אחמד סובחי מנסור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייח ד"ר אחמד סובחי מנסור
1 במרץ 1949 (בן 65)
Ahmed Subhi Mansour.jpg
ד"ר אחמד סובחי מנסור
מקום לידה מצרים
מקום מגורים צפון וירג'יניה, ארצות הברית (קיבל מקלט מדיני ב-2001)
ידוע בשל בקיאותו בחקר האסלאם, מייסד זרם הקוראניסטים הקורא לרפורמות רדיקליות באסלאם, פעיל זכויות אדם. פליט פוליטי
השכלה אוניברסיטת אל-אזהר, מצרים. תואר ראשון - 1973 (בהצטיינות), תואר שני - 1975 (בהצטיינות), דוקטורט - 1980 (בהצטיינות)
שנות הפעילות תחילת שנות ה-80
מקצוע תאולוג, היסטוריון וחוקר האסלאם
תפקיד

פעיל למען זכויות אדם ולמען רפורמות נרחבות באסלאם. יו"ר המרכז הקוראניסטי הבינלאומי

דת מוסלמי קוראניסט, מייסד זרם הקוראניסטים

שייח ד"ר אחמד סובחי מנסורערבית: أحمد صبحي منصور, באנגלית: Ahmed Subhi Mansour; נולד ב-1 במרץ 1949 במחוז א-שרקיה שבצפון מצרים) הוא היסטוריון ותאולוג מוסלמי, מומחה בתרבות, בתאולוגיה, בפוליטיקה ובהיסטוריה של האסלאם וסופר. הוא ייסד זרם מצרי חדשני, המכונה: הקוֹרְאָנִיסְטִים - Quranists, שאינו סוני ואינו שיעי, המדגיש את חלקי הקוראן הקוראים לשלום, אהבה, חירות ואחווה (מה שמכונה על ידי מלומדים "תקופת מכה בקוראן") ומפרשים את הקוראן בהקשרו ההיסטורי.

מנסור היה פעיל למען דמוקרטיה וזכויות אדם במצרים במשך שנים, וקרא לביצוע רפורמות נרחבות באסלאם, להתאימו לעידן המודרני, לבטל בו את החלקים האלימים, בראש ובראשונה ביטול החדית' ואת סיפור חייו ואמירותיו של מוחמד, כפי שהם מופיעים בחדית' ובכתבים של מחברים אחרים. לגרסתו, הקוראן וההתגלות של מוחמד כפי שהיא מופיעה בקוראן, מהווים מקור מספק בהחלט למוסר אנושי ולאמונה דתית וכל התוספות האחרות הן מקור לשנאה, פונדמנטליזם, אנטי הומניזם, טרור ומלחמות. מנסור וקבוצתו ראו את עצמם כגוף המהווה משקל נגד לפונדמנטליזם האיסלמיסטי, הוואהבים, הסלאפים והאסלאם הרדיקלי בכללותו. כמו כן הם יצאו כנגד רעיון הח'ליפות של אוסמה בן לאדן והתומכים באידאולוגיה זו. מנסור פעל רבות לחופש הדת ולהגנה על הנוצרים הקופטים במצרים ועל מיעוטים אחרים.

תפיסתם האידאולוגית והדתית של מנסור וחבריו לקבוצה, עוררה זעם רב בקרב אנשי דת רבים, הופנתה כלפיהם ביקורת ואף הוצאה כנגדם "פתווה" בשל "פגיעה באסלאם ובנביא". חברי הקבוצה ומנסור בתוכם, נרדפו על ידי הממסד הדתי והממשלה. לאחר לחץ מצד אנשי דת, הוא פוטר ממשרתו האקדמית באוניברסיטת אל-אזהר, לאחר שהביע בגלוי את דיעותיו לגבי ביטול החדית'. לבסוף, נעצר מנסור בגל המעצרים השני כנגד הקבוצה וריצה מאסר בכלא בשל הדעות הפוליטיות, דתיות, חברתיות והליברליות שלו. מנצור בקש וקבל מקלט מדיני בארצות הברית בסוף שנת 2001, מספר שבועות לאחר אירועי ה-11 בספטמבר.

