אזיד הנתרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אזיד הנתרן

אזיד הנתרן (נוסחה כימית: NaN3) היא תרכובת אי-אורגנית רעילה ביותר המתקיימת כמוצק גבישי חסר ריח. טמפרטורת הרתיחה שלה היא 300 מעלות צלזיוס בקירוב.

בהמסתו במים מתרחשת הידרוליזה איטית לגז רעיל מאוד, אזיד המימן (HN3), שנוצר כאשר אזיד הנתרן מגיב עם חומצה חזקה. הוא עשוי להגיב גם עם יונים של מתכות כבדות כגון נחושת, כסף או עופרת ליצירת אזידי המתכת שאינם יציבים, מסונתזים בקלות, ומאוד נפיצים.

טיפול בפסולת, ריאקציות כימיות ושימושים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו חומר רעיל וריאקטיבי, החומר נוטה להגיב עם מתכות ולכן הפסולת שלו מופרדת מחומרים אחרים. התרכובת מזיקה מאוד לסביבה בצורתה הפעילה, ומקובל להרוס אותה על ידי חמצון או חיזור לפני השלכתה כפסולת.

הסינתזה הנפוצה של אזיד הנתרן מערבת שימוש בתהליך וויסליסנוס (Wislicenus), כשבתחילה מגיב נתרן מתכתי, Na, עם אמוניה, NH3, לקבלת נתרן אמיד

2Na + 2NH3 → 2NaNH2 + H2

לאחר מכן, נתרן אמיד מגיב ניטריט החמצן.

2NaNH2 + N2O → NaN3 + NaOH + NH3

אזיד הנתרן ידוע במיוחד ככימיקל הנמצא בכריות אוויר שבמכוניות. מטען חשמלי שנוצר כתוצאה מהתנגשות המכונית, עשוי לגרום לאזיד הנתרן להתפוצץ ולשחרר גז חנקן בתוך כרית האוויר. המשוואה הכימית לריאקציה זו היא 2NaN3 → 2Na + 3N2. הנתרן שנוצר הוא פונטציאל סיכון בעצמו ומומר בעצמו בריאקציה עם חומרים אחרים, כגון אשלגן חנקתי (KNO3) וסיליקה (SiO2), לזכוכית אלקלין סיליקט אינרטית.

אזיד הנתרן משמש גם ככימיקל הנשמר בבתי-חולים ומעבדות. בתפקידו זה, הוא משמש כקוטל ביולוגי; הוא חשוב במיוחד בריאגנטים גדולים ותמיסות אחסון שעשויים להיות כר נוח לגדילת חיידקים כשאזיד הנתרן פועל בהם בתור מעכב לחמצון של ציטוכרום בחיידקים גראם-שליליים; חיידקים גראם-חיוביים (סטרפטוקוקי, פנאומוקוקי, לקטובצילי) הם עמידים[1] (תכונה הדומה לעמידות אנטיביוטית). נעשה בו שימוש גם בחקלאות (בחוות) עבור מזיקים.

השפעות הרעלה באזיד הנתרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעילות של חומר זה מושווית הרבה פעמים לזאת של מלחי ציאניד כיוון שהם גורמים לסימפטומים דומים.

הקטלניות של הרעלה הנגרמת על ידי אזיד הנתרן תלויה בכמות, נתיב ואורך זמן החשיפה, כמו כן בגיל והמצב הרפואי הקודם של הנחשף. נשימת הגז (אזיד המימן) שנוצר מאזיד הנתרן גורמת את הנזק הרב ביותר, אבל עיכול (בליעה) של אזיד הנתרן יכול להיות רעיל גם כן. הגז הנוצר מאזיד הנתרן הוא מסוכן מאוד בחללים סגורים שיכולים לכלוא את הגז. הגז הרעיל מתפזר במהירות בחללים פתוחים, מה שהופך אותו לפחות מסוכן. הגז הוא פחות צפוף (קל) מהאוויר, ולכן הוא יעלה למעלה.

יונים של אזיד מונעים מתאי גוף להשתמש בחמצן, על ידי עיכוב הפונקציה של חמצון הציטוכרום באמצעות קשירה בלתי הפיכה לקבוצת ההם בתהליך הדומה לקשירת פחמן חד-חמצני. כשזה קורה, התא מת. אזיד הנתרן הוא קטלני יותר ללב ולמוח מאשר לאיברים אחרים, כיוון שאיברים אלו זקוקים לאספקה קבועה של חמצן.

אנשים הנחשפים לכמויות קטנות של אזיד הנתרן על ידי נשימתו, ספיגתו דרך העור, או אכילת מאכלים המכילים אותו עשויים לפתח חלק או את כל הסימפטומים הבאים בתוך דקות:

1. נשימה מהירה.
2. חוסר מנוחה.
3. טשטוש.
4. חולשה.
5. כאב ראש.
6. בחילה והקאות.
7. קצב לב מהיר.
8. אדמומית בעיניים (חשיפה לגז או אבק).
9. הפרשות שקופות מהאף (חשיפה לגז או אבק).
10. שיעול (חשיפה לגז או אבק).
11. כוויות ובועיות בעור.

כמו כן, חשיפה לכמות גדולה בכל דרך שהיא עשויה לגרום להשפעות בריאותיות אחרות כגון:

1. עוויתות.
2. לחץ דם נמוך.
3. קצב לב איטי.
4. איבוד הכרה.
5. פצעים בריאות.
6. כשל נשימתי המוביל למוות.

אם אדם מראה את הסימפטומים הללו אין זה אומר בהכרח שהוא נחשף לאזיד הנתרן. ניצולים של הרעלות חמורות של אזיד הנתרן עשויים לסבול מנזק בלב או במוח.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעלת אזיד הנתרן מטופלת בטיפול רפואי תומך בתנאי בית חולים. לא קיים נוגדן ספציפי להרעלה באזיד הנתרן. הדבר החשוב ביותר לקורבן ההרעלה הוא לחפש טיפול רפואי מוקדם ככל האפשר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lichstein, Herman C.; Malcolm H. Soule (1943-06-19). "Studies of the Effect of Sodium Azide on Microbic Growth and Respiration" (PDF). Journal of Bacteriology 47 (3): 221-230. ISSN 0343-6993. Retrieved on 2006-10-03.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.