אז'ני דה מונטיז'ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנה הרשמי מ-1853
עם הקיסר נפוליאון השלישי ובנם היחיד, נפוליאון אז'ן לואי. דגרוטיפ, 1860 לערך
בשנת 1880, מתאבלת על בנה

דונה מריה אאוגניה איגנסיה אוגוסטינה דה פלפוקס פורטוקררו דה גוזמן וקירפטריק קולסבורן, מרקיזה ד'ארדלס, מרקיזה דה מויה, רוזנת טבה ורוזנת דה מונטיז'וצרפתית, ספרדית ואנגלית: María Eugenia de Guzman Palafox Portocarrero y Kirkpatrick de Closeburn, marquise d’Ardales, marquise de Moya, comtesse de Teba, comtesse de Montijo5 במאי 1826 - 11 ביולי 1920) ידועה כאז'ני דה מונטיז'ו (Eugénie de Montijo) וכקיסרית אז'ני (l'impératrice Eugénie) הייתה רעייתו של נפוליאון השלישי שהכתיר אותה לקיסרית לצידו ובעלת סמכויות של עוצרת בהיעדרו.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד נישואיה לנפוליאון השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בגרנדה למשפחה קתולית אדוקה. אביה היה דון סיפריאנו דה פלפוקס פורטוקררו, רוזן טבה ומונטיחו ואמה הייתה חצי-ספרדיה וחצי-סקוטית, מריה-מנואלה קירפטריק. מגיל צעיר נשלחה ללמוד בפריז במנזר הלב הקדוש (Sacré Cœur).

היא פגשה את נפוליאון השלישי בהיותה בת 23 בעת קבלת פנים שנערכה עבורו כנשיא הרפובליקה השנייה בארמון האליזה. נפוליאון התרשם מיופיה האקזוטי ומצניעותה הנוצרית. ארבע שנים לאחר מכן, ב-22 בינואר 1853, הכריז נפוליאון השלישי, לאחר הכתרתו כקיסר, על אירוסיו לאז'ני תוך הצהרה כי עדיף לו להינשא נישואי אהבה, מאשר להינשא נישואי תועלת פוליטיים לאשה שאינו מכיר ואינו אוהב. הזוג נישא שבוע לאחר מכן. אז'ני הייתה אז בת 26, ונפוליאון מבוגר ממנה בתשע עשרה שנים. העם הצרפתי נרתע ממלכה נוכריה, שהזכירה לעם את נישואי לואי ה-16 למרי אנטואנט האוסטרית.

כקיסרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 במרץ 1856 נולד לזוג בנם היחיד, יורש העצר (הנסיך הקיסרי, Le Prince Impérial) נפוליאון אז'ן לואי. ב-1859 יצא נפוליאון השלישי להלחם במסגרת מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה והותיר את הקיסרית בפריז עם סמכויות מלאות למשול כעוצרת. ב-1860 ביקרו בני הזוג באלג'יריה[1]. ב-1865 יצא הקיסר לבדו לאלג'יר והותיר שוב את ניהול המדינה בידיה של הקיסרית.

לאז'ני הייתה השפעה גוברת והולכת על הקיסר בתחום מדיניות החוץ של צרפת. כקתולית אדוקה הטיפה להגנת האפיפיור ומדינת האפיפיור על ידי כוחות צרפת מפני כוחות איטליה החופשית בראשות גריבלדי. זאת בניגוד לדעתו ונטייתו של נפוליאון השלישי, שהיה נכון לפנות את כוחותיו ממדינת האפיפיור ולחתור להסכם בין המדינה האיטלקית לאפיפיור, תוך שהוא מציב את צרפת כמתווך נייטרלי בין הצדדים. תמיכתה הגלויה והבוטה של הקיסרית באפיפיור סיכלה את נסיונותיו של הקיסר במשך שנים‏[2].

ב-1858 הגיעו אל הקיסרית ידיעות על רדיפת המיסיון בוייטנאם. אז'ני תבעה שילוח משלחת צבאית לאזור על מנת להגן על האינטרס הקתולי, דבר שהוביל בסופו של דבר לכיבוש הודו-סין על ידי צרפת. באופן דומה השפיעו מיסיונרים ממקסיקו, שנרדפו על ידי משטרו של בניטו חוארס על תוכניתם של בני הזוג ליצור ספירה של השפעה צרפתית באזורי דרום ארצות הברית ומקסיקו. בשנת 1863 נשלח כוח סיוע צרפתי גדול לאמריקה והציב על כס המלוכה במקסיקו את הנסיך הקתולי מקסימיליאן מבית הבסבורג מתוך שאיפה שהדבר ישפר את יחסי צרפת עם אוסטריה (וימנע ברית אוסטרית-פרוסית), וגם ייצור את ספירת ההשפעה הנדרשת, כאשר בית המלוכה המקסיקני ייתמך בכידונים צרפתיים. בנוסף נטו השניים להאמין כי הדרום ינצח במלחמת האזרחים האמריקנית, ויכיר במשטר החדש במקסיקו. אולם כל התקוות נגוזו. הצפון ניצח והמקסיקנים בראשותו של חוארס סירבו להכיר בשלטון הזר, ניהלו כנגדו לוחמה זעירה ממעוזיהם שמחוץ לערים ובסופו של דבר הוציאו את הקיסר מקסימיליאן להורג‏[2].