כיום חי עם משפחתו בצפון וירג'יניה. הוא כיהן כמרצה אורח בקרן הלאומית לדמוקרטיה, ובתוכנית לזכויות האדם בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. מנסור משמש כיום כנשיא המרכז הקוֹרְאָנִי בארצות הברית. כמו כן, הוא חבר הנהלה בקואליציה של המוסלמים החופשים - Free Muslims Coalitio, המטיפה לשלום, אחווה, חופש הדת והביטוי, זכויות אדם וזכויות נשים ופועל בכל דרך אפשרית כנגד האסלאם הרדיקלי והטרור האיסלמיסטי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר כילד, הציג מנסור חוכמה ותבונה ויכולת אינטלקטואלית גבוהה במיוחד. בהיותו בבית הספר היסודי בשנת 1964, דורג במקום השני במצרים כולה, במבחנים הארציים. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר התיכון אל-אזהר בשארקיה, כשהוא מדורג במקום הרביעי במבחני כניסה לאוניברסיטה, בשנת 1969. לאחר מכן החל את לימודיו באוניברסיטה הסונית היוקרתית ביותר בעולם ללימודי דת, אל-אזהר, שם החל ללמוד את היסטורית האסלאם. הוא סיים את התואר הראשון בהצטיינות מרבית, בשנת 1973 ואת התואר השני, אף הוא בהצטיינות רבה, בשנת 1975. את הדוקטורט שלו סיים בשנת 1980 באוניברסיטת אל-אזהר, שוב בהצטיינות הגבוהה ביותר.

בשנים 1973 - 1980 הוא היה עוזר מורה ומרצה, מ-1980 ועד 1987 הוא היה עוזר פרופסור להיסטוריה המוסלמית במכללה לשפה הערבית באוניברסיטת אל אזהר. בתחילת שנות ה-80 הוא ייסד את הזרם המצרי Quranists - הקוראניסטים, שביסוד תפיסתו עומדת האמונה שהקוראן הוא המקור התקף היחידי של דת האסלאם ומצוותיה. הם דוחים לחלוטין את החדית', את חוקי השריעה או כתבים מסורתיים אחרים על מוחמד, מעשיו, קורות חייו ואמרותיו.

במאי 1985, פוטר מנסור ממשרתו האקדמית כמרצה וכחוקר באוניברסיטת אל-אזהר ובוטלו כל המלגות אותן קיבל בגין מעמדו האקדמי כחוקר האסלאם, בשל השקפותיו הליברליות שלא היו מקובלות על הרשויות הדתיות ששלטו במדיניות הדתית של האוניברסיטה ובחלק הארי של התוכניות האקדמיות. הוא הואשם על ידי רשויות האוניברסיטה, כאויב האסלאם וככופר בעיקרי אמונתו. מבחינתם של שלטונות הדת והמדינה, הוסיף מנסור חטא על פשע בקריאתו לסובלנות דתית ולהרמוניה במצרים בין מוסלמים, נוצרים קופטים ויהודים ולחופש הדת והפולחן. הוא נעצר ב-17 במרץ 1987 עם תחילת משפטו בבית המשפט השרעי הדתי והיה עצור במהלך כל המשפט עד נובמבר 1987. בתחילת 1988 הוא הורשע בדין ונדון למאסר בשל השקפותיו.

בשנים 1991 1992, הוא פעל יחד עם פרג' פודה (Farag Foda) להקמת מפלגה פוליטית חדשה במצרים, Mostakbal ("מפלגת העתיד"), שהוקדשה לקידומה של מצרים כמדינה חילונית דמוקרטית, וכדי להגן על המצרים הנוצריים. פודה נרצח ביוני 1992. בשנים 1994 - 1996, הוא היה חבר בחבר הנאמנים של הארגון המצרי לזכויות אדם, אשר פעל כדי להגן על אזרחים מצרים מפני הפרת זכויות אדם. בשנת 1996, הקים מנסור מועצה שהתכנסה על בסיס שבועי במרכז אבן ח'לדון - בראשותו של ד"ר סעד אדין איברהים - על מנת לדון בדוֹגְמָה האיסלאמית, בטרור המונע על ידי הדת, ובנושאים אחרים הקשורים לכך. גוף זה פעל עד יוני 2000, אז נסגר המרכז בידי ממשלת מצרים וסעד אדין איברהים נעצר.

כך תיאר ד"ר מנסור את שעבר עליו בתקופת הרדיפות באחד ממאמריו:

בתחילת שנות התשעים, נאלצתי להתמודד עם עוני קיצוני אותו חווינו אני ובני משפחתי, ולנהל מאבקים קשים נגד יריבים שמרניים הדבקים במסורת הישנה. היריבים שלי כללו את הסופים, את הסלפים, הסונים, ו-Azharites; כמו גם המוסדות הדתיים, החינוכיים ומוסדות ה"דעוה" (מצוות ההטפה הדתית באיסלם) במצרים וברחבי העולם. בנוסף, הונחה עלי ידם הכבדה והקשה של הסוכנויות הממשלתיות המצריות המדכאות, שעקבו אחרי באופן תמידי, חיפשו אותי וניסו לצוד אותי כמו טרף ולמרות זאת, תמיד הייתי - ולעולם אשאר - נגד הדרך בה אנשים מיישמים את האיסלאם. הם מנעו ממני את פרנסתי ואמצעי מחייתי והפעילו על חיי טרור מתמשך, אותו יישמו ללא כל בושה ומעצורים. אם על ההוגה השלוו ללכת אל הכלא, ולכלא מצרי במיוחד, גם אם זה למספר שבועות, הוא לעולם לא יוכל להשתחרר מחוויה זו. הוא ימשיך לשאת את החוויה ואת הזכרונות בתוכו כל עוד נשמה באפו. כל זאת, מבלי לדעת מה ילד יום ומה צפוי לילדיו, אם יחליטו השלטונות להחזיר אותו לאפלת הכלא שבו כל הסוהרים הם מוסלמים קיצוניים. יריבי היו מבין המנהיגים הדתיים והפוליטיקאים הקיצוניים ביותר, המושחתים ביותר והעריצים ביותר. למרות חילוקי הדעות המרים ביניהם, הם התאחדו מתוקף השמחה לאידי וצהלות הנקמה כשהם מכנים אותי "כופר" ומתוך תאוות הנקם, "הוציאו פאתווה" המסתמכת על כתביהם של חכמי דת, שהתירה את דמי ואיימה על חיי.

