסלע שהפרט נתון בו. אזובית רמון גדל בהר הנגב הגבוה, ברום של 800 עד 1,000 מ' ואילו אזובית המדבר מרום 300- מ' עד 700 מ'[2].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזובית רמון היא בן-שיח קטן אפרפר, מסועף, צפוף, גובהו עד 50 ס"מ, קוטרו עד 40 ס"מ, בעל שערות צפופות ומפושקות ומדיף ריח תימול (זעתר, מתאים לתיבול פיצה). מין זה הוא צמח סלעים מדברי בן קיימא שגדל בכיסי קרקע במחשופים של סלעי גיר ודולומיט וצור או בכיסי קרקע במצוקים וגם בערוצים קטנים סמוך למחשופי סלעים. ההתאמה של אזובית המדבר ליובש המדבר מתבטאת בחילוף עלים בעונות השנה. עלי החורף גדולים יחסית ורחבים יותר מעלי הקיץ הקטנטנים. עלי החורף החדשים מלבלבים מבסיס הגבעולים המעוצים בעת ובעונה אחת יחד עם עלי הקיץ מצהיבים של השנה שעברה. במהלך הפריחה מתייבשים עלי החורף ובחיקם מתפתחים ענפים מקוצרים (שפרקיהם קרובים שה לזה) נושאים עלי קיץ קטנטנים. המין מכוסה הן בשערות בלוטיות קצרות וצפופות והן בבלוטות צהבהבות או אדמדמות ועיתים בשערות רב-תאיות מסועפות צפופות או דלילות.

הגבעולים זקופים, מסועפים, רבועים ושעירים.

העלים נגדיים, פשוטים, יושבים, תמימים, דמוי ביצה רחבה, בסיסם דמוי לב ואורכם 8 עד מ"מ. צבע העלים משתנה מירוק עז לירוק בהיר. ההתאמה ליובש הבולטת אצל אזובית רמון היא חילוף עלים בעונות השנה. עלי החורף גדולים יחסית ורחבים (4 עד 7 מ"מ) יותר מעלי הקיץ הכהים והקטנטנים. הלבלוב בחורף הוא ניכר בעלי חורף גדולים הנישאים על ענפים המלבלבים מבסיס הצמח.

התפרחת לא צפופות ונושאות כמה פרחים.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, דו-שפתניים, מאוחי עלים, צבעם לילך חיוור, אורכם כ-9 מ"מ ומופיעים זוגות-זוגות. ובפקעיות שלצד הפרחים הפורחים מבצבצות כותרות ארגמניות (מעין כדור גלידה בגביע).

הגביע, שאורכו 3 עד 4.5 מ"מ, דמוי פעמון, דו-שפתני מאוחה עלים חלקית, בעל כ-13 עורקים, שפת הגביע עם 5 שיניים שוות פחות או יותר, והן כמעט משולשות שקוקודן חד. לוע הגביע עם טבעת שעירה וכולו מכוסה בשערות פשוטות מפושקות צפופות.

הכותרת פעמונית, צבעם לילך חיוור. ובפקעית (בתוך הגביע בפרחים צעירים) צבעה ארגמן.

צינור הכותרת, שאורכו 6 עד 8 מ"מ, בולט במידה ניכרת מהגביע. הוא שעיר בצדו החיצוני וחסר טבעת של שערות בפנים. אוגן הכותרת דמוי משפך עם ארבע אונות כמעט שוות. השפה העליונה זקופה ושטוחה. השפה התחתונה בת 3 אונות.

האבקנים 4, מעורים אל צינור הכותרת, ערוכים בשני זוגות בלתי שווים באורכם, מפושקים ובולטים מאוד מהכותרת. הזרים של האבקנים קירחים ומפורדים. המאבקים סגלגלים ובנויים מ-2 לשכות שמופרדים על ידי קונקטיב (רקמה חיבורית) דמוי משולש.

השחלה עילית, בעלת 2 עלי שחלה המתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה לארבעה מגורות בעלות ביצית אחת.

עמוד העלי אחד בולט שיוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה ומתפצל בראשו לשתי זרועות בלתי שוות. שתי הצלקות פחוסות, דמויי ביצה ומחוברות ביניהן.

הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשוי 4 פרודות (זרעים, אגוזיות יבשות) ועטופות בגביע משתייר.

הזרעים סגלגלים, מעט מצולעים, יבשים, קירחים ובעלי עובר ישר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אזובית רמון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Danin, A. & Fragman- Sapir, O. (2019). Flora of Israel Online, פרק ז’ חלקים 9,8, בעקבות צמחים
  2. ^ אזובית רמון, באתר הערכות הסיכון לטבע ביראל