אח"י דקר

אח"י דקר (צ-77)
דקר בעודה בשירות הצי הבריטי, כ"אוניית הצי המלכותי טוטם"
תיאור כללי
סוג אונייה	צוללת
צי	חיל הים הישראלי, נרכשה מהצי המלכותי הבריטי (אה"מ טוטם)
סדרה	T
סדרה קודמת	דגם S
סדרה עוקבת	דגם O
אוניות בסדרה	אח"י דקר, אח"י לוויתן ואח"י דולפין
ציוני דרך עיקריים
הוזמנה	22 באוקטובר 1942
הושקה	28 בספטמבר 1943
הוכנסה לשירות	9 בינואר 1945
גורלה	טבעה בים התיכון ב-25 בינואר 1968
מקום טביעתה	34.16°36′N 26.26°36′E (השדר האחרון)
נתונים כלליים
הדחק	1,095 טון
אורך	84 מטר
רוחב	8.1 מטר
שוקע	5 מטר (על פני המים)
מהירות	15.25 קשר (28 קמ"ש) על פני הים. 9 קשר (17 קמ"ש) בצלילה
עומק צלילה	107 מטר
גודל הצוות	59 איש, 69 בהפלגתה האחרונה
חימוש	10 משגרי טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ), תותח 102 מ"מ

סמל אה"מ טוטם

חלק מסיפון הצוללת סמוך למוזיאון חיל הים בחיפה

הצוללת אח"י דקר, מספר צי צ-77, הייתה צוללת בשירות חיל הים הישראלי. "דקר" נרכשה מהצי המלכותי הבריטי ב-1965, שופצה במספנות פורטסמות' בבריטניה, אויישה בצוות ישראלי והוכשרה על ידי הצי הבריטי. ב-25 בינואר 1968, בדרכה מבריטניה לישראל טבעה וכל 69 אנשי צוותה ניספו.

שירות בצי הבריטי

אח"י (אוניית חיל הים) דקר הייתה במקורה צוללת מסדרה של 54 צוללות דגם T, אשר נבנתה לחיל הים הבריטי בשנת 1943, היא הושקה ב-28 בספטמבר של אותה שנה בשם אה"מ טוטם (HMS Totem), כשלמעשה נכנסה לשירות רק ב-1945. יעודה היה לתקוף אניות גם כאשר הן מוגנות בכלי שיט נגד צוללות. המיוחד באיפיון שלה היה יכולת לירות 10 טורפדות במטח אש אחד.

בתום מלחמת העולם השנייה הושבתו מרבית הצוללות מהסדרה. אלה שהושארו בשירות וביניהן הטוטם יועדו למשימה של מעקב ולחימה בצוללות רוסיות. כדי לעשותה יעילה יותר למשימה זאת עברה אה"מ טוטם בשנות ה-50 שיפוצים נרחבים, במספנות צ'טהם (בריטניה). השיפוצים כללו הארכת גוף הלחץ, הסרת תותח הסיפון, הסרת צינורות טורפדו חיצוניים, הוספת מצברים ושני מנועים חדשים ועיצוב מחדש של ביתן הגשר.

אובדן הצוללת ומציאתה

ערך מורחב – טביעת הצוללת דקר

ב-25 בינואר 1968, בדרכה מבריטניה לישראל טבעה וכל 69 אנשי צוותה, בפיקודו של רס"ן יעקב רענן, ניספו. למרות חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס לא נמצא זכר לצוללת, וגורלה היה לתעלומה.

כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת בחוף רצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומיקומו הובילו לחיפושים בחופי מצרים והים האגאי שלא העלו דבר.

בגמר המלחמה הקרה ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת מציאת הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע שבו אבד הקשר, לאורך נתיבה המתוכנן של הצוללת לנמל חיפה. ב-28 במאי 1999, 31 שנים וארבעה חודשים לאחר היעלמה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי אוניית החיפוש של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בעומק 3 ק"מ על הנתיב לחיפה, במרחק 485 ק"מ מיעדה.

לקריאה נוספת

• דיוויד. ד. ג'ורדן, דממה במצולות: הצוללת דקר - ההיעלמות, החיפוש והאיתור, מאנגלית: אמנון כץ, הוצאת מטר, 2010.

ראו גם

• אנדרטת הצוללת אח"י דקר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אח"י דקר בוויקישיתוף

• אח"י דקר, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט
• צוללות ה-T, באתר שייטת הצוללות
• הצוללת דקר, באנציקלופדיה ynet
• אורי דותן-בוכנר, סיפורה של אח"י דקר, באתר "Israeli Submarines"
• שייטת הצוללות - אתר האינטרנט לזכר נופלי אח"י דקר
• מחפשים את הדקר, באתר ynet‏, 7 בספטמבר 2008