מנסור בקש וקבל מקלט מדיני בארצות הברית באוקטובר 2001, שבועות מספר לאחר הפיגוע במגדלי התאומים. מאז הגיעו לארצות הברית ממשיך ד"ר מנסור בפעילות הדתית וההומנית אותה החל במצרים, במסגרות שונות. מ -28 בספטמבר 2009 עד 27 בספטמבר 2010 ד"ר מנסור שמש כעמית בוועדה האמריקנית הבינלאומית לחופש הדת (The US Commission of International Religious Freedom). החל מספטמבר 2010 ועד מאי 2011, היה מנסור עמית במרכז ע"ש בוודרו וילסון (The Woodrow Wilson Center).

מאסר הקוראניסטים במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודשים מאי ויוני, 2007, השלטונות המצריים אסרו 5 ממנהיגי הזרם הקוראניסטי, ביניהם את אחיו של ד"ר מנסור באשמה של "פגיעה באסלאם" ופתחו בחקירתם של 15 חברים נוספים. בעקבות המעצרים נערך חיפוש בביתו של מנסור בקהיר ובמעונו שבשארקייה, על ידי כוחות הביטחון. פול מארשל התייחס למעצרים ב-Weekly Standard וכתב את הדברים הבאים:

מעצרים אלה הנם חלק מהמשחק הכפול של ממשלת מצרים. במהלכו עוצר השלטון חברים מארגון האחים המוסלמים, כאשר הוא חש כי הם צוברים כוח רב מידי, ובמקביל מנסה ככל יכולתו להצטייר כאיסלמי מספיק ולהיענות לתביעות של האחים המוסלמים לעצור את הדוגלים ברפורמה של דת האיסלם שהם לעתים קרובות דמוקרטיים בתפיסותיהם ופעילים למען זכויות אדם.

פעילותו של ד"ר מנסור בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הגיע לארצות הברית בסוף 2001, המשיך ד"ר מנסור ביתר שאת בפעילותו הדתית והפוליטית כנגד האסלאם הרדיקלי ולמען זכויות אדם. הוא ובניו שהצטרפו למאבקו, הקימו ומנהלים את המרכז הקוראניסטי הבינלאומי הממוקם בצפון וירג'יניה, הכולל בין היתר אתר אינטרנט עשיר בשפה הערבית ובשפה האנגלית. באתר מאות ממאמריו, מחקריו ופרקים מספריו הרבים שנכתבו במהלך השנים.

ד"ר מנסור החזיק במספר משרות אקדמיות וציבוריות. בשנת 2002 היה חבר בקרן הלאומית לדמוקרטיה (National Endowment for Democracy), ובמסגרת חברותו בקרן זו כתב ופרסם מאמרים על שורשי הדמוקרטיה בעולם המוסלמי.

בשנת 2003 קיבל משרה מטעם התוכנית לזכויות האדם של בית הספר למשפטים באוניברסיטת הארוורד, כדי לחקור את מערכת החינוך המוסלמית בארצות הברית ולהמליץ על רפורמות.

באוקטובר 2004 יצא ד"ר מנסור בפומבי כנגד הארגון המוסלמי העומד מאחורי בנייתו של מסגד ברוקסברי, בעלות של 22 מיליון דולר ואמר שמנהיגיו מגלים סובלנות בלתי ראויה ותומכים בתפיסות המקדמות שנאה ומטפחות קיצוניים. בשנת 2004 שיבח אותו דניאל פייפס, היסטוריון, סופר, פרשן פוליטי ונשיא "פורום המזרח התיכון", על פעילותו ועל אומץ לבו לצאת בגלוי כנגד האסלאם הרדיקלי.

בשנת 2007 ערך עליו העיתון "הוושינגטון פוסט" כתבה והדגיש את העובדה שעשרות "פאתוות" מרחפות מעל לראשו של ד"ר מנסור מצד אנשי דת על "חטא הכפירה", בשל פעילותו כנגד האסלאם הרדיקלי בשל דרך הלימוד שלו את האסלאם וקריאתו רפורמות.