כאשר שמעה על דיכוי נוצרים בלבנון, יצאה להוועד בקונסטנטינופול עם אמו של הסולטאן אבדילאזיז והשיגה עבור מילט הנוצרים בלבנון שלטון עצמי על ענייניהם. בתוך כך התרחבה מוטת השליטה הצרפתית באזור.

מלחמת פרוסיה-צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר המיליטנטים בפרוסיה, ובראשם הקנצלר ביסמרק החלו לחתור למלחמה נגד צרפת, היה נפוליאון השלישי חולה, שרוי בדיכאון ומודע לליקויים בכשירות הצבא. אולם, אז'ני סירבה לקבל כל זילזול בצרפת, עובדה שנוצלה על ידי ביסמרק, שעלב בשגריר הצרפתי בכוונה לעורר פרובוקציה, עליה לא הסכימה הקיסרית להבליג ודחקה את בעלה להכריז מלחמה‏[3].

כאשר יצא נפוליאון יחד עם צבאו להערכות במץ, שלח לרעייתו מברק גלוי ובו הביע, עוד טרם הקרבות, את הלוך-רוחו המדוכדך ואת חוסר אמונו בניצחון. חברתה הטובה ביותר של הקיסרית הייתה אשת השגריר האוסטרי בפריז, פאולינה פון מטרניך. ביומניה חשפה פון מטרניך שהקיסרית לא הסתירה ממנה דבר. בפרט הראתה הקיסרית לחברתה את מברקו של הקיסר‏[4]. ככל הנראה, למרות הבטחת שתיקתה, תוכן המברק הגיע מיד לווינה, עובדה שלפחות סייעה לפרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה שלא להחלץ וללחום לצד צרפת (שאפילו ראשהּ איננו מאמין בניצחונה) נגד פרוסיה‏[5]. פון מטרניך אף כתבה שהקיסרית העדיפה שבעלה ימות מות-גיבורים בשדה הקרב, דבר שיאפשר של עליית בנם המשותף לשלטון ויאפשר לה להמשיך ולשלטו כעוצרת. אולם, נפוליאון השלישי נלקח בשבי והכוחות הגרמניים כבשו את פריז. בסיועה של פון מטרניך הוברחו אז'ני ובנה מן הבירה הצרפתית לצ'יזלהרסט שבבריטניה. פון מטרניך אף שלחה לאז'ני את תכשיתיה בדואר דיפלומטי[6].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר נפוליאון השלישי הצטרף אל אשתו ובנו והם חיו בקנט. ב-1873 נפטר נפוליאון השלישי ובנם הוכתר על ידי המלוכנים הצרפתים (ה"בונפרטיסיטים") כקיסר נפוליאון הרביעי. כשמלאו לו 18 נשלח הנסיך להכשרה צבאית באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ' והצטרף לרגימנט הארטילריה המלכותי בדרגת לוטננט (כמו נפוליאון הראשון, ששירת בחיל התותחנים). באותה עת נפוצו שמועות על אירוסיו הקרבים לביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה של המלכה ויקטוריה וידידת המשפחה. אולם, בראשית 1879 הצטרף, למרות מחאותיהן של אז'ני והמלכה ויקטוריה, לכוחות הבריטים שלחמו במלחמת אנגליה-זולו באפריקה, כמשקיף במטה מפקד הכוחות. ב-1 ביוני, ולמרות הגדרתו כבלתי-קרבי, הוביל הנסיך הנלהב על דעת עצמו התקפה נגד אנשי הזולו ונהרג. מותו הכה באבל כבד את אז'ני ויחד עמה את הבונפרטיסטים ואף את המלכה ויקטוריה שראה באפשרות הזיווג בין בתה לנסיך פתח של תקווה לאירופה.

בריאותה של אז'ני התדרדרה והיא עברה להתגורר בבית אוסבורן שבאי וייט, כאורחת בית המלוכה הבריטי, בבורנמות', בפארנבורו שבהמפשייר ולבסוף בוילה שנבנתה עבורה בדרום צרפת, ליד ניס. ב-1881 ייסדה בפארנבורו את כנסיית סנט מייקל, כאשר בקריפטה שלה הקימה מאוזולאום לבעלה ובנה.

ב-1887 נבחרה אז'ני לסנדקית של בתה של הנסיכה ביאטריס, ויקטוריה אאוחניה פון באטנברג, שנישאה מאוחר יותר לאלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד.

היא נפטרה בשנת 1920, בגיל 94, בעת ביקור במדריד ונקברה בכנסיית סנט מייקל הקתולית בפארנבורו.

הנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפריז של אופרה גרנייה בפריז. ה-N מייצג את נפוליאון, ה-E את אז'ני.

האסטרואיד 45 Eugenia, שהתגלה ב-1857, נקרא על שמה‏[7]. את האסטרואיד מקיף אסטרואיד-לוויין (שהתגלה ב-1999) ונקרא "הנסיך הקטן", של שם בנה, הנסיך נפוליאון הרביעי‏[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]