בשנת 2008 יצא ד"ר מנסור בפומבי כנגד המועצה ליחסים אמריקאים-איסלמיים (The Council on American–Islamic Relations - CAIR), ארגון גדול הפועל בארצות הברית וידוע בקשריו עם ארגון האחים המוסלמים ואמר: "התרבות של CAIR איננה שונה מזו של אוסמה בן לאדן. לארגון זה שני פנים. היכן הם המתונים? מעולם לא שמענו אותם...הרי מסרים של שלום וסובלנות אינם עושים חדשות".

המרכז הקורניסטי הבינלאומי (IQC)

כאמור, מאז הגיע לארצות הברית, הקים ד"ר מנסור את המרכז הקואניסטי הבינלאומי בצפון וי'רג'יניה. בניו אף הם שותפים פעילים בפעילויות המרכז, ומטרתו לקדם מסרים של אסלאם סובלני מתון, דמוקרטי, הדוגל בחופש הדת והפולחן, חופש הביטוי ו‏‏זכויות הפרט. הם מתבססים על הקוראן בלבד ודוחים את החדית' והסונה - דברי הנביא וסיפור חייו. המרכז מפיץ את מסרין בערבית ובאנגלית בארצות הברית ובחו"ל באמצעות האינטרנט, סרטי טלוויזיה ועיתונות. הוועד מהנהל של המרכז הקוראניסטי הבינלאומי מורכב מאנשים מכל הדתות המונותאיסטיות: מוסלמים, נוצרים ויהודים. לדבריו של ד"ר מנסור, במצרים לבדה יש כיום לזרם הקוראניסטי למעלה מ-10,000 חסידים.

אמריקאים למען שלום וסובלנות - Americans for Peace and Tolerance

ד"ר מנסור הוא חבר מייסד ושותף במועצה האמריקנית למען שלום וסובלנות, יחד עם הפעיל הפוליטי צ'ארלס ג'ייקובס והפרופסור למדעי המדינה מבוסטון קולג', ד"ר דניס הייל. מטרת האגון היא "לקדם דו קיום בשלום באמריקה מגוונת מבחינה אתנית, באמצעות חינוך הציבור האמריקאי על הצורך במנהיגות פוליטית מתונה התומכת בערכי סובלנות וערכי יסוד אמריקאים בקהילות ברחבי ארצות הברית כולה". ארגון זה יצא בביקרות חריפה כנגד הקמת המסגד עתיר המיליונים (17 מיליון דולר) ברוקסברי בטענה שהתרומות לבנייתו נתנו על ידי איסלמיסטים קיצוניים ושמנהלי המסגד מטיפים לשנאה ובדלנות איסלמיסמית. לדברי מנסור הוא ביקר במסגד, הקשיב להטפות ומצא שם חומרים גדושי שנאה כלפי אמריקה, הכתובים בשפה הערבית. על ביקורתו, תבעה האגודה האיסלמית של בוסטון את ד"ר מנסור על הוצאת דיבה.

קואליציית המוסלמים החופשיים - Free Muslims Coalition

ד"ר מנור חבר במועצת מנהלים (מאז ספטמבר 2004) של קואליציית המוסלמים החופשיים, ארגון ללא מטרות רווח של מוסלמים אמריקאים וערבים החשים שהאלימות הדתית והטרור לא נדחו באופן מוחלט וחד משמעי על ידי הקהילה המוסלמית. הקואליציה מבקשת לחסל את התמיכה רחבת הבסיס לקיצוניות וטרור איסלמיים, ולתמוך ולחזק את המוסדות הדמוקרטיים-חילונים בעולם המוסלמי על ידי תמיכה במאמצי הרפורמציה האיסלמית, וכדי לקדם את פרשנות חילונית מודרנית של האסלאם על בסיס הרעיון כי האסלאם שוחר שלום, דמוקרטיה, אהבה ומצוי בהלימה עם דתות ואמונות אחרות.

המרכז לפלורליזם איסלמי - Center for Islamic Pluralism

ד"ר מנסור הוא המייסד והנשיא הזמני של המרכז לפלורליזם איסלמי.

יחסו של ד"ר מנסור לטרור האיסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר מנסור וחבריו לזרם הקוראניסטי, טוענים שהאסלאם הרדיקלי מעוות את הקוראן, את מסריו ומפרש אותו באופן שישרת את מטרותיו להשתלט על העולם וליצור ח'ליפות כלל עולמית תחת חוקי השריעה. הם יוצאים באופן נחרץ וגלוי כנגד האסלאם הרדיקלי, כנגד הטרור האיסלמיסטי, כנגד טיפוח פולחן המוות והעדר ייחוס ערך עליון לחיי אדם. מנסור וחבריו גורסים כי טרור מנוגד באופן מוחלט לרוח האסלאם והוא בבחינת חטא שאין עליו כפרה. מנסור יוצא לא רק כנגד הטרור האקטיבי הזורע הרס והרג בפועל, אלא גם כנגד מה שהוא וחבריו מכנים "הטרור הפסיבי", הסכמה בשתיקה עם הטרור האקטיבי והיעדר ביטויים של התנגדות גלויה ונחרצת כנגד הטרור האיסלמיסטי על צורותיו השונות.

כותב ד"ר מנסור במאמרו "זה המפוצץ את עצמו והורג חפים מפשע, מפסיד את חייו בעולם הזה ובעולם הבא" על תופעת השאהידים בקרב האיסלמיסטים הקיצוניים:

האיסלם הטהור של הקוראן, הוא איסלם של שלום, סובלנות וערכי צדק וחירות. בתחילת ימי הביניים, ביוצאם לכבוש את העולם, הפרו הערבים המוסלמים את האיסלם הטהור וחלקו את העולם לשני מחנות: זה של האיסלם וזה של המלחמה...בעודנו עומדים מול הטרוריסט האיסלמי שהוא האויב של כולנו בעידן שלאחר המלחמה הקרה, מתברר שאנחנו ניצבים מול מלחמת עולם נוספת. מלחמה נוכחית זו של טרור איסלמיסטי, היא ללא ספק, סוג חדש של לוחמה. ניתן לסכם לוחמה טרוריסטית זו במונח קונקרטי אחד: המחבל המתאבד. הוא להוט לפוצץ את עצמו כדי להרוג אנשים חפים מפשע רבים ככל האפשר, נוצרים, יהודים ומוסלמים כאחד ובני דתות נוספות. אנשים צעירים בדרך כלל חולמים על עתיד טוב יותר ועל חיים מהנים ככל האפשר, אך המחבל המתאבד מונע אך ורק על ידי המחשבה והשאיפה להיות קדוש מעונה (שהאיד), מתוך השכנוע העמוק שהוא יתוגמל על ידי 72 בתולות הממתינות לו בגן העדן, על כך שפוצץ עצמו בקרב "כופרים". המחבל המאבד הוא פצצה אנושית המהלכת ברחובותינו מבלי שנחוש בה, והוא מוכן בכל רגע לזרוע הרס ללא כל הבחנה, בכל זמן, בכל שעה ובכל מקום והוא מסוכן ביותר מכיוון שהוא כמעט בלתי נראה.

את הצידוקים להרג ורצח, מוצא האסלאם הרדיקלי והפחות רדיקלי בחדית', אותו קרא מנסור לבטל יחד עם חבריו לזרם הקוראניסטי, וכך הוא אומר לגבי החדית' ומלחמת האסלאם בכל מי שאיננו מוסלמי או נחשב ככופר (Kufur):

להרוג אנשים רק בגלל שהם לא מוסלמים, יש להם לצורך זה את החדית'. כדי להרוג מוסלמי כמוני הנתפס על ידם ככופר, יש להם את החדית' לצורך זה. כדי לרדוף את היהודים, יש להם את החדית' לצורך זה. החדית' וכל המתלווה אליו הם שטויות והבל רוח. מעטים במערב מבינים את הבעיה לאשורה: מדובר במלחמה אידאולוגית בין תפיסות עולם שונות בתכלית השינוי. לכן, היא שונה מאוד ממלחמה צבאית בטקטיקות שלה, באסטרטגיות שלה ובכלי הנשק שלה.

ד"ר מנסור ממשיך את מאבקו באסלאם הרדיקלי ובטרור האיסלמיסטי, מאבק אותו הוא רואה כמשימת חייו, גם בארצות הברית וקורא לממשל האמריקאי להצטרף למאבק בהתפשטותו של הטרור האיסלמיסטי. במכתב לנשיא ברק אובמה ב-29 ביוני 2010 כותב ד"ר מנסור:

מאז אוקטובר, 2001, אז הגעתי לארצות הברית כפליט פוליטי כדי להציל את חיי ועד ימים אלה, אני שב וקורא לארצות הברית להושיט את עזרתה במלחמה האידאולוגית כנגד הטרוריסטים האיסלמיסטים המאיימים לפגוע בארצות הברית ובעולם המערבי וגם בעולם המוסלמי עצמו. לנו, הקוראניסטים יש את כל הכלים והאמצעים האידאולוגיים הנדרשים למלחמה קשה זו כנגד הטרוריסטים הקנאים הרודפים את כולנו באמצעות דת האיסלם ופסקי הלכה מעוותים ושקריים. לנו הקוראניסטים יש את המענה האידאולוגי לכזבים הללו. אנחנו "חמושים" ב-30 שנות מחקר ולימוד מעמיק. המלחמה לא חלפה, היא נמצאת בעיצומה. אל לנו להיות שאננים ולהותיר את שדה הקרב הזה ללא מענה. לצורך זה אנחנו זקוקים לתמיכה ולסיוע של אמריקה. אנחנו יכולים להגן על אמריקה בשם האיסלם ולא להילחם בה בשם האיסלם. מאבק זה עשוי להציל מאות אלפים של בני אדם.

יחסו של ד"ר מנסור ליהודים ולקונפליקט הישראלי-פלסטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הקוראניסטים, אחת הסיבות שיש לבטל את החדית' היא מכיוון שהחדית' איננו האסלאם הטהור והוא מגביר שנאה, אלימות וחוסר סובלנות כלפי האחר. שנאת יהודים וקריאה להרג יהודים, מהווים מרכיב נפוץ בכתבי החדית', כדוגמת הפסוק (מתורגם מאנגלית) המופיע בצחיח מוסלם 41:6985, ומיוחס לאלבח'ארי. פסוק זה מופיע בין היתר, באמנה של ארגון חמאס:

יום הדין לא יבוא עד ליום בו ילחמו המוסלמים ביהודים, היום בו היהודים יסתתרו מאחורי אבנים ועצים. וכל אבן וכל עץ יקראו ויאמרו: הו מוסלמים, הו עבדי האל (הו עבד אללה), הנה יהודי מסתתר מאחורי, בואו והרגו אותו. רק עצי השיטה לא יעשו כך, מכיוון שעצים אלה הם מן העצים של היהודים"

פסוק זה ורבים אחרים כדוגמתו, מצוטטים אינספור פעמים על ידי מטיפים דתיים בהטפות שטנה כלפי ישראל והיהודים. לד"ר מנסור קשרים רבים עם ישראלים ויהודים בכל רחבי העולם, הן על בסיס אקדמי-מחקרי והן על בסיס שותפות רעיונית של הצורך הדוחק להיאבק באסלאם הרדיקלי.

באחד מנאומיו בבוסטון בפני מנהיגים יהודיים, אמר ד"ר מנסור: "ביטחונה של מדינת ישראל חשוב לי מאוד ואני מגן עליה ואמשיך להגן עליה, כי אני אוהב את מצרים. האויב שלנו, הקוראניסטים, איננו ישראל. האויב שלנו הוא העריצים השולטים במדינות ערב והטרוריסטים הוואהבים הפנטיים".

במאמרו "הערכת הפוליטיקה האמריקאית שנה לאחר נאומו של הנשיא אובמה בקהיר", המבקר קשות את תפיסתו של הנשיא אובמה כלפי העולם האיסלמי, כותב ד"ר מנסור:

ארצות הברית מתבוננת על העולם האיסלמי באמצעות הבסתו על ידי ישראל. למרות זאת, אין כלל מקום להשוואה בין אופי אוכלוסייתה של ישראל לבין אופי האוכלוסייה של העולם הערבי, על אחת וכמה אופיה של אוכלוסיית העולם האיסלמי. המשגה החמור בתפיסה זו הוא שישראל לא באמת "הביסה" את העולם האיסלמי. גם לא את העולם הערבי ואף לא את מצרים; היא הביסה אך ורק משטרים צבאיים רודניים-מדכאים המכורים לפוליטיקה שלהם שהיא מבחינתם חזות הכל... משטרים אלה זקוקים לישראל כאויבת שלהם, שכן רבים מהם, אם לא כולם, מצויים בעימות עם האוכלוסיייה שלהם, ובאמצעות מלחמה כנגד ישראל הם מסיטים את תשומת לבם של בני עמם מהבעיות האמיתיות הפנים-ארציות הקשות ומשמרים את שליטתם בבני עמם באמצעות שימור הקונפליקט עם ישראל .

יחסו של ד"ר מנסור למעמד האישה באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר "זכותן של נשים לעבוד ולהגיע למעמד בחברה המוסלמית", כותב ד"ר מנסור את הדברים הבאים:

הקוראן נייטרלי מבחינה מגדרית ואיננו מבחין במסריו בין נשים וגברים. כל הנאמר בו מתייחס באופן שווה לגברים ונשים כאחד, ללא כל אפליה מגדרית. לא רק שבקוראן אין מסרים שמשמעותם אי שוויון בין נשים לגברים, מסריו מטיפים לשוויון כלל אנושי ללא הבדלי דת, גזע, מוצא אתני ומין. אך הקוראן איננו המקור היחידי לדיני חוק ומשפט, עבור מרבית המוסלמים. הפרת זכויות הנשים באסלאם, היא מעשה ידי אדם ופרשנות אנושית.

בחוקים דתיים מעשה ידי אדם, בשריעה, נמצא צורות שונות של חוסר צדק משווע ועוולות רבות כנגד בני אדם, כולל נשים. אנשי הדת הם אלה אשר עשו את הקוראן פלסתר לצרכיהם. בימי הביניים חכמי דת מוסלמים עשו מניפולציה של החוקים האמיתיים כפי שהם מופיעים בקוראן והמציאו את החדית'. החדית' סותר למעלה מרבע מפסוקי הקוראן. כדי להתגבר על בעיה זו, פעלו חכמי הדת במספר דרכים: כדי למנוע סתירות בין הפרשנות שלהם לבין הנאמר בקוראן, הוסיפו בחדית' אמירות שתתרנה את הסתירות, וייחסו אותן לנביא מוחמד, למרות שחלפו 200 שנה ויותר מאז מותו. כדי לקדם את פרשנותם לקוראן האמיתי, הם טבעו את המונח "מנסוח", במצבים בהם פסוקי הקוראן המקוריים עמדו בניגוד לפרשנותם, שמשמעותו: המאוחר מבטל את המוקדם.

האם הקוראן קורא להרוג את הכופרים?[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרו The false penalty of apostasy - העונש הכוזב על כפירה, כותב מנסור:

מה שמגוחך בעונש על הכפירה כפי שהוא בא לידי ביטוי בדת המוסלמית מעשה ידי אדם, שלמרות שזהו המרכיב הידוע ביותר לשימצה בחוקי השריעה והוא נתון למחלוקת שכן החדית' בלבד תומך בו, הוא מיושם יותר מכל עונש אחר בחוקי השריעה. הנאמר לגבי הרג הכופרים בחדית' הוא כזב מוחלט אשר הומצא על ידי האימפריה העבאסית, כ-200 שנה לאחר מותו של הנביא מוחמד. מדוע העונש על הכפירה הנו העונש המפורסם ביותר, למרות שאין לו כל סימוכין דתיים באיסלם? ניתן לומר זאת במילה אחת בלבד: פוליטיקה.

במאמר סוקר מנסור בהרחבה את הפוליטיקה של האסלאם לאחר היווסדו ומביא סימוכין מן הקוראן הסותרים את תפיסת "עונש המוות על כפירה". הוא טוען ואף מוכיח כי העונש על הכפירה נוצר בחדית' לצרכים פוליטיים בעת התפשטות האסלאם ומלחמות הכיבוש שלו. את המאמר הוא מסכם במילים הבאות:

ללא כל קשר לראיות המשכנעות באיסלם המתנגדות לעונש מוות על כפירה, עונש הסותר באופן מוחלט את רוח האיסלם הטהור, עונש הכפירה ימשיך לשרוד ולהיות מיושם אף ביתר שאת, מכיוון שהוא נוצר מלכתחילה על בסיס פוליטי ולמטרות פוליטות וגם היום הוא משרת אך ורק צרכים פוליטיים.

מאמרים וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנסור כתב עד כה 24 ספרים ו-500 מאמרים שפורסמו בעיתונים ובכתבי עת שונים בשפה הערבית (אל-אכבר, אל-אהרם, אל-וואטן ועיתונים נוספים) ובשנים האחרונות בשפה האנגלית. כתביו עוסקים בהיבטים שונים של האסלאם: היסטוריים, תרבותיים ודתיים. נושאים מרכזיים הם ההיסטוריה של הווהביזם בערב הסעודית, ביקורת נוקבת כלפי תפיסת ותרבות הג'יהאד, קנאות וקיצוניות דתית ודיקטטורה בחשיבה האיסלמית; זכויות נשים בעולם המוסלמי; על הצורך ברפורמה במערכת החינוך המצרית; כמו כן כתיבה אמנותית כמו פרוזה ומחזות.

  1. Al Sayed Al Badway: Fact versus Superstition- עובדות מול אמונות תפלות. Cairo, 1982
  2. Using Religious Texts to Inform Muslim History - השימוש בטקסטים דתיים כמקור מידע על ההיסטוריה המוסלמית . Cairo, 1984.
  3. The Personality of Egypt after the Muslim Invasion - אופיה של מצרים לאחר הפלישה המוסלמית. Cairo, 1984.
  4. The History of the Historic Sources of Arabic and Muslim Fields - ההיסטוריה של המקורות ההיסטוריים בהתייחס לתחומים העוסקים בערבים ובמוסלמים. Cairo, 1984.
  5. The Fundamental Rules of Historical Research - החוקים הבסיסיים במחקר היסטורי. Cairo, 1984.
  6. The Invasions of the Moguls and the Crusaders in Muslim History - פלישות המוגלוים והצלבנים בהיסטוריה המוסלמית. Cairo, 1985.
  7. A History of the Cultural Development of Muslims - ההיסטוריה של ההתפתחות התרבותית של המוסלמים. Cairo, 1985.
  8. The Muslim World between the Early Stage and the Abbasy Caliphate - העולם המוסלמי שבין השלב המוקדם לבין הח'לפות העבאסית. Cairo, 1985.
  9. The Prophets in the Holy Quran - הנביאים בקוראן הקדוש. Cairo, 1985.
  10. The Sinner Muslim: Common Mythology Regarding the Sinner Muslim - המוסלמי החוטא: מיתולוגיה נפוצה ביחס למוסלמי החוטא. Cairo, 1987.
  11. Egypt in the Holy Quran - מצרים בקוראן הקדוש. Al Akhbar newspaper, Cairo, 1990.
  12. The Quran: the Only Source of Islam and Islamic Jurisprudence - הקוראן: המקור הבלעדי לתורת המשפט האיסלמית (published under the title The Quran: Why? using the pseudonym Abdullah Al Khalifah) Cairo, 1990.
  13. Death in the Quran - מוות בקוראן. Dar Al Shark Al Awsat, Cairo, 1990.
  14. The Penalty of Apostasy - העונש על כפירה. Tiba Publishing, Cairo, 1992; Al Mahrousah, 1994; Al Mothakkafoun Al Arab (The Arab Intellectuals Publishing Company), 2000; English translation, The International Publishing and Distributing Company, Toronto, Canada, 1998.
  15. Freedom of Speech: Islam and Muslims.- חופש הביטוי: האסלאם והמוסלמים. The Egyptian Organization for Human Rights, Cairo, 1994.
  16. The Al Hisbah between the Quran and Muslims - ציווי האל-חיסבה בין הקוראן למוסלמים. Al Mahrousah, Cairo, 1995; Al Kahera magazine, Cairo, 1996.
  17. The Torture of the Grave - עינויי הקבר. Tibia, Cairo, 1996; Al Mothakkafoun Al Arab, Cairo, 2000.
  18. Naskh in the Quran Means Writing Not Abrogating - "נאסח" בקוראן משמעותו אופן הִכָּתְבוּת הדברים, לא ביטולם. Al Tanweer magazine, Cairo?? 1997; Al Mahrousah, Cairo, 1998; Al Mothakkafoun Al Arab, Cairo, 2000.
  19. The Introduction (mokademat) of Ibn Khaldoun: A Fundamental Historical and Analytical Study. - עיונים באבן חלאדון: מחקר היסטורי וניתוחי בסיסי The Ibn Khaldoun Center, Cairo, 1999.
  20. Suggestions to Revise Muslim Religion Courses in Egyptian Education to Make Egyptians More Tolerant - הצעות לרפורמות של החינוך הדתי במערכת החינוך במצרים כדי להפכה לסובלנית יותר Ibn Khaldoun Center, Cairo, 1999.
  21. Religious Thought in Egypt in the Mamluke Era: Islam versus Muslim Sufism. Ministry of Culture,- החשיבה הדתית במצרים בתקופת הממלוכים: איסם מול הסופיזם המוסלמי. Cairo, 2000
  22. Al-Aqaid Al-Diniyah Fi Misr Al-Mamlukiyah Bayna Al-Islam Wa-Al-Tasawwuf, by Ahmad Subhi Mansur, ISBN 977-01-6991-9, al-Hayah al-Misriyah al-Ammah lil-Kitab
  23. Al-Tasawwuf Wa-Al-hayah Al-Diniyah Fi Misr Al-Mamlukiyah, by Ahmad Subhi Mansur, ISBN 977-313-057-6, Markaz al-Mahrusah lil-Buhuth wa-al-Tadrib wa-Nashr
  24. Misr Fi Al-Quran Al-Karim, by Ahmad Subhi Mansur, ISBN 977-12-4355-1, Muassasat Akhbar al-Yawm

מאמרים נבחרים (בשפה האנגלית)

  1. "The Roots of Democracy in Islam" - שורשי הדמוקרטיה באסלאם, National Endowment for Democracy, December 16, 2002
  2. "The Suicide Bomber" - המחבל המתאבד, FrontPage Magazine, August 3, 2—5
  3. The False Conviction of The "Territory of Peace& Territory of War, 11.3.2006 - התפיסה הכוזבה של "טריטוריה של שלום וטריטוריה של מלחמה"
  4. "A Shackled Reformation; Egypt persecutes Muslim moderates" - רפורמציה בכבלים: מצרים רודפת מוסלמים מתונים, The New York Times, February 3, 2009
  5. "Mediaeval theocracies in a modern age - תיאוקרטיות של ימי ביניים בעידן המודרני", by Ahmed Sobhi Mansour, Al-Ahram, October 15–21, 1998
  6. Holy Ignorance is behind aggressive assaults upon the American Embassy - הבורות הקדושה היא זו המצויה מאחורי המתקפה האלימה על שגרירות ארצות הברית בלוב - מתוך האתר המרכז הקוראניסטי הבינלאומי
  7. Islam: religion of peace - האסלאם: דת של שלום. מתוך האתר של המרכז הקוראניסטי הבינלאומי.
  8. הקדמה לספר The Quran: Sufficient as a Source of Islamic Legislation - הקוראן: המקור המספק לחלוטין לדיני וחוקי האסלאם. הספר הוחרם על ידי ממשלות מצרים וערב הסעודית בשנות ה-90.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]